היום (יום א', 29.3) עיריית תל אביב היתה אמורה לחזור לאכוף את החנייה בכחול לבן בעיר, אבל בעקבות פניות תושבים, ההחלטה התבטלה. מבולבלים? אנחנו לא – אז בואו נעשה סדר. עם תחילת המלחמה, עיריית ת"א הודיעה כי היאתימנע מלאכוף חניה של רכבים בכחול לבן, כדי לאפשר לציבור הלחוץ לנוע בחופשיות ולמצוא לעצמו מיגון בעת הצורך מבלי לחשוש לצאת מהמקלט ולראות דו"ח. ביום חמישי האחרון העירייה הודיעה כי לאחר חודש של מלחמה (או יותר נכון, 29 ימים)ההקלה בחנייה מסתיימת, והפקחים יצאו לציד. עם זאת, בשעה האחרונה העירייה חזרה בה מההחלטה הזו – מה שאומר שעוד אפשר לחנות בכחול לבן מבלי חשש, עד הודעה חדשה.

"ההחלטה על חזרת האכיפה בכחול לבן התקבלה כדי לשמור על זמינות של חניה קרובה לבית לתושבי העיר",הסביר בציוץראש העיר רון חולדאי. "עם זאת, אנחנו שומעים ומקבלים את הבקשות שלכם ושלכן ביומיים האחרונים, והחלטנו על המשך חניה בכחול לבן בחינם, באמצעות שימוש בישומוני החניה". סגן ראש העיר אסף זמיר כבר הרחיב בנושא הפניותבסרטון שעלה בעמוד הפייסבוק שלו, שם אמר כי "קיבלנו על זה מבול של פניות ממילואימניקים, מתושבים שעברו כתובת, מאנשים שהרגישו שזה עוד לא הזמן. שמענו אותם, ואנחנו קשובים. אנחנו בתוך המלחמה עדיין, והחלטנו לחזור בנו מההחלטה הזו".

אם כך, נזכיר שכדי להינות מההטבה יש צורך עדיין להירשם באפליקציות החניה השונות (פנגו וסלו), ושחשוב לשים לב שמדובר אך ורק על חניה בכחול לבן – כי אכיפה תמשיך להתבצע במקומות אחרים בהם החניה אסורה, כולל חניות מיוחדות כמו חניות נכים, שגריריות, פריקה וטעינה וכמובן, האדום-לבן הנורא. לפחות נחמד לדעת שיש מי שקשוב לצרכי הציבור, ויודע לשנות את החלטותיו כשהציבור מתנגד.

• מלחמת איראן
• חניה בתל אביב
• עיריית תל אביב
• הבועה

אין יותר מדי דברים נחמדים בשלב האיראני הנוכחי של מלחמת שבעה באוקטובר, לא רגעים מחממי לב ולא תחושת אחדות גורל מזככת, אבל לפחות הייתה לנו חניה חינם בכחול לבן למשך 29 ימים חסרי דאגות, כשעם תחילת המלחמה באיראן הכריזה עיריית תל אביב-יפו על הפסקת האכיפה בחניה במקומות מורשים (כפי שעשתה גם בסבבים הקודמים).אלה היו ימים שננצור, אך כעת גם הם הגיעו לסיומם.

>> עולם התרבות קורס: נזק של מאות מיליוני שקלים מביטולי המלחמה
>> תהיו חזקות? אנחנו חזקות. מי שלא חזק הוא מי שהפקיר את העורף

אמש בישרה העירייה כי החל ביום ראשון הקרוב (29.3) תחזור לאכוף את החניה בכחול לבן בהתאם להסדרי החניה הרגילים, מה שאומר חניה חינם לתושבות ולתושבי העיר באזור החניה שלהם בכל שעות היממה, שעתיים בחינם במצטבר מחוץ לאזור החניה שלהם, בעוד מבקרים ומבקרות יחנו בתשלום. או במילים אחרות: תפעילו את אפליקציות החניה שלכם ותתחילו לשלם.

ומה אם תופסת אתכם אזעקה באמצע הרחוב? ובכן, מהעירייה נמסר כי לנוכח המצב, לא תבוצע אכיפה מרגע קבלת התרעה על שהייה בסמוך למרחב מוגן ועד 20 דקות לאחר הישמע אות השחרור. בפרק זמן זה ניתן יהיה גם להיכנס לחניוני אחוזות החוף התת קרקעיים ללא תשלום. היו כבר כמה ימים השבוע שבהם זה היה מצטבר לחצי בוקר של חניה חינם, אם מסתכלים על זה באופן חיובי. המסקנה הקולקטיבית המיידית ברשתות החברתיות הייתה כי מדובר בהודעה על סיום המלחמה, והנה הטבע מתעורר והפקקים חוזרים לזחול כסדרם.

"המלחמה המתחוללת בארץ בחודש האחרון הכתיבה סדרי עדיפויות שונים בתחום אכיפת הסדר במרחב הציבורי בשל ביצוע מטלות חיוניות בעת חירום על ידי פקחי אגף הפיקוח העירוני, כגון: סיוע מוגבר לקהילה ובאזורי פגיעה, תגבור אבטחה ברחבי העיר ועוד", כך נמסר מעיריית תל אביב-יפו. "ירידה דרסטית בהיקף כלי הרכב הנכנסים לעיר ובעסקים הפועלים בה, שינה את היקפי האכיפה במרחב הציבורי בשבועות הראשונים לאחר תחילת הלחימה. כעת, עם העלייה בהיקף המבקרים ובמספר כלי הרכב הנכנסים לעיר מדי יום, אגף הפיקוח העירוני ישוב לתת מענה לקריאות שירות המתקבלות במוקד 106+ בתחום החניה וחוקי העזר ויבצע אכיפה יזומה של כלל עבירות החניה".

• מלחמת איראן
• הבועה
• חניה בתל אביב
• עיריית תל אביב

>> דןדן כהן (למה שלא תעקבו) הוא רקדן בולט באנסמבל בת שבע מאז 2024, בוגר מגמת המחול בתיכון עירוני א' לאמנויות, ובימים אלה הוא נערך לסבב ההופעות החדש של האנסמבל, דקהדאנס 2025 – יצירה שיצר אוהד נהרין בשנת 2000 לציון עשור לעבודתו בבת שבע, וכלל בה עשרה קטעים מגוף היצירה שיצר עד אז ללהקה. מאז, מדי עונה, שב נהרין לדקהדאנס ומציג עיבודים משתנים לקטעים אייקוניים מיצירותיו לצד קטעים מתוך יצירות חדשות.אתם רוצים להיות שם.

1. הקריה

אי של מציאות מקבילה באמצע תל אביב. מדשאות רחבות, בניינים גבוהים, דגלים, מנחת מסוקים. יש בי חיבה בלתי מוסברת לקריה. כנראה שזה קשור בכך שלא כל אחד יכול להיכנס אליה, בסודיות שעוטפת אותה ובכמות השעות שביליתי בה. בשנתיים שאחרי סיום התיכון שירתתי בקריה תחת תקן של רקדן מצטיין. איתי ביחידה שירתו עוד כמה רקדנים מצטיינים. במהלך היום היינו רוקדים במסגרות שונות כדוגמת אנסמבל בת שבע, הבלט הישראלי, המסלול להכשרת רקדנים בתל אביב, ובערב עולים על מדים ומגיעים לבסיס למשמרת בין שש לעשר בלילה.

מבלי להתכוון יצרנו לנו ברית. קבינט רקדנים. ידענו שאנחנו בסך הכל מתארחים בעולם מקביל לכמה שעות ביום ושאנחנו שומרים אחד על השניה. באחת המשמרות המפקדת שלי שלחה אותי לאפסנאות להחליף את הנעליים הקרועות שלי. הגעתי, פתחתי את הדלת ואמרתי – "היי, כאן זה מחסן התלבושות?". נראלי שמשהו בי רצה לחשוף בפניהם שכל מה שאנחנו עושים כאן זה בסך הכל משחק תפקידים. כבר יותר משנה שאני משוחרר ועדיין מדי פעם עולים בי געגועים לנסיעת קורקינט מהירה על מדים מסוזן דלל לקריה.

2. המטבח של טלו

אוכל מהסוג שבא לך לחזור שוב ושוב. פשוט טעים על אמת. ומשביע. ומייצר געגוע בריא. טלו ורוני אברמוביץ', ששתיהן אחיות שגם מאוד דומות אחת לשנייה עד שקשה להבחין – מה שמייצר חווית אירוח כמעט פרפורמטיבית בפני עצמה. רוב הלקוחות לוקחים את האוכל לחימום עצמי בבית אבל האמיצים נשארים לשבת במעט השולחנות שיש בחוץ, לרוב חולקים שולחן עם אדם זר. בהתחלה מבהיל אבל אחרי פעמיים זה ממכר. אני סקרן מי האדם הבא שאשב מולו בזמן שאוכל לחמנייה עם בשר מפורק, מיונז וחמוצים עם סלט גזר ליד ומים קרים, שאגב מוגשים בקנקנים שאני ממש אוהב (בכללי קנקנים זה אחד החשובים).
וייסבורג 17 תל אביב (צהלה)

3. שוק הפשפשים

אמא שלי, נועה, היא המעריצה מספר אחת של שוק הפשפשים. ואני מעריץ מספר אחת שלה. אז על פי "כלל המעבר", גם אני משום מה נהנה להתיישב על הרצפה החמה ביפו לצד ערימת בגדים ישנים ולחפש בה זהב. ובכלל – בגדים, כסף, גוף, חומר, גובה… משהו בשוק הפשפשים מרגיש נכון.

4. בריכת "מים רבים"

בשנה החולפת התמודדתי עם פציעת גב שבעקבותיה צללתי למסע שיקום וחיזוק שכלל בעיקר פיזיותרפיה ואימוני כוח. החלק האהוב עליי במסע החזרה לריקוד באנסמבל בת שבע, היה טיפולי הידרותרפיה בבריכת "מים רבים". הטמפרטורה הגבוה של המיםֿ, האדים שיוצאים, הביטול החלקי של כוח הכבידה. הצוות האדיב בבריכה. בטיפול הראשון שחתה לידי אישה מבוגרת במשך כמעט חצי שעה, שחייה מרשימה. בשלב מסוים היא התקדמה לכיוון היציאה מהבריכה וחיכתה שם. כעבור כמה דקות הגיע בחור ועזר לה לצאת מהמים עם כיסא מיוחד. רק באותן הרגע הבנתי שהיא משותקת מהאגן ומטה.
מויאל 15 תל אביב (צהלה)

5. נחלת בנימין

באופן מוזר אני מאוד נהנה מהליכת ערב בליווי אוזניות בנחלת בנימין. משהו בהמון הלא -תל אביבי שכמעט וכמו פולש לעיר לאזור הספציפי הזה בשעות הספציפיות האלה ביום. אני הולך שם ומרגיש כמו בסרט. התאורה תומכת והסאונדטרק שאני מרכיב לעצמי באוזניות גם. שם אגב גם הייתה הנשיקה הראשונה שלי, עם בחור חמוד והזוי וכנה שיומיים אחר כך ביקש בעדינות שאוריד את הזקן כדי "לא לזכור מדי שאני גבר כשאנחנו ביחד". ככה שנחלת בנימין בשבילי זה המקום להתבלבל.

>> המקום בו התרבות האלקטרונית נושמת בין אנרגיה לרוגע // העיר של שגיא זהבי
>> המקום לחגוג בו את החיים מול השקיעה // העיר של אוליבייה פחיירה נטר

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

הייתי שמח אם השלטים של ״מותר ואסור לחנות״ היו יותר פשוטים וברורים. כל כך הרבה צבעים ומספרים וסימנים והנחיות. לפני השלט? אחרי השלט? מעליו? מצדדיו? לא מבין מה הבעיה פשוט לצייר וי ירוק או איקס אדום על החניה עצמה וככה נדע לעד?

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לפני כשלושה חודשים צפיתי בהצגה בשם "בראשית בא רע" שכתב וביים מעין אבן והועלתה על ידי סטודנטים לתיאטרון שנה ג׳ בניסן נתיב. ההצגה עוקבת אחרי חברת "בראשית" – חברה האמונה על בריאת עולמות. אלוהים מהווה את הדמות הראשית והוא מוצג כאחד מיני בוראים רבים. עוד בהצגה נמצאים אמא של אלוהים, אשתו, מנהל החברה בה אלוהים עובד, השטן ובעלה. עצם הרעיון לבנות שכבה נוספת מעל לאלוהים תפס אותי חזק מאוד. נשארתי עם רגעים חזקים שמתארחים אצלי בראש באופן עיקש מאז. באחד הקטעים אמא של אלוהים מאכילה אותו בשניצל שהיא חותכת לו לחתיכות קטנות בעזרת הידיים בלבד, בקטע אחר מתגלה שבמרחב הזה שבו ההצגה מתרחשת נהוג לקיים סקס זרתות. במקביל למתרחש על הבמה, בשורה האחרונה של האולם ישב מעין וניגן בלייב מוזיקה מקורית שלו על פסנתר. הכתיבה, הבימוי, הביצוע, זה הזיז בי משהו.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
את הסרט״לילות קיץ״ של אוהד מילשטייןראיתי כבר חמש פעמים. תמיד לבד, תמיד באמצע הלילה ותמיד חושך מוחלט מסביב. כל כך הרבה דברים תפסו אותי בו. האפשרות לדבר בלחישה – כמה שזה משכנע. כמה שזה מגרה לנסות גם. המוזיקה של ויוואלדי, הסאונד בכלל. הקצב של הסרט. יחסים בין אב לבן. תספורת. מקורות מים. ריקוד. "מה זה זמן? אתה יודע מה זמן עלוה? – דבר שכל הזמן חולף, חולף לידינו. כמו רוח".

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני בעד לתרום לגופי אומנות, ובפרט מחול,ולקנות כרטיסים להופעות. אני חושב שאחת מהפעולות המרכזיות שאנחנו אחראיים עליהן כאנשי אומנות ובפרט כרקדנים היא למצוא "צורות" לרעיונות הבסיסיים ביותר שהעולם יושב עליהם. כשאני אומר צורות אני מתכוון לא רק לצורות קוויות אלא גם לצורות התנהגות, צורות תקשורת, קואורדינצית חיים. חופש, זמינות, יופי, נדיבות, גרוב, כניעה, שקט, הקשבה, האפשרות להשתנות. לכל המושגים המופשטים האלה ולעוד רבים יש כל מיני צורות שבהן הם מתקיימים באופן ממשי. בגוף הפרטי הפיזי, וגם בגוף הזה שנקרא מדינה. אנחנו עוסקים בזה במובן הפיזי באופן יומיומי בשיעורי גאגא (שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין). זה רלוונטי כיוון שרוב מוחלט של הארגונים והעמותות שפועלים במרחב היום נוגעים באופן עקיף בדיוק בנקודות האלו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל מי שלקחו ולוקחים חלק במאבק של משפחות החטופים.

מה יהיה?
יהיה מעניין! יכול להיות שיהיה גם רע וגם טוב ביחד מעורבבים. תמיד יהיה אפשר לעשות על זה סרט. ניתוב הכאב. מניח שהפערים בין החיים עצמם ובין האומנות ימשיכו להצטמצם. זה יעשה טוב לכל. מקווה שנראה יותר מחסני תלבושות ופחות אפסנאות. מתפלל שההדים הכואבים מהמלחמה יניעו אותנו לחשוף באומץ את כל מה שיש בו חיים.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• שוק הפשפשים
• צהלה
• בריכות בתל אביב
• נחלת בנימין
• בסיס הקריה
• חניה בתל אביב

תל אביב-יפו נמצאת בעיצומה של היפוך הפירמידה התחבורתית, ויום אחד עוד תהיה פה רשת שבילי אופניים מושלמת ואולי אפילו תחבורה ציבורית ראויה, אבל עד שזה יקרה הרבה מאוד אנשים ימשיכו לאבד שעות מהחיים בחיפושים אחר חניה לרכב הפרטי. האתגר שניצב בפני עיריית תל אביב-יפו הוא להגדיל את השטח הציבורי המיועד לאופניים, הולכי רגל ותחבורה ציבורית על חשבון הרכבים הפרטיים, אך בו זמנית להמשיך ולהציע פתרונות חניה לבעלי הרכבים עד שהמטרו יתחיל לעבוד בעוד כ-15 שנה. ויכול להיות שחניון בוגרשוב המחודש הוא סוג של פתרון ביניים – אם אפשר יהיה לשכפל אותו.

עיריית תל אביב-יפו הכריזה אמש על פתיחתו של החניון המחודש, באמצעות חברת הבת העירונית אחוזות חוף, שיהיה החניון הרובוטי העירוני הראשון בישראל. החניון שממוקם בבוגרשוב 14, יחנך רשמית היום (שלישי 30.9) ונבנה כחלק מפרויקט בוגרשוב, הכולל גם מתחם גני ילדים ותחנת טיפת חלב, כחלק מתפיסת עירוב השימושים שמובילה את ההתחדשות העירונית.

חוץ מזה שמגניב להגיד "חניון רובוטי", כי רובוטים זה מגניב, השיחוק הגדול כאן הוא שבמקום החניון המרופט והצפוף שחלש על פיסת הנדל"ן היוקרתית הזאת ואיפשר חניה בדוחק ל-64 מכוניות, מציע החניון החדש כמעט פי 4 מקומות חניה, 224 ספוטים נכספים בסך הכל. המערכת הרובוטית מבוססת על תאי קליטה רחבים ונוחים, שישה במספר, המאפשרים חוויית חניה פשוטה ויעילה. לאחר מסירת כלי הרכב בתא הקליטה, המערכת האוטומטית מחנה אותו במהירות ובבטחה.

>> האופוזיציה מתכננת להפקיר את הציבור החילוני. כך נפסיד בבחירות
>> זה או יפו או גרעינים תורניים. העירייה חייבת להפסיק לתמוך בהם

מטעם חברת אחוזות חוף נמסר כי החניון יהיה מאובטח, מרושת במצלמות ומאויש 24/7, לרבות בלילות. בעת איסוף כלי הרכב יהנו הנהגים מלובי המתנה ממוזג ונעים, ממנו ניתן לעקוב על מסך אחר הגעת הרכב. לאחר התשלום על החניה, המערכת מחזירה את הרכב לתא הקליטה כשהוא פונה לכיוון היציאה, כדי להבטיח תהליך פשוט, מהיר ויעיל.

"פתיחתו של החניון הרובוטי העירוני הראשון בישראל היא נדבך נוסף במאמץ שלנו לתת מענה יצירתי לבעיות התחבורה והחנייה בעיר", הכריז ראש העיר רון חולדאי בהודעה לתקשורת. "זהו פרויקט שמשלב טכנולוגיה מתקדמת עם פתרון יומיומי לציבור, וממחיש את הדרך שבה עיר חכמה יכולה לשפר את איכות החיים של תושביה". עכשיו רק תכפילו את החניון הזה ב-50 והסתדרנו.

• הבועה
• חניונים בתל אביב
• חניה בתל אביב
• רובוטים
• עיריית תל אביב