>> אבי יגיל הוא המנהל האמנותי ומנהל השיווק של יפו העתיקה. בימים אלו הואמשיק את פסטיבל "יפו SYNC", המוקדש כולו לפסקולים חיים מקוריים ומפגיש בין קסם הקולנוע לפרשנויות מוזיקליות עכשוויות. המהדורה הראשונה מוקדשת לעידן הסרט האילם, ובמהלכו מדי שבוע מוקרנים תחת כיפת השמיים בגן הפסגה, יצירות מופת של צ’רלי צ’פלין, פ. וו. מורנאו ובאסטר קיטון, בליווי פסקולים מקוריים שנכתבו במיוחד לפסטיבל, בין השאר על ידי TATRAN, עיליי אשדות, זיו בראשי וכהן. מחר (שלישי 21.10) יעלו חברי טאטרן פסקול חי ועוצמתי ליצירת המופת “זריחה” של פ. וו. מורנאו. הכניסה חופשית.

1. גן הפסגה

המקום הכי יפה בעיר, עם תצפית פתוחה על כל רצועת החוף ועל העיר כולה. בכל שעה ביום תתפוס שם רגע קסם אחר, ובעיקר השקיעות הכי יפות הן משם. הרבה שעות וימים העברתי בגבעה הזאת, ועדיין יש שם רגעים שגורמים לך לעצור ולהשתאות. זהו הסטינג המושלם ל"קולנוע הפסגה", הקולנוע הפתוח של יפו העתיקה שקיים השנה למעלה משלושים הקרנות ובנה סביבו קהילה מרגשת. עכשיו מגיעפסטיבל שהוא גם אירוע השיא שלו – יפו SYNC. גם כאן גן הפסגה הוא הלב הפועם של הכל, ומעניק תפאורה ואווירה מכשפת.

2. SALT

שי אלפיה ותומר נתנאל לוי, בני זוג ואמנים מוכשרים,הפכו את הבית שלהם לגלריה חיהשמציגה את עבודותיהם לצד פריטי עיצוב ואמנות מקומיים שנבחרו בקפידה. שי עוסקת בהשתקפויות ויוצרת מראות בעבודת יד בטכניקה עתיקה, ותומר מעצב רהיטים ופסלים מלאי השראה. יש הרבה כוונה ותשוקה אמיתית במה שהם עושים, וזה ניכר בכל פרט ופרט ובעיקר בתפיסה שלהם את המפגש שבין עיצוב לאמנות. כל ביקור שם המקום נראה שונה לגמרי – נוספו פריטים, אחרים נעלמו, האור השתנה – תמיד יש משהו חדש שתופס את העין ואת אסי החתול שמפקח על העניינים.
הצורפים 1 יפו העתיקה

תומר נתנאל לוי ושי אלפיה, SALT (צילום: נועם רון)

3. קלמטה

מקום שהוא עוגן של אוכל טוב, אווירה מושלמת וחלון עם נוף שאי אפשר להתעלם ממנו. בין אם זו ארוחת ערב חגיגית, מפגש משפחתי או סתם לבלות יום יפה מול הים, תמיד כיף לשבת שם, האוכל תמיד טעים והכל באווירה של חו"ל. הקבב דגים הוא פייבוריט של הבן שלי, וכשהיו הופעות בכיכר קדומים היה לי שולחן שבועי קבוע, קו ראשון למוזיקה בין האוזו לרוח מהים.
כיכר קדומים 10 יפו העתיקה

4. חילווה מרקט

החלל של אדריאה וג’ק, שמצליחים לשלב בין עיצוב, קפה ושורשים תרבותיים בצורה הכי טבעית שיש. זו חנות עיצוב של מלאכת יד ערבית, אבל גם אחד מבתי הקפה הטובים ביפו. מקום מושלם לרגע של שקט בסמטאות יפו העתיקה, עם קפה מעולה, מאפים שווים, וטקסטיל וכלי קרמיקה ייחודיים מסביב. קל מאוד להתפתות לקחת משהו הביתה, אבל אני תמיד נכנע לעוגיות התמרים שאמא של ג’ק מכינה.
מזל דגים 15 יפו העתיקה

5. גלריה מזל דגים

אין מספיק גלריות עם חלון גדול לרחוב. משהו בזה תמיד מזמין אותך לעצור, להציץ פנימה ולהיחשף לעולם חדש. כרגע מוצגת שם “פקעות” – תערוכה משותפת ויפה במיוחד של מידד אליהו ונועה צ’רניחובסקי (אוצרת טלי קיים), שמציגה עבודות בתהליך, סקיצות וחומרים מהסטודיו. העבודות יפות ומלאות חיים, ומזמינות להישאר, לשוטט בין הסקצ’בוקים ושברי הקרמיקה, כאילו נכנסת לרגע לעולם הפרטי שלהם.
מזל דגים 5 יפו העתיקה

>> לונדון בלב תל אביב וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'
>> ניסים במספרה ובר מחוץ ליקום האינסטגרמי // העיר של דניאל הרוש

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נדמה שאין פינה בעיר שנשארת מחוץ לזה – השיפוצים. התחדשות עירונית היא מבורכת, אבל יש משהו מתסכל בזה שכל פעם שהעבודות מגיעות, הן משאירות אחריהן בלגן – הנוף נעלם, העסקים חוטפים, והרחוב מאבד את הקסם שלו. עכשיו זה קינג ג’ורג’. מפרקים, חופרים, בונים מחדש. כנראה שבסוף זה ייראה מדהים, אבל כרגע אי אפשר לראות אפילו את גן מאיר. הגן של הילד שלי באמצע כל זה, ולפעמים כשאני בא לאסוף אותו, העגלה נראית כאילו חזרה מהמידברן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קרב רודף קרב" הסרט החדש של פול תומאס אנדרסון. כבר אין כמעט במאים גדולים כאלה, שעושים סרטים גדולים מהחיים. שיש התרגשות אמיתית ללכת לראות את הסרט החדש שלהם ולהיות מופתע ממה הם עשו הפעם. קשה להיות רלוונטי כל כך הרבה זמן, אבל כנראה שזה כישרון שמעטים ניחנו בו. הסרט האחרון שלו שממש נגע בי היה "המאסטר", שזו יצירת מופת חד פעמית. הסרט החדש אולי מעורר מחלוקת, אבל גם כאן יש את כל מה שאני אוהב אצלו – היכולת להפוך כאוס לרגש, וליצור בלגן מאורגן שהוא פשוט קולנוע טהור.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלבום שצף לי מחדש בתקופה הזאת הוא "תנועות מטאטא מהירות" של שלום גד. נכתב לפני יותר מעשרים וחמש שנה, אבל איכשהו הטקסטים שם נשמעים רלוונטיים מתמיד – שירים על נחמה, על התחלות חדשות, על קסם רע שצריך לעבור, ועל בית חדש שייבנה. המוזיקה הכי יפה שיש, ושלום גד הוא הכותב והמוזיקאי הכי מדויק שיש.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סיום המלחמה המתקרב, יגרום להרבה אנשים לשחרר את כל מה שהחזיקו עד עכשיו, וחשוב לתרום ולעזור לכל גוף שיפעל לשיקום ולבנייה מחדש של המציאות שלנו. יש הרבה מה לתקן, ובהרבה אנשים לתמוך – חטופים, חיילים, פצועים בגוף ובנפש, עסקים ומשפחות שיזדקקו למעטפת אמיתית ולתמיכה רגשית, כלכלית וחברתית. זה המקום להיות ולעזור בו עכשיו – כדי להתחיל לבנות מחדש את מה שנשבר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש הרבה, ככה שמרים לעיר כולה – ליפו ולתל אביב. על כל האנשים שממשיכים להחזיק את העיר חיה, יצירתית ופתוחה, גם בזמנים קשים. מגיע להם.

מה יהיה?
תקופה של הרבה אי וודאות והמון אי שקט לגבי מה שמחכה לנו בהמשך. אבל דווקא עכשיו צריך להיאחז במה שיציב – בתרבות, באמנות, באנשים שיוצרים ומאמינים. יש כל כך הרבה השראה וכישרון בארץ הזאת, רק צריך לתת לזה מקום. ולקוות, וגם להיאבק, כדי שבאמת יהיה כאן טוב.

• העיר שלי
• קולנוע
• גן הפסגה
• יפו העתיקה
• קלמטה
• גלריות
• פול תומאס אנדרסון
• שלום גד

• Facebook
• Twitter
• Email

בתחילת העשור שלום גד (לשעבר חבר להקת פונץ') הוציא שישה אלבומים בשלוש שנים – קצב מטורף למוזיקאי ישראלי, בטח מוזיקאי עצמאי. זה רק תרם למיתולוגיה שסביבו: גם בגלל האיכות הגבוהה של אלבומי הסולו שלו, גם בגלל הקרבה המשפחתית למוזיקאי אחר עם תדמית קצת מיתולוגית – אביב גדג' (אחיו הצעיר של שלום), וגם בגלל העובדה שגד עבד, במקביל לקריירה המוזיקלית שלו, כשוטף חדרי מדרגות ברחבי העיר. במשך 20 שנה. בין עבודת הצווארון הכחול המובהקת לטקסטים הרהוטים והמדויקים, רוקר־נביא־פרולטר גאה ועז מצח.

אבל היום שלום גד כבר לא שוטף מדרגות. הוא מפיק מוזיקה לאחרים ומלמד כתיבת שירים. גד גר עם אישה ושני ילדים בדירה יפה ומשופצת מעל שוק הכרמל. הוא לא הופיע שנתיים. אבל בשבת (3.9) הוא יעלה לבמה של הבארבי עם אלבום חדש, "הכל חדש". ו"חדש" זו מילת המפתח: "כל החיים שלי התהפכו בשנתיים האחרונות, ולכן התקליט נקרא כך", מודה גד, עוצר וחושב קצת. "בעצם אני חוטא בלהתשמש במילה 'חדש' יותר מדי. בכל תקליט שלי באיזה שיר, שניים, תמיד זה מגיע למילה 'חדש'.

[tmwdfpad]

רגע, איך החיים שלך התהפכו?

"אני לא בן אדם שאוהב לדבר על החיים הפרטיים שלו, בטח כי זה אף פעם לא נשמע טוב בעיתון. אבל קודם כל התחתנתי, אחרי שנים שאני נזיר שחי לבד בתוך מגדל השן שלו, והתחתנתי עם משפחה שלמה, מוכנה כבר. הילדה והילד האלה שמסתובבים פה, הם לא שלי. מבן אדם שחי לבד עברתי להיות בן אדם שחי עם הרבה אנשים. וגם הפסקתי לשטוף מדרגות בגלל בעיות גב חמורות מאוד והתחלתי בבת אחת להתעסק רק במוזיקה, בעיקר להפיק וללמד. שני הדברים האלה זה כבר כישורים אחרים, אווירה אחרת, סדר יום אחר. נדרש ממך אופי אחר. ומשבר גיל 50, שזה שטויות, אבל אם כבר פסיכולוגיה… זה לא היה משבר, המשבר האמיתי היה פריצת דיסק בגב".

אז בכמה זמן האלבום הזה נכתב? שנתיים זה הרבה בשבילך. אתה כותב מהר.

"ברור שלא עבדתי עליו שנתיים. זה יותר שחצי ממנו נכתב לפני שלוש שנים ועוד חצי ממנו נכתב לפני שנה, ובאמצע הסתגלתי לכל החיים החדשים האלה. כשאתה ניגש לעשות אלבום שלך אחרי שהפקת אלבומים לאחרים, אתה כבר בן אדם אחר לגמרי".

אז יש באלבום מסקנות ביניים על החיים החדשים שלך?

"אלה לא מסקנות אינטלקטואליות. המהפך הגדול ביותר שעברתי זה מלהיות מישהו שיושב על הגדר, משקיף על החיים וממסגר אותם היטב, להיות מישהו שחי אותם אבל לא תמיד יודע להסביר אותם".

זה נשמע נהדר לשלום גד הבן אדם. איך זה לשלום גד האמן?

"זה טוב. כי זה משפיע גם על דברים אחרים. אם להיכנס לתוך האמנותיות של זה, לפני זה היה לי נורא חשוב מבנה של שיר ואיך הוא כתוב, ועכשיו חשוב לי הצד החווייתי: איך הוא מבוצע, איך אתה חי בתוך השיר, איך הסאונד של הבאס… ביחד עם שינוי בחיים אתה מקבל מודעות במוזיקה לדברים שלפני זה לא חשבת שהם חשובים, או שפחות התמחית בהם".

"כשהחלטתי לקרוא לאלבום 'הכל חדש', הלכתי לגוגל בשביל לבדוק שאין כבר תקליט אחר בשם הזה," גד צוחק, "ומה שמצאתי זה תוכנית לימודי עברית שנקראת 'הכל חדש'. אז אמרתי, יופי! אלבום על עולים חדשים! אני לא מתחמק מדברים כאלה. נעשה אלבום על עולים חדשים ועל התחלות חדשות. זה בדיוק התאים".

להיות עולה חדש בחיים שלך.

"בחיים שלך, בעולם, כל הצורות שיש לזה. הרי אתה יודע, בגיל 50 מפטרים את כולם ומחליפים אותם בצעירים, אז כולם מחפשים עבודה חדשה. גם זה פתאום נכנס לתוך האווירה של האלבום. כל מי שאני מכיר, כולם אומרים 'אה, גם אותי פיטרו, אני עושה הסבה'. כולם עושים הסבה מקצועית בגיל 50".

גם אתה עשית.

"כן, לגמרי, זו הסבה מקצועית. להתחיל לעבוד בזה זה דבר אחר לגמרי".

למה בעצם שטפת מדרגות עד שנשבר לך הגב? נשמע שיכולת לעבור למוזיקה גם קודם.

"שתי סיבות. אחת אמיתית ואחת שנשמעת טוב. האמיתית היא שאני פחדן ואני מפחד משינויים ואני עצלן; וזאת שנשמעת טוב אבל גם היא נכונה היא שהרבה יותר קל לעשות את המוזיקה שלך כשאתה לא צריך לחשוב על שום דבר אחר חוץ מאשר על המוזיקה שלך. וכשאתה עובד בשטיפת מדרגות, הראש שלך פנוי. רק אתה, היצירה שלך וההעשרה התרבותית. זה היה להיות רק הדבר הזה. אני לא חושב שהייתי נהיה מה שנהייתי אם לא היו לי 20 שנה של מדיטציה שלא נפסקת, כי זה מה שזה. לא הייתי נזיר, אכלתי הרבה גלידה. פשוט לא נסעתי לחו"ל, אבל נהניתי יותר. עכשיו אני עושה מיליון דברים במקביל, יש לי בית מבולגן, כלים בכיור. זה חלק מהעניין – לאבד שליטה. להיות יותר חסר שליטה. הרי הייתי קונטרול פריק לגמרי. אבל אני לא מתלונן, כן?".

שלום גד והיהלומים יופיעו בבארבי, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, שבת (3.9) 20:30, 65־80 ש"ח

• מוזיקה
• שלום גד
• תרבות