• Facebook
• Twitter
• Email

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Tom Waits – "Ol' 55"

כמה שנים לפני שהפך להשראה של עוגי פלצת, טום וויטס עוד שר בקול זך בלדות אהבה יפהפיות, שרובן נמצאות באלבום הבכורה המושלם "Closing Time" מ-1973. "Ol' 55" הוא שיר קורע לב מהסיבות הכי משמחות; ווייטס נוהג בחזרה מאהובה ברכב האהוב עליו, מאושר עד הכוכבים, לא רוצה שהלילה ייגמר לעולם.

Mickey Newbury – "The Future's Not What It Used to Be"

כרוניקה של חיים רצופי כאבי לב באופן הכי יפה ומרגש שיכול להיות, מתוך "Frisco Mable Joy" – האלבום השני בשלישיית האלבומים "American Trilogy" של ניוברי.

Bert Jansch – "There Comes a Time"

בלדה מלאת שמחה, למרות תחושת העצב שאופפת אותה, מתוך אלבום המופת "L.A. Turnaround" מ-1974. יאנש, שהשפיע עמוקות על ג'ימי פייג', פול סיימון, ניל יאנג וג'וני מאר, הוא גיטריסט אקוסטי ענק ופולקיסט סקוטי שהרבה יותר אנשים צריכים להכיר. וזה האלבום המושלם להתחיל את ההיכרות הזאת.

Jackson Browne – "The Times You've Come"

מכירים את ההרגשה המרירה-מתוקה שמגיעה בפעמים האלה בהן נפגשים עם זאת שאהבתם ושאהבה אתכם, זאת שמעולם לא הפסקתם לאהוב? אז זה שיר בדיוק על אותם הרגעים, והוא יפה ומכאיב ומעביר את המורכבות הזאת בצלילות בל תתואר. לקוח מתוך "For Everyman" של ג'קסון בראון מ-1973, שבו ניגנו בין השאר, אלטון ג'ון, דון הנלי וג'וני מיטשל. באלבום הזה גם יש אתהגרסה הכי יפה של "These Days"שבראון כתב כשהיה בן 16וביצעה ראשונה ניקובאלבומה "Chelsea Girl".

Big Star – "Take Care"

מעבר לקולו המדהים של אלכס צ'ילטון זצ"ל והתזמורים היפהפיים, מה שהופך את השיר הזה של ביג סטאר, מתוך אלבום המופת "Sister Lovers", לכל כך בלתי נשכח – הוא הציטוט הבא, שמתריע מפני עולם אכזר שלא קל לצלוח לבד:

"Beware of the need for help \ You might need too much \ And people are such \ Take care, please, take care"

Faust – "It's A Bit Of A Pain"

לא ברור מאיפה מגיחה היפנית ההיא, שנשמעת ברקע כמו אשת תמיכה טכנית ללב תקול באמצע שיר של להקה גרמנית, אבל זה כל כך יפה. נכון, אני אומר פה על כל שיר שהוא כל כך יפה, כנראה שזה מה שקורה כשאני עושה תוכנית שכולה פייבוריטים.

Brian Eno – "Taking Tiger Mountain"

שיר הנושא מתוך האלבום הראשון שגרם לי להתאהב בבריאן אינו טרום תקופת האמביינט האבסטרקטי. את אינו שר את המילים "We climb and we climb" שמעתי לראשונה תוך כדי שאני אשכרה מטפס על הר בצפון הודו. היכרות שלי עם אלבום אחר שלו, "Another Green World", גם הסתנכרנה עם הסביבה כששמעתי אותו לראשונה בזמן נאבדתי בתוך יער בפסגת אותו ההר שעליו טיפסתי.

Townes Van Zandt – "Pancho & Lefty"

הנווד הנצחי (טוב, לא כל כך נצחי. הוא מת) ומספר המעשיות טאונס ואן זאנדט על שני קאובויז גיבורים-לוזרים, על בגידה של אחד בשני, ועל התוצאה של הרס הנשמה של זה שנותר בחיים. בקיצור, תקשיבו למילים. מעלה הרבה שאלות השיר הזה.

The Clash – "Lost in the Supermarket"

שיר מחאה רגיש על תרבות הצריכה, על הצורך וההבנייה שלנו לרכוש על מנת לאפיין את עצמנו, לרכוש על מנת לא להיות בודדים. הקלאש ידעו כבר אז, המוצרים האלה לא עובדים.

"I came in here for the special offer \ Guaranteed personality"

T. Rex – "Ballrooms of Mars"

אף אחד מעולם לא צעק את המילה "רוק!" כל כך משכנע כמו מארק בולן בשיר הזה. מתוך "The Slider" – האלבום השלישי והטוב ביותר של להקת הגלאם רוק המיתולוגית T. Rex.

David Bowie – "All The Madmen"

שיר שכתב בואי בהשראת אחיו למחצה הסכיזופרן שהיה מאושפז בבית חולים לחולי נפש. נדמה שבואי, מעבר לביקורת שלו על אופן הטיפול בחולי נפש ובפרט על שיטת כריתת האונה, מזדהה פה עם ה"משוגעים" יותר מאשר עם הנורמטיבים. אחרי הכל, הוא בעצמו לא היה נורמטיבי במיוחד.

"'Cause I'd rather stay here \ With all the madmen \ Than perish with the sadmen roaming free"

Iggy Pop – "Turn Blue"

במחצית השניה של הסבנטיז הבחורצ'יק מהשיר הקודם לקח את איגי איתו לברלין בנסיון (כושל) להרגע מטירוף הסמים של אל.איי. השיר הזה הוא הראשון שהקליטו יחד ושבסוף נכנס לאלבום "Lust For Life". ההקלטות הראשוניות עוד קרו באל.איי ונשמע שהשיר יצא באופן ספונטני כשטף תודעה של נרקומן מחוק שעוד לא איבד את חוש ההומור שלו. זהו שיר אפל וקשוח ועצוב ומפחיד וכאמור – גם די מצחיק במקומות מסויימים.

"Jesus, this is Iggy"

Jimmy Cliff – "Many Rivers to Cross"

הביצוע של ג'ו קוקר לשיר הזה, שהוא בהחלט יפה מאוד, לא מגרד את קרסוליו של הביצוע המקורי של ג'ימי קליף – הלקוח מתוך האלבום המעולה "The Harder They Come". קליף שר מגרונו של אדם עזוב שיודע שלפניו ניצבים עוד מכשולים רבים ופשוט לא יודע מאיפה להתחיל להתמודד. כשחושבים על זה, באלבום יש גם את השיר "Sitting In Limbo" שמעביר בדיוק את אותו רעיון אך באופן מוזיקלי והלך רוח שונים לחלוטין.

Stevie Wonder – "All in Love Is Fair"

נמאס לי כבר לכתוב את צמד המילים "אלבום מופת", אבל זה בלתי נמנע כשאתה בוחר שעה אחת מתוך עשור שלם ובטח ובטח כשזה מגיע ל-"Innervisions" של סטיבי. אמרתי את זה בתוכנית עצמה ואגיד זאת גם פה, אם השיר הזה לא שובר לכם את הלב כנראה שהוא כבר שבור. לכו לרופא.

Gram Parsons – "Love Hurts"

הגרסה הכי ידועה לשיר הזהשייכת ללהקת ההרדרוק Nazareth. שנתיים לפניה, ב-1974, יצאה הגרסה הקאנטרי-רוקית קורעת הלב הזאת באלבום "Grievous Angel" של גראם פרסונס. אך פרסונס לא זכה לראות את הצלחת הגרסה שלו, שכן הוא מת שנה לפני צאת האלבום שלו. לעומת זאת, מי ששרה איתו את השיר, אמיליו האריס, הפכה אותו לקבוע ברפרטואר ההופעות שלה ואף הקליטה אותו מאז עוד פעמיים. פנינת קיטצ' מושלמת.

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

• רדיו הקצה
• איגי פופ
• מיקי ניוברי
• ברט יאנש
• ביג סטאר
• פאוסט
• הקלאש
• טי רקס
• ג'ימי קליף
• טאונס ואן זנדט
• ג'קסון בראון
• מוזיקה
• טום ווייטס
• בריאן אינו
• אור בזויות
• אור בזוויות
• דיוויד בואי
• פודקאסט
• גראם פרסונס
• סטיבי וונדר
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הוראות שימוש: לוחצים פליי. זה הסימן המשולש הזה, כן? כן.אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

Warren Zevon – "Mohammed's Radio"

שירו האופטימי משהו של וורן זיבון, מאלבומו מ-76, מתאר חיים קשי יום שבהם לפחות ישנה הנחמה שברוקנ'רול ובסול המשודרים בתחנת רדיו פיראטית של איזה בחורצ'יק אחד, מוחמד.

Jackson Browne and Warren Zevon – "Cocaine"

ממש בשנה בה יצא אלבומו של זיבון, ממנו לקוח השיר שפתח את התוכנית, הוזמנו הוא ובראון יחד כדי להתראיין ולנגן שירים של שניהם באולפנים בהולנד. כאן, הם מבצעים את "Cocaine" של בראון, בביצוע אקוסטי נהדר. בראון, אגב, הפיק מוזיקלית את אלבומו של זיבון.

"Now I'm losing touch with reality and I'm almost out of blow \ It's such a fine line… I hate to see it go \ Cocaine, runnin' all ’round my brain"

Lou Reed, John Cale, Nico – "I'm Waiting For The Man" live at the Bataclan, Paris 1972

חברי הוולווט אנדרגראונד בהופעה חיה בתיאטרון הבטקלאן בפריז, 43 שנה לפני שהמקום הפך למרחץ דמים בסוף השבוע האחרון. השיר, כידוע, מספר על חווית התארגנות על סמים ברחובות ניו יורק, ויצא במקור ב-67, באלבום "The Velvet Underground & Nico". הביצוע האקוסטי החי ממשיך ברמה מסוימת את "Cocaine" האקוסטי ששמענו קודם מההופעה של וורן זיבון וג'קסון בראון.

Kevin Ayers, John Cale, Brian Eno, Nico – "Driving Me Backwards" live at the Rainbow Theatre, London 1974

אחד מתיעודי ההופעה הטובים בהיסטוריה נקרא בפשטות "June 1, 1974". בנוסף למוזיקאים הענקיים שעל עטיפת התקליט, ניגנו בה גם הגיטריסט מייק אולדפילד ורוברט ווייאט בכלי הקשה. השיר האפל הזה שפותח את ההופעה שייך לבריאן אינו.

Kevin Ayers – "May I"

איירס, ההיפי הנצחי (כלומר, כמעט נצחי – הוא מת), היה ממקימי להקת סופט מאשין לצד רוברט ווייאט ומיוצרי הפסיכדליה הבולטים בבריטניה של הסיקסטיז והסבנטיז. זהו שיר שמשי, חצי תמים-חצי מחורמן, שקצת עומד בקונטרסט לשיר ששמענו קודם. למעשה, ביצוע חי שלו סגר את ההופעה הפסיכית ההיא מה-1 ביוני 1974, אך זהו ביצוע האולפן מתוך אלבומו של איירס, "Shooting at the Moon", מ-1970.

Benjamin Esterlis – "Another Ocean"

אפשר לטעות ולחשוב שהשיר הזה ממשיך את רצף הסבנטיז שפתח את אור בזויות של השבוע, אך האמת היא שמדובר בסינגל חדש לגמרי של היוצר הישראלי בנימין אסתרליס, a.k.a מורפלקסיס. אסתרליס, חבר בהרכבים הנסיונייםWe Are Ghostsו-Scorpio 70, עומד בסוף החודש להוציא את אלבומו "The Blue Bay", שיהיה הראשון שלו תחת השם שאמא שלו נתנה לו. כל האלבום הוקלט על מכשיר 4­ ערוצים ישן, תוך שימוש נרחב בכלים אקוסטיים ובסינטיסייזרים אנאלוגיים מעידן הווידאו והקסטה.

Unknown Mortal Orchestra – "So Good at Being in Trouble"

אחד השירים האהובים עלי של להקתו הנהדרת של רובן נילסן הניו זילנדי. השיר דווקא לא לקוח מהאלבום המעולה שהוציאו השנה, "Multi-Love", אלא מהקודם שנקרא בפשטות "II". ברביעי הקרובUMO יופיעו לראשונה בישראל, ברידינג 3, כשהם באמת בשיא כוחם. וזה לא משהו שכדאי לכם לפספס.

St. Vincent – "Paris Is Burning"

יש אנשים שכל דבר שקורה מסביב או בתוכם מגיע יחד עם שיר. ואני, כששמעתי בסוף השבוע האחרון על הרצח ההמוני הפסיכי בפריז, לא יכולתי שלא לחשוב על "Paris Is Burning" של סיינט וינסנט, מתוך אלבום הבכורה שלה, "Marry Me" מ-2007. טוב נו, נכון, חשבתי קודם עלהשיר של פורטיס, אבל:

"We are waiting on a telegram \ To give us news of the fall \ I am sorry to report \ Dear Paris is burning after all"

Tame Impala – "Confide In Me"

טיים אימפלה עושים קיילי מינו! הם לא ממש שינו יותר מדי את להיט הניינטיז האדיר הזה של בת ארצם האוסטרלית. ואולי טוב שכך.

Susanne Sundfør – "Fade Away"

שמעתי את השיר הזה של מלכת נורווגיה משהו כמו 923545 פעם מאז שיצא באלבום האדיר "Ten Love Songs", מוקדם יותר השנה. נראה לי שאני מעריץ. הצילו!

Kate Tempest – "Circles"

"I’m in a corner saying nothing \ Sitting in a pub with my eyes closed \ Swaying to a power ballad \ Shredding tears at the high notes \ My hands are frozen, I forgot my gloves \ My heart is broken, I don’t want no love \ Love just rots your guts \ If you’re the type to feel what you touch

No wait, my hands are smoking on this hot tea cup \ My heart is open, all I want is love \ Love will prop you up \ If you’re the type to feel what you touch"

Missy Elliott feat. Pharrell – "WTF"

לאן מיצי נעלמה? הו, לא חשוב, הנה היא חזרה. כמעט תלינו שלטים, אבל היא אפילו הביאה איתה את פארל ונשמעת לגמרי בריאה. אגב, במקרה שלה "WTF" הוא ראשי תיבות ל-Where They From. טובה מיצי.

Santigold feat. BC – "I Can't Get Enough of Myself"

סנטיגולד עומדת להוציא את אלבומה החדש, "99¢", בינואר הקרוב. עד אז, הנה סינגל מפתיע וסופר שמייח מתוכו, עם השפעות של מוזיקה אפריקאית. את הביט העליז מספק לטראק פאטריק ברגר, שעבד בעבר עם לנה דל ריי וצ'ארלי XCX.

Grimes – "Kill V. Maim"

אם זה היה לגיטימי איכשהו, חצי מהתוכנית של השבוע הייתה שירים מתוך החדש של גריימס. זה אלבום הפופ (הלא מלנכולי. אההם, סוזן סנדפור) הכי טוב ששמעתי השנה. בריאיון ל-Q Magazine, גריימס הצהירה כי זה הפייבוריט שלה מתוכו, והוסיפה את הדבר הנפלא הזה:

"[It’s] written from the perspective of Al Pacino in The Godfather Pt 2. Except he’s a vampire who can switch gender and travel through space".

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

• מוזיקה אלטרנטיבית
• פודקאסט
• גריימס
• סנטיגולד
• מיסי אליוט
• ג'ון קייל
• רוברט ווייאט
• לו ריד
• ניקו
• וורן זיבון
• אור בזוויות
• מוזיקה
• סנט וינסנט
• קייט טמפסט
• Unknown Mortal Orchestra
• סוזן סנדפור
• בריאן אינו
• אורי זר אביב
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

Patty Griffin – "All That Shines Is Not Truth"

כל כך הרבה שירים יפים יש באלבום המחווה החדש לקארן דאלתון. כל כמה זמן אני נתפס על אחד אחר מתוכו.זה האלבום המדוברואתם צריכים להאזין לו.

[tmwdfpad]

Susanne Sundfør – "Darlings"

באלבום שהוציאה מוקדם יותר השנה, "Ten Love Songs", מצליחה מלכת נורווגיה לחבר בין אייטיז ויורו-טראש לבין מוזיקה קלאסית מודרנית א-לה פיליפ גלאס. לחלוטין ממכר. אולי אתם מכירים את השירים המעולים "Delirious" ו-"Fade Away" מתוכו. ובכן, זה השיר הקצר והיפה שפותח את האלבום.

Julia Holter – "Silhouette"

אחרי הסינגל "Sea Calls Me Home" שכלל סולו סקסופון מכוכב אחר, רואה אור האלבום המלא של הולטר, ואמנם לא הספקתי להאזין לו יותר מפעם אחת, אך הפעם האחת הזאת הספיקה לגמרי לסמן אותו עבורי כאחד מאלבומי השנה. פופ מורכב ועמוק עם השפעות קייט בוש וקול ייחודי ובודד בתוך חלל גדול ומהדהד.

Brian Eno – "By This River"

קצת לפני שהפך למי שפחות או יותר המציא את האמביינט, הוציא בריאן אינו את הקלאסיקה המושלמת הזאת.

Linda Perhacs – "River of God"

שלושה עשורים בערך לפני שהפריק פולק הפך לז'אנר פופולרי שמזוהה עם דבנדרה בנהארט, קוקו רוזי ואנימל קולקטיב, הייתה זאת לינדה פרהאקס עם אלבומה, "Parallelograms", שהיוותה השראה עצומה. ובכן, 44 שנה אחרי אותו אלבום נהדר מ-1970, הוציאה פרהאקס בשנה שעברה את אלבומה השני – "The Soul of all Natural Things". ולא, היא לא נעשתה פחות היפית עם השנים.

Six Organs of Admittance – "Hold But Let Go"

הנהרות מהשירים של אינו ופרהאקס הכניסו אותי לוייב של זן, והשיר הזה מתאים בול להשלמת האפקט. Six Organs of Admittance הוא פרוייקט הפסייק-פולק של הגיטריסטבן צ'סני, שניגן בעשור שעבר בהרכב הפסיכדלייה הכבד והמעולה Comets on Fire.

Mojave 3 – "Caught Beneath Your Heel"

ניל הלסטד, שהנהיג את סלואודייב ואת Mojave 3 אחריה, עומד להגיעלהופעה ב-6 בנובמבר בבארבי. תירוץ מצוין לנגן שוב את השיר האהוב הזה, ולהפציר בכם לא לפספס את זמרת הרקע המדהימה (והכל כך רחוקה) איפשהו באמצע השיר. וגם את ההופעה, כמובן.

Bill and Murray – "The Silence Grows"

קצת נתקעתי על השיר שסוגר את האלבום שלהם, אבל האמת היא שכלאלבום הבכורה החדש של ביל ומוריישווה.

Other Lives – "English Summer"

אחד השירים היפים שיצאו השנה מגיע מהלהקה הזאת מאוקלוהומה.

Fat White Family – "Auto Neutron"

ניהיליזם פסיכדלי,דפוק ואינטליגנטי. זה השיר הראשון מתוך "Champagne Holocaust" שיצא ב-2013.

The Jesus and Mary Chain – "Good for my Soul"

הג'יזס אנד מארי צ'יין יודעיםלהקים רעש מהומה, אבל יותר מכל הם יודעים לכתוב אחלה שירים קליטים, שברמה מסוימת יכולים להיחשב לפנינות פופ. זה אחד המרוממים שלהם.

Chromatics – "Shadow"

נו כבר, מתי ייצא האלבום "Dear Tommy"?! איטלקים עושים את זה לאט.

Jim O'Rourke – "Hotel Blue"

רשימת האמנים שאורורק עבד איתם כמפיק ארוכה להחריד (סוניק יות', ג'ואנה ניוסום, ווילקו. וזה רק על קצה המזלג). בעצמו הוא גם הוציא אינספור אלבומים, רבים מהם נושקים לאוונגארד ואימפורביזציה, אך השנה הוציא את "Simple Songs" – שכשמו כן הוא. טוב, לא בדיוק, אבל אלו שירים הרבה יותר פשוטים ממה שהוא הרגיל אותנו לצפות.

Gene Clark – "Some Misunderstanding"

יש קלאסיקות שלא מספיק אנשים מכירים ו-"No Other" מ-1974 הוא לחלוטין אחד מאותם אלבומים. זהב טהור מהשניה הראשונה ועד סופו. ג'ין קלארק הלך לעולמו ב-1991, רק בן 46. הוא היה ממקימי להקת The Byrds בסיקסטיז ובין חלוצי האלטרנטיב קאנטרי והפולק הפסיכדלי האמריקאי. "Some Misunderstanding" הוא, לטעמי, המאסטרפיס של האלבום.

Leonard Cohen – "Come Healing"

אחד השירים היפים ביותר שלאונרד כהן אי פעםכתב.

אור בזויות בפייסבוק

• ג'ים אורורק
• לאונרד כהן
• ניל הלסטד
• כרומטיקס
• ג'וליה הולטר
• אור בזויות
• בריאן אינו
• סוזן סנדפור
• ביל ומארי
• ביל ומוריי
• מוזיקה
• ג'ין קלארק
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אנחנו אלימים מטבענו. אלפי שנים של ריצוץ גולגולות של חיות אחרות נטמעו בטבע שלנו. האלימות הזאת נמצאת ממש מתחת לפני השטח, והיא מנוקזת החוצה בכל מיני דרכים. אפשר לטעון שהדרך שלי היא באמצעות מוזיקה", אומר המוזיקאי והאמן בן פרוסט (35). אלבומו האחרון, "A U R O R A", יצא בשנה שעברה בלייבל הבריטי הנחשב Mute (שבין היתר הוציא אלבומים להרכב הסינת'פופ הקאלטי יאזו ולניק קייב), והוא דוגמה טובה לסינתזה שלו בין אלימות ליופי: הספקטרום המוזיקלי של פרוסט נפרש בין מינימליזם שברירי לנויז אלקטרוני רצחני, בין תיפוף אכזרי באווירת בלאק מטאל למוזיקה קלאסית מודרנית.

הוא כתב מוזיקה ליצירות מחול, לסרטים ולטלוויזיה ויצר עם חברו ללייבל דניאל בייארנאסון אלבום שמבוסס על רומן המדע הבדיוני הקלאסי "סולאריס" של סטניסלב לם. לפני שנתיים אף ביים אופרה על פי הספר הגרוטסקי והקשה לעיכול "The Wasp Factory" של הסופר הסקוטי איאן בנקס. את "A U R O R A", אלבומו החמישי והאחרון בינתיים, הקליט פרוסט על אדמתה למודת הקרבות של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מטרת המסע לאפריקה לא הייתה להקליט אותו אלא לשמש כאחראי על הסאונד ביצירת האודיו־וידיאו "The Enclave" (המובלעת) – עבודת אמנות משותפת לו ולאמן הווידיאו ריצ'ארד מוס שהוצגה בביאנלה ה־55 של ונציה.

"האפקט האמוציונלי של המצבים שנקלעתי אליהם לא הכה בי בזמן אמת, לפחות לא ישירות. הוא בא אליי בגלים, ברגעים מוזרים", עונה פרוסט כשנשאל על ההשפעה של הסביבה שבה הוקלט "A U R O R A". הוא מוסיף שאת רוב המוזיקה לאלבום הוא כתב בחוץ, בתנאי שטח. "הטענתי לפטופים ממצברים של מכוניות, ישבתי צמוד לגנרטורים של דיזל, שקוע בתוך אוזניות, בחלל דיגיטלי לחלוטין".

נדמה שאתה נע בין קצוות במוזיקה שלך – בין האורגני למלאכותי, בין העדין לאלים. מה בדיוק מושך אותך כל כך בניגודים האלה?

"אני אוהב למתוח את הגבולות לכל הכיוונים, לדחוף דברים עד נקודת שבירה. אם זה ציוד שמתחמם מדי, רמקולים שנאבקים בברגים המחזיקים אותם יחד, כלי נגינה שמנגנים שקט מדי ועדין מדי. אני אוהב לפעול כך שבכל החזיתות נמתח חלל בלתי אפשרי בין כל האלמנטים הקוליים".

דיברת בעבר על כך שמוזיקאים משתמשים כיום יותר במסכים ופחות באוזניים שלהם כדי ליצור. עם זאת, את האלבום האחרון שלך יצרת ברובו על לפטופ. כיצד אתה משתמש ברפרזנטציה של סאונד על מסכים בשונה ממוזיקאים אחרים?

"אני חושב שזה עניין של משמעת – להתעמת עם דיסציפלינות שלא נזקקנו להן לפני 100 שנה. ללמוד לא 'להסתכל' על מוזיקה כדי לשמוע אותה. זאת משמעת שאני מנסה לאמץ. ונכשל".

רובו של "A U R O R A", שנחשב לאלבום הטוב ביותר של פרוסט עד כה, נכתב באמצעים דיגיטליים, אך התופים בו הוקלטו בלייב רק אחרי שפרוסט חזר מקונגו. כדי למלא את כיסא המתופף פנה פרוסט לשלושה מתופפים ותיקים ומוערכים: גרג פוקס, לשעבר חבר ב־Liturgy – אחת מלהקות הגל החדש של הבלאק מטאל האמריקאי; שאחזד איסמעילי מלהקת האוונגרד סיקרט צ'יפס 3; ות'ור האריס, שניגן בין היתר עם ביל קלהאן ודבנדרה בנהארט לפני שהצטרף לסוואנס (ובחודש שעבר ביקר עם ההרכב בישראל). פרוסט, בתורו, השתתף בהקלטות אלבומם הלפני אחרון של סוואנס, "The Seer", שבו זכה לקרדיט החידתי "צלילי אש – אקוסטיים וסינתטיים".

"רציתי מתופפים עם אופי, אנשים גדולים מהחיים, טיפוסים חזקים ומגובשים מוזיקלית", מסביר פרוסט את הבחירה במתופפים אלה ומוסיף "הם לא רק נגנים טובים, הם גם אמנים מעולים. הייתי צריך לעלות מדרגה ולכתוב דברים שראויים לשיתוף הפעולה שלהם. רק העובדה שידעתי, משלב מוקדם מאוד, שהחבר'ה האלה יהיו מעורבים באלבום, שינתה את האופן שבו כתבתי את המוזיקה. ידעתי מזמן שהם יהיו חלק מזה. הם דמויות שמביאות איתן, כל אחת בדרכה, צבעים ומרקמים משלה".

האם יש לך קווים מנחים ליצירת מוזיקה ואמנות בכלל? האם אתה יודע מראש כיצד אתה רוצה שאלבום יישמע?

"העיקרון המנחה הוא מעין אלכימיה – לזקק מהעולם משהו יפה וטהור. קשה להסביר, יש אימג'ים שונים, צורות, רעיונות, דברים שאני קורא, אנשים מסוימים שמושכים אותי. כל אלה עוזרים לי לבחור את פלטת הצבעים שאני עובד איתה. קשה לסמן נקודת התחלה לתהליך כזה, אבל בטח היא מוקדמת בהרבה מכפי שאני יכול לדעת. כבר עכשיו אני מתחיל לסתת משהו שאין ספק שיהפוך לשלד של אלבום חדש. יש לי כמה מלודיות, סאונד או שניים, ניסיון ליצור קווי מתאר, אבל זה עדיין מאוד לא בפוקוס, מאוד בלתי נגיש – רק שילובים לא ברורים של חללים אמיתיים ומדומים".

לאחרונה נאס"א העלתה סאונדים שהקליטה בחלל. זה גרם לי לחשוב עליך ולתהות אם זה משהו שעשוי לעניין אותך ואם אתה עדיין בחיפוש אחר סאונדים שעוד לא שמעו בתוך מוזיקה, או לחלופין כאלה שמגיעים ממקורות בלתי צפויים.

"לפני כמה זמן שמעתי על ניסוי שעשו עם צלילים של ציוצי ציפורים – הנמיכו את הטונים וגילו ספקטרום שלם של מלודיה וקומוניקציה שאנחנו לא מסוגלים לשמוע. כלומר, מה שאנחנו שומעים כצליל הגבוה ביותר של הזמיר הוא בעצם קול הטנור שלו, האמצע של הטווח שהוא מפיק. תרגומים כאלה של תופעות טבע הן תמיד מרתקות, ואף שמוזיקלית התוצאות של מחקר כזה בדרך כלל לא מעניינות במיוחד, הן עדיין משרתות אותנו כי הן מזכירות עד כמה מוגבל טווח הקליטה שלנו ומושכות, אותי לפחות, למתוח את גבולות הטווח האנושי".

החזרה של פרוסט על רעיון החלל במוזיקה לא השאירה ברירה אלא לשאול אותו על בריאן אינו. לפני חמש שנים בחר בו אבי האמביינט להיות לו למנטור וללוות אותו ואת היצירה שלו במשך שנה.

מה הייתה החוויה הכי משמעותית בעבודה שלך עם בריאן אינו?

"שיחות ארוכות על אוכל פרסי".

בן פרוסט, לבונטין 7, יום רביעי, 12 באוגוסט. 21:00. 90 ש"ח במכירה מוקדמת, 120 ש"ח בקופות

• מוזיקה
• אוונגרד
• מוזיקה אלקטרונית
• נויז
• בן פרוסט
• בריאן אינו
• תרבות