>> קרן מור – כן, יש עוד קרן מור בעולם, מה אתם בשוק – היא מנהלת פרויקטים בנשמה וכיום מנהלת את תחום ההתנדבות שלעמותת "הלל – יוצאים בשאלה". חיה בעיר כבר עשור ולא מתכוונת לזוז לשום מקום. ב-12.6 (זה יוצא יום חמישי בעוד שבועיים) תערוך העמותה בשיתוף אברהם הוסטל ערב במה פתוחה ליוצרים ויוצרות שיצאו בשאלה, ולנו זה נשמע כמו אירוע עם הרבה נשמה.וכמו תמיד: שווה לעקוב.

>> בית קפה מהאגדות ומקום שנותן כוח להאמין // העיר של ליאת יצחקי
>> מרחב אורבני יפהפה והצצה ללב האנושות // העיר של אפרת קליפשטיין

1. א.ד משוטים

המוסד הוותיק הכי תל אביבי לפעילות ימית. הצוות, החיבור לים והשירות הכי מזמין בארץ להשכיר בו סאפ ולצאת בכיף מעבר לשוברי גלים.
חוף גורדון (מתחת למלון הרודס)

2. בית רדיקל

בית שמחזיר את הסקס אפיל לשיחה תרבותית, מגביר תקווה, יוצר ומקדם רעיונות וחיי רוח.
התחייה 27 // מתחם 3426

3. למפור

מסעדת הבית המשפחתית שלנו בקינג ג'ורג', טאצ'ים מהמזרח, פלייליסט מערבי ואווירה שכונתית.
המלך ג'ורג' 30

4. קולנוע לב

קפיצה לניינטיז, מנויים נוחים וסרטים מגוונים, הכי כיף ללכת שם לסרט לבד.
דיזנגוף 50

5. אברהם הוסטל

עסק תיירותי שמקדם בעשיה היומיומית שלו מעורבות חברתית ועשיה שונה למען מפונים, חברים שכולים, נושאי קיימות וגם יוצאים בשאלה בשיתוף פעולה שהם עושים איתנו בעמותת "הלל – יוצאים בשאלה". מדהים שיש עסקים כאלו שגם שנה וחצי אחרי האסון ממשיכים ביום יום ולצד המלחמה והקשיים שהיא מביאה ליצור אימפקט משמעותי בקהילה.
הרכבת 8

מקום לא אהוב בעיר:

הצומת של רחוב הרכבת, שפשוט חותך בברוטליות את שכונות דרום תל אביב מכל מה שנמצא צפונית אליהן והופך את חציית הרוביקון הזו למאוד לא נגישה ברגל או אופניים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"טור פרידה" עם דרור קרן. קודם כל הוא השחקן הכי טוב בארץ, ומשחק פה בתפקיד חייו. ראיתי את הסרט ב-2023 והתקשיתי להירדם אבל ככל שהזמן עובר, הוא הופך להיות עוד יותר רלוונטי וצובט.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"ספר הנוכחות" של אסא כשר. לאחרונה איבדתי את אבי (לא קשור באופן ישיר למלחמה) ומצאתי שהספר הזה עזר לי מאוד לעבד את תחושות האבל. אני חושבת שהוא יכול לעזור לרבים כל כך בינינו שחיים עם חור חדש בלב.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה להתנדב או לתרום בזמן הזה?
כמובן שבעמותת הלל! אנחנו מחפשים גם אנשים שרוצים ללמד, גם עורכי דין ובעיקר אנשים מתחום הטיפול.ההתנדבות גמישה, ואנחנו עובדים כל הזמן לשפר את מעטפת ההדרכה והתמיכה שלנו למתנדבים, שיוכלו להביא את ההכי טוב שלהם לטובת יוצאים בשאלה, וגם להנות מלהיות חלק מצוות התנדבות מסור ומקצועי.כאן אפשר לפנות אלינו להתנדב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה עכשיו?
דותן האס הרשקוביץ, כמה טייטלים בבחורה אחת שאני גאה בה והיא אפילו חברה שלי! מנהלת קהילות בכל הארץ, עובדת בחברת מאנדיי, אמא ל-3, נשואה למילואמניק מהמם ותל אביבית ברמ"ח איבריה, העיר הזו הייתה נראית אחרת בלעדיה.

מה יהיה?
אענה כמו מי שמנהיג אותנו, לטוב ולרע: We'll see what happens…

• העיר שלי
• יוצאים בשאלה
• אברהם הוסטל
• למפור
• חוף גורדון
• קולנוע לב
• בית רדיקל

לאה הוצלר, 31, בזוגיות, מורה ליוגה במכוני כושר בעיר ובעלתערוץ היוגה "פרינסס לאה יוגה"אותו פתחה עם חברה בשם נסיכה. היא גדלה בבני ברק ועברה לתל אביב לפני כ-4.5 שנים. את החיבור והשייכות לעיר היא מצאה בתרגול יוגה שיזמה במוצאי שבת לו בחרה לקרוא "מלווי מלכה".

כמה זמן את גרה בתל אביב ומה מאפיין את המעבר שלך מבני ברק לעיר?

"אני גרה בתל אביב ארבע וחצי שנים, מתוכם שנתיים ביפו. כשגדלתי בבני ברק, תל אביב תמיד הייתה העיר, ולקח לי הרבה שנים עד שעברתי לגור פה. אני באה מבית חרדי מודרני, זה סגנון שכבר אין אותו הרבה. אבא שלי גדל בצפון תל אביב, מהחרדים הייקים של פעם. פעם לא היה את העניין של כולל וישיבה, כולם עבדו. מצד אחד חייתי חיים חרדים, ולקח לי הרבה שנים על רצף כזה, אבל מבחינת החזרה בשאלה זה לא מקרה כזה של 'יום אחד קמתי ועזבתי'. בגיל 14 החלטתי שאני רוצה ללכת לאולפנה ובסוף סיימתי בתיכון דתי ועשיתי שירות לאומי. בגיל 22 הפסקתי לשמור שבת באופן הדתי שלה, אבל עוד גרתי אצל ההורים. כשעברתי לתל אביב התחיל השינוי המשמעותי של להתלבש איך שאני רוצה והשתחררות מעניין הכשרות. זה לקח הרבה שנים. זה לא ביום אחד".

הקשר עם המשפחה הושפע מהשינוי?

"אנחנו בקשר. אף פעם לא הייתה לי את השיחה עם ההורים שאמרתי להם 'אני לא שומרת שבת', הם יודעים שאני לא כל כך דתייה, אבל בשבתות לארוחות אני הולכת ברגל. בשנים האחרונות מצאתי את הדרך הפרטית שלי גם לחיים רוחניים אבל גם עם איזון של חילוניות".

איך את מתמודדת עם הביקורת הישראלית שמושמעת כלפי הקהילה החרדית?

"זה הר געש בפנים. כתבתי פוסט על זה גם. כששאלת קודם מה היה לי קשה, אז גם זה היה קושי גדול. זה הר געש כי אני מבינה את הביקורת. לציבור החרדי יש זלזול בכל דבר ממלכתי-חילוני. כמו למשל במודעות לאיכות סביבה. זאת מעין התנשאות חרדית ודתית על חילונים. בכל מיני נקודות אני מזדהה עם ההתנשאות הזאת, כי גם לא חסרה לי ביקורת על הציבור החילוני. התעצבנתי מצד אחד על ההתנשאות הזאת אבל מצד שני, אם בסביבה שלי משמיעים בדיחה או עקיצה על חרדים זה משפיע. כשהתחילה הקורונה ובחדרי כושר השמיעו הערות, בפעמים הראשונות הייתי עונה ובהמשך התעלמתי. ניסיתי להתייחס לזה כקונפליקט שלא ייפתר עכשיו ושלא צריך לנסות ליישב אותו. זה מהדברים בחיים שאתה מנסה כל החיים לפתור אבל זה קונפליקט פנימי שנושאים איתנו".

איך העברת את ימי הקורונה בעיר?

"כל הקורונה הייתי עסוקה בלייבים ויוטיוב.כשהודיעו במרץ על ההסגר,החלטתי לעשות כל בוקר יוגה בלייב בפייסבוק. פרסמתי את זה המון ובימים הראשונים היה לי חמ"ל והמון עבודה. אחרי כמה ימים הרגשתי שזה יותר מדי והעברתי את זה לשלושה שיעורים בשבוע וגם העברתי את הפעילות לדף פייסבוק העסקי שלי ליוגה. עוד לפני הקורונה, פתחתי עם חברה שלי בשם נסיכה, ערוץ יוגה ביוטיוב בשםפרינסס לאה יוגה. היא מתרגלת מתחילה ואני מורה ורצינו לפתוח ערוץ יוגה גדול בעברית. בהתחלה לא יכולנו להיפגש, אבל תוך כדי למדנו לעבוד מרחוק".

במה מתבטא החיבור שלך בין יוגה לבין תל אביב ורוחניות?

"בקיץ של השנה שעברה ישבתי עם חבר דתל"ש על הדשא בהילטון ודיברנו על זה שבתור דתיים תמיד היה את הדיכאון של מוצ"ש, והבנו שזה דיכאון שעדיין קיים והוא לא עניין דתי. הצעתי לו שאולינעשה בשבת תרגולמלווי מלכהשל יוגה. מלווה מלכה, זה מושג מהעולם היהודי, בשבת אוכלים שלוש סעודות ומלווה מלכה זאת הסעודה השמחה הרביעית שאמורה לרכך את היציאה של השבת. זה היה אמור להיות שיעור אינטימי ופתאום הגיעו עשרים אנשים וזה היה מדהים ועזר להוציא את השבת. התחלנו לעשות את זה כל שבועיים וזה רץ כמה פעמים. חיכיתי שיתחיל הקיץ כדי לחזור לזה, באפריל פתחתי איוונט ובגלל הקורונה כל פעם דחיתי אותו. בחודש האחרון חזרנו קצת לפעילות הזאת".

נשמע מאוד רוחני וכיף.

"מאוד כיף. בפעם האחרונה היינו בערך שישים אנשים, אפילו לא רק מתל אביב. כשעוזבים בית דתי, ולא משנה אם נשארים אחלה עם המשפחה, יש תחושה של ניתוק מהשורשים והצורך להתחבר למשהו. התאהבתי בעיר דרך סיפורים היסטוריים, כדתייה, הייתי רוכבת לנמל לפני ששיפצו אותו ולאט לאט הדרמתי לנווה צדק. אהבתי לשמוע סיפורי אהבה ישנים של ש"י עגנון ושמעון רוקח. כל השנים נעו בין לחפש מקום של שייכות לעיר שאני אוהבת ומצד שני להבין למה אני לא מתחברת, כמו חיי הברים. חיפשתי הרבה את המקום שלי, והתרגול יוגה בשבת של מלווי מלכה נתן לי תחושה שעשיתי משהו במקום הזה שמתאים לי ולשילוב בין השורשים, לבין משהו שהוא חילוני-רוחני וליברלי. לפני שבועיים פנתה אליי גם מישהי מהעירייה כדי להעביר שיעורי יוגה פתוחים בגג של גן העיר וזה נתן לי תחושה של 'הנה, מצאתי את המקום שלי לעשות משהו בעיר'".

מהם האתגרים הכי קשים שהתמודדת איתם בתקופה הזאת?

"מצד אחד להיות עצמאית ולהמשיך לשלם שכר דירה, ומנגד תחושה של רגיעה שהרגשתי. לפני הקורונה עבדתי מאוד קשה ופתאום יכולתי לעבוד, אבל זה עורר מאבק פנימי בין הרצון במנוחה לבין הצורך ליצור עוד תוכן. היו לי ימים של עשייה מטורפת ואז ימיים של שקט ומנוחה. גם פסח הגיע תוך כדי וגיליתי את הכוח של האהבה ושל הביחד, להיות ביחד, בזוגיות בתקופה הזאת זה מאוד משמעותי".

מה מחזק אותך בתקופה הזאת?

"האהבה. בן הזוג שלי ואני היינו מאוהבים בגיל 16 ולא היינו בקשר כל השנים ופתאום נפגשנו ברחוב. זה שפתאום נפגשנו נתן לי את התחושה שלדברים יש את המסלול ואת הסדר שלהם ולכן לא צריך לדאוג גם לדברים אחרים. אהבה זה דבר מחזק".

מה הספוט הכי אהוב עלייך בעיר?

"פסל הציפור בגן העצמאות. על הטיילת למעלה בגן העצמאות, צפונית להילטון יש פסל גדול של ציפור שלפעמים תרגלתי בו יוגה בבקרים".

מה הכי תל אביבי בעינייך?

"לחזור באמצע הלילה, לעצור בAMPM ולקנות מלא ממתקים".

• האנשים שעושים את תל אביב
• יוגה
• יוצאים בשאלה
• הבועה

• Facebook
• Twitter
• Email

אתם יכולים לדמיין מצב שבו בתיכון שלכם רק אחד מכל עשרה תלמידים היה זכאי לתעודת בגרות? לפי נתוני משרד החינוך משנת 2016, זה בדיוק המצב במוסדות החינוך החרדיים. הבנים מפסיקים ללמוד מתמטיקה, אנגלית ומדעים בכיתה ז', הבנות לומדות בסמינרים (תיכונים לבנות) שאינם מגישים לבגרות, ובהגיעם לשערי האקדמיה, גם אלה שיצאו בשאלה עלולים לראות בלימודים הגבוהים משימה אבודה מראש.

בשנים האחרונות פועלים ארגונים שונים על מנת לעזור למי שהתחנך במגזר החרדי להשתלב בלימודים גבוהים. את הקושי להשלים את הפער מלווה לא רק את בני המגזר החרדי, אלא גם את מי שהתחנכו במסגרות החינוך החרדיות, ובהמשך חייהם יצאו בשאלה.

בר אולחוב, יועצת הכוון ומיצוי זכויות בעמותת "יוצאים לשינוי", מסבירה את הבעייתיות הכפולה: "בוגרי החינוך החרדי שאינם חרדים כיום, לא מקבלים את "סל הקליטה" ואת הסיוע בהשתלבות באקדמיה ובתעסוקה אותו מקבלים חרדים. זה לא פשוט להשלים הכל מאפס בטווח זמן כל כך קצר, לכן יש צורך בהתאמה של תנאי הקבלה לנתונים איתם הם מגיעים".

"יוצאים לשינוי" אינו הארגון היחיד הפועל לצמצום פערים אלו. מתוך הכרה בקשיים העומדים בפני בוגרי החינוך החרדי, הקימה גליה גבעולי, משפטנית ודוקטורנטית באוניברסיטת תל אביב, את תכנית "מובילים לאקדמיה" באוניברסיטה, תכנית המלווה סטודנטים יוצאי החינוך החרדי החל מהליך הקבלה לאוניברסיטה ועד לסיום התואר.

לתכנית יש פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, יועצי לימודים, אבחונים ללקויות למידה, צוות מלגות ובנוסף, ניתן סיוע לסטודנטים בסיום הלימודים בהשמה לעבודה.

את התכנית הקימה גבעולי בשנת 2015 בסיוע פרופ' רון חריס, דקאן הפקולטה למשפטים דאז: "כשהתחלתי את הדוקטורט בפקולטה למשפטים ראיתי שאין סביבי אף חרדי. התחלתי לחפש אנשים שיבואו לתכנית. זה היה מאוד חדשני, כי מדובר בפקולטה מעורבת ולא מופרדת מגדרית". בשנה הראשונה של התכנית השתתפו בה שני סטודנטים. השנה עתידים להתחיל בתכנית בין 11 ל-15 סטודנטים וסטודנטיות, חרדים ויוצאים בשאלה.

אחרי שנתיים של תכנית הפיילוט בפקולטה למשפטים, פנתה גבעולי בהמלצת סגן הרקטור, פרופ' אייל זיסר, לפקולטות רבות נוספות, ביניהן ביה"ס לעבודה סוציאלית, הפקולטה למדעי החברה, ביה"ס להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ביה"ס להנדסה מכנית, והפקולטה לניהול וחשבונאות. השנה הצטרפו גם הפקולטה למדעי החיים, ביה"ס למתמטיקה, והיד עוד נטויה.

אסתי תייר, חרדית בת 32 ואם לשניים, שמעה על התכנית דרך קבוצת הווטסאפ בבית הכנסת של בעלה: "כשסיימתי את הסמינר פניתי ליחידה ללימודי בגרות אקסטרנית ואמרתי להם שיש לי תעודה של לימודי חוץ. שאלתי מה אפשר לעשות עם זה, והם אמרו לי ששמים את זה יפה בצד ועושים בגרויות. הייתה לי מחשבה בראש לגבי תואר במשך שנים, אבל לא האמנתי שזה יקרה. כשהגיעה האפשרות ללמוד באוניברסיטת תל אביב, חטפתי את זה. השלמתי בגרויות ופסיכומטרי, עברתי ראיון והתקבלתי".

תייר נאלצה לשלם מחירים מקצועיים ואישיים על הלימודים האקדמיים: "זה לא פשוט. הייתי צריכה לעזוב את העבודה ובעלי היה צריך לתת המון פוש בעבודה מהצד שלו כדי שאני אוכל ללמוד. הבנתי שזה הזדמנות נדירה ושכדאי לי לממש אותה". היבט נוסף של הקושי הוא מול המשפחה, בייחוד כשמדובר בלימודים אקדמיים בקמפוס מעורב מגדרית: "אני מגיעה ממשפחה שהיא חרדית הארדקור וקשה להם לקבל את זה. כשאני אומרת משהו לגבי הלימודים אומרים לי: 'ששש… הילדים פה'. זה לא מתקבל יפה. עבורי כיום חוסר ההפרדה המגדרית הוא לא אישיו, אבל אני קצת יותר מרוחקת מהגרעין המשפחתי".

מה שמיוחד בתכנית הזו, היא שאורח החיים הנוכחי של המשתתפים בה לא משנה כדי להתקבל לתכנית.

חיים דרדק, בן 27, יצא בשאלה בגיל 18, אחרי 3 שנים בישיבה גבוהה והתגייס להנדסה קרבית. את מרבית בחינות הבגרות ואת בחינת הפסיכומטרי השלים באופן עצמאי במהלך שש שנות שירותו הצבאי. הוא השתחרר חמישה ימים לפני קבלת דרגת הסרן, כדי להתחיל את הלימודים בזמן. חיים יתחיל את השנה השלישית ללימודי משפטים, כאשר את השנה הראשונה סיים כמצטיין דקאן. את הבגרויות החסרות השלים דרדק במהלך הלימודים לתואר: "לא מדובר בשילוב חרדים, אלא בשילוב אנשים שלא הייתה להם את ההזדמנות כי הם היו חרדים, ולכן זו תכנית שגם מאוד מתאימה ליוצאים". גבעולי מוסיפה: "קיים מצב שבו סטודנטים בוגרי החינוך החרדי, שכבר לא חרדים היום, נופלים בין הכיסאות וזה מאוד כואב לי. צריך לעזור להם הרבה פעמים יותר, כי לפעמים המשפחה בוחרת לנתק את הקשר ואין יותר את התמיכה הכלכלית והנפשית. אני מוצאת את זה כשליחות".

מעבר לסיוע ברמה האקדמית, תכנית "מובילים לאקדמיה" משלבת גם תכנים חברתיים. משתתפי התכנית, חרדים ויוצאים כאחד, נפגשו עם יוצרי ושחקני הסדרות הפופולרית "שטיסל" ו"שבאבניקים", ובשנה הקרובה יתקיימו פעילויות חברתיות פעם בחודש.

אז מה הלאה?

אסתי מקווה לעבוד באחד מהמשרדים הגדולים, או לעסוק בתפקיד משמעותי בשירות המדינה: "אני חושבת שהמעורבות וההשתלבות בכלל החברה הוא משהו נכון, והוא משהו שמתאים לי".

חיים התחיל טרום התמחות באחד מהמשרדים הגדולים בתל אביב, ובמקביל עובד בקליניקה פלילית באוניברסיטה. הוא מקווה שזה יעזור לו להחליט מה התחום שבו יתמקד כשיסיים את לימודיו.

גליה מייחלת לכך שהתכנית תלך ותתרחב: "נורא חשוב לי שפקולטות שעדיין לא הצטרפו – יצטרפו. אני יכולה להגיד מהניסיון שלי, אנשי הסגל מאוד מרוצים מהשילוב הזה. הם שומעים מגוון דעות גדול יותר וזה הרבה יותר מעניין לחיות בחברה מגוונת – לכולם".

ליצירת קשר עם תכנית "מובילים לאקדמיה":

galia.givoly@yahoo.com

ליצירת קשר עם עמותת "יוצאים לשינוי":

yozimleshinuy@gmail.com

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• אוניברסיטת תל אביב
• חרדים
• אקדמיה
• יוצאים בשאלה

• Facebook
• Twitter
• Email

הל"ל היא אגודה לחוזרים בשאלה, או כמו שנקראים חבריה – "יוצאים בשאלה", כלומר אנשים שבחרו להפסיק להשתייך לקהילה החרדית. את התהליך, הכרוך פעמים רבות בנידוי משפחתי, משברים כלכליים, פערי השכלה והלם תרבות במפגש עם העולם החילוני, מלווים באגודה בדרכים שונות, ורק את הפונים אליהם מרצונם החופשי. לאחר שנים של ריכוז פעילות האגודה בירושלים פותחת כעת הל"ל, עמותה רשומה מאז 1991, סניף חדש בתל אביב שהושק רשמית השבוע.

"יש המון יוצאים בשאלה בתל אביב, וגם הרבה מאוד ירושלמים שמוצאים עצמם בכיוון העיר הגדולה, כך שחשוב שיהיה סניף שלנו בתל אביב", אומר יאיר הס, מנכ"ל העמותה. "היוצאים בשאלה מבקשים להתחבר למה שהם רואים כמרכז החיים החילוניים בארץ, ותל אביב מציעה מגוון גדול יותר של אפשרויות מכל מקום אחר".

הסניף החדש של הל"ל נמצא ברחוב המסגר ומתפרש על פני 150 מ"ר. הוא תוכנן בעזרת מתנדבי העמותה ונפתח רשמית השבוע לאחר תקופת הרצה שהחלה בחודש יולי. הפעילות בו כוללת בין השאר ארוחות שישי, מועדון חברים עם הרצאות שונות, בוטיק בגדים הנתרמים למקום, חוגים ולימוד שפות ויציאות משותפות לטיולים והצגות. כל זאת נוסף לטיפולים פרטניים מעובדים סוציאליים ואנשי מקצוע המכוונים את היוצאים, רבים מהם בני ובנות 18־26, בנושאי לימודים ותעסוקה.

"האוכלוסייה שמגיעה אלינו מבינה שהדרך להצליח היא השכלה מקצועית, והמרכז מעודד מאוד השלמת השכלה ומסייע בקבלת מלגות לימודים. עם הצטרפותו של הסניף התל אביבי אנחנו מתארגנים במיוחד למימון רחב יותר של מלגות לימודים לצעירים רבים", אומר הס.

הס, שבעבר השתייך בעצמו לעולם החרדי ומכיר מקרוב את תהליך החזרה בשאלה, מספר שיש הבדל בין הפונים הירושלמים לעמותה לבין הפונים התל אביבים: "בירושלים אנחנו מוצאים יותר יוצאים בשאלה שמחפשים את החיבור אל העבר הדתי שלהם. בתל אביב אוכלוסיית היוצאים בשאלה נוטה להסתכל קדימה ופחות מגשרת בין העבר הדתי לחיים שהם חיים כיום. במובן מסוים, האוכלוסייה התל אביבית דומה יותר לעיר תל אביב".

• תל אביב
• חרדים
• יוצאים בשאלה
• עירוני