Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
המסלול פורק, השטיח האדום גולגל חזרה והמעצבים חזרו לנשום לרווחה: שבוע האופנה תם ונשלם. מי שזכה לבקר בחלל התצוגות בשבוע שעבר, בוודאי נתקל ביוזמה המפתיעה של רשת אירוקה שחברה למגוון מרשים של מעצבים מנבחרת האופנה המקומית. רשת המשקפיים המקומית פנתה ל-8 ממשתתפי שבוע האופנה, 7 מתוכם מעצבים: גדעון אוברזון, דורין פרנקפורט, טובה'לה, גדי אלימלך, הגר אלמביק, שי שלום ומעוז דהאן מהמותג נובוריש דוג. בנוסף, פנתה אירוקה למוטי רייף, מפיק שבוע האופנה, שהתנסה בעיצוב לראשונה.
המעצבים ומפיק העל, התבקשו כל אחד לעצב 3-4 דגמי משקפיים כראות עיניהם. דורין פרנקפורט עיצבה למשל משקפיים עם צללית חדה וחתולית; שי שלום ניסה להתחקות אחר מרקם של שיש; טובה'לה הסתייעה באבני סוורובסקי ואילו מעוז דהאן עיצב משקפיים במראה מתוחכם במיוחד, בזכות המסגרת הקטומה אליה יצק רסיסים זהובים. לדברי קברניטי אירוקה, כל המשקפיים יוצרו באיטליה בעבודת יד מחומרים מקומיים, כולל העדשות והאצטט היוקרתי המשמש ליצירת המסגרת. אך על אף היוזמה המבורכת, לא כל הדגמים מצליחים להסעיר באותה המידה. דווקא המעצבים שבחרו לבטא את עצמם דרך צורת המסגרת ולאו דווקא הדוגמה שלה, כמו פרנקפורט ודהאן, הם אלו שניפקו את דגמים המעניינים יותר. תמיד היינו בעד פריצת המסגרת.
גדולות על השוק המקומי בכמה מידות טובות. סמפל. צילום: אבי ולדמן
ההיילייט:האחיות עינב זיני ונופר מכלוף הוכיחו בפעם המי יודע כמה שאפשר לעשות תצוגה שומטת לסתות, גם ללא רוח, צלצולים ופטמות מבצבצות. האחיות שעומדות מאחורי המותג המקומי סמפל, הנפיקו קולקציה מופלאה, מהזן שגדול על שוק האופנה המקומי בכמה מידות. זיני ומכלוף מיקססו במלאכת מחשבת בין רוך לאדג', פשטות ומורכבות וניקיון ודיטיילים מושקעים. אלה נארזו בצבעוניות משכרת של גווני שנהב, פודרה, זית וחאקי, ותובלו בלולאות מתכת עקלקלות ובנגיעות מודפסות שנולדו ממפגש עם האמנית הדנית פרניל סנדקר הנסן. חדי עין לא יכלו לפספס גם את התיקים המשובחים שיצרה הילה טולדנו במיוחד עבור האחיות המסומפלות, אותם הן מתכננות להציע למכירה לאחר שבוע האופנה.
דורין פרנקפורט מציגה רומנטיקה מהורהרת. צילום: אבי ולדמן
שיא הרגש:"האם רומנטיקה עוד אפשרית? האם בעולם בו כל צעד מתועד, מדווח ומתווך, עדיין קיימת האפשרות להעמיד מקום פרטי – עולם בתוך עולם?", שאלה דורין פרנקפורט. התשובה שלה לעצמה, ולקהל, הרגה אותנו ברכות. כשהיא נשענת על שתי מוזות ספרותיות החולקות את אותו שם – המשוררת זלדה שניאורסון מישקובסקי והסופרת זלדה פיצג'רלד. הקולקציה של פרנקפורט עסקה בנושא המועד לפורענות, מזווית אגבית, פואטית בנונשלנטיות שלה. מרקמים וטקסטיל של פשתן מכובס, כותנה, משי, קטיפה ואריגים דקים נמהלו בצבעוניות צוננת ומהורהרת של חול, ים, שמיים, מים וקרח – והולידו אסופה מופתית בפשטותה.
השואו של מרסלו. צילום: אבי ולדמן
השואו:את יום התצוגות נעל אורח הכבוד מרסלו בורלון. המעצב המצודד ורב הפעלים, לימד את כולנו איך דופקים חתיכת שואו. בתום קטע מחול פראי של להקת L-E-V בחסותם הכוריאוגרפית של שרון אייל וגיא בכר, העלה בורלון מדגם מייצג של 25 מערכות לבוש מקולקציות הגברים והנשים שהציג קודם לכן במילאנו. בשביל לבזוק מעט אג'נדה מעל ענן השיק האיטלקי, ליהק בורלון אך ורק דוגמנים ודוגמניות ממוצא אתיופי. והבגדים? הגזרות – חדשניות, המרקמים – משוכללים, הקומפוזיציה – מדויקת ורמת העשייה – מהודקת. עכשיו רק צריך שמישהו ירים את הכפפה ויתחיל למכור את כל הטוב הזה גם כאן בלבנט.
גדי אלימלך מפתיע. צילום: אבי ולדמן
ההפתעה:גדי אלימלך הניח בצד את הצווארונים האריסטוקרטיים ואת חיתוכי הלייזר, וחשף פן חדש באישיותו כמעצב. מדריך חרקים ישן שנפל לידיו פתח אותו לעולם חדש, והוליד קולקציה עשירה למדי. אלימלך חקר את עולם החרקים והפרפרים, אותם הביא לידי ביטוי בהדפסים ברזולוציות שונות ובתכשיטים ואביזרים מרשימים שיצרה עבורו האמנית טל פרנק. הקולקציה אמנם לא תמיד הייתה אחידה ברמתה, אך מדד היצירתיות הבהיר היטב שאלימלך הסטייליסט פינה את עצמו מזמן לטובת אלימלך המעצב.
חייט פרא. מעוז דהאן. צילום: אבי ולדמן
המעידה:מעוז דהאן, הרוח החיה והאיש שניצב מאחורי מותג הסטריט הגברי נובוריש דוג, נחשב בימים כתיקונם למשב רוח מרענן בנישת אופנת הגברים המקומית הכמעט שוממת. אולי הוא שאף גבוה מדי, אולי לא שאף מספיק – אך היה נדמה כי משהו מעט השתבש בתצוגת התכלית של המעצב היחיד שהציג בשבוע האופנה קולקציה גברית במלואה. לצד שורה של פריטי קז'ואל מוצלחים מהז'אנר שגברברי העיר צריכים לאמץ, הציג דהאן פריטים מחויטים שפשוט לא היו מהוקצעים מספיק – שאפילו צי הדוגמנים הג'ינגים החינניים שליהק, לא הצליחו להמתיק. בעולם המחויט אין מקום לחוסר דיוק – הגזרות חייבות להיות מותאמות לגוף בצורה מושלמת, והתפירה חייבת להיות נטולת רבב. דהאן כבר הוכיח שהוא מעצב מוכשר, הוא בסך הכל צריך ליישר את הקו הגבוה אליו הוא שואף.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עולם האופנה עובר לעיצוב בהתאמה אישית: מה חושבים בתל אביב?
על פי התחזיות, עולם האופנה הולך ונוטש את פסי הייצור ההמוניים ועובר לעיצוב בהתאמה אישית. ובינתיים בתל אביב, החייטים והמעצבים חלוקים בדעותיהם על עתיד החליפה הגברית
במניפסט שפרסמה השנה חזאית הטרנדים המובילה לי אדלקורט, הוכרז כבר בכותרת המסמך על מותה של האופנה. על פי נבואת הזעם של המומחית ההולנדית, המועסקת בין היתר על ידי פראדה, וולוו ומארקס אנד ספנסר, שרשרת הייצור המהיר והקנייה חסרת האחריות עוד תביא עלינו אסון אקולוגי. נקודות האור בדבריה נגעו לאבולוציה שתעבור תעשיית האופנה, תהליך בידולי שהיא משווה להבראה שעובר ענף המזון העולמי עם שוך ההתלהבות מהצ'יפסר של מקדונלד'ס.
אדלקורט סבורה ששוק של "אופנה אטית" המותאמת אישית למידות הלקוח ושהיצירה שלה כרוכה במדידות, בחירות משותפות והרבה סבלנות, היא העתיד. כלומר, מקום שבו היוצר העצמאי יכול להעניק מותרות שקשה להשיג בקנייה ישירה של בגד מוכן מהקולב, בין שמדובר במוצר של תאגיד יוקרה או של רשת מהירה.
אם לשפוט על פי השטח, העתיד עדיין לא כאן. בהווה התל אביבי קומץ החייטים שיש ביכולתם לייצר חליפה לפי מידה מאבדים אמון בביקוש למיומנות שלהם. אחד החייטים האהודים בתל אביב, רובין, חדל לפני כשנתיים לייצר חליפות לגברים והיום הוא מסתפק בתפירת מכנסיים על פי מידה, בעוד ז'קטים יעברו אצלו רק שינויים ותיקונים. "הרבה גברים יזמינו חליפה זולה עם גימורים גרועים מהמזרח ויביאו אותה אליי בשביל להעניק לה מראה יוקרתי יותר, למשל סיומת תפר מחלב ידני, ולתיקונים כמו שינויי כתף או אורך", הוא מספר בצער. רובין, שלמד את רזי המקצוע באוזבקיסטן מולדתו, מאמין שבעתיד, אחרי שלכולם יימאס מבגדי הרשתות, יזכה שוק החליפות המקומי לתחייה. "מי שיידע לנצל את הגל הזה ויהיה בעל מלאכה טוב עוד יהיה עשיר מחליפות בתל אביב" הוא מנבא.
מעוז דהן. צילום: איתי תורג'מן
שני חייטים ותיקים שממשיכים לייצר חליפות אך מעידים על חוג לקוחות שהולך ומצטמצם הם ציון אברמוב ויוסף ענתבי. "כשלמדתי את המקצוע לפני 60 שנים בחלב שבסוריה, הייתה שם עבודה ל־24 שעות ביממה. בזמן האחרון הלקוחות היחידים שמגיעים לייצר חליפות על פי מידה הם לרוב מבוגרים וקבועים, וצעירים יותר מגיעים בעיקר לתיקונים", מספר ענתבי. הלקוחות החדשים המעטים שפונים אליהם מבקשים חליפה שתתאים לא רק למידותיהם, אלא גם לכיסופים האופנתיים שלהם. "עשיתי לאחרונה כמה חליפות אוברסייז או ז'קטים שבהם הייתה בגב נפילת בד מיוחדת", מעיד ענתבי, ואברמוב מספר על גברים שביקשו לעצמם חליפות בסגנון נפוליאוני. אך מרבית העבודה היא שמרנית ונעשית עבור אנשי עסקים בעלי מבני גוף לא שגרתי שנדרשים ללבוש חליפות לצורכי עבודה. "לא כל אחד יכול להרשות לעצמו עלות של 2,000 ש"ח, לא כולל בד", אומר אברמוב וענתבי מסכים: "יש כאלה שמקבלים סחרחורת כשהם שומעים את המחיר, אבל הוא משקף את הזמן והעבודה הכרוכים בהכנת חליפה". השניים צופים עתיד עגום לתעשיית החייטות לפי מידה בארץ. "זו מיומנות שצריך לפתח במשך שנים, ולצעירים היום אין סבלנות", נאנח אברמוב וענתבי מסכם: "אין מי שיתפור. היום כל מי שהולך לשנקר רוצה להיות מעצב, להכתיב קו. המלאכה של מחט ואצבעון היא קשה, סיזיפית ולא זוהרת".
בניגוד לחוות הדעת של החייטים, נראה שמעצבי תל אביב רק מגלים את תחום התפירה על פי הזמנה. שוק בגדי הגברים המקומי מתבסס לאחרונה יותר ויותר על מעצבים שמבינים שבחליפות על פי מידה לחתנים גלום פוטנציאל כלכלי כביר. ההבדל בין פנייה אליהם מאשר לחייט מנוסה הוא המיקוד. בעוד ענתבי ואברמוב ידרשו תמונה לדוגמה או רעיון מאוד ספציפי, אצל המעצבים ניתן להתבסס על מלאי הגזרות העונתיות שלהם ולקבל סיוע בבחירת הבד ובהתאמות ספציפיות.
חייט רובין. צילום: אורן זיו
מעוז דהן מהמותג נובריש דוג הוא מהמעצבים הרבים (בהם גם דורון אשכנזי וליאת זרמון) שמציעים לצד הקו המוכן ללבישה שירותי תפירה לפי מידה. "אני עובד עם ארבע גזרות בסיס עכשוויות, ואחרי שאנחנו בוחרים את הגזרה אני מציע ללקוחות מבחר בדים, ומשם מתחיל תהליך של מדידות ומחשבה משותפת", מספר דהן. "זה שוק שלא מתאים לכל לקוח, כי אתה צריך להיות מעורב בתהליך ובעל דמיון מפותח".
מאחר שלמעט אנשי עסקים ועורכי דין, מרבית הישראלים לא לובשים חליפות על בסיס יומי, ומערכות הלבוש הכבדות והמבוטנות הן לא אופטימלייות לאקלים הישראלי, השכילו כמה מעצבים להציע גם אופנה קז'ואלית און דמנד. המעצב עידו רקנטי, שבעבר החזיק שתי חנויות הנושאות את שמו, התחיל לייצר פריטים לפי מידה עם סגירתן. בסטודיו שהוא חולק עם דורון אשכנזי ועם מעצבת שמלות הכלה מיכל ומטיל תלויה קולקציית בסיס של כמה שמלות קלאסיות. "אנחנו בוחרים את הדגם הנכון ללקוחה ומשם הכל בר שינוי. הלקוחות מגיעות אליי כי למרות ההיצע בחוץ הן עדיין לא מוצאות משהו שהן אוהבות". לאחרונה הוא החל לעצב גם לגברים. "אני עובד עם גזרות בסיסיות של חולצות ומכנסי אריג, אבל הגברים מתלהבים בעיקר ממבחר הכותנות הדקות ומהאפשרות לייצר מערכת לבוש שלמה מאותו בד".
ציון אברמוב. צילום: אורן זיו
עבור המעצב הוותיק שי שלום, תפירת חליפה על פי מידה היא עיקרון בן 18 שנה ולא אפיק עסקי חדש. אופן העבודה שלו (וגם המחירים) הם הקרובים ביותר לתעשיית הקוטור האירופית. "בסטודיו אמנם תלויים כל דגמי הקולקציה, אבל אין אפשרות להוריד מהקולב ולמדוד. הלקוחות בוחרים את הדגם, נמדדים ואז אנחנו בונים דגם ראשוני שעליו ניתן לפתח גזרה. משם מתחיל דיאלוג ביני לבין הלקוח".
רוב הלקוחות של שלום הם קבועים והוא מתייק את הגזרות שצבר לאורך השנים על פי שמותיהם, אבל לאחרונה הוא מרגיש גל של עניין מצד לקוחות חדשים. "יש תחושה כללית בעולם שנמאס מתעשיית השכפולים. זה לא רק עניין של התאמה לפי מידה, יש משהו חופשי שהופך את העבודה לנעימה יותר, פחות דיקטטורה של מעצב ויותר שיח".
שי שלום. צילום: תום מרשק
חייט רובין, בר כוכבא 52
יוסף ענתבי, נחלת בנימין 9 (מ־2,400 ש"ח)
ציון אברמוב, שינקין 14א קומה 2 (מ־2,000 ש"ח)
מעוז דהן, דיזנגוף 310 (מ־3,500 ש"ח)
עידו רקנטי, הגדוד העברי 5 (שמלות 740־1,100 ש"ח, בגדי גברים 420־580 ש"ח)
שי שלום, הרכבת 2 (החל מ־7,600 ש"ח)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
