מה רואים הלילה: את האנשים שדופקים בדלת, ומבשרים על השכול

ישנם מעט מאוד דברים מפחידים בתרבות הישראלית כמו אותה דפיקה בדלת שמגלה דמות לובשת מדים עם הבשורות הכי נוראיות שאדם יכול לקבל: הצטרפתם למשפחת השכול. ולמרות שביום הזיכרון אנחנו נוטים (ובצדק) להתמקד בנופלים ומשפחותיהם, האחות השכולה איה אליה בחרה להפנות את המצלמה לאותם אנשים עלומים, קציני נפגעים.

"אישון לילה, ספטמבר 1997, כוח לוחמי שייטת צועד לתוך מארב קטלני בלבנון" כתבה אליה בפרסומים על הסרט שיצרה, שנקרא על שם אותה דפיקה בדלת. "11 מלוחמי הכוח נהרגו. גופתו של אחד מהם נשארה מאחור – איתמר, אחי הגדול. עם הדפיקה על דלת הבית בו גדלתי, טיולים שנתיים התחלפו בטקסים ממלכתיים, נשיקות ראשונות בצפירות. 25 שנים אחרי אני מתדפקת על הדלת של מי שחנכו אותי אל השכול: מודיעים, קצינת הנפגעים, האבא והאמא השכולים שהם האבא והאמא שלי. זה משחק של כיסאות, הפעם האחות השכולה היא שעומדת על הסף, מבקשת להיכנס".

הסרט נע בין ריאיונות עם אותם האנשים שנאלצים להסתכל בעיניים לאנשים ברגע הקשה בחייהם, שוב ושוב, לבין חוויותיה של אליה כאחות למשפחת השכול, ואיך גם 20 שנה לא מצליחות לרפא את הפצע הפתוח.

"דפיקה בדלת", כאן 11, 21:00 וביוטיוב של כאן 11