מי שאינו בקי בתולדות העיר לא יוכל לנחש שמאחורי פינה קסומה בפארק הירקון מסתתרת סאגת הנצחה רבת שנים, שתחילתה לאחר מלחמת השחרור
אם משווים את מדינת ישראל לטלוויזיה, תל אביב-יפו היא ערוץ החיים הטובים. מסעדות וברים, מוזיאונים ושופינג, הופעות ואירועי תרבות ובשנתיים האחרונות גם הפגנות ומחאות – הכול קורה כאן, בלב הפועם של החברה הישראלית. אלא שלמיקרוקוסמוס הזה פנים שונות. ביום אחד בשנה פושטת העיר העברית הראשונה את הצבעוניות ושמחת החיים ונעצרת להיזכר במי שלא ישובו עוד: 4,383 חללי צה"ל, גברים ונשים תושבי העיר שמסרו את נפשם על מזבח הגנת המדינה ו-803 חללי טרור. זכרם מונצח בגן הבנים וחללי הטרור, מקום שבו מורשתם חיה ונושמת ומוטמעת בהיסטוריה העירונית.
בכל ימות השנה, גן הבנים בשדרות רוקח פינת אבן גבירול הוא שלוחה שלווה של פארק הירקון. ילדים, כלבים, ספורטאים חובבים ורומנטיקנים בנשמה נהנים מהמדשאות הרחבות, מהשקט ומהאוויר הנקי. מי שאינו בקי בתולדות העיר לא יוכל לנחש שמאחורי הפסטורליה הזו מסתתרת סאגת הנצחה רבת שנים, שתחילתה לאחר מלחמת השחרור. באותה תקופה תכננה העירייה להקים בכיכר רבין – אז עדיין כיכר מלכי ישראל – אנדרטה מרכזית לזכר בני ובנות העיר שנפלו בעת מילוי תפקידם. חילוקי דעות עם גופים שונים גרמו לכך שהרעיון נדחק הצידה (מאוחר יותר הוקמה באותו מקום "האנדרטה לשואה ולתקומה" של האמן יגאל תומרקין) וזכר הנופלים הונצח בבית יד לבנים, שהוקם באמצע שנות ה-60. עשור אחר כך, מלחמת יום הכיפורים מציפה שוב את הצורך הנורא, ובקיץ 1976 מחליטים בעירייה להקצות לטובת ההנצחה חלק מפארק הירקון.
קפיצה קלילה קדימה בציר הזמן ואנו בשנת 2000, כשגן הבנים מתחיל לקרום עור וגידים. על פי תוכניתו של אדריכל פארק הירקון המיתולוגי גדעון שריג, 400 עצים מעצי ארץ-ישראל ניטעים ב-11 חורשות, כל חורשה והמלחמה שלה והעץ המיוחד לה. עמודי הנצחה מאבן שחם שחורה, קטומים בקצותיהם כסמל לחיים שנגדעו, נושאים את שמות הנופלים – רק שם, ללא תאריך לידה ומוות או נסיבות האירוע (את הפרטים המלאים ניתן לקבל בעמדת מחשב בקצהו הצפון-מזרחי של הגן, שבעזרתה ניתן לאתר את שמות המונצחים). טורי השמות הסדורים משקפים תפיסה שוויונית המעניקה משקל שווה לכל חלל, אפילו אם סיפור החיים ונסיבות המוות שונים, כי בסופו של דבר הרי אין הבדל בין דם לדם. בשנת 2023 הוקמה על ידי העירייה אנדרטה חדשה המנציחה את חללי צה"ל, תושבי תל אביב-יפו, שנפלו במהלך מלחמת "חרבות ברזל". עד כה נוספו לה 28 שמות, והעיר נושאת תפילה קולקטיבית שעד כאן ולא עוד.
גן חללי הטרור, שנחנך בשנת 2007, נותן מענה לסוגיית נפגעי פעולות איבה, שבאופן מסורתי זוכים להנצחה ממוסדת פחות מאשר חללי צה"ל. המדיניות העירונית שנקבעה היא שהאתרים שונים מבחינה נושאית ולכן גם התכנון האדריכלי שלהם שונה, אף כי הם סמוכים זה לזה כדי ליצור יחדיו מקום אחד מכובד שבו העיר מנציחה את הנופלים והנרצחים. בעקבות זאת מתכנן האדריכל גדעון שריג (כן כן, אותו אחד מגן הבנים) קיר מעגלי גדול מאבן שחם, שבחלקו הפנימי מונצחים שמותיהם של מי שנרצחו בפעולות טרור בתל אביב-יפו, ללא קשר למקום מגוריהם. עקרון השוויון נשמר גם כאן, ושמות החללים מופיעים על פי עשורים ובסדר אלפביתי.
לאחר שהאתר נחנך ולא ניתן היה עוד לשמור על הסדר, כל שם שנוסף לקיר מתעד עוד אירוע טראגי בחיי תל אביב-יפו. בשנה וחצי האחרונות נחרטו עליו שמותיהם של 40 איש ואישה שקיפחו את חייהם בגבולות העיר במלחמת חרבות ברזל. במרכז האתר נקבע "סלע נביעה" רבוע מבזלת, דומה בתפקודו הסמלי למבוע ברחבה המרכזית של גן הבנים. המים הנובעים מראש הסלע מותירים תלמים לבנים על אבן השחם השחורה כייצוג של החיים מול המוות, במדינה למודת מלחמות כבר 77 שנים.
למרות המשקל הרגשי שהם נושאים, גן הבנים וגן חללי הטרור אינם מקומות עצובים. עם הילדים, הרצים והכלבים, שני האתרים הם חלק בלתי נפרד ממרקם החיים בתל אביב-יפו. במובן העמוק של ההנצחה, גן הבנים וגן חללי הטרור מעלים לתודעה העמוסה שלנו את זכר הנופלים לא רק בטקסי יום הזיכרון, אלא בכל ביקור באזור המיוחד הזה בפארק. ואם לנצח נאכל חרב, לפחות שהנוף יהיה פסטורלי.
