חג לאום שמח
*
"שבוע הבא ההפגנה הגדולה," אמרתי לעיתונאי.
"מעולה," הוא אמר, "מעולה."
"לא יתכן שהדרוזים מפגינים, והלהט"בים מפגינים -"
"והנשים -"
"והאתיופים -"
"והנכים -"
"שלא לדבר על ההפגנה השנתית של אלה שזוכרים את רבין," אמרתי.
"שלא לדבר עליהם," הסכים, "אם כי הם מיעוט."
"ורק אנחנו יושבים בשקט!" דפקתי על השולחן.
"מעולה," אמר העיתונאי, "ניתן לכם סיקור חבל על הזמן. רק תגיד לי, עוד פעם – מי אתם?"
"אה, לא אמרתי לך?"
"לא."
"אנחנו," הסברתי, "אלה שיוצא להם נוד כל פעם שמישהו לידנו אומר את המלה שוויון. לא שמעת עלינו?"
"לא," אמר, "אבל אני מזדהה עם המצוקה שלכם. לא יתכן שרק לכם לא יהיה שוויו -"
עוד לפני שגמר את המילה הוא כבר היה על הרצפה, נחנק. זאת, אגב, הבעיה השניה שלנו – זה לא נודים קטנים, אישיים. זה חברתי (דובר האנשים שיוצא להם נוד כל פעם שמישהו לידם אומר שוויון. ויש המשך:)
*
באתי מוכן. שמתי לו מיד מסכת חמצן וקראתי למד"א. בדרך, באמבולנס, ניסיתי להסביר לו: "זה לא שאנחנו נגד שוויון. להפך. למעשה, אנחנו כל כך מתרגשים מהאפשרות שגם לנו יהיה שוויון, ש…"
"אהה, אהה," הוא מילמל דרך המסכה, "אני שם לב, אגב, שלך אישית אין בעיה להגיד את המילה הזאת."
"ברור," אמרתי, "אין לי בעיה עם השוויון שלי. יש לי רק בעיה עם השוויון של אחרים."
"אבל," הוא טען, "שוויון זה שוויון לכולם, או שיש שוויון לכולם או שאין שוויון לאף אחד."
ואז האמבולנס עף מהפיצוץ (ויש עצב:)
*
החיים שלנו מאוד קשים. זה עושה בעיות בזוגיות שחבל על הזמן. כלומר פעם זה לא עשה, כשגבר היה גבר ואשה היתה אשה. אבל היום, כל פעם שמרב מיכאלי נואמת בכנסת –
אני זוכר כשהיכרתי את אשתי, הייתי בטוח שהיא תברח ברגע שאגלה לה על מצבי. למזלי גיליתי שיש לה אותה בעיה, רק יותר גרוע.
הרבה יותר גרוע.
אתם יודעים מה אני מתכוון.
תחשבו לבד, מה יותר גרוע במכנסיים מנוד? לא כל דבר צריך להגיד, כמו שאמרה הלן קלר (ויש הרצאה על חינוך:)
*
תשאלו, אז איך אתם מחנכים את הילדים שלכם לשוויון? אנחנו לא, אנחנו מחנכים אותם להישגיות ומצליחנות. למזלי יצאו לי רק בנים, אשכנזים, דתיים-לאומיים. אם אחד מהפרמטרים האלה היה משתבש, היינו צריכים לתת אותם לאימוץ. אבל אם אחד מהפרמטרים האלה היה משתבש – מי היה רוצה אותם? (ויש לחץ פוליטי:)
*
אז הלכנו לראש הממשלה, אמרנו לו: "חוק הלאום דופק אותנו, כי זה מעורר דיונים על שוויון, ואתה יודע מה קורה אז."
"אתם צודקים לגמרי," אמר. "זה הכל בגלל הקטע הזה של 'יהודית ודמוקרטית'. יודעים מה? אני אוציא את הדמוקרטית. זה רק גורם לשנאת אחים."
הוציא.
ואמר: "זהו, עכשיו אין שוויון לאף אחד."
ונשבע לכם, ביקשנו מראש לפתוח חלון. אבל אצלו הכל נעול, וחשבנו שזה בגלל המזגן אבל התברר שזה בשביל שעובדי המשרד לא יקפצו מהחלון, כל פעם ששרה מתקשרת (ויש סיום עצוב:)
*
מאז הוא לא רוצה לדבר איתנו. וזה מרגיש כמו בגידה, כי הוא אחד משלנו. זה סוד ידוע. הוא פשוט למד להתאפק. זה בא לו מסיירת מטכ"ל: הוא קשוח, יודע לשמור הכל בפנים. אבל פעם בכמה שנים הוא חייב לשחרר, אין ברירה, זה מצטבר. אז הוא מכריז על בחירות, ויום לפני ההצבעה הוא משחרר אחד ענק, שכל הארץ מתעלפת. וזה אפילו מעלה לו מנדטים, כי הוא גם הבעיה וגם הפתרון – אם אתה נחנק, מי יציל אותך אם לא האיש שחונק אותך? גאון טקטי (עכשיו אתם מבינים בשביל מה היו כל הסיגרים. מה רציתם, שילכו אחריו כל הזמן עם מטהר אוויר, למקרה שיפגוש איזה להט"ב דרוזי?)
