הכירו את הבנטו – קופסת האוכל היפנית
תגידו ביי לכריך המשעמם ושלום לבנטו - קופסת האוכל הצבעונית היפנית שתכבוש לכם את הלב והבטן
כשלמדתי לתואר ראשון באוניברסיטת תל־אביב בחוג למזרח אסיה ויפנית, אחת המילים הראשונות שהמרצה חזרה עליהן היתה "בנטו". מדובר בקופסת אוכל שאיתה מגיע כל ילד לגן, ופותח בהתרגשות כדי לראות את פאר היצירה שאמו הכינה לו. זוהי גם הקופסה שאיתה מגיע הבעל לעבודה ומתחרה עם הקולגות שלו על האהבה שהכניסה לתוכה האישה. יש חנויות לרכישת בנטו ביפן ומחלקות מיוחדות בסופרמרקטים שמיועדות לבנטו.
בקיצור, בנטו היא קופסה שיש לה חיים בפני עצמה.
במרחק של כמעט 20 שנה מאותה סטודנטית שרק למדה את המילה ואת משמעותה, הגעתי ביום שישי אחד עם עוד מספר משתתפות לסדנת בנטו.
על המלאכה מנצחת ליאת לופט־מוריטו, שהשם שלה מצביע על מקורות ישראליים וגם על החתונה היפנית שהייתה לה. לופט־מוריטו נשואה למיצורו והם חיים בשכונה קטנה ושקטה בטוקיו עם שלושת ילדיהם. הבן הגדול אוכל בבית הספר, אבל את שני הקטנטנים ליאת שולחת כל בוקר עם בנטו מוקפדות ומותקנות כהלכה.
"החברות היפניות שלי לימדו אותי איך עושים את זה", היא מספרת. "ישבתי גם עם ספרים ללימוד מנות בנטו, עבדתי על זה, ניסיתי והשתכללתי. הילדים חוזרים הביתה עם בנטו ריקות. הם אוכלים את הכל. כך מחנכים אותם".
מתברר שלא רק בארץ, אלא גם ביפן יש תחרות סמויה בין האימהות. אם פה התחרות מתבטאת ב"מי השקיעה יותר בסנדוויץ' של הילד", ביפן זה "מי השקיעה יותר בבנטו".
"אימהות מתגאות שהן התעוררו בחמש בבוקר כדי להתחיל להכין את קופסאות האוכל לילדים. הן מכינות גם לגברים שלהן בנטו גדול יותר. ביפן אין מחוות אהבה מילוליות ופיזיות. בנטו מושקעת נחשבת מחוות אהבה. הנשים היפניות עושות זאת גם כדי לחסוך כסף, כדי שהגבר לא יאכל בחוץ".
אנחנו מתחילות לעבוד. לופט־מוריטו מסבירה שהטעמים ביפן הם נפלאים, אבל האסתטיקה חשובה לא פחות. מגיל צעיר הילדים לומדים את חשיבות התזונה הבריאה. החינוך מתחיל בגן, שם לומדים על שלוש קבוצות האוכל. הצהובה היא פחמימות, הירוקה פירות וירקות והאדומה סידן. בכל קופסת בנטו צריכים להיות נוכחים אלמנטים מכל הקבוצות. הכמויות לא גדולות מדי אלא מדויקות.
אנחנו מכינות כדורי אורז (קבוצה צהובה) ומעצבות אותם בצורות שונות של ארנב או לב ומוסיפות תירס לעיניים ואף מאפונה (ראו מתכוני אורז מצורפים). מהקבוצה האדומה אנחנו מכינות טמגו יאקי, שהיא חביתה יפנית. לשתי ביצים מוסיפים כפית סוכר וקורט מלח. מוזגים חצי מכמות הביצים למחבת משומנת, ואחרי טיגון קצר מגלגלים אותה לרולדה לקצה השני של המחבת. מוסיפים את החצי השני של הביצים, ואחרי טיגון קל מגלגלים חזרה. נוצר גליל חביתה עבה למדי, שאותו פורסים לפרוסות.
מהקבוצה הירוקה אנחנו מכינות ירקות, שמהם אנחנו קורצות בעזרת שבלונות פרחים (פרוסות מלפפון וגזר שאודה מעט לפני) וחיפושיות מעגבניות שרי ואצות נורי. אנחנו גוזרות רצועות נורי ומחוררים במחורר עיגולים, שאותם אנחנו מדביקים עם מעט מים לעגבניית השרי.
את כל זה מסדרים בתוך הקופסה לפי הקבוצות, בעזרת מחיצות שניתן להכין מעלי חסה.
מתי את קמה כדי להכין בנטו?
"היום אני מכינה שתי בנטו בעשר דקות. זה אולי כמה דקות יותר מכריך. אני קמה בשבע בבוקר, והילדים צריכים לצאת בשמונה. את הדברים שאפשר אני מכינה מראש, למשל אורז במכונה שאני מכוונת על טיימר, וגם דברים שנשארו מהערב לפני".
"הבנטו הוא ערוץ תקשורת בין האם לבן", היא מסבירה. "הילד מרגיש את ההשקעה של האם. כשהילדים חוזרים הביתה ואומרים לי שהיום הבנטו היה טעים – זו הרגשה נפלאה".
