השבוע"ת'נדרבולטס" נחת בדיסני+ – סרט שאסף את קבוצת האנטי-גיבורים הגדולה בתולדות ה-MCU. מבחינה מסוימת, הסרט סימן את הקאמבק של מארוול, שעוד מנסה להתאושש משלב 5 המקולל, אך הוא גם שם את הפוקוס על דמות האנטי-גיבור, אותן דמויות שמובילות את העלילה ומעוררות הזדהות, אך לאו דווקא ניחנות בכל התכונות שמאפיינת את הגיבור הקלאסי – אומץ, טוב לב או כריזמה לפעמים. אז אספנו לכם את כל האנטי-גיבורים שמתחבאים בספרייה של דיסני+.
>>נעקצנו: בסרטו הטוב ביותר של ווס אנדרסון מזה עשור הכל מתחבר

החייזר // סרטי הנוסע השמיני // 1979-הווה

תכף כולכם תגידו לי שריפלי הגיבורה, ואכן באולפנים רצו שכך נחשוב, בעיקר כי ריפלי היא אנושית. אבל הזנומורף הוא הפרוטגוניסט האמיתי של הפרנצ'ייז הזה. ממבט ראשון באמת לא ניתן כמעט להזדהות עם היצור הרצחני הזה, אבל אם מנסים להבין רגע למה הוא רוצח את כולם מגלים שיש לו גם רצון כדמות – לשרוד ולהתרבות. וזה, לעניות דעתי, רצון מעולה לגיבור ומשהו שיכול להניע אותו קדימה. חוץ מזה הזנומורף מופיע בכל הסרטים. אתם יודעים מי לא מופיעה בכל הסרטים? נכון מאד, ריפלי. עכשיו בואו ננסה לדמיין סרט של הנוסע השמיני ללא הנוסע השמיני. במקום סרט על חייזר שמנסה לרצוח את כל הנוסעים בספינה ולהתרבות דרכם, אנחנו מקבלים סרט על קבוצת אסטרונאוטים שחוזרים בבטחה לכדור הארץ. וזה, כבר "אפולו 13". פחות מעניין, לא?

רצון מעורר הזדהות. "הנוסע השמיני: כדור הארץ". צילום: יח"צ דיסני+

ג'ק ספארו // סדרת "שודדי הקריביים" // 2003-2017

הקפטן שגדלנו עליו, ג'ק ספארו, לא היה אמור בכלל להוביל את העלילה. בסרט הראשון הגיבור היה ויל טרנר, שיוצא לחפש אחר אהובתו באמצעות ג'ק ספארו – אך הוא נדחק הצידה בשל הנוכחות של ג'וני דפ בתפקיד. פיראט פורע חוק, אינטרסנט מוחלט, מגלומן ושתיין עוד יותר גדול, ועדיין – אנחנו אוהבים אותו ואנחנו בצד שלו.

מ.ו.ד.ו.ק // "מ.ו.ד.ו.ק" // 2021

שנתיים לפני ההופעה המזוויעה של דמותו ב"אנטמן והצרעה: קוואנטומניה", הוא כיכב לרגע בסדרת אנימציה קצרה בת עונה אחת, והציג אנטי-גיבור בגישה קצת שונה: הוא הפרוטגוניסט, עדיין נבל מרושע, אבל עם רצון נורא אנושי לשמור על משפחתו. הוא כמובן ממשיך לפשל, אבל זה כי הוא לא באמת יודע איך להיות גיבור. הכי אנטי.

היט-מאנקי // "היט-מאנקי" // 2021-2024

אחת ההצלחות המוזרות של מארוול, בסיפור על קוף שמחובר לנשמה של מתנקש שמת לצידו, ומנסה לנקום את רצח העם שביצעו בשבט הקופים אליו הוא משתייך. יותר אנטי-גיבור מזה ונשתגע. בהדרכת רוח הרפאים (בדיבוב של ג'ייסון סודייקיס), הקוף יוצא למסע נקמה רצחני ואלים. בגדול, היט-מאנקי הוא הפאנישר של הקופים. רק מגניב יותר, כי הוא קוף.

ג'ק סקלינגטון // "הסיוט שלפני חג המולד"// 1993

אם אתאר לכם את האופי של ג'ק סקלינגטון, הוא כנראה יישמע לכם כמו גיבור קלאסי: כריזמטי, יצירתי, רומנטיקן חסר תקנה. אבל יש לו גם חסרונות, כמו אגוצנטריות שנובעת מריקנות אישית, והפערים שבין העולם שבו הוא חי (ליל כל הקדושים), לבין החג שעליו הוא רוצה להשתלט (חג המולד). כשהוא חוטף את סנטה קלאוס הוא עושה את זה ממטרה טובה. הוא אמנם הרבה יותר חביב מדמויות אחרות ברשימה, אבל זה גם חלק מהקסם שלו.

רובין הוד // "רובין הוד" // 1973

אי אפשר לעשות רשימה כזאת מבלי ללכת אל האנטי-גיבור האייקוני רובין הוד – הפרוטגוניסט שגונב מעשירים ונותן לעניים. הסרט עצמו לא הצליח ביקורתית כשיצא, אבל אצל לא מעט מעריצי דיסני הסרט הוא נחקק בחיבה רבה. אצל כל השאר הוא כנראה כבר נשכח, אבל זה מסוג הסרטים שדיסני כבר לא עושה – סיפורי אגדות קלאסיים, עם טוויסט אנטי-גיבור.

מגנטו // "אקס מן: ההתחלה" // 2011

יש לאקס מן בסיס מעריצים די חזק שכנראה זועם שאני לא מדבר על הדמות שלו ב"אקס מן 97'", אבל אני רוצה להתמקד רגע במגנטו הצעיר, שמגולם בידי מייקל פסבנדר. בסרט הזה מגנטו הוא הפרוטגוניסט, שכן הוא זה שעובר את התהליך המשמעותי ביותר. נכון, רוב הסרט מצולם מנקודת מבטו של פרופסור X ותלמידיו, אבל עם מי הסרט נפתח? נכון מאד, מגנטו. בנוסף לזה אנחנו רואים איך המטרה שלו – להציל את המוטנטים, שהיא באמת מטרה נעלה, שאמנם הופכת אותו לנבל שאנחנו מכירים ואוהבים, אבל גם לסוג של גיבור לא צפוי. הוא מאד רציונלי, אפשר להזדהות איתו, ועדיין – הדרכים בהן הוא בוחר להגשים את מטרתו הן אכזריות וחסרות מעצורים. גיבור פגום.

דארת' ויידר // "מלחמת הכוכבים" // 1978-הווה

דארת' ויידר נחשב לאחד הנבלים האייקונים ביותר בעיקר בשל שיוכו לצד האפל בחייו המאוחרים, שהופיעו בסרטים הראשונים (כן, הטיימליין מורכב שלא לצורך). למרות זאת הוא ניצב כפרוטגוניסט בטרילוגיית הפריקוולים, שמציגה לנו את כל חייו מילדות ועד שהוא פונה אל הצד האפל. הטרילוגייה הזאת אמנם זכתה לביקורת פושרות למדי ביחס לטרילוגיה המקורית, אך אין ספק שכאשר אנקין נכנע לצד האפל, זה נעשה אחרי מהלך שנבנה לאורך שלושה סרטים. הפחד לאבד את פדמה, האכזבה ממסדר הג'דיי ושטיפת המוח של פלפטין מצדיקות אותו לחלוטין, והוא מחליט להצטרף לצד האפל באמונה שזה הדבר הנכון עבורו. הוא לא רק אנטי-גיבור – הוא אנטי-גיבור טרגי שגורם לכם לרצות להצטרף אל הצד האפל.

בסך הכל רצה לפגוש את הבן שלו שוב. דארת' ויידר. צילום: יח"צ דיסני+

סקאר // "מלך האריות" // 1994

אני לא הראשון ובטח לא האחרון שקרא לחשוף את האמת על "מלך האריות": סקאר הוא לא הנבל שאתם רוצים שהוא יהיה. למעשה, הרעמה השחורה של סקאר מרמזת על מעמדו האמיתי – האח הבכור, ויורש העצר האמיתי, שנדחק הצידה מסיבות פוליטיות ששמו את מופסה בשלטון. דיסני כמובן ניסו לטייח את האמת באמצעות הסרט "מופאסה", שם נטען שסקאר הוא הצעיר, אבל אף אחד לא סופר את הלייב אקשן. במקור האמיתי, סקאר רצה שוויון לכל החיות, ובמיוחד לדחויים האמיתיים – הצבועים שנדחקו הצידה כל כך עד שהם צריכים לחיות בתוך גולגולת של פיל, בעוד האריות חיים בריזורט עם נוף לסוואנה וארבעה כיווני אוויר. כשהגיע לעמדת הכוח הוא הסתנוור, אבל זאת הטרגדיה של סקאר. כמו כן, סימבה מעולם לא עשה שום דבר על מנת להוכיח לצופים שהוא ראוי למלוכה. הוא סתם ישב במשך שנים עם החברים הסטלנים שלו, נדלק מלאכול חרקים כל היום וסיפר בדיחות פלוצים. מה הוא עשה שמגיע לו להיות מלך? התאהב בבחורה הנכונה? סקאר אשכרה פעל כדי להגיע למעמד הזה, ומלכים מוחלפים גם בהתנקשות. זה גלגל החיים האמיתי!

דדפול (2013-הווה)

ריאן ריינולדס עיבד את דדפול כמעט באופן מושלם, ולמרות שויתרו על שילוש האישיות שיש לדדפול, הוא עדיין אחד האנטי-גיבור הכי יוצא דופן ברשימה. סיפור המקור שלו כואב ומצער, העור שלו הושחת לחלוטין בשל הסופר-סרטן שיש לו בגוף, והוא ממש ממש רוצה להיות הגיבור – למרות שהוא לא מסוגל להיות כזה, כי הכל נגמר בדם, אלימות קיצונית וקוקאין. טוב, הפעם אין קוקאין כי דיסני, אבל ריאן ריינולדס עשה כל מה שהוא יכול לעשות בשביל להזכיר לנו שדדפול חובב קוק. תכלס, ריאן ריינולדס הוא הנבל האמיתי.

• המסך
• גיבורי על
• דיסני+

לא תמיד פשוט למצוא משהו טוב לראות עם הילדים, או גרוע מזה, משהו טוב להשאיר אותם מולו. מרוב צבעים נוצצים ורעשים מצלצלים, קשה למצוא את העומק, הרגישות והישירות שסרט ילדים באמת טוב מגיע איתו. משהו שילווה אותם לתקופה, אולי לחיים, ובתקווה ישאיר חותם מוצלח יותר מאשר עם בדיחת סלפסטיק. אתם יודעים, בלואי – אבל בקולנוע. מזל שעם הניסיון הרב של דיסני בתחום הקולנוע לילדים (שלא לדבר על הגאונות של פיקסאר), יש לא מעט סרטים מעולים לילדים בשירות דיסני+.

לילו וסטיץ' (2025)

סרט הלייב אקשן האחרון שנחת בדיסני+, וכנראה אחד מהאחרונים שנקבל בתקופה הקרובה (למעט "מואנה" ב-2026), הוא גם אחד מהגרסאות היותר שוות של תרגיל האנטי-אנימציה הזה של דיסני. זו יצירה שעושה חסד לסרט המתוק מ-2002 על ילדה קטנה שמאמצת כלב שהוא הכל חוץ מכלב. התוצאה מצחיקה, מרגשת ומתאימה כמובן גם לעוללים שמעולם לא שמעו על המקום, ויזכו לאותה תחושת פליאה מהניסוי הגנטי החייזרי המתוק הזה, והילדה שאוהבת אותו.

אליאו (2025)

היצירה האחרונה (נכון להיום) של פיקסאר היא סרט מושלם לכל ילד שלוטש עיניים לעבר הכוכבים. אליאו הוא ילד יתום שחולם להפיג את השיעמום והבדידות של כוכב הארץ שלנו, ולהיחטף על ידי חייזרים. למרבה ההפתעה, זה גם עובד לו, ובמהרה הילד הבודד מוצא את עצמו במרכז היקום, מנסה לעזור לפתור מלחמות של חייזרים בזכות תמימות ארצית פשוטה. מעבר למסר הפשוט והתמיד רלוונטי, מדובר גם בסרט יפה ויזואלית, עם חלל מדומיין באופן שידליק אורות בראש של הקידס.

מואנה (2016) // מואנה 2 (2024)

אגדה על נערה פולינזית שמורדת באביה החששן, ובעידודה של סבתה "המשוגעת" יוצאת לים לחפש אחר מאווי משנה הצורה (דוויין ג'ונסון, בתפקיד שהותאם למידותיו) בתקווה שיעזור לה להשיב לאלת האיים את הלב שגנב ממנה ולתקן את האסון האקולוגי שחולל. האנימציה יפהפייה, וההקשר הפולקלוריסטי מאפשר לה לחרוג מדי פעם מהקו הריאליסטי האופייני. השירים הנהדרים שכתב לין מנואל מירנדה ("המילטון") הרמוניים, מרקידים ועושים חשק לעוד.

צ'יפ ודייל: יחידת הצלה (2022)

צמד הסנאים החמודים שכיכבו בסרטוני אנימציה של דיסני עוד משנות הארבעים אף פעם לא לגמרי תפסו בארץ, אבל למרבה המזל, כדי להנות מהקומדיה המטורללת לגמרי הזו לא באמת צריך להכיר את ההיסטוריה של צ'יפ ודייל, הסרט כבר ישלים לכם את הפערים בעצמו. בעולם שבו דמויות מצוירות חולקות עולם עם בני אדם בשר ודם, צ'יפ (ג'ון מולייני) עדיין נראה כמו סרט מצויר דו מימדי בעוד דייל (אנדי סמברג) התקדם לאנימציית מחשב תלת מימדית בניסיון נואש לשמור על הנעורים ומעמדו ככוכב. יש עלילת אקשן שמאלצת את החברים הוותיקים לעבוד שוב יחד, אבל היא פה בעיקר כתירוץ למלא בדיחות תרבות פופלרית, ובפרט כאלה על אנימציה אז והיום. כיף גדול

הקול בראש (2015) / הקול בראש 2 (2024)

סדרת הסרטים שעוקבת אחר ריילי, ילדה בראשון ומתבגרת צעירה בשני, שמתמודדת עם המציאות שסביבה בדיוק כמו כל אחד אחר – בעזרת הקולות בראש שמבטאים את רגשותיה. מאחורי הרעיון הדי פשוט הזה עומדים צמד סרטים רגישים ואינטליגנטיים שגורמים לכל צופה, מבוגר או צעיר, להרגיש קצת יותר טוב עם עצמו ועם הרגעים הקטנים בהם הרגשות משתלטים על השכל. זה אולי מציף, אבל גם בונה.

מרי פופינס (1964)

הפרויקט שוולט דיסני עצמו היה נחוש להוציא לפועל, וגם במרחק 60 שנה מרגיש רענן להפליא. את הכוכבת שלו – ג'ולי אנדרוז – הוא קטף מבמות ברודווי, והופעתה זיכתה אותה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון. לסרט על האומנת המסתורית והקסומה יש עד היום המוני מעריצים, על אף שהוא התרחק מאוד מחומר המקור. ואגב זה, גם הסרט על אחורי הקלעים של ההפקה, "להציל את מר בנקס", זמין בדיסני+ ומומלץ בחום.

במבי (1942)

"זהב טהור" אמר וולט דיסני אחרי שצפה בשתי הסצנות הראשונות שנוצרו בשביל "במבי". אכן זהב טהור. אולי הסרט היפה ביותר שנוצר באולפני דיסני מעולם. הסיפור הפשוט והפיוטי והכל כך מרגש עוקב אחר מעגל חיים של עופר במקביל לחילופי העונות. היוצרים השתמשו במילים "סימפוניה" ו"אימפרסיוניסטי" כדי לתאר את מה שניסו והצליחו להשיג. את המראה החלומי של מעבה היער יצר אמן סיני, שנשען על מסורת של ציור סיני מופשט והפך את ציורי הרקע ליצירות אמנות. החיות עצמן הן הברקה מתוקה – שילוב של מחוות גוף והבעות פנים של תינוקות עם תנועה ואנטומיה מדויקת של חיות, שנות אור לפני המצאת המחשב. מינימום של דיאלוג מבדיל את הסרט מכל סרטי הילדים הקשקשניים של היום.

אגדה שלא נגמרת. במבי. צילום מסך

שלגיה (2025)

האגדה על הנסיכה והתפוח בגרסת לייב אקשן שעשתה אמנם יותר רעש לפני שעלתה לאקרנים מאשר בזמן ההקרנה, אבל בפועל היתה יותר טובה משחששתם. גל גדות לא עושה פאדיחות בתפקיד המלכה הרעה, ועל רייצ'ל זגלר עדיף שלא נרחיב. ומאחורי השערוריות, הקסם של הגרסה המקורית נשאר, ודי מהר תשכחו מכל הרעש ותיסחפו יחד עם הילדים לתוך אגדה של ממש, אוריג'ינל, האחים גרים ודיסני. אין יותר טהור מזה.

אנקאנטו (2021)

סרט מתוק שהיה אולי עובר מתחת לרדאר אילולא הלהיט הענק "אנחנו לא מדברים על ברונו" – ומזל, כי מי שישאב לתוך המעשייה המודרנית הזו על נערה קולומביאנית שבניגוד לבני משפחתה, נטולה כוחות קסם, ירוויח סרט מקסים, צבעוני להפליא ועמוס ברגעים קטנים ומרגשים. הפסקול המצוין של לין מנואל מירנדה הוא אמנם רק הבונוס, אבל איזה בונוס משגע.

לוקה (2021)

"לוקה" מספר על ילד בעל חלומות שאימו הדואגת מצרה את צעדיו בשל חשש לשלומו, אך הוא מורד ויוצא לעולם אחר. מורה הדרך של לוקה בעולם החדש, אלברטו, הוא בן גילו, והשניים הופכים לחברים הכי טובים ושותפים לחלום, עד שחברותם נבחנת למול המציאות. אלברטו הנועז מלמד את לוקה החששן לא לדאוג, והרפתקאותיהם המשותפות, כשהם מדמיינים שהווספה לוקחת אותם לשמיים, מזכירות את העולמות הקסומים של היאו מיאזאקי היפני, שהשפעתו על הסרטים של פיקסאר מעולם לא היתה ברורה יותר.

• המסך
• דיסני+
• סרטי ילדים
• עם הילדים
• קולנוע

אנחנו אוהבים סיפורי רצח. הם מעניינים, אלימים כשהם ממש טובים, הם מצליחים לייצר גם מחשבות ותהיות סביב נושאים מהפינות האפלות של האנושות. ב-"הסיפור הבלתי ייאמן של אמנדה נוקס" החדשה של דיסני+ יש לא מעט מזה, עם סיפור באמת לא יאומן (אך אמיתי לגמרי) על צעירה אמריקנית שהסתבכה עד מעל לראש בפרשת הרצח של שותפתה לדירה באיטליה. הלוקיישן מצוין, הסיפור מועבר באופן ייחודי, הדיאלוגים מצוינים – רק חבל שהסדרה לא לגמרי יודע איפה לשים את הדגש.
>>באמנות אין דבר כזה: גילה וננסי עושות ארט רייב כל הלילה

הסדרה עוקבת אחר אמנדה נוקס, צעירה מסיאטל שיוצאת לשנת לימודים באיטליה. והיא אמנם מצליחה להסתדר באיטליה על דירת שותפות, עבודה ואפילו בן זוג איטלקי בשם רפאל, אבל מתקשה להשתלב בסביבה האירופאית, ונשארת בעמדת העוף המוזר. התכונה הזו באה לעוכרה כאשר בוקר אחד היא חוזרת לדירת השותפות, ומוצאת מעט דם במקלחת, וגוש ענק של חרא באסלה, אך אף שותפה לא בבית. רק כשהמשטרה מגיעה מתגלה הנורא מכל – מרדית' שותפתה נרצחה. אך אמנדה לא מגיבה לרצח כפי האיטלקים מצפים – היא לא מתפרקת מבכי או יוצאת מהכלים, אלא עומד מחוץ לזירת הרצח, מנשקת את בן זוגה. ההתנהגות שלה, ופערי השפה, מעוררים אתהחשד אצל השוטרים המקומיים, ואמנדה מוצאת את עצמה כחשודה המרכזית, בדרך להילחם במערכת קרה ואכזרית, גם אם צודקת בכוונותיה הכנות לפתור את הרצח.

הקאסט עצמו כולל לא מעט שחקנים מעולים, כולל גרייס ואן פאטן ("מבוסס על שקרים") שמגלמת את אמנדה, ופרנצ׳סקו אקוורולי ("סובורה") בתפקיד התובע. הסיפור שבלב הסדרה בוחן ברצינות כמה מהר חיים של בם אדם יכול להשתבש, אך הסדרה מצליחה להביא את הצופה גם לנקודת מבט שמבינה את התובע, למרות שהוא בבירור טועה. גם אני הייתי מתחיל לחשוד בצעירה האמריקנית שמתנהגת יותר מדי בנונשלנטיות ביחס לרצח שהתרחש בדירה שלה. גם אלמנט ההזדהות עם התובע, כולל פלאשבק לילדותו האיטלקית, גורם לכך שתרצו מאוד שהוא יצליח, במקביל לרצון שאמנדה תזכה לצדק, כי היא חפה מפשע – למרות שהסדרה מנסה לטשטש זאת ככל האפשר.

לאורך פרקי הסדרה, דמותה של אמנדה שותלת רמזים שאמורים, כביכול, לשחק בראשו של הצופה – קריצה שובבה כאן, חיוך זדוני שם, והופ, גם אתם חושדים. וזה נכון שלא מדובר בסיפור עלום – מי שזוכר את האירוע המקורי מהעשור הראשון למילניום, או ראה את אחד התכנים התיעודיים, או אפילו קרא את הסיפור המלא בויקיפדיה כבר יודע מה קורה בסוף. אז למה יוצרת הסדרה קיי.ג'יי סטיינברג מתעקשת לשים דגש על טשטוש האמת? לא ברור, אבל זה בהחלט לא מה שמעניין בסיפור של אמנדה נוקס.

זה היה יכול לקרות לכל אחד. החיים של נוקס נהרסו נטו כי היא היתה במדינה אחרת, בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון, מבלי לדבר את השפה ומבלי לבקש עורך דין. מה שמעניין בסיפור הזה הוא העובדה שצעירה שהגיעה למדינה זרה, דג מחוץ למים מאין כמוהו, עליה נגזר למחוק 4 שנים מהחיים. והסיפור לא צריך יותר מזה. כל הרמיזות שאולי היא בכל זאת רצחה את השותף שלה מיותרות לגמרי. למעשה, אם כבר, הסיפור היה מעניין יותר בלעדיהם, במיוחד בזכות האופן בו הוא מסופר – דרך קטעי קריינות של דמותה כמספרת כל יודעת, לאורך חלק גדול מהסדרה. זה מספק פן סיפורי, וכשזה מגיע עם פסקול נהדר וצילום מעולה (בעיקר כי איטליה, מה לעשות, היא מקום פוטוגני), מקבלים יצירה שהיא כיף גדול.

"הסיפור הבלתי ייאמן של אמנדה נוקס" הוא לא סיפור שצריך לשפוט אותו על פי שחור או לבן. מדובר בסדרה מצוינת שיש בה הכל – צילום, קאסט מוכשר, דיאלוגים טובים ותמונה קורעת לב של צעירה שעולמה חרב עליה ברגע – אך מצד שני, נוצרה על ידי אנשים שלא ידעו על מה לשים דגש, ואיזה אלמנטים לחזק. הנופים של איטליה והאווירה הסיפורית באמצעות קריינות בהחלט נותנים לה עוד כמה נקודות בונוס, ואני בהחלט שמח לראות שגם בעידן של היום – בו אנחנו רואים כל כך הרבה שיבוטים של סיפורים מסוג "מבוסס על סיפור אמיתי" – אנחנו מקבלים עיבוד שעדיין מחפש לעשות דברים חדשים, ולאתגר את גבולות הז'אנר.
"הסיפור הבלתי ייאמן של אמנדה נוקס", דיסני+, פרק חדש מדי יום חמישי

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• דיסני+
• רצח

העונה החמישית של "רק רוצחים בבניין", שרצה ממש עכשיו בדיסני+, היא הזדמנות מצינת להיזכר כמה אנחנו אוהבים את דמות הבלש. נכון, הרבה דם עבר בנהר מאז ששרלוק הולמס הגדיר אותה מחדש, אבל גרסתה המודרנית – כפי ש"רק רוצחים" משרטט היטב – הבלש הוא כל אדם סקרן ואמיץ מספיק, או טיפש מספיק, שרק רוצה להגיע לאמת. סוכן FBI, שוטר שעובר על החוקים או סתם אדם עם יותר מדי זמן בידיים – הם אפילו לא צריכים להיות בלשים טובים, רק להיות מעניינים ועם תעלומה טובה. חפרנו בספריית הסרטים והסדרות של דיסני+, ושלפנו את כל הבלשים שנרצה שיחפשו אותנו במקרה ונעלם.
>>מיקי זוהר משקר: אין זוכי פרס אופיר ש"מכפישים את חיילי צה"ל"

דל ספונר | "אני, רובוט" (2004)

לא מדובר בעיבוד מוצלח במיוחד לספריו של אסימוב, אבל איזה סרט כיפי. למרות הסטירה לכריס רוק, אין מה לעשות – וויל סמית' היה שחקן ממש מבדר,ולראות אותו בתפקידי אקשן היה מהשיאי שנות ה-2000 המוקדמות (זוכרים את "אני אגדה"?). הפעם הוא נכנס לנעליו של ספונר, בלש וכנראה האדם היחיד שמתנגד באופן נחרץ לשימוש ברובוטים. כעת, באמצעות פסיכולוגית רובוטים (אני יודע שזה נשמע מטומטם, אבל ככה זה עם סרטיםמ-2004) הוא צריך לפתור תעלומת רצח שבה החשוד המרכזי הוא רובוט שרצח את ממציאו. איזה כיף, נכון?

מורגן גילורי | פוטנציאל גבוה (2024-הווה)

קייטלין אולסון ("פילדלפיה זורחת") היא שחקנית שפשוט מהנה לראות, לא משנה מה היא עושה. היא מצחיקה, לא מתייפייפת לשווא והפעם מגלמת אם חד הורית לשלושה ילדים שהיא גם בלשית. טוב, לא בדיוק בלשית, אלא יותר מנקה בתחנת משטרה שמגלה כישרון לפתרון תיקים בלתי פתירים. זה קונספט די מגניב שעובד ממש טוב עם דמות ראשית חביבה ביותר (וגם היה להיט צרפתי בסדרת המקור), וחוץ מזה – אם היא גם מצליחה לגדל שלושה ילדים, גם לעבוד כמנקה וגם להיות בלשית מבריקה – זה נשמע כמו משהו שאתם רוצים.

וולטר שרמן | "המוצא" (2012)

הסיבה הראשונה לצפות בסדרה "המוצא" היא שמדובר בהופעתו האחרונה של השחקן מייקל קלארק דאנקן. הסיבה השנייה היא הבלש שהוא מגלם, ולמרות שהסדרה לא הצליחה לשרוד מעבר לעונה אחת,זו אולי אחת מדמויות הבלש הכי מקוריות ברשימה. וולטר שרמן הוא יוצא צבא שלאחר פיצוץ בעיראק הופך לחשדן, פרנואיד ותזזיתי – אבל הוא גם פתאום מתחיל לשים לב לדברים, למצוא דברים שאנשים לא מוצאים ולזהות דפוסים שונים. בתור אדם מפוזר שתמיד מצליח למצוא את הדברים שלו, אני יכול להגיד לכם בביטחון מלא – זה כוח על,והוא שימושי לאללה.

הוץ' | "טרנר והוץ'" (1989)

אין כמו תעלומת רצח טובה לכל המשפחה, והסרט הזה בהחלט עונה על ההגדרה. חוקר משטרה נקרא לפתור את הרצח של חברו, כאשר העד היחיד לרצח הוא כלבו של הקורבן. הוץ', דרך אגב,הוא דווקא הכלב. הוא חמוד, הוא פרוותי והוא גם אחלה ווינגמן, חברו הטוב ביותר של האדם. פשוט תראו את הסרט, גם בלי המשפחה. לא תתחרטו.

ד"ר לייטמן | שקר לי (2009-2011)

אתם באמת לא חייבים להישאר עד סוף העונה השלישית, אבל הקונספט מצליח לסחוב לפחות שתי עונות ראשונות. הסדרה מתמקדת בבלש שיודע לקרוא מיקרו-הבעות פנים, וכך פותר יחד עם צוותו שלל מקרים מוזרים. טים רות' בתפקיד הראשי וזאת תמיד סיבה מספיק טובה לצפות.

וויל | וויל טרנט (2023-הווה)

סוכן דיסלקט ואקסצנטרי השייך לבולשת של ג'ורג'יה,וזה לבדו כבר הופך אותו לאחד הבלשים המעניינים ברשימה, שלא לדבר על אחד מהבלשים הנחמדים ביותר ברשימה. הוא חכם ואדיב, ולא נותן למוגבלות שלן להגדיר אותו. דווקא כי דמות הבלש היא אולי הארכיטיפ הכי עתיק – זה ממש מרענן לראות גיוון בז'אנר.

המפקח סטופארד | "תראו אותם רצים" (2022)

סם רוקוול, שחקן אדיר עם אינספור תפקידים של דמויות תזזיתיות ומופרעות, הופיעבשנים האחרונות במספר תפקידים משמעותית פחות מקורקעים, כמו בסדרה "פוסי ורדון" או בתעלומת הרצח הזאת, בה הוא משחק את המפקח סטופארד השחוק. למרות שהתפקיד עדיין מתאפיין בקומיות מסוימת, סטופארד היא דמות הרבה יותר מקורקעת וממוקדת, דבר יחסית חריג לרוקוול. לא יודע מה אתכם,אבל אני תמיד שמח לראות אותו בכל תפקיד.

ג'ודי הופס | זוטרופוליס (2016)

עם כל הכבוד לניק השועל, הבלשית האמיתית בסרט האנימציה המקסים הזה היא ג'ודי הופס – הארנבת שחלמה להיות שוטרת, אבל בשל נתוניה הפיזיים לא מצליחה להתקדם מעבר לפקחית חניה. מזל שהיא לא דופקת חשבון לאף אחד ולא מפסיקה לרדוף אחר החלום שלה, למרות שכולם אומרים לה לוותר, ואנחנו תמיד בעד דמויות כאלה.

חאווייר קולינס | "פרדייז" (2025-הווה)

הסוכן הבכיר קולינס הוא דוגמה מצוינת לבלש מעניין, בעיקר בגלל העולם בו מתרחשת הסדרה – בבונקר תת קרקעי בגודל של עיר, שנפתח לאחר אירוע "יום הדין". הסוכן,כמובן, צריך לפתור את תעלומת הרצח של הנשיא, אבל אם תשאלו אותו – בונקר פוסט אטומי זה אחלה של רקע לשים תעלומת רצח עליו.

פוקס מאלדר | "תיקים באפלה" (1993-2002, 2016-2018)

הוא ציני, אבל רגיש ופגיע, מאמין בעל טבעי, אבל לומד להיות ריאלי דרך שותפתו סקאלי, והוא נושא טראומה כואבת אבל עדיין לוקח את החיים בקלילות, בלאו ברירה. פוקס מאלדר הוא תסבוכת של טרגדיות,ובין הבלשים השבורים ביותר שראינו על המסך: אחותו נחטפה, אביו נרצח ואמו התאבדה. כמה כותבים יכולים להתעלל בדמות, אתם שואלים? מאלדר הוא התשובה. השילוב של האופי היחודי שלו עם תפקיד הבלש שעוסק בעל טבעי, וחוקר בעיקר מפגשים עם יישויות מהחלל, הופך אותו לאחד הבלשים הכי מעניינים על המסך.

צ'יפ ודייל | "צ'יפ ודייל: יחידת ההצלה" (2022)

כל הסרט הזה הוא חגיגה, אבל באמת שלא צריך להשתמש בכל המסביב כדי להסביר למה הם ברשימה – הם בלשים, הם סנאים, הם חמודים, והם מדובבים ע"י ג'ון מולייני ואנדי סמברג. זה כל מה שאני צריך.

ריילן גיבנס | "צדק פרטי" (2010-2015)

טימותי אוליפנט מגלם מרשל אמריקאי שירה במאפיונר, ולמרות שהירי נחשב לירי מוצדק – הוחלט להעביר אותו לעיר בה גרה אשתו וחבר הילדות הנאו-נאצי שלו. למה לא. ריילן הוא לא הבלש עם המקטרת והפנקס, אלא קאובוי שפותר פשעים. וכמו סאם רוקוול, אוליפנט הוא כמעט תמיד שחקן ששווה לראות כל סדרה שהוא נמצא בה. חוץ מזה, יש לו אויב מושבע, כמו לכל בלש ספרותי טוב, ואותו משחק לא אחר מוולטון גוגינס, שכהרגלו גונב את ההצגה בכל פעם שהוא על המסףך.

ד"ר אפרים גודוות'ר | הנגיף (2014-2017)

כבר דיברנו על דמויות בלשים שחוקרות מקרים על טבעיים, אבל אין הרבה מקרים כמו בסדרה "הנגיף". החוקר ד"ר אפרים גודוות'ר מהמרכז לבקרת מחלות ומניעתן מוביל צוות חוקרים שמנסים להתחקות אחרי מקרה מוזר – 206 גופות שהיו בטיסה מברלין, ונעלמו מחדר המתים. מדובר בדמות פגומה שמתמודדת עם שדים פנימיים וכעת צריכה לעצור נגיף קטלני מלהשתלט על העולם ולהפוך את כולם לערפדים. סוג אחר של בילוש, אבל תכלס, הקורונה לימדה אותנו שלאתר מקור למגיפה זאת עבודת בילוש רצינית.

לורטה מקלפלין | החונק מבוסטון (2023)

בניגוד לרוב הבלשים ברשימה, לורטה מקלפלין היא דמות אמיתית וחשובה בהיסטוריה. היא עיתונאית משנות ה-60 שמנסה לכתוב על דברים חשובים, ובהתאם הייתה הראשונה שחשפה את סיפור "החונק מבוסטון", שרצח 13 נשים. לורטה היא דמות עקשנית, רודפת צדק ואינטליגנטית שמגולמת על ידי קירה נייטלי בסרט משנת 2023. בגרסה משנת 1968 היא כמובן לא מופיעה, כי אז היה נוח למחוק נשים חזקות מההיסטוריה. מזל שבדיסני עשו תיקון.

ג'סיקה ג'ונס | "ג'סיקה ג'ונס" (2015-2019)

אגב נשים חזקות. כשהסדרה החלה, ג'ונס עבדה כחוקרת פרטית, אחרי שפרשה מקריירת גיבורת העל שלה, ולאורך כל העונה הראשונה היא צריכה להתמודד עם שדים מעברה, ובמיוחד עם האקס האובססיבי. הסיבה שהיא נמצאת מבחינתי ברשימה זה כי היא פשוט מגניבה. באמת – היא כתובה טוב, חמת מזג, אין לה סבלנות לבולשיט והיא טובה במה שהיא עושה. חוץ מזה, במשך שנים ארוכות בלשיות הוצגו בטלוויזיה כדמויות חמודות ומקסימות, מננסי דרו ועד ורוניקה מארס. ג'סיקה ג'ונס היא לא כזאת, והיא בטח לא תלבש חצאית משובצת וסוודר כדי להיראות "נשית" יותר. היא עושה את כל זה כשהיא לובשת ג'ינס ומעיל עור ואנחנו כבר לא יכולים לחכות שתחזור סוף כל סוף ל-MCU. את דרדוויל החזרתם, לא תביאו לנו שוב את ג'סיקה ג'ונס?

מתיו שארדלייק | "שארדלייק" (2024)

לבטל את יצירת המופת הזו אחרי עונה אחת בלבש היא אחד הפשעים הכי חמורים של דיסני, אם מתעלמים מהגזענות והאנטישמיות של המייסד. תעלומת רצח בניחוח שייקספירי העוקבת אחר עורך הדין הגיבן מתיו שארדלייק, שנשלח בתקופת פירוק המנזרים בתקופת טיודור לפתור תעלומת רצח במנזר בעיר רחוקה. מעבר לעובדה שאנחנו מקבלים ליהוקים נהדרים כמו שון בין בתפקיד תומאס קורנוול, יש גם דיאלוגים נפלאים ודמות ראשית נהדרת שעושה הכל כדי להגיע אל חקר האמת. אני אנצל כל הזדמנות להמליץ על הסדרה הזאת,ולו רק בשביל הסיכוי הקלוש שמתישהו יחליטו לחדש אותה.

ג'ייסון דיקסון | "שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" (2017)

אחד מסרטיו הטובים ביותר של מרטין מקדונה כולל את השוטר חמום המוח, הגזען והדי טיפש את ג'ייסון דיקסון, אותו משחק סם רוקוול (שכאמור, תמיד כיף לראות). במשך זמן רב נדמה שהוא האנטגוניסט של הסרט בעיקר בגלל האופן שבו הוא נוהג לטפל בדברים, אבל בסופו של דבר הצופה זוכה לראות גם את הצד האנושי שבו וזה מייצר ניגודיות שמורגשת מאד, על הצד הטוב ביותר כמובן. רוקוול עושה פה תפקיד מדהים, כי אתה מתחיל מלשנוא את דיקסון, וככל שהסרט מתקדם אתה רק אוהב אותו יותר. גם כשהוא מתנהג כמו חרא.

מייבל מורה | "רק רוצחים בבניין" (2021-הווה)

נסיים איפה שהתחלנו: באופן טבעי, כשהחלה "רק רוצחים" רוב האנשים עסקו בדמויות של מרטין שורט וסטיב מרטין, וכמעט פספסו כמה מבריקה מייבל מורה, אותה מגלמת סלינה גומז – הדמות הבאמת מעניינת בסדרה. היא לא בלשית "קלאסית", לא שוטרת או חוקרת מכל סוג. פשוט יש לה אינטואיציות ואינטיליגנציה, והיא הולכת איתם לכיוון הנכון. האופן שבו היא לומדת לתקשר עם שני גברים שמבוגרים ממנה בהרבה הופכת אותה גם למאד חביבה,ולדמות שיכולה להסתגל למצבים שונים. מייבל מורה לא מספיק מוערכת בסדרה הזאת והגיע הזמן שמישהו ייתן לה איזה שאוט-אאוט.

• המסך
• בלש
• דיסני+
• סדרות מומלצות
• סרטים מומלצים