קאמבק סיטי: 10 דברים שלא התגעגענו אליהם במסעדות
אנחנו שמחים עד הגג מחזרת המסעדות ביום א' (בכל קונספט שיהיה), ועדיין: באנו מעט לבאס ולציין 10 מנהגים פסולים שעלולים להעכיר את החוויה. אבל יה, מסעדות!
הקרב על פתיחת המסעדות ביום ראשון הקרוב מעלה הילוך. בפינה אחת נמצא משרד הבריאות שדוחף בדקה ה־90 לקידום מתווה חדש (מרחק של 2.5 מטרים בין שולחנות בפנים ושני מטרים בחוץ, הגבלה ל-50 אורחים). בפינה השנייה עומד פורום ראשי ענף ההסעדה הטוען שהדרישות אינן ריאליות ומודיע על פתיחה לפי המתווה שסוכם – הושבה בפנים לפי 75 אחוזי תפוסה במסגרת התו הירוק ובחוץ לפי כללי התו הסגול ללא הגבלת כמות, תוך שמירת מרחק של מטר וחצי בין השולחנות. ועד שיוחלט מי יושיב איך ומתי, נזכרנו לקראת חזרת המסעדות בכמה דברים שלא התגעגענו אליהם.
1. "מצטערים אין מקום"
עוד לפני שמתחילים לדון במה עיצבן במסעדות לפני הקורונה חייבים לדבר על עצם מציאת מקום. את טאיזו, משייה, בית תאילנדי ועוד מקבץ מסעדות נבחרות חבל בכלל לנסות אם לא מדובר על לפחות שבועיים מראש. לגבי סופי שבוע המצב חמור עוד יותר ורשימת ההמתנה עלולה להתארך אל מחוץ לטווח הסביר. במקומות קטנים כמו ברוט, שיינע ודוק אין מה לדבר על ספונטניות. עכשיו כשהתרגלנו למנות שף בלי לצאת מהטרנינג, יש מצב שלא נמהר להתייבש על הטאביט.
2. אטיטיוד? לא בבית ספרנו
מארחת מפורצפת, ברמן שמוזג צ'ייסרים לכולם חוץ מאשר לכם, מלצרים שעושים טובה או לחילופין מתייחסים אליכם כאילו הייתם אחים על מלא – נמאסתם. התרגלנו לשרת את עצמנו לבד וגישה מתנשאת/מתנחמדת לא תבוא בטוב כשהמסעדות ייפתחו. אדיבות, קורקטיות, קשב ונימוס – יותר מזה אנחנו לא צריכים. וכן, מגיעה לכם משכורת הוגנת ולא רק לקושש טיפים.
3. תפריטים מופרכים
עייפנו מפיוטים נוסח מחניודה והמזנון. מצד שני רשימת מצרכים כגון "חזה אווז. קולרבי. משמש מעושן. צ'יפוטלה" לא באמת מסבירה במה מדובר. משפט וחצי שמתאר את המנה יחסוך התלבטויות לנו וזמן ועבודה למלצרים. ובאותה הזדמנות אפשר לוותר על תפריטי נייר מוכתמים, תפריטים בכריכת פייק־עור ואייפד מזוהם מאלפי ידיים ולעבור ל־QR קוד.
4. ספיישלים ללא מחיר
רעה חולה מעצבנת ביותר, במיוחד כי היא מגיעה בהפתעה מוחלטת: בחרתם מהתפריט מנת ספיישל מעניינת וכשמגיע החשבון מתברר שמחירה שונה לחלוטין מהצפוי. אם לא ביררתם מראש תוכלו לבוא בטענות רק לעצמכם אך הסיטואציה בכל זאת מקוממת. טוב יעשו במסעדות אם כשיציעו לנו ספיישל יטרחו לציין את מחירו מבלי שנצטרך לשאול. יש מקומות שאכן נוהגים כך אך התנהלות זו צריכה להיות הכלל, ולא היוצא ממנו.
5. ניפוח החשבון
המשך לסעיף הקודם שמביא לתוצאה דומה. בעודכם מתכננים מה להזמין מגיע.ה מלצר.ית ומנסה לכוון למנות הכי יקרות בתפריט. לחילופין תיתקלו בספק־טיעון־ספק־איום "לא הזמנתם מספיק, המנות קטנות". בשני המקרים מדובר בהתנהלות נלוזה ומבאסת. אנו מודעים לקיבולת שלנו ויודעים כמה בחרנו להשקיע בארוחה. דחיפה לבזבז יותר רק ממרמרת.
6. הגבלת זמן ישיבה
"השולחן שמור לכם לשעתיים". למה? מי קבע באיזה קצב צריך לאכול? כשאנו כבר מתכננים לצאת למסעדה, מתלבשים יפה ומזמינים בייביסיטר כשצריך, הדבר האחרון שנרצה הוא שידחקו בנו. וכשיש עיכוב במטבח והחשבון מוגש יחד עם הקינוח, הערב מסתיים בתחושת החמצה. למותר לציין שסועדי הסיט הבא נדפקים גם כן וצריכים לחכות בחוץ או יותר גרוע מכך – לזכות במבטים נוזפים מקודמיהם שנאלצים לעזוב בחיפזון. בוולנטיינ'ס, ט"ו באב ובחגים אחרים אפשר להבין את מיקסום רווחים אך בסתם יום אל תלחיצו, טוב?
7. ישיבה צפופה
השכירות בעיר יקרה וצריך לצופף כמה שיותר שולחנות אבל דחיל רבאק – יש גבול. אין שום סיבה לשמוע בתוך האוזן שיחה מהשולחן הסמוך ולפני קימה לשירותים להתלבט אם להפנות את הישבן או הפרונט. וכשברקע יש מוזיקה חזקה שמשדרת מאגניבות, למי יש חשק להתרכז באוכל או לפתח שיחה אינטימית.
8. דמי חליצה מוגזמים
ידוע שאלכוהול הוא מוצר רווחי ולכן למסעדות אין אינטרס שתביאו יין מהבית. החלטתם אחרת? תתכוננו לשלם – והרבה. דמי חליצה הם סוג של פיצוי שהמסעדה גובה עבור שטיפת כוסות, בלאי וכדומה. בעיני האזרח הסביר, שפעם בשנה משקיע בבקבוק יין יוקרתי ורוצה ללוות אותו באוכל טוב, עשרות שקלים לנפש בגין מזיגת יין לכוס הם הוצאה מתסכלת. וכשרוב המסעדות מחזיקות תפריט יין מצומצם, איך נפתח חוש טעם?
9. צרות של טבעונים
אם חשבתם שאכילה בחוץ יכולה להיות חוויה רצופת מוקשים עבור אומניבורים, שאלו את הטבעוני הראשון שלידכם. סלט או פסטה כברירת מחדל פשוט כי אין משהו אחר, ארוחת בוקר טבעונית שלעולם תכלול קוביית חמאה, לקוח שמצהיר על עצמו כטבעוני וזוכה לתגובה המזלזלת "תנחומיי" וחתיכת חיה מתה במנה שאמורה להיות על טוהרת הצומח – כל אלה ועוד הם מקרים שקרו. לא כיף בכלל, ואנו עוד בבירת הטבעונות העולמית.
10. מנות שרינג
הביג נו נו שהקורונה הביאה בכנפיה והדובדבן בקצפת הדברים שלא נתגעגע אליהם. קונספט החלוקה, טריק שגורם לכך שהשולחן יהיה עמוס במנות קטנות, עבד כל עוד לנוגדנים ובדיקה סרולוגית לא היתה משמעות בחיי היומיום. בתום שנה אנטיספטית קשה לדמיין סיטואציה שבה אנשים שאינם מאותה קפסולה דוחפים מזלגות ופיתות לצלחת משותפת. מוקדם עדיין להכריז על מות השרינג אך נשמח לחזור ולאכול לבד (ובלי כיבודים).
