Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
החל מהערב: עם הספר מדפדף בפסטיבל הסופרים העצמאי בנמל יפו
גם הוא בא, וגם מעמד הספרים. אתגר קרת (צילום: ליאל זנד)
רגע לפני ששבוע הספר מזכיר לנו שפעם היינו עם הספר, הערב יחל בפעם השלישית "פסטיבל הסופרים" העצמאי בנמל יפו. מפגשי סופרים, הרצאות, סדנאות ופאנלים בנושאים שונים עם יוצרים מובילים, והזדמנות נדירה להיזכר איך פעם היינו נוגעים בדפים עם מילים
אולי נדלג על ההקדמה שתמיד עושים בידיעות כאלו, על כך שאנחנו כבר יותר בסטורי מאשר בספרים ושכמה חבל שאנחנו לא נוגעים יותר בדפים עם דיו מכתים. כלומר, הכל נכון, אבל בשלב הזה כבר נמאס לחזור על זה – במקום, בואו נתלהב ישר מ"פסטיבל הסופרים", חגיגה שנתית לאנשי הספר ואוהביהם שמתקיימת זו השנה השלישית בנמל יפו החל מהערב (29-31 במאי), וירכז ליד המזח את כל האהבה למילה הכתובה שרק תוכלו להכיל.
"פסטיבל הסופרים" יתקיים במחסנים המחודשים של נמל יפו, נולד ביוזמתם של שני הסופרים אסיף אלקיים ותה (לא, עדיין לא נרגענו משם הבמה הזה), שהחלו את דרכם כסופרים עצמאיים, ורצו ליצור דרך לאפשר לסופרים ויוצרים לפגוש את קהל הקוראים באופן נטול אמצעים, וכן לספק להם להציג את ספריהם לקהל הרחב ללא תלות בהוצאות הספרים הגדולות. הפסטיבל כולל מפגשי סופרים, הרצאות, סדנאות ופאנלים בנושאים שונים עם יוצרים מובילים, לצד עשרות דוכני ספרים למכירה ולחתימה על ידי הסופרים. הפסטיבל מתקיים בזכות תמיכת נמל יפו ועיריית תל אביב-יפו, לצד תרומה נוספת מטעם חברת בוקפוד.
איגי דיין (צילום: פיני חמו)
השנה יתקיימו אירועים ופאנלים בהשתתפות אשכול נבו, שידבר על המהדורה המחודשת של "משאלה אחת ימינה" ועל כתיבה בימים של כאב, נועה מנהיים בשיחה על ההשראות מאחורי "סיפורה של שפחה", שלמה קווס ורחלי פלנט רוזן – עורכי "אם אתם קוראים את המילים האלה", שאוצר 49 מכתבים אחרונים של נופלי חרבות ברזל, בשיחה פתוחה על יצירה ספרותית-דוקומנטרית – ועוד יוצרים וכותבים רבים, ביניהם דרור משעני, יאיר אגמון, ערן אפרת, איגי דיין (כן, האיגי דיין הזה) וטל גורדון וגם יתקיימו ערב שירה בחסות אגודת הסופרים העבריים וסדנה לסופרים עצמאיים מבית 'בוקפוד'. זמן טוב להניח את הטלפון בצד לסופ"ש אחד, ובמקום לראות סטורי לבוא ולקרוא סיפור. פסטיבל הסופרים השלישי, נמל יפו. הכניסה לאירועים במחיר סמלי שנע בין 5 ל-60 ש"ח.לתוכניית האירוע ורכישת כרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
חלום ישראלי: הסרט הבא של צ'ארלי קאופמן מבוסס על סיפור של עידו גפן
עטיפת הספר "חוף הים של ירושלים", ממנו הסיפור "בית החלומות של דבי". עידו גפן בהוצאת כנרת זמורה ביטן
"אני נרגש סוף סוף לעדכן - הסיפור שכתבתי, 'בית החלומות של דבי', יהפוך לסרט הוליוודי" כתב הסופר הישראלי בן ה-32, לצד הידיעה כי התסריטאי זוכה האוסקר יעבד את הסיפור הקצר שלו לסרט מלא, בכיכובם של אדי רדמיין וטסה תומפסון
כך נראית הגשמת חלום: הסופר הישראלי עידו גפן סומן כהבטחה עוד עם הוצאת ספר ביכוריו "חוף הים של ירושלים" ב-2017, שזכה מאז לפרסים נחשבים ותורגם למספר שפות, אבל אמש פורסמה באתר דדליין ידיעה שבישרה על הפיכתו מסופר ישראלי מצליח למועדון אקסקלוסיבי יותר של אנשים שעבדו עם צ'ארלי קאופמן. כי התסריטאי והבימאי המבריק, שכבר זכה באוסקר על התסריט ל"שמש נצחית בראש צלול", יבסס את סרטו הבא על סיפור קצר שנלקח מאותו ספר ביכורים.
הסיפור המדובר הוא "בית החלומות של דבי", המספר על אדם שעובד במשרד יצור חלומות קטן ואפרורי, ומגלה כישרון דווקא ביצור סיוטים. אתם אפילו יכוליםלקרוא אותו במלואו באתר אלכסון. והאמת שזה כמעט ולא מפתיע שקאופמן, אדם שאוהב להתעסק בתת מודע, יבחר סיפור שכזה לעבד – יש בו את כל הקאופמניות התמימה, המתוקה וגם הצינית שאתם מכירים ואוהבים, כך שנראה כאילו מצא מין את מינו. הסרט יקרא "Later The War", אך לא ברור עד כמה הוא באמת ידבוק בסיפור המקורי.
אל הסרט, שנכנס כעת לשלבי הפקה, לוהקו כבר שחקנים משמעותיים כמו זוכה האוסקר (והטוני) אדי רדמיין, וטסה תומפסון ("ווסטוורלד", ואלקריה מסרטי "ת'ור"), ויופק בעזרת שורת מפיקים שביניהם גם נמצא ראיין גוסלינג – ומכיוון שמדובר בסרט חדש של קאופמן, תהיו בטוחים שיהיה סביבו באזז. בחשבון הטוויטר שלו כתב גפן סיכם ש"האמת שזה בעבודה כבר די הרבה זמן, ועדיין בלתי נתפס". קשה לנו לא להסכים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"אני רוצה לכתוב על מציאות פגומה": ריאיון עם הסופר יואב רוזן
שירות צבאי בתקופת היציאה מלבנון ואינתיפאדת אל אקצה הובילו את יואב רוזן לכתוב אוסף סיפורים על האלימות הטבועה במציאות הישראלית. בריאיון הוא מספר על הבחירה לעסוק בצד האפל של החיים ומדוע לקח לו כמעט עשור לפרסם ספר ראשון
בעולם שנברא בקובץ הסיפורים של יואב רוזן, עולם מסויט ועם זאת ריאליסטי להבעית, מומלץ ללכת בצעדים קטנים וזהירים כדי לא לדרוך על מוקש. ספר הביכורים שלו ,"קופי ופייסט" אמנם מתכסה באידיאולוגיה אנטי מיליטריסטית, מבקר את האלימות בחברה הישראלית, מצביע על אינסוף נקודות רתיחה קטנות – בפקקים, במחסומים, מול פקידים ממשלתיים – וגם מאפשר למים לגלוש; אך מתחת לכל אלה מפעפע משהו עמוק יותר. באמצעות הצבת הדמויות שלו בסיטואציות בלתי אפשריות, בדרך אגבית לחלוטין, רוזן מצליח להביא גם את הקורא אל המקום האפל שבו הוא נאלץ לשאול את עצמו איך הוא מרגיש מול מה שקרה. ואז המוקש מתפוצץ. המציאות הישראלית שמתוכה נכתבו הסיפורים טוענת אותם באלימות, אך נדמה כי רוזן לא רואה במציאות הזאת גורם יחיד ומבקש להצביע על איזו אפלה אפריורית שטמועה בנו ומניעה אותנו לפעול בדרכים כאלה ולא אחרות.
"לא ברור לי לגמרי למה אני מגיע אל האפלה הזו, אני עדיין מנסה להבין", מסביר רוזן. "בכתיבה אתה לוקח חומרים מהמציאות ובודק מה קורה איתם. אני רוצה לכתוב על מציאות פגומה ושבורה. אבל אני מנסה גם לכתוב טקסטים שיגרמו לקורא לחשוב, שיגרמו לו לקיים איזה משא ומתן עם עצמו מול החומרים האלה. עורכת אחת אמרה לי פעם שאני כותב על ישראליות מאוסה ונורא נפגעתי. הייתי אז צעיר מאוד, לקח לי הרבה זמן להבין שזה לא עלבון. מרבית האנשים כותבים על מה שסביבם. החומרים הם מכאן והשאלות שנשאלות הן מה עושים איתם, איזה עיצוב ספרותי נותנים להם, אילו דמויות מכניסים פנימה. לנופף בססמאות כמו 'כיבוש זה רע' או 'הכיבוש משחית', או להגיד שמציאות צבאית היא נוראה זה לא מספיק. הספרות היא מורכבת ועמוקה יותר. יש אנשים שקראו סיפורים שלי ולא הבינו לגמרי מה קרה בסוף או מה קרה בכלל. זה חלק ממה שאני מבקש לעשות, ולא כדי לזרוע בלבול ולשחק עם הקורא, אלא כדי לגרום לו לשאול שאלות. שיבדוק עם עצמו מה הוא מרגיש לגבי זה״.
מלבד כמה סיפורים יוצאי דופן מבחינה תמטית בספר – סיפור חניכה של ילדה שעולה מארגנטינה ולצד קשיי הקליטה מגלה את המיניות שלה ונידונה על כך לעונש שאפילו נזירות קתוליות היו מגדירות כקיצוני; צעירה ישראלית שמחפשת את עצמה באמסטרדם וסיפור שעוקב אחר שלישיית נמלטים במקום וזמן לא ידועים – כל הסיפורים בקובץ הזה עוסקים במה שרוזן מגדיר "מציאות ביטחונית מתוחה". רוזן שירת ככתב בביטאון חיל האוויר בתקופת היציאה מלבנון ואינתיפאדת אל אקצה. הרקע לסיפורים שלו הם גלי הפיגועים בירושלים, התפאורה היא של מחסומים צבאיים והריח הוא של ייאוש.
צילום: יולי גורודינסקי
"הסיפורים האלה נכתבו בשנים של ואקום", אומר רוזן. "אלה היו שנים שבהן התחושה הייתה שלא הולכים לשום מקום. לכן גם בסיפורים ניסיתי ליצור מעין ואקום והרמטיות. ואקום הוא דבר שלא מאפשר תנועה אבל כן מאפשר התבוננות. באמצעות כתיבה על מציאות ביטחונית מתוחה מתאפשר לי להגיע אל המקומות של האלימות והניכור בחברה הישראלית, ואז אני יכול לשאול מה בינינו ובין המציאות, מה בינינו ובין האדם שמולנו, איזה דברים קורים במרחב האנושי".
הניכור בסיפורים שלך מתחיל מחוסר תקשורת. הדמויות מבינות את עצמן היטב, הן רק לא מצליחות לתקשר זו עם זו.
"זה קצת מצחיק כשזה מופיע בספר שעוסק במציאות הישראלית, כי כשמדברים על 'מה ישראלי בעיניך' מדברים על זה שכולנו סחבקים, ישירים ויודעים להגיד מה אנחנו רוצים. כשעוצרים לבדוק אם זה באמת נכון מגלים את הניכור. אבל גם אם הסיפורים מציפים ניכור מסוים, הפורמט מציע את ההפך. ספר בעיניי הוא הפורמט היחיד שקיים היום ליצירת אינטימיות. הפעולה של הקריאה – לשבת לבד הספר – היא קריאת התיגר הכי משמעותית על עידן הפרעות הקשב והריכוז שאנחנו חיים בו. אם הקורא מגיע לספר ומגלה בתוכו אלימות וחוסר תקשורת הוא יכול לברר עם עצמו את הדברים האלה, לשאול את עצמו אם זה נכון או לא נכון, אם זה רלוונטי לגביו או לא. בסופו של דבר רוב הסיפורים קשורים למחיר שאנחנו משלמים. הם פחות עוסקים בגורמים ויותר בתוצאות, ולכן הם יכולים להיות רלוונטים עבור קוראים רבים".
אם אתם תמהים מדוע לקח לספר שעוסק בתחילת שנות האלפיים ונכתב באותם הימים יותר מעשור להתפרסם, אפשר להאשים בכך במידה מסוימת את ענף הספרים, או ליתר דיוק – את קריסתו המדוברת של ענף הספרים. כשהסיפורים של רוזן נשלחו לראשונה להוצאות הספרים, בסביבות שנת 2002, צומת ספרים הוקמה והציבה לראשונה אלטרנטיבה לרשת סטימצקי. ספרים החלו להימכר בחצי מחיר והשאר כבר היסטוריה.
צילום: יולי גורודינסקי
"התחילו להגיע תשובות מהוצאות ספרים", מספר רוזן. "ופתאום שמתי לב שבכלל לא מדברים איתי על ספרות אלא על כסף. כל הזמן שאלו אותי אם יש לי משהו ארוך יותר כי סיפורים קצרים זה לא מוכר. כך זה נמשך בכמה סבבים של ניסיונות. אפילו לא התווכחו איתי על הטקסטים, אהבו אותם אבל שאלו אותי אם יש לי משהו ארוך יותר. בשלב מסוים התייאשתי והתחלתי לפרסם סיפורים בודדים בכתבי עת שונים. רוב הסיפורים שבקובץ הזה התפרסמו כבר בעבר בפלטפורמות אחרות".
בכל זאת הצלחת לפרסם את הספר. זה אומר שהתנאים היום לפרסום סיפור קצר קלים יותר או שהז׳אנר זוכה לביקוש מחדש?
"היה לי מזל גדול שהתגלגלתי להוצאת אפיק שמעניקה מקום לז'אנר הזה. כל הפעולות שנעשות בענף הספרים בשנים האחרונות נובעות ממצוקה. קל מאוד לראות את כולם כרשעים, אבל זה לא נכון. רוב האנשים שעובדים בתחום עושים את זה ברמות שונות של אהבת הדבר. עם זאת יש כאן בעיות מבניות רבות ומוכרות היטב והן נותנות את אותותיהן. אז מנסים למצוא כל מיני פתרונות יצירתיים וכך פתאום את רואה הוצאות עם מוניטין מכובד, כאלה שגדלת עליהן, מוציאות שטויות שלא ייאמנו כדי לשרוד. הוצאות הספרים היום יורות לכל הכיוונים ואם יש שיפור קל במצבו של ז'אנר הסיפור הקצר יכול מאוד להיות שזה נובע מכך שמו"לים מוכנים להוציא הכל, גם אם זה ילך לגריסה, העיקר להוציא. הוואקום שדיברנו עליו קודם מופיע גם בזירה הספרותית, ועם זאת דברים קורים בתוך הוואקום. נוצרות בו שכונות ותת שכונות והמון רעשים״.
"קופי ופייסט". יואב רוזן, הוצאת אפיק, 182 עמ'
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
