Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
רשת חנויות הנוחות האמריקאית צפויה לפתוח עשרות סניפים בפריסה ארצית כשהראשונים יהיו כאן אצלנו בעיר. לפי דיווחים: לא תפתח בשבת. האם המחירים יהיו שווים? האם החנות תהיה קרובה יותר לדירה שלנו מאשר זו של AMPM? המון שאלות
האם שלטון ה(כמעט) יחיד של רשת AMPM בעיר צפוי להתערער בקרוב? יומוני הכלכלה מדווחים הבוקר (ג') כי רשת חנויות הנוחות האמריקאית סבן אילבן (7ELEVEN) בדרכה אלינו.
חנויות הנוחות הללו הפכו כבר לסימן היכר בתרבות האמריקאית והרבה מעבר אליה. לרשת סניפים רבים ברחבי העולם, ובקרוב כפי הנראה גם אצלנו. מי שאחראית להבאתה לארץ היא חברת אלקטרה שלפי הדיווחים תקים עשרות חנויות בפריסה ארצית.
החנויות הרשונות של הרשת, איך לא, צפויות להיפתח כאן אצלנו בעיר כבר במהלך הקיץ הבא. לפי דיווח בכלכליסט, הרשת שמתגאה בשעות הפתיחה הגמישות שלה לא תהיה פתוחה בשבת. לא נכחיש: זה מעט מבאס.
חנות סבן אילבן במלזיה. צילום: shutterstock
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"בעלי ואני היינו תמיד עצמאיים, ואני מניחה שאם לא היינו עושים את זה היינו עושים משהו עצמאי אחר. הייתה לנו מסעדת פועלים ברמת גן והחלטנו לנסות את מזלנו בעולם הקמעונאות לפני 15 שנה. אנחנו נחשפים פה לכל הסוגים של הלקוחות – היי סוסייטי ואנשים מן השורה. העסק אמנם גדול אבל מאוד משפחתי – וכמו משפחה אנחנו רבים, צוחקים ומתפייסים".
מה הדבר שאת הכי אוהבת בעבודה שלך?
"אני אוהבת לבוא בבוקר לעבודה, לראות את האנשים ולהיות חלק מהיום שלהם. זה העסק שלי, ואני נהנית לבוא ולטפח אותו. יש המון אנשים שבכלל לא יודעים שזה העסק שלי כי אני נמצאת המון בקופה. יום אחד הגיעה לקוחה מבוגרת והביאה מכתב שבו היא כתבה כמה אני עובדת מצוינת ומסורה וביקשה להעביר את זה למנהל, זה חימם לי את הלב".
[tmwdfpad]
אם לא היית בעלת מכולת, במה היית עוסקת?
"משהו בתחום האופנה. אני מאוד אוהבת סטיילינג וביגוד, מה גם שהמכולת נמצאת ליד כיכר המדינה, אז אופנה קורצת לי פה כל יום".
המתכון של ניו מרקט: קיש פטריות
החומרים לתבנית בקוטר 22 ס"מ:
לבצק:
250 גרם קמח 130 גרם חמאה 1 ביצה ½ כפית מלח 1 כפית סוכר
למלית:
1 בצל לבן קצוץ 1 סלסילה פטריות שמפיניון קצוצות 50 גרם חמאה קורט מוסקט מגורר מלח פלפל שחור 100 גרם גבינת קאשקבלו מגוררת
הבצק:מכניסים את כל החומרים היבשים למעבד מזון ומעבדים לקבלת תערובת פירורית. מוסיפים ביצה ומעבדים רק עד לקבלת בצק אחיד. עוטפים את הבצק ומכניסים למקרר לחצי שעה לפחות. מחממים תנור ל־180 מעלות.
מרדדים את הבצק לעלה הגדול מעט מגודל התבנית. מרפדים את תחתית ושולי התבנית בבצק.
אופים אפייה עיוורת (עם נייר ומשקולת מעל) כ־15 דקות. מסירים את הנייר והמשקולת ואופים עוד חמש דקות. מוציאים מהתנור ומנימיכים את טמפרטורת התנור ל־160 מעלות.
המלית:במחבת מִמסים חמאה ומאדים בצל כחמש דקות. מוסיפים פטריות קצוצות ותבלינים ומאדים כחמש דקות נוספות. מצננים מעט. מפזרים את המלית על פני הקלתית.
בקערה מערבבים את כל חומרי הבלילה ויוצקים על הפטריות. אופים כ־30 דקות עד להזהבה. מצננים כ־15 דקות, פורסים ומגישים.
ניו מרקט | ויצמן 43 | ימים א-ה- 5:00-23:30, שישי 6:00- 19:00, שבת 18:00-23:30
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
1.חנה, קראו לה. חנה. כמו ההיא עם שבעת בניה, אלא שלזו לא היו בנים כלל, או בעל, אבל היה לה קיוסק קטן ליד בית הספר העממי שלי. כמה קטן? בודקה של מפעל הפיס זה ארמון, בהשוואה. ושם היא… ישבה? עמדה? אין לדעת, היינו ילדים כל כך קטנים, והקיוסק שלה היה בנוי על שתי מדרגות אבן גדולות, כך שתמיד הבטנו עליה מלמטה. היום יש שם פחי זבל. יום אחרי יום. שנה אחרי שנה. אשה בודדה בתוך קופסת אבן. מה היא מכרה, בקיוסק הזה? מסטיקים, ושוקו, ולחמניות, ומחברות 40 דף, ועטים ועפרונות, וקלפים של טרזן, וגומיות לשיער – לבנות בלבד, כי אצלנו בשכונה לא היה בן אחד עם שיער ארוך, ואם היה, זו היתה פחות הצהרת אופנה ויותר כי להורים שלו לא היה כסף לשלוח אותו לספר, או כוח לשים לב מה קורה עם כל אחד ואחד מילדיהם; כל עוד היו מכינים שיעורים ולא עושים דברים נוראים עם האחיות שלהם, היגיינה אישית יכולה היתה להידחות לערב שבת. בצהריים פדופיליה, בערב קידוש – קמפיין שלא תראו בקרוב, וחבל, כי הוא היה הרבה יותר קרוב למציאות ממה שאתם מדמיינים.
[tmwdfpad]2.ואני זוכר כמה לא אהבתי לקנות אצלה, כי היתה זקנה (אולי בת 40? 50? לך תדע מה נחשב זיקנה בעיני ילד), וקשוחה, אבל מה שכן, היא מכרה מסטיק "צ'פיס" בארבע אגורות – חלמתי את זה, או שזה היה אמיתי? מישהו חוץ ממני זוכר מסטיק צ'פיס, קטנטן ומרובע בעטיפת נייר צהובה, ובטעם פירות לא מזוהה? ומי יכול להתווכח עם מסטיק בארבע אגורות.
3.וכמוה היו כל כך הרבה: בין כל גוש בתים למשנהו התחבא מרכז מסחרי קטנטן, ובו מכולת, ומכשירי כתיבה, וקצב, וירקן, וחנות אחת שאף פעם לא תדע מה מוכרים בה. בטח משהו של בנות – חזיות? כפתורים? גומי לשמלות? גרבי ניילון? מי יודע. מבחינת הבנים, זה היה כמו חנות שזרקו עליה גלימת היעלמות. כמה שנאתי אותם, את כל בעלי הקיוסקים והחנויות הקטנות, הדיקטטורים של השכונה, שיחסם לילדים היה של ביטול מוחלט. נסו לדמיין ילד נשלח להביא משהו מהמכולת, עם פתק וסל פלסטיק כתום (שידיותיו השבורות עטופות מזה שנים באיזולירבנד שחור), והוא עומד ומחכה לתורו, ובעל המכולת פונה שוב ושוב לאנשים מבוגרים מעל ראשו, וקנייה של קוטג' ולחם לוקחת חצי שעה, ובסוף אתה חוזר הביתה והבן זונה נתן לך קוטג' מקולקל, ואמא כועסת: "למה לא הרחת?" – כאילו שהקים־ג'ונג־איל הזה של המרכז המסחרי היה נותן לי להריח גבינות. כמה שמחתי, כאשר התחילו לצוץ רשתות השיווק, וכל האמריקה הזאת התחילה, ולא שיערתי בנפשי שיבוא יום ואמצא את עצמי מחפש בנרות אדם בתוך חנות. אדם ממש. אדם שיש לו שם פרטי, ומשפחה, וילדים משלו, והוא מתפרנס מלמכור לך משהו שהוא מבין בו, ומרגיש לגביו אחריות מינימלית.
4.כי מה שקרה הוא שבלי ששמנו לב, הולכת ונעלמת יכולתו של האדם היחיד לפרנס את עצמו בכבוד. לפתוח חנות. להביא סחורה, לסדר אותה במדפים, ולמכור אותה. ולא, זו לא נוסטלגיה. אני לא חושב שצריך לחזור לאחור, ואני חושב שרשתות השיווק העלו את הרמה היכן שנפתחו, אבל עכשיו הן מורידות אותה. הן מלאות באנשים או צעירים מאוד או עניים מאוד, ולרוב שניהם, שמרוויחים שכר עצוב, ולעולם לא יהיו בעלים של שום דבר, לעולם לא יכירו את האנשים שגרים לידם, לעולם לא יהיו באמת גאים במה שהם מוכרים.
5.כמה פשוט היה לחנה, בסופו של דבר, אשה בודדה, ניצולת שואה, ללא משפחה, לפרנס את עצמה. אני לא מתאר לעצמי שהיתה מאושרת במיוחד בקיוסק הקטן. אולי זו הסיבה שהיתה כה לא נחמדה לילדים. או בכלל. אבל חיה בלי אף בוס על הראש שיגיד לה מה לעשות, מכרה מחברות ומסטיקים מרובעים מסתוריים בארבע אגורות, מכרה "לאשה" ו"סינרומן", שלימים הפך להיות "עולם הקולנוע", שלימים הפך להיות "להיטון – עולם הקולנוע", ובסוף נהיה גיא פינס, שגם אותו יחליף יום אחד רובוט סיני מבית "ידיעות אחרונות". כמה כל זה, אפילו זה, הולך ונהיה בלתי אפשרי.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בית המשפט ביטל את החלטת גדעון סער לסגור מכולות בשבת
לאחר החלטתו של גדעון סער להשאיר לבא אחריו בתפקיד את ההחלטה בעניין, ביטל הבוקר מבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב את ההגבלות בנושא סגירת המכולות בשבת. תגובת העירייה: "אנו מצפים שחוק העזר יאושר ויסדיר את אופי השבת בהתאם לרצון תושבי העיר"
לאחר מאבק שגרם לתושבי תל אביב להיעמד על רגליהם האחוריות, תמה הבוקר (שלישי) הסאגה סביב פתיחת המכולות בשבת. לפחות נכון לעכשיו. בית המשפט קבע הבוקר כי צווי הסגירה שנתנה עיריית תל אביב למכולות שפתחו בשבת אינם תקפים, מכיוון ששר הפנים היוצא, גדעון סער, ביקש להעביר את ההחלטה בנושא לשר הפנים הבא ונמנע מלאפשר לעירייה להשמיע את טענותיה בנושא. משמעות הדבר היא שנכון לעת עתה – החנויות והמרכולים הפתוחים בשבת ימשיכו במתכונת רגילה, כפי שפעלו עד היום.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב-יפו מכבדת את החלטת בית המשפט ותפעל על פיה. העירייה לומדת את משמעויות ההחלטה ובמקביל לכך, אנו מצפים שחוק העזר יאושר ויסדיר את אופי השבת בהתאם לרצון תושבי העיר, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת מועצת העירייה"
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
