16 שנים עברו מאז הפעם הקודמת שהמלווינס הופיעו בישראל. 16 שנים, אין צורך לסכם את השינויים שעברו על תל אביב, על ישראל, על האנושות בפרק הזמן הזה. אבל שני דברים בעולם הזה המשיכו בינתיים בשלהם: המלווינס ומועדון הבארבי. המלווינס החליפו באסיסטים, הסתובבו בעולם והוציאו 13 אלבומים (לא כולל לייבים, ספליטים, אי.פי וכאלה. אחד מהאלבומים האלו אפילו היה מוקדש למנהג שלהם להחליף באסיסטים, ואירח את האקסים של הלהקה מכל הזמנים). והבארבי המשיך לחכות להופעה של המלווינס.

אז, 16 שנים. 16 שנים זו הפסקה בסדר גודל של רדיוהד. כמות האנשים שעדייןנזכרים בהופעה ההיא מ-2007היא אולי יותר קטנה מאלו שנזכרים ברדיוהד בסינרמה, אבל היא לא פחות נלהבת ועקשנית. אלא שעבור באזז אוסבורן, הסולן-גיטריסט המיתולוגי של הלהקה (ואחת משתי הצלעות הקבועות בהרכב, לצד המתופף דייל קרובר. מה שקורה עם באסיסטים בלהקה הזאת כבר אמרנו) זו הייתה, בסופו של דבר, עוד הופעה. "אני זוכר קהל מאוד נלהב של אנשים מאוד מאוד נחמדים, אבל זה די כל מה שאני זוכר", הוא מודה בשיחה מבלגיה, עוד תחנה בטור האירופאי הארוך בו הם נמצאים כעת. "בדיוק סיימנו נסיעה ארוכה מצרפת, לפני כן היו לנו שתי הופעות בשווייץ, כמה פסטיבלים על הדרך, ולפני כן צ'כיה, קרואטיה, גרמניה, וינה", הוא מונה ביסודיות. "אתונה. אחר כך ישראל. אנחנו עושים משהו בין 80 ל-120 הופעות בשנה", הוא אומר, ואז פוסק: "זה מה שאנחנו עושים".

המלווינס הם לא עוד להקת רוק, לא עוד להקת פאנק, לא עוד להקת מטאל. השנה הם חוגגים 40 שנות פעילות מאז שנוסדו על ידי אוסבורן, שהיה אז תיכוניסט בעיירה במדינת וושינגטון. בשביל המעריצים שלהם המלווינס הם פרק בפני עצמם בהיסטוריה של הרוק, אבל גם למי שבקיא מאוד בדיסקוגרפיה שלהם יהיה מעניין לרגע להסתכל עליהם כמו שרוב העולם מסתכל עליהם – בתור להקה ששפשפה את ההיסטוריה, והמשיכה לדהור על כביש צדדי.

הבאסיסט הראשון שלהם, מאט לוקין, עזב אותם לאחר שנים ספורות והלך להקים את מאדהאני; המתופף הראשון שלהם, לפני קרובר, ניגן קצרות עם קורט קוביין בלהקה שהייתה לו לפני נירוונה. בהמשך אוסבורן יהיה זה שיכיר לקוביין את דייב גרוהל; קוביין יחזיר להם טובה בתחילת שנות התשעים, כשידחוף את המלווינס לחוזה קצר בחברת תקליטים גדולה. אבל בזמן שכל הלהקות האלו יקרסו, באופן קבוע או זמני, תחת משקל התהילה והסמים – המלווינס חזרו למחתרת, שם הם נותרו מפוקסים על שתי המטרות היחידות שלהם: להופיע ולהקליט. להקליט ולהופיע.

יחסית ללהקה סופר-פרודוקטיבית ("אז כמה עשרות אלבומים הקלטתם השנה?", אני מנסה להקניט בעדינות את אוסבורן בתחילת השיחה. "רק איזה עשרים", הוא צוחק. זו הגזמה, כמובן, אבל שני אלבומים בשנה זה לא מאורע נדיר אצלם), זה אולי קצת מפתיע לראות שהמלווינס מבצעים לאורך כל הטור את אותו סט בדיוק, לילה-לילה – אבל כן עם היצע רחב של שירים מכל הקריירה, כולל כמה מפתיעים למדי).

יש לכם כל כך הרבה שירים. לא בא לכם לגוון קצת מערב לערב?
"תראה, זה משהו שאפשר לנסות, וניסינו. אבל היינו ביותר מדי סיטואציות בהן אתה פשוט כותב את הסטליסט הלא נכון לפני הופעה, ואז ההופעה לא עובדת. ואני לא אוהב את זה. בשבילי, אישית, זה רעיון רע. אולי זה רעיון טוב בשביל להקה אחרת, להקה עם שירים פחות מגוונים מאיתנו. לא, אנחנו צריכים להבין את הסט שלנו כבר בחזרות לטור. אנחנו גם לא עוצרים בין השירים, עוברים מיד משיר לשיר. ההופעה היא סוג של יחידה מוצקה שאנחנו בונים בחזרות ומוציאים לעולם".

אתם תמיד חותרת תחת הציפיות של המאזינים. אמרו עליכם הרבה פעמים שהייתם כבדים מדי בשביל הרוקרים, מוזרים מדי בשביל המטאליסטים, ניסיוניים מדי בשביל הפאנקיסטים. עד כמה זה נעשה במודע?
"אנחנו לא…", הוא לוקח פאוזה ואז מסיים אותה במפתיע, "סוטים. אנחנו עושים את מה שאנחנו באמת עושים. אנחנו לא מנסים להיות מוזרים, ואנחנו פשוט מנגנים את המוזיקה שהייתה חסרה לנו בעולם בתור מאזינים. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו פשוט עושים את זה".

התשובה הזאת היא תשובה שאוסבורן עונה, למעשה, בוריאציות שונות, כמעט על כל שאלה לאורך כל השיחה. מה תהליך הכתיבה שלכם? "אנחנו פשוט עושים את זה". למה הקלטתם אלבום עם כל הבאסיסטים שלכם מכל התקופות? "זה פשוט היה מוכן וזה נראה כמו הדבר הנכון לעשות, זה עבד ממש טוב". עבודה, עבודה, עבודה. נראה שזו המילה האהובה עליו. ועל מה הם עובדים עכשיו? על עוד אלבום, כמובן. "אני לא יכול לספר לך יותר מדי, אבל הוא הולך להיות די שונה מהקודם. הקלטנו אותו עם מתופף שני", כפי שהם נוהגים לעשות לפעמים, "רוי מיורגה מ-Ministry. זה היה כל כך מגניב, הוא מתופף אדיר".

הוא יצטרף אליכם לסיבוב הופעות?
"לא נראה לי. הוא כל כך עסוק. היה לנו מזל שהוא בכלל הסכים לבוא לנגן איתנו".

מתחילת הדרך יש למלווינס איזו אסתטיקה מיוחדת: צבעונית, מצוירת, שונה, לא מתחברת במבט ראשון לסאונד שלכם, וזה משהו ממש עקבי אצלכם – כבר על העטיפה של האלבום Bullhead מ-1991 שמתם סלסלת פירות צבעונית. איך החלטתם על זה כל כך מוקדם?
"זה אכן בעטיפות שלנו וזה גם בשם שלנו. המלווינס. תמיד אהבתי את השם של הראמונס – מה זה ראמונס? אי אפשר לדעת בלי לשמוע. אז זה נראה לי כמו דבר טוב לעשות. לא רציתי שאנשים ישפטו אותנו על סמך שם מאיים או עטיפות מגעילות. רציתי שהם יאלצו לחפור קצת יותר עמוק, שיתאמצו קצת, אני לא רוצה למסור הכל. תמיד רצינו שהדבר הכי פוגעני לגבינו יהיה איך שאנחנו נשמעים".

המלווינס יופיעו במועדון הבארבי ביום רביעי הבא (5.7, אליה נגמרו כרטיסים) ובחמישי (6.7,כרטיסים עדיין זמינים כאן)

• ❤ תרבות
• הופעות חו"ל
• מלווינס
• הופעה חיה

בדיעבד, זה היה סוג של נס. מלווינס הם בדיוק הלהקה מהסוג שיכולה להחזיק קריירה של 39 שנים (נכון לרגע זה) ולא להגיע לישראל לעולם, בין היתר כי הם מהלהקות שלא ברור איך למכור לקהל. הם לא מספיק קשוחים בשביל להיות מטאליסטים, הם מכוערים מדי בשביל אינדי (בטח בשביל האינדי הפרוטו-היפסטרי של 2007), הם מוזרים מדי בשביל הקהל המסורתי יותר של הרוק.

בחו"ל זה עוד איכשהו עבד להם – הייתה להם קצת רוח גבית מכך שהם קמו בסיאטל בשנים הנכונות (המתופף שלהם, דייל קרובר, היה המתופף של נירוונה לאיזה שבוע וחצי), הרבה אלבומים, המון שיתופי פעולה – אבל בסופו של דבר, להקת קאלט. העניין הוא שבחו"ל להיות להקת קאלט יכול להחזיק אותך. להזמין להקת קאלט למלא את הבארבי, בטח ב-2007, היה חתיכת הימור.

>>אנחנו עוד זוכרים את ההופעות המיתולוגיות שביקרו בישראל

אבל המלווינס הגיעו לכאן ועוד איך, ועוד בהרכב הטוב ביותר שהיה להם אי פעם (כמו תמיד, קרובר על התופים ובאז אוזבורן על השירה והגיטרות, בלא מחוזקים בבאסיסט ג'ארד וורן והמתופף השני המטורף קודי וויליס), בזכות כלום ושום דבר מלבד המונו-מאניה של אחד, אביב מארק. אביב מארק (סאבווי סאקרז וכיו"ב), הסאונדמן המיתולוגי והזעפן של הלבונטין 7, שאיכשהו ארגן את הביקור של הרביעייה, יח"צן את ההופעה כאילו חייו היו תלויים בכך. כתב בפורומים (2007), תלה פוסטרים, כרז מעמדת הסאונד של פסטיבל חוצמזה (סוג של גלגול צפוני מוקדם ונשכח של אינדינגב) לבוא לקנות ממנו כרטיסים ישר בעמדה ושאסור להחמיץ את זה ושזו הופעה של פעם בחיים.

בסוף הספקנים, אם היו כאלה, סתמו את הפה. הבארבי היה מפוצץ לרגל בואו של ההרכב התמהוני מסיאטל, זה שלא היה מוכן לשום סוג של קריירה מלבד נפילה מכוונת בין כל הכיסאות האפשריים. חלקם היו מעריצים ותיקים או חדשים, לפחות חלקם, אני בטוח בזה, הגיעו לשם נטו על אנרגיות האמונה של מארק.

>> אייל גולדמן עדיין מרגיש את הזרם החשמלי שיצא מהרמקולים של הסטוג'ס
>> ספי קרופסקי השווה בין גאנז למטאליקה ב-93, ורק להקה אחת השאירה חותם
>> שרון קנטור הבינה בזכות מטאליקה מהי החוויה הפשיסטית – בלי להיות פשיסטית

קשה לזכור איזה שירים בדיוק היו (עברו 15 שנים וחודש, בכל זאת), אבל כל אחד מהם היה בדיוק מה שצריך באותו רגע. היה חימום נהדר ורועש של Big Business (הלהקה של וורן עם וויליס, שהתמזגה להרכב המורחב בו המלווינס ניגנו דאז). אוזבורן הופיע בגלביה שחורה עם מאוורר מכוון עליו ישר בפנים, ספק בשביל לקרר אותו, ספק בשביל לנפח את הרעמה הלבנה שלו למצב מקסימלי.

קיבלתי את הבאס של ג'ארד וורן בראש (בטעות, הוא קפץ לקהל). הלכתי עם החולצה עם הלוגו שלהם וציור של תמנון במשך 12 שנים עד שהיא נקרעה לגמרי. במשך שנים אחר כך רחובות, לוחות מודעות וחדרי שירותים של מועדונים היו מכוסים בסטיקרים שחורים עם הכיתוב: "אביב מארק צדק!" ובקטן "המלווינס, בארבי תל אביב, 27.4.2007". באמת צדק. היה מושלם.

• ❤ תרבות
• הופעות חו"ל
• הופעה חיה
• מלווינס
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 896 // ההופעות המיתולוגיות
• ההופעות מיתולוגיות

• Facebook
• Twitter
• Email

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Luh – Future Blues

האלבום החדש של Lost Under Heaven מלא בכל כך הרבה שירים יפים. גבוה במצעד אלבומי השנה שלי כבר עכשיו, זה ברור לי. את השיר הזה שרה רייצ'ל זפירה ההולנדית, שותפתו של אלרי ג'יימס רוברטס לצמד המופלא.

"They asked me in this life, what's true to you? \ And how to survive this world you were born into? \ I answered with someone's words I wish I knew \ For in the distance all I see is future blues"

Cat's Eyes – Chameleon Queen

כמה נוגה יכול להיות כעס של לב שבור.

Jade Stone & Luv – Backroads of my mind

קטע יפהפה של יוצר שאף אחד לא שמע עליו, כי בתכל'ס – הוא מעפן. אבל יצא לו ב־1977 שיר אחד ממש יפה.

Sturgill Simpson – It Ain't All Flowers

קאנטרי פסיכדלי איז דה שיט! מתוך "Metamodern Sounds in Country Music" – האלבום הראשון של סטרג'יל סימפסון מ־2014.

"But it ain't all flowers \ Sometimes you gotta feel the thorns \ And when you play with the Devil you know you gonna get the horns"

Jello Biafra & Mojo Nixon – Are You Drinkin' With Me Jesus?

מנהיג הרכב הPאנק הבלתי נשכח הדד קנדיז עושה קאנטרי? כן. יחד עם מוג'ו ניקסון שהיה כוכב רדיו קולג'ים באייטיז, קומיקאי ואמן ספוקן וורד שרוט לגמרי.

Doug Martsch – Woke up This Morning (With My Mind on Jesus)

מחכה ליום שדאג מארש, סולן להקת בילט טו ספיל, יוציא כבר אלבום סולו שני. הראשון שלו מ־2002 היה נהדר. זה מתוכו.

White Lung – Below

יופי הוא בר חלוף. זיכרו את זה, או פשוט האזינו אחת לכמה זמן לשיר הפמיניסטי הזה של White Lung הקנדיות. "זאת בלדת ה-סטיבי ניקס פוגשת את סלין דיון – שלי", אמרה סולנית ההרכב מיש ווי.

"You know this means nothing if you go die alone \ They’ll bury your beauty \ Transient living stone"

The Julie Ruin – I'm Done

שיר חדש ומגניב לאללה של ההרכב של קאת'לין האנה, קיסרית הריוט גרררל ולשעבר מנהיגת ביקיני קיל.

Bleached – Wednesday Night Melody

להיט הפופ־Pאנק הזה לא יוצא לי מהראש והמילים שלו מעודדות ועושות טוב על הלב. מתוך "Welcome The Worms" – האלבום החדש של Bleached.

"Go boy, dry your eyes \ It's good to feel just a little alive \ Drag your needle in the grooves today \ And waste away \ Yeah, waste away"

Ghost – Majesty

התחפושות שלהן מטופשות ממש אבל מרשימות והסאונד נשמע קצת כמו אליס אין צ'יינס בסבנטיז. אני אוהב את אליס אין צ'יינס. ואת הסבנטיז. ואת פורים.

Melvins – Mine Is No Disgrace (Featuring Jim Thirlwell Of Foetus)

השיר הזה שובר לי את הלב.

"But now I feel like I could rape a nun \ And it's always the first kiss that gets you drunk \ That gets you drunk \ So I keep a habit on her face \ While I listen to that Yes song, Yours Is No Disgrace"

Mother Love Bone – Crown of Thorns

בלדת גלאם רוק – טרום עידן הגראנג' – של הלהקה שממנה צמחה פרל ג'אם. הסולן, אנדרו ווד, מת ממנת יתר עוד לפני צאת אלבומה הראשון והיחיד – "Apple".

Nick Cave & the Bad Seeds – O Children

הבחורצ'יק עובד על אלבום חדש. יצא לי לחשוב על זה השבוע ואז מיד על הטרגדיה הנוראה שניק קייב חווה לפני כמה חודשים.

"The cleaners are coming, one by one \ You don't even want to let them start"

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

• The Julie Ruin
• LUH
• רדיו הקצה
• מוזיקה
• ניק קייב
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• אור בזוויות
• פודקאסט
• מלווינס
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

Alex G – "Station"

נער הפלא הפסיכדלי מפילדלפיה יצר פלאים בחדר השינה שלו, שהניבו לא פחות משישה אלבומים עצמאיים, לפנישהוחתם בדומינו רקורדס. השנה הוציא את "Beach House" המצוין.

ניר מטרסו – "יש חדש"

במפגן אופטימיות ביזארי ויפה מורד ניר מטרסו בקהלת ומפציר כי יש חדש תחת השמש, שלא הכל הבל. מתוךהאלבום המעולה "זרע לוויתן", שיצא מוקדם יותר השנה ואסור שיחמוק מתחת לרדאר מיטיבי הלכת שביניכם.

Editors – "Oh My World" feat. Rachel Goswell

רייצ'ל גוסוול בעלת הקול השמיימי מלהקת סלואודייב מתארחת באלבום החדש של האדיטורס? כבר שווה בדיקה, לא ככה? מסתבר שגוסוול משתפת פעולה בעוד כמה קטעים באלבום החדש והחמישי של ההרכב הבריטי, שזכה עד כה להצלחה לא מבוטלת וללא מעט השוואות ללהקות גדולות ובהן אקו אנד דה באנימן, אינטרפול וה-Chameleons.

ישי קיצ'לס – "קח את המנגינה הזאת"

לפני חמש שנים הוציא קיצ'לס, לשעבר מלהקת פוריטנים צעירים, את האלבום "מוזיקה למזמוזים" שאהבתי במיוחד, ועכשיו הוא חוזר עם אי.פי חדש, ששמו מעיד כי הוא הראשון בסדרת ריליסים עתידיים. פנינות סינג-אלונג קליטות, כיפיות ונוראיות כמו שרק הוא יודע לעשות; הומור שחור משחור, חצים שמופנים פנימה, כתיבה כרגיל מעולה ולא שבלונית. נראה אתכם לא שרים בסוף – "קח את המנגינה הזאת – ודחוף – אותה לתחת!".

Grimes – "Scream" feat. Aristophanes

גריימס הופכת לאחת מיוצרות הפופ הכי שוות בעולם. רגע, אמרת פופ? כן, גריימס הקנדיתחתכה לפופ, אך כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, זאת עדיין היא ולכן הפופ הוא גם שיקוף של אישיותה יוצאת הדופן. עף על האלבום החדש שלה, "Art Angels". האמת היא שהשיר הזה מתוכו פחות מעיד על הפופ של רבים מהשירים בו; זהו קטע קשוח עם דרייב נהדר שעל גבו רוכבת ראפרית טייוואנית.

Melvins – "Black Betty"

לא מספיק אנשים מכירים את אלבום הקאברים הפסיכי של המלווינס, "Everybody Loves Sausages" מ-2013. הם מבצעים בו, למשל, את "In Every Dream Home a Heartache" של רוקסי מיוזיק (שיר על יחסים בין גבר לבובה מתנפחת), כמו גם שירים של קווין, דיוויד בואי והקינקס. פה הם מביאים אותה בקאבר רוק מחורע לבטי השחורה – שיר שמיוחס לבלוזיסט לד בלי, אך מוכר בעיקר בביצועה של להקת Ram Jam.

Parquet Courts – "Borrowed Time"

חברי "מגרשי הפרקט" מכנים את סוג הרוק שהם מנגנים "אמריקנה Pאנק". וואלה, שיקראו לזה איך שבא להם, העיקר שזה שנשמע מצוין. מזכיר קצת את The Feelies, למען האמת, וזה לא יכול להיות דבר רע.

The Meatballs – "Restless"

המיטבולס, בראשות הסולן והסקסופוניסט רועי בר יהודה, הם הרכב גראז', רוקנ'רול עם וייב פיפטיזי מרקיד ולסירוגין נותן בראש – כמו שאפשר לשמוע בקטע שבחרתי מתוכו. אלבום הבכורה שלהם, "Cut to the Chase", יצא עכשיו. הםישיקו אותו בהופעה בחמישי (12.11) בפסאז'.

Protomartyr – "Dope Cloud"

"The Agent Intellect", האלבום החדש של הרכב הפוסט-Pאנק מדטרויט גודל עלי משבוע לשבוע, ועושה רושם שהופך לאחד מאלבומי הרוק המוצלחים של השנה לטעמי. ב-"Dope Cloud", הסולן ג'ו קייסי שר על זמניותך בעולם הזה, על כך ששום דבר לא יציל אותך, אתה רק חלל מושכר. הבנאדם לא כל כך עקבי, שכן בסינגל הראשון מהאלבום, "Why Does It Shake" הוא מצהיר “I’ll be the first to never die”. עקבי או לא – שיר בן זונה.

The Intelligence – "Sex"

חבר מוסר: "שמע את 'דה אינטליג'נס', אבל מהר". אני מציית. תודה חבר, מדובר באחלה הרכב גראז', מהסביבה המוזיקלית של להקות כמו The Oh Sees ו- Sic Alps. "סקס" הוא שיר כיפי לא פחות משהוא עגום: "I want a true love that I can step out on / And that I can still count on / While she waits / With a warm plate". אחלה, ואני רוצה משמשים כל השנה.

Squeeze – "Sex Master"

אחת מהפקותיו הרבות והמוצלחות של ג'ון קייל הייתה אלבום הבכורה מ-1978 של להקת Squeeze. מסכנה הלהקה, קייל התעלל בה, הודיעה לה לזרוק לפח את כל השירים שהביאה עמה ולכתוב חדשים. וזה מצב קצת מסובך, אתם מבינים, כי הלהקה העריצה את האדמה עליה דרך קייל. אחרי הכל, מדובר באיש שהפיק את הבכורה של הסטוג'ס ושל המודרן לאברז. מלחיץ. מה גם ש-Squeeze קראו לעצמם על שם האלבום האחרון של קייל עם הוולווט אנדרגראונד. ב"סקס מאסטר" נשמע שהלחץ הזה הוציא מהם את המיטב.

The Gun Club – "Sex Beat"

שיר שלישי על סקס! כי.. כי סקס! זהו השיר הראשון באלבום הבכורה, "Fire of Love" מ-1981, של מי שתהפוך לאחת מלהקות הרוק האלטרנטיבי היותר משפיעות ונחשבות היום. כל כך הרבה אנרגיה חולנית הייתה אז בסולן והאיש שהנהיג אותה, ג'פרי לי פירס, עליו השלום. ברוק המשוגע שלה, שילבה הלהקה מלוס אנג'לס סייקובילי עם מאפיינים של גותיקה דרומית ודלתה-בלוז.

The Drive-By Truckers – "Sinkhole" (live)

מתוך אלבום הופעה משולש (או מחומש אם הוא בא בתקליטים!) חדש של האלטרנטיב-קאנטרי רוקרז שמערבבים השפעות של לינרד סקינרד עם אינדי-רוק.

Jason Isbell and the 400 Unit – "Blue"

איסבל היה גיטריסט בדרייב-ביי טראקרז במשך שש שנים (וניגן בגרסת האולפן של השיר הקודם בתוכנית, "Sinkhole"). אחרי שעזב, יצא לקריירת סולו ואף הקים סביבו להקה שלקחה את הרוק הדרומי של הלהקה שממנה יצא לכיוון מלנכולי יותר, כפי שאפשר לשמוע בבירור בשיר הזה.

Giles Corey – "No One Is Ever Going To Love Me"

גיילס קורי הואשם ב-1692 בכישוף – במשפטי סיילם המפורסמים. זו הייתה תקופת ציד המכשפות הידועה לשמצה וקורי, שהיה אז בן 81, סרב לטעון כי הוא אשם או חף מפשע. בנסיון להוציא ממנו הודאה, הוא הופשט, נזרק לתוך בור ועל חזהו ובטנו הונח לוח עץ שעליו הועמסו אבנים כבדות בזו אחר זו. הוא מת בצעקות "עוד משקל!". אני מניח שכך הרגיש דן בארט, האיש העומד מאחורי הפרויקט על שם גיילס קורי, כשכתב את האלבום שלו – שכולו התמודדות עם דיכאון אובדני.

Have A Nice Life – "Bloodhail"

דן בארט (מהשיר הקודם) חבר גם בלהקת Have A Nice Life, שהוציאה את אלבום המופת הכפול ב-2008 – "Deathconsciousness". היא ידועה בשילוב המיוחד שלה של פוסט-Pאנק עם שוגייז, דרון, רוק גותי ואינדסטריאל. אלבום כבד ונהדר.

לחצו על הפליי להאזנה לתוכניתאור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

• פודקאסט
• אלטרנטיב קאנטרי
• גריימס
• מלווינס
• הגאן קלאב
• have a nice life
• אלכס ג'י
• Protomartyr
• מוזיקה
• אינדי
• ניר מטרסו
• פוסט-Pאנק
• ישי קיצ'לס
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• אור בזוויות
• גראז'
• תרבות