Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
לא, אל תיבהלו: מדובר בפסטיבל Corona SunSets שחוזר לגן הלאומי בר"ג לאחר שנת הפסקה עם אמנים כגון בלקן ביט בוקס, עידן רייכל והצמד ויני ויצ'י. מהרו לרכוש כרטיסים
אנחנו יודעים ש"קורונה" הוא שם תואר שפחות זורם אחרי השנה האחרונה, אבל מבטיחים שבמקרה הנוכחי הקונטקסט חיובי. הבירה המקסיקנית הפופולרית פורסת חסות על פסטיבל המוזיקה האלקטרונית העצום שיתקיים בשבת הקרובה בגן הלאומי ברמת גן, בהשתתפות רשימה ארוכה של אמנים ובהם בלקן ביט בוקס, עידן רייכל, הצמד ויני ויצ'י ועוד.
לפי המארגנים, מדובר בפסטיבל הגדול ביותר שיתקיים בארץ מאז 2020 כשצפויים למעלה מ-10,000 חוגגים. הוא מתקיים במדינות רבות בעלם תחת השם Corona SunSets, ונערך פה באחרונה ב-2019, כשידענו מה זו קורונה הבירה בלבד. כרטיסים אחרונים נמכרים כעת בעלות של 275 שקל. הכניסה לבני 18 ומעלה בהצגת דרכון ירוק, או לאחר בדיקת קורונה בעלות של 50 שקל. פתיחת השערים ב-15:00.
שיאו של הפסטיבל, כך לפי המארגנים, "יערך בשעת השקיעה על הבמה המרכזית, שתהווה את שיא המוזיקה של המסיבה ותכלול מופע עוצר נשימה, כזה שעוד לא חווינו בישראל. עוד יכלול הפסטיבל עשרות אטרקציות ומתחמי פעילות ביניהם סדנאות תיפוף, איפור, הדפסות משי, קעקועים, בזאר מכירות ועוד. מתחם הפסטיבל מוגדר על ידי המפיקים כמתחם אקולוגי – כל המתקנים בנויים מעץ וחומרים ממוחזרים כאשר המוטו המרכזי הוא שמירה על איכות הסביבה". נציין גם שמדובר בפרי שיתוף פעולה בין קבוצת נוקס לבירה קורונה. לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
המוזיקה הישראלית עוברת רייכליזציה וכל שיניה נושרות בזו אחר זו. רייכליזציה (מלשון רייכל): תהליך כתיבת שירים המורכבים, בין היתר, ממלודיה נעימה ונטולת פגמים, החולפת ליד האוזן כמו אוויר, ומבוצעת על פסנתר או כלי מיתר אתניים ללא סאבטקסט או מורכבות. עידן רייכל פועל כבר 17 שנים כפס ייצור לשירים שכל תכליתם היא להנעים את הקיום הישראלי, או לחילופין להפוך אותו לשלו כמו הרקעים של ווינדוז 10. באלבום החדש ("ואם תבואי אליי") יש לא מעט שירים מהסוג הזה. "אל תשכח, הכל זה כמו גלגל מסתובב / על כל אחד שעולה, יש אחד שיורד / לא להביט אחור, ללכת לא לעצור", הוא שר בשירו הנעים "גלגל מסתובב". כל מה שקשור לדחפים, לפראות ולמיניות נמצא מעל לגן העדן שרייכל ברא: כשעצוב – נעים. כששמח – נעים. כשחרא – נעים. רייכל תמיד פעל במישורים ניטרליים, ולכן גם משך אליו בקלות יחסית אגדות מוזיקה שהגיעו לשלב הדמדומים בקריירה, שושנה דמארי וזהבה בן, שבזכותו חזרו לתודעה בממדים של יצורים מיתיים.
רייכל הוא טיפוס חמוד. כל כך חמוד שכמעט קשה לקבל את אנושיותו. נזקים, כעסים וכיף סתמי הם הלאה ממנו. הוא גם מוכשר להפליא. איזה עוד מוזיקאי ישראלי יצר מספר כזה של להיטים לאורך פחות משני עשורים? יש כל כך הרבה מהם שלא נותר לו אלא לחלק לאחרים, ולמבקרים לדבר עליהם במונחים סיטונאיים. בהתחשב בכל זה, אין פלא שרייכל הפך להורדוס של קיסריה – ולא רק שלה, גם של ראשון לציון, רעננה, תל אביב ועוד ערים בישראל (ומחוץ לה, במקומות בהם יש קהילות יהודיות) שרוצות בו לא פחות משהן רוצות בשלמה ארצי. האהבה לרייכל חוצת זהויות: היפסטרים, פנסיונריים וילדים – כולם מחכים לרגע בו יטבלו בתוך המים החמימים האלה.
בגיל 41 מדובר בהישג כביר לא רק במובן המסחרי אלא גם המוזיקלי. רייכל הוא טרובדור מודרני שיצק תבנית עבור המוזיקה הישראלית, אשר לפיה הכל פועל. התבנית הזאת העניקה לו כרטיס כניסה נצחי לרדיו והפכה אותו למנהיג השבט ולאב הרוחני של מוזיקאים, בעיקר אלה הנמצאים בתחילת דרכם – בין היתר יובל דיין, עידן רפאל חביב, גיל ויין, נתן גושן, בניה ברבי, ישי ריבו, עדן חסון ועידן עמדי – שהפכו לקואליציה השלטת ברדיו. כשזמר חסר כל מאפיינים אקסצנטריים רוצה להיכנס לפלייליסט, הוא צריך לעשות רייכל. להיות רייכל. להרגיש רייכל. להתפלל לרייכל. כלומר להתוות את כל משאביו וכישרונו להשגת התואר החשוב – נֹעם. הכללים ברורים: אין להזיק, לשרוט או לדפוק לאף אחד את המוח. אפשר ורצוי לשיר על רגשות, אך בלי לסטות מהנורמות הבורגניות. מן הסתם, אין כניסה ליצורים פראיים, משוגעים, מג'נונים ושאר הקיצוניים, עבורם שמורה משבצת שמרנית נפרדת (בדרך כלל במסגרת תכניות ריאליטי).
הרייכליזציה יוצרת מצב שבו כולם מפחדים להיות נון־קונפורמיסטים, מעניינים או פרובוקטיבים – כלומר לעסוק באמנות. זה קורה לא רק בגלל הכריזמה והכישרון של רייכל, אלא כחלק מתהליך גדול יותר של חברה שהפכה לפוריטנית ולשמרנית כמעט בלי שליטה. המציאות השתנתה, המלחמות נעשו מורכבות יותר, החופש המיני והליברליזם התפשטו אך גם המוסרנות והטהרנות. ומה עוד? גזענות, פוליאמוריה, עוני, סטיות, כסף, פמיניזם – הכל קורה. החומרים נמצאים מכל עבר, אין אדמה יבשה. אבל הצאצאים ואביהם ממשיכים לכתוב נעימות כחושות על פי נוסחי הפוליטיקאים הישראלים, שכידוע לא אומרים דבר על דבר. המוזיקה ברדיו היא ה"אין יותר ימין ושמאל" של גנץ. לשירים אין בשר, ליוצרים אין שיניים והכל רפוי ומנוון.
הלוואי שזה היה נגמר כאן, אבל הרייכליזציה לא פוסחת על בכירי התעשיה – כאלה שבעבר הזו עם פסיכדליים, הואשמו בביגימיה ויצאו מהארון כשכל הארץ נראתה כנחיל הומופוביים אחד גדול ומאיים; כאלה שעשו רוקנ'רול, הושפעו מלחנים ברזילאיים וערבבו אלקטרוניקה עם עבריות – מוזיקאים כמו ברי סחרוף, מתי כספי ועברי לידר – שבחמש השנים האחרונות הרייכליזציה הפילה אותם בזה אחר זה והפכה אותם לחוטאים בשמרנות ובנֹעם, תכונות שלהן מתלווה אך ורק דממה.
זה כמעט לא הגיוני להושיב את רייכל על כיסא הנאשמים. הוא עשה את שלו, הצליח כמו שאף אחד אחר לא, ולכל זה יש אפקט הגיוני. אפשר היה להניח לו אילולא האלבום האחרון היה ממושמע לכללים הרייכליים; אותם כללים המסרסים בשיטתיות את המוזיקה הישראלית, משטיחים ומרדדים את הרדיו; כללים שאין להם שום ערך ותכלית למעט לשמש מצג שווא לקיום רגוע. אבל הקיום כאן רחוק מלהיות רגוע – והילדים שרים על אהוב שברח באופן תבניתי או על גלגל שמסתובב, והכל בעודף רצינות, כאילו שמדובר בנושאים קריטיים וממשיים כמו כוכב לכת בקריסה, ארץ בקריסה או אדם בקריסה, ולא בשעמום כרוני – והנעים, מה לעשות, כבר לא כל כך נעים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
במיזם חדש שנע בין הקומות של התחנה המרכזית ובשילוב הקהל, יוצר תיאטרון מיסתורין את המופע החדש "SEVEN". זהו מופע תיאטרון, שירה ואמנות פלסטית שנע יחד עם הקהל בתוך שבע הקומות של מתחם התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מהקומה השביעית לתוך חללים ו"מבוכים אורבניים" המסתיימים בשלושה מפלסים מתחת לגובה הרחוב, בחלליה הפנימיים והסודיים של התחנה המרכזית.
מוני מושונוב, דרור קרן וליליאן ברטו במופע קברט במלאת 70 להולדתו של חנוך לוין, עם מערכונים ושירים מכל שנות יצירתו של המחזאי, כולל מערכונים שטרם הועלו על הבמה.
אנגינה פקטוריס – סאטירה חדשה בצוותא עם דבהל'ה גליקמן
שר הביטחון זקוק להשתלת לב. כמה חודשים לפני כן הועבר בישראל חוק שהשר הוביל ותמך בו בכל לבו: יהודים אינם יכולים לקבל תרומת איברים ממי שאינם יהודים. עכשיו הלב היחיד שבנמצא הוא לב של בחור פלסטיני. השר צריך לקבל החלטה, או שהוא לוקח את הלב ועובר על החוק – או שהוא מת.
טורניר קרבות אבירים יתקיים לראשונה באוניברסיטת תל אביב, בהשתתפות נציגים מ-17 מדינות. נציגי הנבחרות ישתתפו בקרבות מסוג דו-קרב מקצועי בשריון מלא תוך שימוש בחרבות, גרזנים וכלי נשק אחרים מתקופת המאה ה-14.
אירועי עונג שבת עוברים למחסן 2 ביפו כדי להפגיש ולקרב בין יהודים לערבים. השבוע: העששית הקטנה – הצגת תיאטרון צלליות המספרת את סיפורה של הנסיכה למיס, שיוצאת למסע חיפוש אחר דרך להכניס את השמש לארמון לפי צוואתו של אביה המלך, כדי שתוכל להפוך למלכה. וגם: שם טוב לוי במופע שירי משוררים.
10:00 (העששית הקטנה), 12:30 (שם טוב לוי), מחסן 2, נמל יפו
מופע הקאלט מייקל נולד כפרויקט סיום הלימודים של אבי דנגור. המופע הפך לתופעה נדירה בנוף המקומי עם קהל אדוק של מעריצים שרק הולך וגדל.
21:00, מוזיאון תל אביב לאמנות, 149 שקלים
שני 25.1
רייכל – פסנתר – שירים
הזמר והיוצר עידן רייכל,במופע יחיד בליווי פסנתר, בו יבצע את שיריו האהובים בפורמט אינטימי. בין שיריו המוכרים- "הביתה הלוך חזור", "ממעמקים", "יש בי עוד כוח", "מילים יפות מאלה", "מדברים בשקט" ועוד רבים.
חמישה ימים של הופעות מבוססות פסנתר, אשר יוצב במרכז רחבת הלבונטין והקהל ישב סביבו. בפסטיבל ישתתפו אמנים ממגוון ז'אנרים- רוק, ג'אז, מוזיקה קלאסית ועוד. הערב יופיעו חנן בן סימון, דן וינשטיין ואודי בונן.
אופרה לילדים על האחים הנזל וגרטל אשר הולכים לאיבוד ביער, פוגשים שם את המכשפה הרעה הגרה בבית הממתקים שלה, אך הם גוברים עליה וזוכים להתאחד עם הוריהם המודאגים.
17:00, האופרה הישראלית תל-אביב-יפו, שדרות שאול המלך 19
ששון קדם הציג השבוע קולקציה חדשה, בתצוגה שהייתה יכולה להיות המקורית והסוחפת ביותר בשבוע האופנה, לו רק הייתה מוצגת בו. בריאיון לרגל השקת קו קודר של בגדים שחורים, הוא מסביר למה העתיד נראה נהדר
"פשוט לא היה לי זמן הפעם, יש לי כל כך הרבה דברים על הראש כרגע", משיב ששון קדם לשאלה מדוע בחר לא להציג בשבוע האופנה בתל אביב, שהתקיים בשבוע שעבר. התשובה נפלטת במהירות, כמי שנשאל אותה שאלה פעמים רבות בשבועות האחרונים. "כבר כמעט הרגשתי שהשתתפתי", הוא מתבדח.
אפילו סחרחורת של 21 תצוגות בתוך שלושה ימים לא הצליחה לטשטש את היעדרו של קדם, וזו עדות לאפקט החזק של המעצב הוותיק. את הפלטפורמה הגרנדיוזית שהעניקה נותנת החסות של שבוע האופנה, חברת גינדי, המיר קדם באירוע צנוע בהרבה. בסוף השבוע האחרון הציג את קולקציית החורף שלו בפני קהל מצומצם בהיכל התרבות, במסגרת אירוע אופנה מטעם עמותת לילך, המסייעת לילדים ונוער בסיכון. אך הוא הפתיע לא רק בבחירת הפלטפורמה, אלא גם בקולקציה עצמה: קדם, שנוהג לרקום מבנים רכים וסמיכים ולתרגם אותם לבגדים פואטיים ומלאי דרמה, התרחק הפעם מהצבעים הקודרים שמזוהים עמו. התצוגה הזאת יכלה להיות המקורית והסוחפת ביותר בשבוע האופנה, לו רק הייתה מוצגת בו.
בלאק לייבל. צילום: גדי דגון
צבעים עשירים והדפסים הם לא אלמנטים שמזוהים איתך.
"נכון. הגזרות שלי הן עצמן 'צבעוניות', לכן אני נוהג להתמקד בגוונים מונוכרומטיים שישקיטו אותן, אך סקרן אותי לגלות מה יקרה אם פעם אחת אחרוג מכך. ברגע שמחליטים 'ללכלך' קולקציה בצבע או בהדפס – חייבים לטהר את מה שמסביב. לכן הפעם יצרתי הרבה פחות שכבות, כי לא הייתה לי ברירה אלא לנקות. רוב מערכות הלבוש מורכבות מפריט אחד או משני פריטים. הפעם השמטתי גם את התיקים, התכשיטים ואפילו הצעיפים. לא רציתי שדבר יסיט את העין מהבגדים עצמם, העדפתי שמרכז הכובד יהיה ברור. השאיפה הייתה להגיע לסוג המסוים של הצללית שאני רוצה, ושם לעצור. רציתי שקט, ויותר מזה – אוויר. לראשונה הרמתי את המכפלות מקו הקרסול וחשפתי 30 ס"מ מהרגליים. כך חדר אוויר מהקרקע, וזה הוסיף הרבה קלילות".
הייתה השראה ספציפית לקולקציה, או שתהליך העבודה שלך – הממוקד בגזרה ובצללית – הוא שהנחה אותך?
"אני אבסולוטי מאוד, גם כמעצב וגם כאדם, ותהליך העבודה שלי תמיד מתחיל ונגמר בגזרה. אני לעולם לא סומך על הבד שיעשה את שלו, אני חייב להתערב ולשלוט בו. אני עושה זאת באמצעות גזירה, בעיקר דיגום חופשי, אני אחד המעצבים היחידים בארץ שעדיין נאמנים לטכניקה הזאת. אין לי לוח השראה, אני לא יודע לצייר איורי אופנה יפים ואין לי גזרות בסיס שאני מפתח או דגמי עבר שאני חוזר אליהם. כל קולקציה היא תהליך בריאה מחדש. אין שום שכל ישר, הכל אינטואיטיבי מאוד. זה תהליך תובעני וסיזיפי, בייחוד מפני שלפעמים צריך לקחת הפסקה מהיצירה וללכת לבנק, להריץ עסק. ובכל זאת, בכל קולקציה חשוב לי למתוח עוד קצת את החבל".
בלאק לייבל. צילום: גדי דגון
אתה לא מרגיש צורך להמציא את הגלגל מחדש מדי עונה?
"אני לא מחפש מהפכות, ואין לי עניין בכותרות 'ששון קדם השתנה'. אחרי 23 שנים יש לי מספיק ביטחון בעצמי. את הקולקציות שלי לא מספיק לראות, צריך לקרוא אותן ולחקור כדי להבין אותן לעומק, וזה ממלא אותי".
הלהט שבו מתאר קדם את תהליך היצירה הטוטאלי שלו, יכול להטעות ולתאר אותו כאמן שחי בוואקום, מנותק מהקצב התובעני של תעשיית האופנה, אך ההפך הוא הנכון. עם הפרויקטים שכילו את זמנו ומנעו ממנו להשתתף בשבוע האופנה, נמנים דוריס פטיט, שיתוף הפעולה שהשיק בעונה שעברה עם הסטייליסטית דורין אטיאס, התלבושות שעיצב ללהקת המחול ורטיגו ולמופע החדש של עידן רייכל, ועוד לא דיברנו על היצוא לחו"ל.
מעל כל אלו מתנוסס קו הבלאק לייבל החדש של קדם עצמו, שאותו יחנוך בשבוע הבא ללא קשר לקולקציה העונתית שהציג בשבוע שעבר: "אני לעולם לא עושה בגדים עונתיים, אבל בקבוצה הזאת, הכוללת 35 פריטים שמבוססים על טפט יפני וסריג פוטר פשוט על טוהרת הצבע השחור, רציתי ליצור משהו אלמותי שכמעט נוגד את הקצב המהיר של תעשיית האופנה. אני הרי נהיה חולה בסוף העונה, כשאני רואה בגדים שלי נמכרים ב־30 אחוזי הנחה. התרבות הזאת עושה לי רע".
ששון קדם. צילום: יולי גורודינסקי
בוא נדבר על דורין אטיאס.
"זהו קו בסיסי וצעיר, אלה בגדים שכל אישה הייתה רוצה לשמור בארון לשנים. האתגר לא היה ליצור משהו שלא נראה קודם לכן, אלא להפך: לעצב בגדים שנדמה שכבר ראית. החיבור עם דורין הוא מעניין ומפרה. היא מביאה את התובנות שלה על מה נשים רוצות, ואני את הידע והניסיון שלי. כיף לנו מאוד לעבוד יחד".
קדם אמנם לא הציג את הקולקציה שלו בשבוע האופנה, אך לא מדויק לומר שלא השתתף בו כלל: ביום התצוגות האחרון עלה המעצב על המסלול כנציג הוועדה האמנותית ששפטה בפרויקט Upcoming Designers מטעם מפעל הפיס. בצד קולגות כגון דורין פרנקפורט ומאיה נגרי, התבקש קדם לסמן שמונה כישרונות מבטיחים מתוך 80 מעצבים צעירים שניגשו לתחרות על מענק בסך 150 אלף ש"ח לעיצוב קולקציה.
"היה לי מרתק לעבוד איתם", מסכם קדם, ששימש גם כמנטור עבור הדור הבא בתעשייה. "רוב מבקרי האופנה ציינו שזו הייתה התצוגה החזקה ביותר בשבוע האופנה. הייתי כמו אב גאה, זה ממש גרם לי להרגיש כאילו הצגתי בעצמי. התמיכה הכספית היא כל כך חיונית. כסף מאפשר דבר גדול – להיות נטול דאגה. החופש הזה הוא תנאי הכרחי ליצירה. אני צריך להרגיש כמו ציפור. התמיכה הזאת אפשרה למעצבים הצעירים להיות ציפורים לעונה אחת".
לאן הציפורים האלה נודדות?
"אני רואה עתיד חי ובועט. שבוע האופנה היה חזק, לכל המעצבים היו קולקציות ייחודיות ושונות זו מזו. אף אחד לא חיפף, וניכר שהעשייה הייתה ברמה גבוהה. חייבים לזכור שהתעשייה שלנו צעירה מאוד, וזו התחלה נהדרת".
ששון קדם 190־3,500 ש"ח, להשיג בחנויות המעצב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![צילום: יח"צ](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2014/08/sizes/ע-US-Idan-Raichel_עידן-רייכל-ארהב_P_wo_500_281.jpg "צילום: יח"צ")
