שני סרטים איטלקיים יצאו השבוע. אחד להיט, השני שווה צפיה: "עולם מפריד בינינו" נעזר בשחקן הקומי הנהדר אנטוניו אלבנזה כדי לעשות הטעייה קטנה, ולהתחיל בסיפור על מורה מתוסכל שלוקח פנייה בחיים ובעלילה לסיפור מרוחק ומעניין הרבה יותר
זה לא מחזה נפוץ ששני סרטים איטלקיים עולים למסכים בישראל שבוע אחר שבוע. יתרה מכך, שני הסרטים, שהיו ללהיטים גדולים במולדתם, נכתבו ובוימו, כל אחד לחוד, על ידי בני זוג. "מחר יום חדש", שיצא בשבוע שעבר, הוא סרט הביכורים כבמאית של השחקנית פאולה קורטלזי, שגם מככבת בתפקיד הראשי. קורטלזי נשואה לריקרדו מילאני, שהוא הבמאי של "עולם מפריד בינינו" שיוצא השבוע. קורטלזי כיכבה בכמה מסרטיו המצליחים ביותר של בעלה, ובאחד מהם אף גילמה את אשתו של אנטוניו אלבנזה, שהוא כוכב סרטו החדש. מבולבלים? תמשיכו לקרוא.
>>שפגאט אחרון ודי: הבר הכי להטב"קי בעיר סוגר את שעריו
"מחר יום חדש" של קורטלזי, המספר על אישה מוכה באיטליה אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא השאפתני מבין שני הסרטים – הוא זכה בשלל פרסי האקדמיה האיטלקית ובאהדת הקהל, אבל בעיני הוא מקרטע בין ניסיונות צורניים, מדלג על מהמורות עלילתיות בקלילות לא משכנעת, ולא מתגבש ליצירה שלמה. לכן בחרתי לכתוב דווקא על "עולם מפריד בינינו" של מילאני, שהוא בעיקרון עוד סרט על מורה מתוסכל שיוצא ללמד באזור מרוחק, אבל יש בו לא מעט רגעים שובי לב.
השחקן הקומי הנהדר אנטוניו אלבנזה מעורר חיבה מיידית בניסיונותיו הגמלוניים להתאים את עצמו לסביבתו החדשה, ונוכחותו עוזרת להחליק את המעברים הקצת צולעים בין קומדיה עממית לבין דרמה קומית עם אמירה חברתית. אלבנזה מגלם את מישל, מורה בבית ספר יסודי, שאחרי ארבעים שנות הוראה מתסכלות ברומא מבקש לעבור ללמד בכפר בחבל אברוצו. סצנת הפתיחה מבהירה באופן מצחיק ומבהיל גם יחד ממה הוא בורח. ילד בכיתה שקוע בסמארטפון ומתעלם מהמורה שאומר לו להניח אותו בצד. מישל מתעצבן, ניגש אל הילד ולוקח מידיו את המכשיר. בתגובה הילד אומר שיקרא לאביו שירביץ למורה, ואנחנו מאמינים לו. נראה שבעידן הנוכחי מורים הם בתחתית ההירארכיה התעסוקתית והחברתית לא רק בישראל.
בהגיעו לכפר – משימה לא פשוטה בסביבה ההררית המושלגת – מישל מובהל הישר לבית הספר. רק בחלקו השני של הסרט נבין את הדחיפות. חלקו הראשון הוא מסוג קומדיות דג מחוץ למים, והוא מוקדש לתהליכי הקליטה הלא קלים של מישל בפרובינציה, כשהוא מנסה ללמוד את מנהגי הילידים. שבעת הילדים בכיתה, שהיא בית הספר כולו, חמודים מאוד. ההורים פחות. גם יללות הזאבים לא ידידותיות במיוחד, אבל הנוף יפה וההומור חביב.
בהדרגה מתגלה הנושא האמיתי של הסרט – כפרים באזורים מרוחקים, שפעם התבססו על חקלאות, ננטשים על ידי יושביהם ודרך חיים שלמה נמחקת. בהקשר הזה, בית הספר הופך למעוז האחרון שיש לגונן עליו בכל מחיר. כשמגיעה הידיעה שהוא ייסגר בתום השנה אם לא יעמוד בדרישת המינימום של עשרה תלמידים, מישל וסגנית המנהל הנאווה אנייסה (וירג'יניה רפאלה) חושבים על רעיון איך להציל את המקום ולבדר את הצופים גם יחד.
המזימה נושאת בחובה תוכן חברתי עדכני, אך הטיפול בה מזכיר את הקומדיות המטורללות שנוצרו באנגליה אחרי מלחמת העולם השנייה, ובאופן ספציפי את "The Happiest Days of Your Life" עם אלסטר סים ומרגרט רת'רפורד כמנהלים של שני בתי ספר (חפשו אותה – מומלצת). ההבדל הוא שאותן קומדיות אנגליות היו חצופות וחתרניות, בעוד "עולם מפריד בינינו" מנסה קצת יותר מדי להיות חביב הקהל, וחביבות היתר פוגמת בעוקצו.
סצנה צורמת ממש מכניסה את מישל ואנייסה למיטה. אמנם הסרט בונה בהדרגה את היחסים בין המורה האורח לסגנית המנהל (הנשואה לבעל מזניח שאינו נראה בתמונה), אבל הקפיצה מידידות אפלטונית לסקס סוער עשויה רע. וזה לא שהסרט זקוק לסצנה הזו – היא שם רק כדי להתאים לתבנית העלילתית המקובלת ("נשארים לחג", לדוגמה, שיחק עם התבנית בלי להיכנע לה).
ריקרדו מילאני היה עוזר במאי של מריו מוניצ'לי, נני מורטי ודניאלה לוקטי לפני שהחל לביים בעצמו. סרטו הנוכחי, שהוא שיתוף הפעולה החמישי שלו עם אלבנזה, אינו משתווה למיטב יצירתם של הבמאים האלה, אך רוב הזמן הוא מבדר, והמסר החברתי רלוונטי ונוגע.
3.5
Un mondo a parte בימוי: ריקרדו מילאני. עם אנטוניו אלבנזה, וירג'יניה רפאלה. איטליה 2024, 113 דק'
