Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מארק קוזלק עשה לעצמו שם של אחד עם פה ג'ורה בשנתיים האחרונות, עם כמה התבטאויות שזכו לכותרות גדולות יותר משהמוזיקה שלו עשתה. לשמחתנו, הכותרות שבו וחזרו לאחרונה לעסוק בעיקר: אלבומו החדש והמצוין "Universal Themes". לקראת חזרתולהופעה בבארבי, בחר קוזלק כמה מהשירים אהובים עליו והרכיב עבורנו ועבורכם פלייליסט קטן ושווה.
מהאתר הרשמי שלו: "מארק קוזלק מאמין כי לא כל הישראלים מעורבים בפוליטיקה, ושאלה שאינם, זכותם ליהנות ממוסיקה חיה כמו כל אחד אחר. קוזלק ניגן בתל אביב שלוש פעמים בארבע השנים האחרונות, ומעולם לא התאכזב מההפקה או מהמעריצים, או מהריזוטו במסעדת 'לה שוק'. צפו לערב יפיפה עם ביצועים של מארק לשירים 'Natural Light', 'Onward', ושיר חדש בשם 'America's Most Wanted: Mark Kozelek and John Dillinger'"
מארק קוזלק על הבחירות:
Husker Du – Celebrated Summer
מזכיר לי את התקופה שהייתי צעיר ומרושש וללא מחויבויות. מלודיות ומילים יפהפיות. כדאי להקשיב להן טוב.
"Ravel – "Pavane for a Dead Princess
היצירה האינסטרומנטלית האהובה עלי. מכניסה אותי לטראנס.
"Waylon Jennings – "Amanda
אני כל הזמן פוגש בחורות שקוראים להן אמנדה ולא מכירות את השיר הזה. זה מטריף אותי. אחד השירים הכי יפים קרוי על שמן.
"The Doors – "Riders on the Storm
זה השיר הראשון ששמעתי אחרי שיצאתי מהמוסד לגמילה מסמים. זה היה לילה חשוך וגשום באוהיו ונכנסתי לטראנס וידעתי באותו רגע שמוזיקה היא הישועה שלי.
John Denver – "Take Me Home, Country Roads"
גורם לי לחשוב על המסעות למערב וירג'יניה עם אבא שלי. מערכת היחסים שלי איתו לא הייתה נהדרת, אבל הוא עשה כמיטב יכולתו. השיר הזה תמיד מחזיר אותי לנסיעות האלה איתו.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מארק קוזלק עושה את מה שהוא עושה כבר הרבה מאוד שנים. לאורך שנות ה־90, כסולן הרד האוס פיינטרס, הוא היה סוד אמריקאי כמוס, כותב שירים עגמומי ורך קול שהקליט אלבומים יפים שזרמו בקצב משלהם, במנותק מאופנות מוזיקליות. כשהאלף התחלף וקוזלק החליף את הפיינטרס בסאן קיל מון – נדמה היה שקוזלק הפך ל"מי שהיה" – זמר שממשיך ליצור ולהופיע, אבל בעיקר מול קהל לא רב שמוקיר אותו מהימים של אז, בסביבה מוזיקלית שהשתנתה בינתיים.
כותבי שירים מסוגו של קוזאלק נוטים רק להשתבח עם השנים, אבל למרבה הצער זה קורה פעמים רבות במקביל לירידת המניה התקשורתית שלהם. בעולם נטול חנויות תקליטים עם מוכרים סקרנים שיכריחו אותך להאזין לחומר החדש של ותיקי התעשייה, אלבומים יפהפיים נוטים להיעלם מתחת לרדאר. אך במקרים נדירים, זרקור פתאומי – במקרה של קוזלק המגדלור הבכיר של פיצ'פורק – מופנה לעברם והם ניצלים. ב־2014 הפך "Benji" של סאן קיל מון לכוכב לא צפוי ברשימות סיכום השנה של האתר. בזכותו ראינו את קוזלק על בימת הבארבי לפני חצי שנה, ובזכותו אתם קוראים כאן על "Universal Themes" – האלבום החדש שלו.
אבל לא בטוח שהעלייה הפתאומית במניותיו שימחה את קוזלק. ב"Cry Me a River Williamsburg Sleeve Tattoo Blues" הוא בא חשבון עם הקהל המפונק שלו – תושבי שכונת וויליאמסבורג ההיפסטרית בברוקלין בעלי שרוולי קעקועים על היד שבאים אליו בטענות. "ראיתי את ההופעה שלך ולא ניגנתם את השירים שרציתי. עכשיו 2012 אבל אני אוהב את אלה מ־92'", הוא מצטט, ומפליג בתיאור נעלי הטניס שלהם וההתעסקות המעצבנת בסלולרי. מי שהאזין ל"War On Drugs: Suck My Cock" – שיר שעמד בלב סכסוך מתוקשר בין קוזלק ללהקת The War on Drugs ובו הוא מספר איך הטיח בבאי ההופעה שלו "תסתמו את הפה רדנקס" – מבין שלא מדובר בעלבון אלא בתיאור כן של קרקס הרוקנ'רול שבו הוא נאלץ לחיות, ושל היחסים הסדו מזוכיסטיים בינו ובין והקהל שלו. "Birds of Flims", הנפלא שבשירי האלבום החדש, הוא אפוס עצוב ויפהפה על הבדידות והתלישות של החיים בדרכים כמוזיקאי מתבגר.
הדרך שעבר קוזלק באלבומיו האחרונים – ויתור הדרגתי על מנגינות ברורות לטובת סיפורים אוטוביוגרפיים מפורטים שהוא מפזר מהחלון כמו קרעי דפים של יומן לא ערוך – רק הולכת ומעמיקה ומופרעת מדי פעם בהפוגות אינסטרומנטליות יפהפיות. השיטפון המילולי והנטייה של קוזלק להצטרף אל עצמו בסופי שורות כדי להדגיש את הפאנצ'ים – טריק שהביסטי בויז עשו ממנו קריירה – הופכים את "Universal Themes" לאלבום הגיטרות האקוסטיות הכי היפ הופי שתשמעו השנה. עם שירים בני עשר דקות ומעט יותר דיסטורשן מבדרך כלל, האלבום החדש תובעני יותר מ"Benji" ולכן מחזיר את קוזלק למקומו הטבעי כגיבור למיטיבי לכת. סביר להניח ששם הוא רוצה להיות.
השורה התחתונה:הגידו כן לזקן
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
חתיכת שנה עברה על מארק קוזלק. האיש מאחורי ההרכב סאן קיל מון הוציא אלבום יפהפה וזכה לשבחים נדירים, אבל גם התעקש להסתבך עם כל דבר שזז. רגע לפני הופעתו בישראל, אורי זר אביב יצא לראיין את אחד מגיבורי 2014, חטף קללות וחזר בחיים כדי לספר
מרחק גדול מפריד בין הפרסונה המצטיירת משיריו של מארק קוזלק, לזו שהוא מציג על הבמה. כשמאזינים לו, מתקבל רושם שמדובר במוזיקאי רגיש, מלנכולי אך לא מהסוג המאוס, כזה שכותב שירים על כמה שהוא אוהב את אימא שלו ומפחד מהיום שבו תלך לעולמה. על הבמה, מצטייר לעתים קרובות אדם גס, לא נחמד, כזה שלא חושב פעמיים לפני שהוא קורא לקהל שלו Fucking Hillbillies וצועק לו לסתום את הפה.
עם זאת, ואולי דווקא בזכות זאת, מדובר באמן מרתק, שלא תרצו לפספס את הופעתו הקרובה בבארבי ב-6.12, עם הפרויקט Sun Kil Moon. שכן, ייתכן וזו השנה המוצלחת ביותר בקריירה של קוזלק; אלבומו "Benji" שיצא בתחילת השנה, זכה להצלחה אדירה ולביקורות נלהבות, ובצדק. קוזלק הצליח לגרום לשירי פולק ארוכים ומילוליים מאוד, שלעתים קרובות מפורטים עד לרמת מזג האוויר, החפצים בחדר והשעה ביום, להיות מעניינים, סוחפים וחשוב מכל – מרגשים. אהבה ומוות הם מנת חלקם של רוב השירים באלבום, שבו הוא מספר על רוצח סדרתי שמת בשיבה טובה, על דוד שלו שהתפוצץ ממכל גז שזרק לתוך זבל שהבעיר בחצר האחורית שלו, על חבר של אביו שנכלא אחרי שביצע המתת חסד באשתו ועוד ועוד סיפורים אוטוביוגרפיים הגורמים למאזין לטעות ולחשוב שהוא מתחיל להבין מיהו מארק קוזלק.
קוזלק הוא לא שם חדש במשחק. בסוף שנות השמונים הקים את להקת Red House Painters, שעד היום נחשבת לפנינה מוזיקלית מעודנת ביותר עבור יודעי חן וחובבי סלואו־קור (ז'אנר שקוזלק מתנער ממנו לחלוטין). כמו כן, הוא הוציא אלבומים רבים תחת שמו ותחת השם סאן קיל מון, שיתף פעולה עם מוזיקאים נוספים ואף הקליט אלבומי קאברים לשירי AC/DC ומודסט מאוס. למרות זאת, עד היום קוזלק היה אהוד בעיקר על קהל אינדי בוגר יותר וכעת, בגיל 47, נדמה שהוא זוכה להגיע לקהל חדש וצעיר.
בראיון עמו לקראת הגעתו לארץ זו הפעם השלישית, קוזלק מסביר את הצלחת האלבום החדש בעיקר בזכות הציון הגבוה (9.2) שהעניק לו מגזין המוזיקה המקוון פיצ'פורק. "אם האלבום היה מגיע לכתב אחר שלהם, ייתכן שהכל היה שונה", הוא אומר ומסביר ש"נושאים רבים שאני שר עליהם באלבום הזה באו לידי ביטוי גם באלבומים קודמים שלי". עם זאת, אין ויכוח על כך שהאלבום האחרון מהווה פריצת דרך עבורו, לפחות ברמת ההכרה העולמית.
אמרת בעבר שלהיות כותב שירים זה לא משהו שבחרת לעשות, אלא משהו שבחר אותך. גם כינית את מלאכת כתיבת השירים קללה.
"הקללה היא שאנשים מצפים מאמינים ליותר מדי, כמו לשיר שירים שהם כתבו לפני עשרים שנה, ואז הם מתעצבנים כשהם לא מקבלים את מה שרצו. או כשהאמן מבקש מהם לכבות טלפונים".
בראיון עמו מתגלה קוזלק, כצפוי אך ביתר שאת, כאדם חסר סבלנות. בייחוד כשאני מזכיר שחבריי היו מאוד מעוניינים לשמוע אותו מבצע בהופעה חומרים מוקדמים של רד האוס פיינטרס. "אני עושה את הראיון הזה איתך, לא עם החברים שלך. אז עם כל הכבוד, אין לי זמן להתאים את עצמי לבקשות שלהם", הוא עוקץ. בהמשך הראיון, כשאני מזכיר שוב מעריצים אחרים בארץ ואת רצונותיהם, קוזלק נעשה עוד יותר חריף, תוקף אותי אישית וזורק איזו העלבה על רמתי המקצועית. כמה אטיטיוד יש לו. הוא נהדר.
חוץ מלחבוט בעיתונאים, נדמה שקוזלק נהנה גם להסתכסך עם קולגות. מוקדם יותר השנה הוא עלה לכותרות כשבמהלך הופעה שלו בפסטיבל מוזיקה, כינה את להקת The War On Drugs (או בקיצור – WOD) "חרא להקת גיטרות שמתאימה לפרסומת לבירה", והמשיך לשיר הבא שאותו הציג בשם (המעוברת בחופשיות) "דה וור און דראגס יכולים למצוץ לי ת'זין". הטריגר להתפרצות היה שהסאונד מההופעה של הלהקה, שהתרחשה סימולטנית לזו של קוזלק, הפריע לו כשזלג למרחב שבו הופיע.
כמה ימים מאוחר יותר קוזלק פרסם באתר שלו טקסט שנתפס בעיני רבים כהתנצלות, אך הזדרז להבהיר כי לא בהתנצלות מדובר, ואף קרא תיגר על הלהקה להזמין אותו לשתף עמם פעולה על הבמה בשיר שיעשה צחוק מהם וממנו כאחד, אך זאת בתנאי שגיטרת הפרסומת לבירה תהיה באחריותו. כצפוי, הדבר לא הסתייע. או אז הוא הגדיל לעשות והקליט את השיר "War On Drugs: Suck My Cock".
אחרי שסולן WOD, אדם גרנופסקי, הגיב לדברים וכינה אותו "דוש", הקליט קוזלק שיר נוסף בשם"Adam Granofsky Blues"ובו הוא מקריא, בסגנון ספוקן וורד, את הדברים שאמר עליו גרנופסקי תוך שהוא עוצר בכל פעם כדי לצחקק.
הריב המתוקשר הזה לא מסיט את תשומת הלב מהאלבום המצוין שהוצאת השנה?
"כתבתי בבדיחות דעת שיר על איזו להקה גנרית, ועיתונאים נטרפו על זה וכתבו 200 מאמרים בנושא. הלוואי והיו כותבים אותה כמות מילים על השיר שלי 'I Can't Live Without My Mother's Love', זו לא אשמתי שכולם עפים על זה כמו זבובים על חרא".
אני מאוד אוהב את קוזלק, וכך גם את הלהקה שהוא משמיץ. גם היא הוציאה השנה אלבום שזכה לביקורות מפרגנות. תהיתי מה הוא באמת חושב עליה. "שאל אותי בעוד חמש שנים, אם אתה באמת כל כך מתעניין בלהקה שסביר להניח שאתה לא מכיר אפילו שלושה שירים שלה". אין, הוא נשמה.
Sun Kil Moonבארבי, שבת (6.12), 20:30
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
