אם יש משהו שיודעים לעשות ב-CBS ממש טוב, זה לפתח את הפרנצ'ייזים המצליחים של רשת השידור הוותיקה ולייצר להם עוד ועוד עונות, ספין-אופים, רימייקים וסיקוולים. את "האישה הטובה", שהציתה את טבלאות הרייטינג בין 2009 ל-2016, ומיד המשיכו אותה עם הספין-אוף "הטובות לקרב" שעבדה יפה מאוד במשך שש עונות בין 2017 ל-2022, וכעת מגיעה "אלסבת'" להמשיך את השושלת.

>> מה חדש בנטפליקס: 7 סדרות וסרט שתרצו לראות בחודש מרץ
>> מה חדש בדיסני: 8 סדרות וסרטים שבטח תרצו לראות בחודש מרץ

מדובר בספין-אוף יוצא דופן: אלסבת' טאצ'יוני לא הייתה דמות מרכזית בסדרה האם, אלא סוג של הפוגה קומית שקופצת מדי פעם לבקר, עורכת דין קווירקית ואוטיסטית בעלת שיטות עבודה משונות, ובעיקר כושר אבחנה מטורף שמצליח לחתוך דרך סוגיות שנראו בלתי פתורות. היא הופיעה אחר כך עם אותה דמות בחלק מעונות "הטובות לקרב", וקארי פרסטון, השחקנית שמגלמת אותה בכישרון רב, אפילו זכתה ב-2013 בפרס האמי כשחקנית האורחת הטובה ביותר. הצופים מתים על הדמות הזאת. ב-CBS הבינו את זה היטב.

"אלסבת'" לוקחת את עורכת הדין המשונה משיקגו, ומעבירה אותה לניו יורק, שם גויסה בידי ה-NYPD לשמש כיועצת ומשקיפה מיוחדת כדי להשתמש ביכולותיה המיוחדות ובאבחנותיה החדות כדי לסייע בפתרון תעלומות רצח מול פושעים חכמים ומתוחכמים. ומי המפקד הבכיר שמפעיל אותה? נכון מאוד, שוטר גדול ושחור שמשחק וונדל פירס – הלוא הוא דיטקטיב באנק מ"הסמויה". ועם שני שחקנים כאלה קשה מאוד להיכשל.

לפחות על פיה הביקורות הראשוניות בארצות הברית, "אלסבת'" הולכת להיות להיט גדול וכבר משווים אותה ל"קולומבו" המיתולוגית, ההתלהבות מדמותה של עורכת הדין טאצ'יוני שמקבלת סופסוף את הבמה המרכזית אינה יודעת גבולות, הממוצע ברוטן טומייטוס עומד על 90 אחוז, וב-CBS יכולים כבר כנראה לתכנן את הספין-אוף הבא (על מי אנחנו עובדים, הוא בטח כבר בעבודה). קבלת הפנים החמה של "אלסבת'" מבטיחה שדי מהר נראה אותה גם כאן.

• המסך
• מה רואים הלילה
• CBS
• האישה הטובה

• Facebook
• Twitter
• Email

טוני סופרנו, וולטר ווייט, דון דרייפר – תור הזהב של הדרמה הטלוויזיונית מלא בגיבורים גבריים שליווינו במשך שנים. כשהגיע זמנם לרדת מהמסך, נפרדנו מהם בניתוחי עומק של התהליכים הפסיכולוגיים שעברו. עכשיו הגיעה העת להיפרד מ"האישה הטובה" – אלישיה פלוריק. הניסיון לנתח את דמותה במהלך שבע עונות הסדרה מאתגר. לא מדובר בדמות שחצתה קווים מוסריים מופרכים, היא לא נפש מעונה ודרמטית וגם לא אלגוריה לרעיונות גדולים ממנה. הגדולה של אלישיה פלוריק היא דווקא בכך שהיא רגילה. לא בינונית, חלילה, בכל זאת מדובר באישה אינטליגנטית בטירוף, מצוינת בעבודתה, בעלת חוסן נפשי שלא יודע גבולות ופני פוקר מרשימים. אבל אלישיה פלוריק היא בסך הכל אדם.

כמובן, מעבר להיותה אדם, היא גם אישה. ככזאת היא צריכה להתמודד עם דילמות שהן הכרח המציאות, ומעל כולן – איך לשמור על תפקיד כרעיה ואם ובכל זאת להגשים את עצמה, לא רק בקריירה אלא גם בחיים האישיים. בדומה לננסי בוטווין מ"העשב של השכן", אלישיה צריכה להציב את האושר שלה מעל זה של ילדיה – בחירה שנראית בלתי אפשרית ואפילו בלתי מוסרית בתרבות ששמה את טובת הילדים מעל הכל ואוהבת להלקות אימהות על בחירה אחרת. במובן זה מדובר בסדרה אמיצה במיוחד שלא מנסה להחניף לקהל צופיה ולא מפחדת להציג גיבורה שמחליטה לשים את עצמה במקום הראשון. אלישיה פלוריק היא לא דמות שמתאהבים בה, היא לא חושפת את רגשותיה לעתים קרובות ולפעמים אפילו נראית קרה ומחושבת, אבל היא מוכיחה שאפשר לצאת למסע לחיפוש אחר האושר וההגשמה האישית בלי לטלטל את החיים ובלי לפגוע בסובבים. המסע שלה הוא למעשה המסע של כל אדם בוגר – למצוא את האושר בתוך החיים הקיימים שלנו ולבחור כל הזמן על מה אנחנו מוכנים להתפשר ועל מה לא.

למרבה ההפתעה, התרגום העברי של שם הסדרה דווקא הולם אותה יותר משמה בשפת המקור ("The Good Wife“). השם המקורי התאים אולי להתנעת העלילה בראשיתה, אז אלישיה הייתה צריכה להתמודד עם כניסתו של בן זוגה פיטר לכלא בעקבות שערורייה שכללה בגידה שלו בה עם נערות ליווי. אבל לאורך עונות הסדרה, השאלה מי הוא אדם טוב הפכה לרלוונטית בהרבה מאשר מי היא רעיה טובה.

אולי ההישג המרשים ביותר של “האישה הטובה" הוא שלאורך שבע עונות וכמות מסיבית של דמויות, אינטרסים שונים, משחקי כוח בזירה הפוליטית ובזירה המשפטית ומציאות שמכילה הרבה מאוד אפור – כמעט כל הדמויות בה (אולי חוץ מהפושעים) נותרו טובות. לא טובות במובן המלאכי, טובות במובן המציאותי. הן בגדו או פגעו, אבל רובן המכריע הצליחו לאזן בין האגוצנטריות הטבועה בכל אדם ובין הרצון שלא לפגוע באופן משמעותי באחר – בזירה האישית ובזירה המקצועית. זו גם הסיבה שכולן נותרו ביחסים טובים תוך כבוד הדדי, מכיוון שגם המעשים הפחות מוסריים שלהם הם לגיטימיים ומובנים לאחר.

כל דמות ב"האישה הטובה" היא עולם ומלואו, ולא נדרשות יותר מדי דקות מסך כדי להבין מה הקטע שלהן, גם כשמדובר בעורכי דין נוספים, לקוחות או שופטים שמבליחים לפרק פה, פרק שם. האפיון העמוק של הדמויות והאמינות התסריטאית הבלתי מתפשרת של המעשים והבחירות שלהן אפשרה לכל צופה וצופה למצוא למי להתחבר רגשית, ללא קשר למגדר, גיל או עיסוק. “האישה הטובה" אמנם לא מטפלת במוסר באופן גלוי ועל פני השטח – ייתכן שזו רק תופעת לוואי של כתיבה מעולה – אבל מקבץ הדמויות שהיא מציגה הוא מהאמינות ומהמציאותיות ביותר שהטלוויזיה האמריקאית ראתה. כך מתנהלים אנשים מבוגרים בעולם. בלי “האישה הטובה" נותרו בעולם דרמות היוקרה – בעיקר בגל החדש של הז’אנר – יותר מדי טינאייג'רים בגוף של מבוגרים שסבורים שהמצוקות שלהם מעניינות מישהו.

"האישה הטובה", פרק הסיום בשני (9.5) ב־yes VOD ובשלישי (10.5) ב־22:00 ב־yes Drama

• המסך
• דרמה
• CBS
• האישה הטובה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

כש"טרנספרנט", הדרמה המשפחתית המצוינת מבית היוצר של אמאזון, עלתה לאוויר, רוב העניין בה נבע מהנושא שלה – סיפור יציאתו מהארון של פטריארך המשפחה, מורט פפרמן, כאישה טרנסג'נדרית. אבל התסריט הרגיש של יוצרת הסדרה ג'יל סולווי, שיודעת דבר או שניים על דרמות משפחתיות (היא הייתה חלק מצוות הכותבים של "עמוק באדמה" במשך ארבע עונות), הצליח להציג דינמיקה משפחתית מעט יותר מורכבת שבמרכזה דווקא ילדי המשפחה – כולם בוגרים – ובעיקר חוסר התפקוד המוחלט שלהם בכל הנוגע למערכות יחסים. או שמא זהו "התפקוד החדש"?

שרה, הבכורה לבית פפרמן, עוזבת את בעלה ואת אבי ילדיה לטובת אקסית מתקופת הקולג'; ג'וש, האח האמצעי, מחפש תשומת לב וקבלה מהמין הנשי באופן תמידי ומקיים מערכות יחסים קצרות וכושלות במקביל לקשר מיני ארוך שנים עם הבייביסיטרית לשעבר, שהחל כשהוא היה בן 15 והיא בת 25; אלי, האחות הצעירה, מתחזקת בעיקר קשרים מבוססי סקס וקצרי טווח.

י
המבוגרים הטלוויזיוניים של ימינו הם במקרים רבים ילדים להורים גרושים. הסיבה לכך פשוטה – בארצות הברית כ־30 אחוז מהנישואים נכשלים בעשור הראשון שלהם, והסיכוי שנישואים יסתיימו בגירושים, לפי הערכות מומחים, הוא 40־50 אחוז. לא צריך להיות גאון גדול כדי להסיק מה שמחקרים פסיכולוגיים רבים כבר הוכיחו: האופן שבו ההורים שלנו מתנהלים במערכות היחסים הרומנטיות שלהם משפיע ישירות עלינו ועל האופן שבו המבוגרים שאנחנו גדלים להיות מנהלים את מערכות היחסים שלנו. צרפו לזה את העובדה ששינויים טכנולוגיים הפכו את יצירת הקשרים הרומנטיים והמיניים לזמינים בהרבה – וקיבלתם עולם של מבוגרים שתקועים בלימבו ולא מצליחים לנווט בסביבה שבה המונוגמיה גוססת מצד אחד, אך עדיין מזוהה כמודל אידיאלי מצד שני. הגירושים הם עדיין כישלון, לא שלב נוסף בחיים, וכל עיכוב בהקמת תא משפחתי עדיין נתפס כבעייתי.

סדרה נוספת מהשנה האחרונה ששמה את האצבע בדיוק על המגמה הזאת היא "Casual" – הפקת המקור של ספקית התוכן Hulu, שקשה לומר אם "טרנספרנט" השפיעה קשות על יוצריה או שמא הדמיון ביניהן פשוט נובע מאקלים תרבותי דומה. בעוד "טרנספרנט" דורשת תהליך פענוח כלשהו של סיבה ותוצאה מצד הצופים, כאן הפסיכולוגיה של הדמויות מוגשת בכפית. ואלרי ואלכס הם אחים, ילדים להורים גרושים שאף אחד מהם לא ממש היה בסביבה כדי לגדל אותם. ואלרי היא גרושה טרייה, שבעלה עזב אותה עבור אישה צעירה יותר לאחר 16 שנות נישואים. היא גם פסיכולוגית, כך שהיא יודעת לנתח היטב את המצב שלה ושל אחיה הקטן ולהסביר לצופים מדוע שניהם לא מצליחים לתחזק מערכות יחסים. "היא הרסה לנו את התבנית", היא אומרת על אמה באחת הסצנות.

לא מפתיע שאף על פי ששיעור הגירושים זינק כבר לפני כמה עשורים, לאמריקאים לקח הרבה זמן כדי להתמודד איתם באופן ישיר בטלוויזיה. אחרי הכל מדובר באומה שקשה לה מאוד להיפרד מהאידיאל של התא המשפחתי היציב ומערכי המשפחה הנושנים והשמרניים. האובססיה הזאת לתא המשפחתי השלם והקלאסי מתועדת היטב ב"האישה הטובה", שבה אלישיה ופיטר פלוריק נאלצים להעמיד פנים שהם עדיין נשואים באושר כדי לא לפגוע בקריירה הפוליטית שלו. בעבר הפתרון הטלוויזיוני היה לא להזכיר את העובדה שהדמויות גרושות: קחו לדוגמה את "משפחת בריידי", שבה ברור כי מייק בריידי הוא אלמן, אך איש אינו יודע את מצבה המשפחתי של אשתו החדשה, קרול. כעבור שנים נודע כי דמותה נכתבה במקור כגרושה, אך ב־ABC התנגדו לכך ולכן הסטטוס שלה נותר מעורפל. סדרות נוספות מסוף שנות ה־60 ומשנות ה־70 (התקופה שבה שיעור הגירושים נסק לפתע) הציגו אמנם דמויות גרושות, אך לרוב היה מדובר בקומדיות שלא העמידו במרכזן את המשפחה ולכן הצליחו להתחמק מעיסוק בהשפעת הגירושים על הילדים. דוגמאות לכך הן "המופע של מרי טיילר מור", הספין אוף "רודה" ו"המופע של לוסי" של לוסיל בול.

"טרנספרנט" ו"Casual" הן ככל הנראה רק תחילתה של מגמה, ושתיהן מטפלות באומץ ובכנות בהשפעה של המודל הזוגי שילדים נחשפים אליו על ההתנהלות שלהם במערכות יחסים כמבוגרים. הן משלימות את המהלך שהחל דווקא במקום לא צפוי – ב"בנות גילמור" הקלילה יחסית, שבה לורליי גילמור, האם הרווקה שילדה את בתה רורי בגיל 16, עושה הכל כדי שהבת לא תחזור על הטעויות שלה. בפרק האחרון של הסדרה הכל מתנפץ – רורי מסיימת מערכת יחסים ארוכה כשבן זוגה מציע לה נישואים והיא דוחה אותו.

המאמצים של לורליי גילמור לא להכניס הביתה גבר שיבלבל את בתה הפכו אותה למודל נערץ של אישה חזקה שאינה זקוקה לגבר על מנת להגשים את עצמה. זהו מסר חיובי בסך הכל, ובכל זאת הוויתור של רורי על אהבה (כאילו שני הדברים לא יכולים להתקיים זה לצד זה) נתן לסדרה טון סיום טרגי וצובט לב שאמר בפשטות: לטוב או לרע, בסוף אנחנו הופכים להיות ההורים שלנו.

"טרנספרנט", HOT VOD וסלקום טי.וי החל מ־13.12

• גירושים
• ארה"ב
• מערכות יחסים
• מונוגמיה
• Hulu
• האישה הטובה
• המסך
• טרנספרנט
• דרמה
• משפחה
• נישואים
• בנות גילמור
• ארצות הברית
• עמוק באדמה
• אמזון
• טרנסג'נדרים
• תרבות