השאלה הראשונה, ואולי הגדולה ביותר, שעולה מצפייה ב-"סאטרדיי נייט לייב UK" – הגרסה הבריטית של SNL שעלתה בערוץ Sky הבריטי לפני כמה שבועות – היא "למה לעשות גרסה בריטית של SNL?" או לכל הפחות, למה עכשיו? למה, יותר מחמש עשורים לאחר שעלתה תכנית המערכונים האגדית באמריקה, הגיע הזמן ליצור גרסה שלה בממלכה המאוחדת? השאלה הזאת מקבלת סוג של תשובה בפרק הראשון של התכנית, כאשר מנחת הפרק טינה פיי אמרה "כמו הרבה מבצעים נרחבים של ארצות הברית בימים אלו, אף לא ממש בטוח למה". אז אם לא נקבל תשובה ישירה לשאלה הזו, עדיף להתמקד בשאלה אחרת: האם SNL UK שווה צפייה?

דבר אחד כן ברור מצפייה בתכנית הבכורה של SNL UK – היה להם זמן להתכונן. האגדה על התכנית הכאוטית הראשונה של "סאטרדיי נייט לייב" האמריקאית כל-כך ידועה עד שהפכה כבר לסרט קולנוע ("סאטרדיי נייט" של ג'ייסון רייטמן מ-2024), וצפייה היום בפרק הפיילוט מ-1975 הוא אכן חוויה קשה – מונולוגים בלתי נגמרים מהמנחה האורח ג'ורג' קרלין, מערכונים שלא עשו עליהם מספיק חזרות, ומגוון אלמנטים שהתכנית תנטוש במהרה. בהשוואה, SNL UK היא מוצר מהוקצע עם מגוון כוכבים אורחים, הופעה מוזיקלית מוצלחת ופורמט כמעט זהה לגרסה האמריקאית המודרנית.

הפרק נפתח עם מסורת SNL קלאסית: מערכון פוליטי בכיכובו של מנהיג המדינה, במקרה הזה – ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, אותו מחכה הקומיקאי ג'ורג' פוראייקרז, שנראה שאחראי על מרבית החיקויים בתכנית ועושה עבודה טובה בתור ראש הממשלה הרכרוכי וחסר הכריזמה, כשהמערכון נגמר, כמובן, עם קריאת "לייב פרופ לונדון…. איטס סאטרדיי נייט!". משם אנחנו עוברים למונולוג פתיחה טיפוסי מטינה פיי, חביבתו של לורן מייקלס המפיק שאחראי גם על הגרסה האנגלית, והכול ממשיך די כרגיל. אולי אפילו יותר מדי כרגיל. אם יש דבר אחד שהבריטים אמורים להיות טובים בו, זו קומדיה. וספציפית מערכונים קומיים. זה העם שהביא לנו את "הקרקס המעופף של מונטי פייתון", הפסגה של תכניות המערכונים, אבל גם תכנית שנהנתה לשבור פורמטים ולבלבל את הקהל. ופה הכול… די רגיל.

ראוי לציין שגם SNL המקורית, שהתחילה את שידורי באמריקה כחמש שנים לאחר שידור "הקרקס המעופף", הייתה תכנית מהפכנית בזמנה. אבל העידן ש-SNL UK מחקה הוא העידן הנוכחי של SNL. ובעידן הזה אמנם יכולים להיות מערכונים מצחיקים בכל פרק, אבל התכנית היא לא מדורת השבט התרבותית שפעם הייתה. ישנם מספר רגעים מצחיקים בשלושת הפרקים של SNL UK ששודרו בינתיים (בעיקר כשחוש ההומור הבריטי הממזרי מצליח לחדור דרך המעטפת האמריקאית) אבל אין שם באמת שום דבר מהפכני.

בואו ניקח לדוגמה מערכון מהפרק הראשון. ג'ורג' פוראייקרז (שוב) בתפקיד השדרן האגדי דייוויד אטינבורו (שנשמע קצת דומה לקיר סטארמר, אבל זה לא העניין עכשיו), שמארח מספר מפורסמים בריטים מתים לארוחת ערב. הקונספט הוא פרודיה על שאלת "עם איזה אדם מההיסטוריה תרצה לאכול ארוחה" הקלאסית, ונותן תירוץ לחברי הקאסט להשתעשע עם חיקויים ותחפושות (ההופעה הקוקטית של ג'ק שפ בתור הנסיכה דיאנה כבר הפכה לאחד הרגעים האהובים בתכנית). אבל הקונספט – הדמויות ההיסטוריות מתווכחות על האוכל והחשבון במקום לנהל שיח אינטלגנטי – נעשה כבר בעבר, ובצורה יותר אלגנטית. וכמה באמת עוד חיקויים של פרדי מרקורי אנחנו צריכים לראות בטלוויזיה?

אפשר גם להסתכל על שיר ה"פאב בריטי בחופשה" מהפרק השני – שלמרות כמות אדירה של רפרנסים בריטיים ספציפיים, מרגיש כמו כל-כך הרבה מערכוני SNL מוזיקליים מהשנים האחרונות. יש רגע במונולוג הפתיחה של פיי, שהיא והאורח המפתיע מייקל סירה, מדברים על הבדל מהותי בין שתי הגרסאות הללו של SNL: בגרסה הבריטית אפשר לקלל. בגלל הבדלים בצנזורה טלוויזיונית מותר להם להגיד "שיט" ו"פאק" ועוד מילים שלא היו עוברות בארצות הברית, אפילו בשעות המאוחרות. בסופו של דבר, מדובר בהבדל קוסמטי ושטחי מאוד. אבל לפחות מדובר בהבדל. לגבי שאר התכנית, למרות שהיא לעתים משעשעת, מדובר במוצר דומה מדי למקור. ג'ולי גוד? לא לגמרי.

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• סאטרדיי נייט לייב
• אנגליה
• טינה פיי

מדי ערב אנחנו מפרסמים כאן באתר "טיים אאוט" אתהמלצת הצפייה הלילית שלנו. מראש אנחנו לא מכוונים גבוה: דברים שאפשר לצפות בהם בלילה בלי לשרוף את המוח במנת יתר של טפשת (את זה אתם יכולים לעשות לבד) גם אם אינם יצירות מופת על-זמניות. ההמלצות מבוססות לפעמים על צפייה בפרק בודד שמראה פוטנציאל כלשהו למשהו, אבל אתם בהחלט מוזמנים להתלונן להנהלה אם לא אהבתם את אחת ההמלצות, ואנחנו נשגר את אחד מעובדי המערכת לעבר השמש. לכבוד תחילת השבוע ולנוחותכן אנחנו מקבצים את כל ההמלצות במקום אחד, לטובת הלילות המתים בשבוע שלפנינו, מדורגות על פי הפרמטר "כמה בא לנו שתראו אותן". וזכרו: אף טיל לא יכול לעצור אתכם מתלה

1. דרדוויל: נולד מחדש // Daredevil: Born Again // דיסני+

זה נכון של-MCU לא היה הישגים יוצאי דופן בראן הסדרות הנוכחי בדיסני+, למעט אולי "לוקי" וכמה יציאות קטנות, אבל החייאתו של דרדוויל מצדיקה לבדה את כל הפרויקט הזה, כי גיבור העל האלים (והנבל העוד יותר אלים ועוד יותר נפלא שלו) הפכו את מארוול להרבה יותר מחוספסים ומרתקים. העונה השנייה של הגלגול "נולד מחדש" תסגור את סאגת פיסק כראש העיר (ולירון רודיק, שצפה בכל העונה, אומרשתסגור אותו מצוין), ולנו רק נותר לחכות לגיבור המדמם הבא.

2. "חבר מושבעים" מציגה: ריטריט חברה // Jury Duty Presents: Company Retreat // אמזון פריים וידאו

שילוב יוצא דופן ומספק כל כך בין ריאליטי, מתיחות וסיטקום מקום עבודה שלוקח אדם אחד תמים ומכניס אותו למציאות מתוסרטת לחלוטין, רק כדי לבחון איך יתנהג כשכולם מסביבו משוגעים. באופן מפתיע ומאוד משמח, התוצאה היא קומדיה טובת לב שמרימה לכולם, ולמשתתף המסכן יותר מכולם. העונה הראשונה היתה מאסטרפיס טלוויזיוני, והשנייה מסתמנתכלא פחות מושלמת.

3. סאטרדיי נייט לייב הממלכה המאוחדת // SNL UKי// Sky ופיקוק

עם יותר מ-50 שנות מסורת קומית, סאטרדיי נייט לייב היא מוסד קומי וטלוויזיוני שלא צריך להציג, אבל כנראה שצריך לחדש – וזה בדיוק מה ש-SNL UK עושה. השבוע ראינו את הפרק הראשון של הניסיון להקים שלוחה בריטית של המוסד הוותיק, בהפקת לורן מייקלס ועם קאסט שחקנים וכותבים חדש, ולפי הבדיחות גם חצוף כמו שצריך. טינה פיי הנחתה את הפרק הראשון, כדי להעביר את הלפיד, ועשתה כיף חיים עם מבטאים בריטים שכנראה מעליבים שם. אבל לנו? מה אכפת לכם,תנו לה ליהנות.

4. הקאמבק // The Comebackי// HBO

ליסה קודרו יכלה ללכת לכל כיוון אחרי הצלחת "חברים", אבל היא בחרה ללכת לסדרה מוקומנטרית מוקדמת ומוזרה שלועגת לתעשיית הטלוויזיה ולעצמה, ועל כך נעריך אותה לתמיד. הסדרה הזו לא לגמרי הצליחה בעונה הראשונה, אבל צברה מעמד קאלט עם הזמן, וחזרה לעונה שניה עשור אחרי הראשונה. עכשיו, קצת יותר מעשור אחרי העונה השנייה, היא באה לסגור מעגל ועושה זאת נהדר, עםהביקור האחרון (לפחות לעכשיו) של ואלרי צ'ריש.

5. הפיתיון // Bait // אמזון פריים וידאו

רעיון מאוד פשוט ומאוד מעניין עומד בלב הסדרה של ריז אחמד – מה אם היה מודלף לתקשורת ששחקן פקיסטני מוסלמי מועמד לגלם את ג'יימס בונד. הגזענות, הפקפוק, הכאוס וגם היתרונות שמתגלגלים מאותו הגילוי נחקרים לעומק בדרמה הקומית הזו, שמתפקדת כחצי פארודיה הוליוודית וחצי דרמה משפחתית בשש פרקים קצרים.אל תתנו לבדיחה הגרועה על ישראל להפריע לכם.

• מה רואים הלילה
• אמזון פריים
• דיסני+
• סאטרדיי נייט לייב

עברה שנה מאז שהמוסד האייקוני שהוא סאטרדיי נייט לייב ציין 50 שנות קומדיה, כך שבאמת כבר מיותר לדבר על השפעתו העמוקה על התרבות האמריקאית, על הטלוויזיה ככלי בידור ועל קומדיה באופן כללי. אם תרצו השלמות, רק תראו פרק של "ארץ נהדרת" ותקבלו פרופורציות. אבל השבוע קרה משהו שמעולם לא קרה לתוכנית, ובפעם הראשונהנולד לה ספין-אוף בארץ אחרת– הגרסה הבריטית של SNL, עם קאסט מקומי, כותבים מקומיים, הומור מקומי ובתקווה, גם מסורת מקומית.

אם כן, במוצאי שבת האחרון שודר הפרק הראשון, תחת פיקוחו של מפיק העל לורן מייקלס, ובתמיכה מבחוץ של המנחה הראשונה באנגליה, טינה פיי – נו, רצו לתת להם הזדמנות ללמוד מהטובה ביותר – כשרק בפרקים הבאים יגיעו להנחות בריטים כמו ג'יימי דורנן ("חמישים גוונים של אפור") וריז אחמד. את חברי הקאסט כנראה שאתם לא תכירו, אבל חלקם קומיקאים, שחקנים ויוצרים קומיים שכבר הצליחו במידה מסוימת באנגליה, ועברו סדנה אצל הדוד מאמריקה על איך לכתוב קומדיה סטייל SNL.

הפרק הראשון אמנם לא זמין לסטרימינג חוקי בארץ (נקווה שזה עניין של זמן), אבל מערכונים וקטעים מתוכו כבר זמינים ביוטיוב של רשת SKY, הבית של התוכנית (שכמו NBC, גם בבעלות חברת קומקאסט), והאמת שהופתענו לטובה. כן, הקומדיה קצת חלודה ולחברי הקאסט בבירור צריך יותר זמן כדי למצוא את הקצב שלהם, אבל יחסית לתוכנית ראשונה זה מרגיש שיש להם קול קומי רענן, מעט אפל יותר מזה האמריקאי ועם שנינות בריטית מאפיינת. התרשמנו במיוחד מקטעי הוויקנד אפדייט, שהרגישו מוזרים, חצופים ופרועים כמו SNL בסבנטיז – ומבחינה רבה, זה בדיוק מה שזה, לידתו של SNL באנגליה, הזדמנות לראות מסורת חדשה קורמת עור וגידים, ולהבין אם תצליח לשרוד כמו האם האמריקאית שלה.
"SNL UK", פרק 1, רשת Sky

• מה רואים הלילה
• סאטרדיי נייט לייב
• אנגליה
• קומדיה

למוסד מצליח כמו SNL, שבדיוקחגג50 שנות קומדיה, תמיד יקומו חקיינים. תוכנית מערכונים אמריקאית פשוטה שהפכה לאורך השנים למקום לידתם של אינספור כשרונות קומיים, עם פורמט מובהק שנראה קל לשחזור והד תרבותי כמעט חסר תקדים, ברור שכל מדינה תרצה משלהם. הגרמנים ניסו, אבל יצא להם יותר מדי טוק שואו. הספרדים יצרו גרסה משלהם, ואפילו העתיקו כמה מערכונים מהמקור, אבל היא לא תפסה. אפילו אנחנו ניסינו לשחזר את הפורמט כמה פעמים, אבל במקום זה יצא לנו "מוצ"ש חי" עם ספי ריבלין ו"ארץ נהדרת" (לא שאנחנו מתלוננים). כעת, לראשונה ב-50 שנותיה, SNL עצמה יוזמת חיקוי. או יותר נכון, גרסה שרוצה להשתלט על אנגליה.

>>לא עוד מלחמה: מי בישראל ירצה לראות סרט כזה בימים כאלה?

בשנת 2026, כך על פי דיווח של מגזין וראייטי, SNL תשיק מהדורה בריטית, בשיתוף רשת השידור Sky. "סאטרדיי נייט לייב U.K" תקבל את לורן מייקלס, המפיק המיתולוגי של SNL, כמפיק של הגרסה הבריטית – אם כי טרם ידוע מי באמת יוביל את הספינה המורכבת של SNL בלונדון, שהרי מייקלס עוד מפיק את התוכנית המקורית, ועד כמה שידוע לנו עוד לא השתכפל. אנחנו מתפללים שזה יהיה ריקי ג'רווייס, ונקבל את ה-SNL הבועט והחוצפן שהתגעגענו אליו בכל השנים האחרונות.

"כבר יותר מ-50 שנה ש-SNL מחזיקה בתפקיד יחודי בטלוויזיה ובתרבות הקולקטיבית, משקפת ויוצרת שיח גלובלי בהובלתו הקומית המבריקה של לורן מייקלס", אמרה לויראייטי מנכ"ל אולפני סקיי סיסיל פרוט-קוטאז. "התוכנית גילתה וטיפחה אינספור כשרונות קומים ומוזיקליים לאורך השנים ואנחנו נרגשים להפוך לשותפים של לורן והצוות של SNL כדי להביא גרסה בריטית לחלוטין של התוכנית לקהל האנגלי בשנה הבאה – בשידור חי מלונדון במוצאי שבת".

למרות שנכון לעכשיו לא ידועים פרטים נוספים על ההפקה הצפויה – נגיד, שמות המפיקים הראשיים, הכותבים, חברי הקאסט ובטח לא אורחים צפויים – בסקיי מבטיחים שהצוות יורכב מ"הקומיקאים הבריטים הכי מצחיקים בסביבה". מדובר בהימור לא קטן עבור מייקלס, שחוצה קווים לעבר הומור שהוא לא פגש מזה זמן רב, אבל אנחנו נרוויח מזה עוד תוכנית שבועית (שתשודר במקביל!), וממתינים בקוצר רוח לגלות מי הבריטים שיבואו להצחיק אותנו בשידור חי מלונדון.

• המסך
• חדשות טלוויזיה
• סאטרדיי נייט לייב
• בריטניה
• סדרה בריטית

השבוע תכנית המערכונים ומוסד הקומדיה האמריקאי "סאטרדיי נייט לייב" חגגה חמישים עונות של טלוויזיה, ו-49 עונות של ביקורת על שהתכנית לא טובה כמו שהיא הייתה פעם. כיאה למוסד אמריקאי (כן, לא משנה אם אתם אוהבים את התכנית או לא, זה מה שהיא) הם חגגו בספיישל ארוך, מפוצץ בהופעות אורח ועמוס בהתרפקות על העבר. אבל האם היה שם מספיק מהעבר? האם היה שם מספיק מההווה? מהעתיד? ולמה ביל היידר לא היה שם? כמו עם כל פרק של SNL, לצופים יש הרבה תלונות, אבל בסופו של דבר בתור מעריץ של התכנית, כזה שעדיין מנסה להישאר מעודכן במה שיש לה להציע בעולם המודרני, אני חושב שהספיישל היה… נו טוב, בסדר גמור.

>>

כש"סאטרדיי נייט לייב" שידרו את הפרק הראשון שלהם ב-1975, אף אחד לא ציפה שהיא תשרוד כל-כך הרבה שנים. אם ראיתם את הסרט הביוגרפי "סאטרדיי נייט" שיצא השנה, אתם יודעים שהתכנית הייתה ניסוי מוזר של רשת NBC, שלא היו בטוחים בכלל שהיא תגיע לשידור. אז אם אחרי חמישים שנה התכנית מצליחה עדיין לייצר כותרות ולעורר דיון, זה כנראה שהניסוי עבד. לטוב ולרע, ספיישל חמישים השנה של SNL הוא תכנית שחוגגת את עצם קיומה, לכן לגמרי אפשר לקרוא לזה "אוננות". עשרות משתתפים מפורסמים וחברי קאסט לשעבר הגיעו לאולפן כדי להיזכר בכמה טובים הם היו, ולנגן את הלהיטים הגדולים שלהם. זה קצת כמו לראות להקת רוק ישנה שמתאחדת למופע גדול, ואם אתם מעריצים של הלהקה אתם כנראה תיהנו מזה.

אז מה היה לנו בספיישל? הופעות מוזיקליות של פול מקרטני, פול סיימון, סברינה קרפנטר ועוד, מונטאז'ים של רגעים מהעבר, גרסאות חדשות למערכונים אהובים ובעיקר הרבה, הרבה הופעות אורח: אדי מרפי! טינה פיי! ג'ון מולייני! מרטין שורט! אלה רק חלק מהשמות הגדולים שחזרו לבמה האגדית כדי לחגוג. אבל בסופו של דבר מדובר בתכנית מערכונים, אז עולה השאלה: היה מצחיק? כן, לפעמים. הרגעים המצחיקים ביותר בספיישל היו אלה שנגעו בהומור עצמי, הרגעים בהם התכנית צחקה על עצמה, דבר ש-SNL תמיד הייתה טובה בו. אחד הרגעים האהובים עליי היה דווקא מונטאז' וידאו:סרטון הרגעים שהתיישנו לא טובשהוצג על ידי טום הנקס. זה היה מרענן לראות את SNL מודים: כן, היינו גזענים ופוגעניים בעבר, ושידרנו דברים שלא היינו משדרים היום, אבל זה לא סיבה להעמיד פנים שזה לא קרה.

היו גם כמה וכמה מערכונים שנהניתי לראות שוב בתוספת כמה כוכבים אורחים: וויל פרל ואדי מרפי הוסיפו למערכון הכלא הקלאסי של קינן תומפסון, ג'ון מולייני כיכב ב"מגנום אופוס" של מחזות הזמר הניו-יורקיים שלו וזה תמיד נחמד לראות שוב את מייק מיירס. היו גם מערכונים שלא נהניתי מהם, אבל בסופו של דבר אם כל רגע בספיישל היה טוב, זו לא הייתה מחווה כנה ל-SNL. חלק מהקסם של התכנית היא שבכל פרק יש כמה מערכונים טובים, הרבה מערכונים לא טובים, ולמרות הכל הצופים ממשיכים לצפות בה שבוע אחרי שבוע.

בחגיגות החמישים שלה "סאטרדיי נייט לייב" בחרה לחזור אחורה, אבל לא יותר מדי אחורה. רוב המערכונים החוזרים שהופיעו היו מעשרים השנים האחרונות של התכנית, וזה בסדר גמור – אף אחד לא באמת רצה לראות ספיישל ארוך של חברי הקאסט המקורי השורדים מנסים לבצע שוב את "בית חולים לדבורים" או "כריש אדמה" או עוד מערכונים שאתם לא זוכרים (טוב, צ'אבי צ'ייס בטח רצה). ספיישל החמישים של SNL, היה חגיגה של התכנית, אבל מסוג החגיגות האלה שלא לוקחים את נער היום הולדת ברצינות כל-כך, וכמעט עושים לו רוסט. אם אהבתם משהו מחמישים השנים האלה של התכנית, יש גם משהו בספיישל שתאהבו. ואם לא אהבתם, אז למה לעזאזל שתצפו בזה? זה ספיישל של איזה שלוש שעות! הזמן עובר מהר והחיים קצרים, אז אל תבזבזו אותם על זה. אלא אם אתם רגילים לבזבז אותו מדי שבוע על התוכנית, ואז אתם כבר יודעים שזה לא בזבוז.
מופע חגיגות יובל ל-SNL זמין ב-Yes וסטינג TV

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• סאטרדיי נייט לייב
• קומדיה