>> זאב שצקי, מורה מיתולוגי למשחק בניסן נתיב ועו"ד שעסק באיגוד עובדים, התבשר בגיל 49 כי הוא חולה בפרקינסון. מאז יצר שתי הצגות בנושא ("בלי רברס" בתמונע, ו"הקליק" בתיאטרון הבית), תערוכת ציורים ("תופעות לוואי") ואף גילם הלום קרב בסדרה "נורמלי" ששודרה ב-HOT; בימים אלה יצא ספרו החדש "איך נרפאתי מפרקינסון", שם אירוני לסיפור אנושי עצוב מצחיק ומטלטל (בהוצאת "התחנה/ספרי אפיק").אתם רוצים וצריכים לקרוא אותו.

>> מסעדה שהיא הצגה וספורט לפי רמת חמידות // העיר של תמר עמית יוסף
>> מדרגות מהפנטות וברים לבלות בהם כל החיים // העיר של עידו פטרושקה

1. תיאטרון תמונע

אפלולי ונוח כמו בר שכונתי, עם באז אמנותי מתמיד, צעיר לנצח. השתקפות דיוקנם של המייסדת נאוה צוקרמן, והבחורים שאיתה: מיקי צוקרמן, הדון קישוט היחיד בעולם שיש לו טחנת רוח, ואילן הג'ינג'י. אני אוהב לבוא לשם לפני ההצגה ולחוש את האהבה שהמקום מלא בה.
שונצינו 8 תל אביב

2. גינת ההסתדרות

התרגעות שמסווה על מאבק. מהחלונות נשקפים חדרונים זהים. שוויון. צניעות. כוח שנצבר במסדרונות קפקאיים. אני אוהב להתבונן בבניין כמו תייר במוזיאון.
ארלוזרוב 93 תל אביב

3. כיכר מסריק

מוקפת עצים ובה מזרקה ואזור משחקים לילדים, עם בתי קפה ומסעדות בשני צידי הכיכר. זהו מקום משכנו של הברווז,דמות בדיוניתשיצר המאיירדודו גבעז"ל בספריו, ובטורי הקומיקסשלו בעיתונות. דמות של לוזר ישראלי תל אביבי. הברווז גם הסתבך בהליך משפטי של זכויות יוצרים עם לא פחות מאשר דונאלד דאק הנודע.

4. טורטה דה לה נונה

מול כיכר רבין, ברחוב מלכי ישראל פינת בן גוריון, נמצאת קונדיטוריה כמעט מסוכנת ושמה העוגה של הסבתא. באיטלקית זה מצלצל יותר טעים:לה טורטה דה לה נונה. יש להם שם פחזניות וניל שעושות חשק לזלול אותן בתריסרים.
מלכי ישראל 13 תל אביב

5. חֹוף ירושלים

חביב עלי בגלל הנדיבות שבו. מצד אחד מוענק כאן חוף שלם לעיר הקודש ירושליים שכידוע יש בה הרבה, אבל ים אין לה. מהיבט נוסף זֹֹו דוגמא ומופת לחוף נגיש לנכים – דרכי גישה, מלתחות, סככות, מתקני שתיה, מקלחות חוף – הכל נגיש והשיא: שביל גישה לירידה עד לקו המים.

מקום לא אהוב בעיר:

אינני אוהב אתאזור רחוב ניסים אלוני. גם אם האנטנות הסלולריות שם עומדות בכל התקנים – איכשהו צפוף. אלוני עצמו, שהשנה ימלאו מאה להולדתו, ניחן בכריזמה קורנת ואפילו מחשמלת. במחזה "הנפטר מתפרע" הוא עוסק במסתורין שבחשמל: "הוא זורם לו בשקט מתוך הקירות, החשמל הצייתן הזה, זורם". מעניין מה היה המשורר כותב על קרינה סלולרית ברחוב הנושא את שמו.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
בחודש שעבר צפיתי בסינמטק בסרטם של רוני ניניו ודרור קרן "טור פרידה". הסרט מתרחש בימי הקורונה. עיתונאי דעתן ולא ממסדי סופג איומים על שלומו ושלום משפחתו ומתמודד במקביל עם הוריו המזדקנים, אשתו ובתו המתבגרת. הסרט מבהיל מאוד. מן הרגע הראשון ברור לך שמשהו רע יקרה לגיבור והמתח הוא בלתי נסבל. סרט על החיכוך שבין אנושיות לפוליטיקה, עם רמזים לאפשרויות אחרות. התסריט מותח, המשחק משובח, הבחירה בשחור לבן והמוזיקה נהדרות. יש גם הברקת ליהוק של המחזאי יהושע סובול בתור אביו של העיתונאי. ניסיתי לשקר לעצמי שזהו סרט זר ארגנטינאי אנושי וקטן בסגנון הסינמטק – אך אין ישראלי ממנו כיום.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הדבר היפה והמעודד מתגלה דווקא בכותרות הסיום של הסרט "טור פרידה" . הכותרת "סרטם של" לא נעלמת עם שמות הבמאים ונותרת להבהב על המסך. מתחתיה רצים כל שמות הטכנאים, היוצרים והספקים מראשון ועד אחרון. מתברר שכולם התנדבו ועל כן הסרט הוא של כולם. אני מאמין שגם העוסקים באמנות זכאים לשכר ראוי. אך יש הרבה עצמה באפשרות ליצירה עצמאית ובלתי תלויה בגורמים המממנים. הסרט כולו מעורר הערכה עצומה על האומץ וכוחה של היצירה להשאר לנצח חופשית.

לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
בישראל כ-30,000 חולי פרקינסון, אך רק כ-30 נוירולוגים מומחים. רופא אחד ליותר מאלף חולים. בקושי תור שנתי אחד. אולי משום שממילא זו מחלה חשוכת מרפא? דווקא לכן הגישה בעולם כיום היא הוליסטית ואיכות החיים נשמרת באמצעות פעילויות גופניות וחברתיות. זה החלל שממלאת – בכל רחבי הארץ –עמותת פרקינסון ישראלהמתחדשת בהנהגת היו"ר הנחוש רונן שטיין. אולם חזון והשראה לא תמיד מספיקים ולכן, באופן לא אוביקטיבי, אני ממליץ לפנות לאתר העמותה, לתרום ולהתנדב. העמותה מפעילה מסגרות ותכניות שונות כולל מסגרת למאובחנים צעירים. התנדבתי השנה להוביל שיחות קבוצתיות על משמעות ופרקינסון ברוח הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל שבעצמו מדגיש את הערך שבחריגת האדם מעצמו למען הזולת.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לא מדובר באדם מסויים אלא בתל אביבי המצוי, הישראלי, בן דמותו של הברווז. מי שממשיך ומתמודד עם אתגרי החיים השגרתיים ומתעקש לחיות חיים מלאים ורגילים.

מה יהיה?
אני מאמין שיהיה טוב. אני מאמין בישראלים. מתחת לברווז של דודו גבע ישנה כתובת קטנה: "תמיד אופטימי". גם אני.

• העיר שלי
• ספרים
• תיאטרון תמונע
• גינת ההסתדרות
• כיכר מסריק
• טורטה דה לה נונה
• דודו גבע

ישנם מעט מאוד יוצרים שאובדנם מורגש גם בחלוף שני עשורים כמו דודו גבע ז"ל. הקריקטוריסט, הקומיקסאי והאמן יצר כמה מהדימויים המפוכחים ביותר של התרבות הישראלית – לרבות הברווז, שאם לא ידעתם אף זכה לתואר אזרח כבוד של העיר תל אביב-יפו, לציון הקשר הסימביוזי בין העיר ליוצר. ואנחנו עדיין זוכרים, גם אם כבר פחות אופטימיים. בסוף החודש (28.10) גם בבית אריאלה יזכרו את גבע באירוע מיוחד הכולל תערוכות קריקטורות, סדנאות, הרצאות, יריד פנזינים והענקת אות ברווז הזהב לקומיקס ויצירה עצמאית.
>>ביחד בחושך: 8 תערוכות להתחבא בהן בסופ"ש, חג, חול ומועד

האירוע, שזכה לשם הראוי "עדיין אופטימי", יתקיים בחללי בית אריאלה בניהולם האמנותי של שאול בצר ושרון קנטור, ויכלול מגוון פעילויות בחינם לקהל הרחב, ביניהן שוק פנזינים שיציע דוכני פנזינים ישראלים באוצרות ג'קי פאנק וברוח הברווז, הופעה של הרכב הג'אז New Horizon Trio, סדנת פנזין אישי של חבורת A4 (שזה אומר שיעור לא פרטי בבניית סיפור עם יוצרי הקומיקס הנהדרים גלנדון ואיזבלה), הרצאה של צחי פרבר על המדור המיתולוגי "שירת הברווז" של גבע, הרצאה של מנהל ספריית הקומיקס בבית אריאלה גבי טרטקובסקי על דמותו של יוסף הפקיד ביצירתו של גבע. ואם אתם לא זוכרים מיהו יוסף, במהלך החודש תוכלו למצוא בתחנות האוטובוס ברחבי העיר מבחר מעבודותיו של גבע, יחד עם קובי ניב, מתוך רצועת הקומיקס "יוסף ואחיו", שפורסמה בעיתון "העיר".

לאורך הערב גם תוכלו להביט בתערוכת קריקטורות פוליטיות מאת דודו גבע ומיצירתו המשותפת עם קובי ניב, כי מה הטעם בלי כמה סטריפים מיוצר עצמו. בנוסף, תתקיים סדנת יצירת ספרון קומיקס אישי עם דנה בר לב באופן בלעדי למחזיקי דיגיתלובתשלום סמלי של 20 ש"ח. בשיאו של הערב, ב-21:00, יתקיים בפעם השלישית אירוע הענקת אות ברווז הזהב ע"ש דודו גבע לקומיקס ויצירה עצמאית, בעלות קלה של 40 ש"ח. הפרס, שמוענק לפועלים ופועלות בשדה הקומיקס הלא מי יודע מה מתגמל, יוגש בערב שחוגג את קהילת הקומיקס, הקריקטורות והיצירה העצמית בהנחיית רועי אלעני, ובהשתתפות זאב טנא, רחלי רוטנר, קרן כץ ויואל רון, עופרה רודנר, רומן אייזנברג, רונה ישראל קולת, חגי פרשטמן ודניאל סינאיסקי, שגם יעניקו את האות לזוכה שיוכרז במהלך הערב. חיפשתם אופטימיות תל אביבית חבוטה? זמן טוב לחזור למקור.
"עדיין אופטימי" – 20 שנה ללכתו של דודו גבע, 28.10, 18:00-23:00, בית אריאלה, שדרות שאול המלך 25, תל אביב
לפרטים נוספים וכרטיסים

• ❤ תל אביב
• ❤ תרבות
• דודו גבע
• קומיקס
• בית אריאלה