המונים הזורמים לפסטיבלי מוזיקה ברחבי העולם דוגמת הקואצ׳לה – שהתקיים בחודש שעבר, ואירח מופע ענק של ג׳סטין ביבר, וגם את נגה ארז וג'וזי שלנו – או Burning Man ו-Tomorrowland. הם לא רק מעריצים או חובבי מוזיקה, אלא צרכנים שנכנסים מרצון למעבדה כלכלית סגורה שבה חוקי השוק המוכרים לנו מהיומיום מושעים, לטובת מערכת הפעלה חדשה לגמרי. כשאדם משלם על בקבוק מים בערכים הנקובים במטבע דמיוני ששווה כמעט שני דולר, ועומד שעות בתור כדי לחזות במופעי ענק או במיצגים אמנותיים, הוא אינו צורך רק מוצר, אלא גם חוויה. המעבר הזה של הצרכן מקונה בלבד לשותף במערכת הוא לב הסיפור, שמתפצל לכמה מודלים פסיכולוגיים מרתקים שמשנים את כל מה שחשבנו על ערך וכסף.
>> משאירים לכם אבק: מידברן 2026 חוזר לבלגן לכם את נובמבר

המקרה המרתק ביותר של שינוי תפיסת הערך מתרחש דווקא במקום שמתיימר להעלים את הכסף כליל – פסטיבל "ברנינג מן" ודומיו, דוגמת המידברן הישראלי. כאן אנחנו פוגשים את הפרדוקס של "כלכלת המתנה": על הנייר, מדובר באוטופיה אנטי-קפיטליסטית שבה אין פרסומות, אין מכירה רשמית, והכל מבוסס על נתינה חופשית. אלא שמנקודת מבט צרכנית, מדובר אחד האירועים היקרים ביותר להשתתפות, כשמחירי הכרטיסים בשנה שעברה רק החלו מ-550 דולר, והיקרים שבהם, ומכירות "הרגע האחרון", האמירו עד 3,000 דולר עבור הכניסה לפסטיבל, מה שמבהיר לכולנו: הסטטוס הכלכלי לא נעלם, הוא פשוט משנה צורה.

במקום להשוויץ בכמה כסף יש לך, אתה מציג לראווה כמה משאבים יכולת להשקיע כדי "לא לקנות כלום". המותגים לא נעלמו, הם פשוט עברו תהליך של הסוואה בתוך חוויות, והצרכן מוצא את עצמו מוציא עשרות אלפי דולרים על לוגיסטיקה וציוד כדי לזכות בסטטוס חברתי שנמדד בנדיבות. זוהי הוכחה לכך שגם כשמפרקים את השוק המסורתי, היצר האנושי להחצנת מעמד רק מוצא נתיבים עקיפים ויקרים יותר לביטוי.

בזמן שבמדבריות נואדה מנסים להעלים את הכסף מהרדאר, בפסטיבלים כמו טומורולנד, שמתקיים בבלגיה, בוחרים בטקטיקה הפוכה ומתוחכמת של הפשטה. השימוש במטבעות סגורים, כמו ה-"Pearls" (ה״מטבע״ הפנימי של הפסטיבל, שערכו, דרך אגב, שני דולר בקירוב) הוא מלאכת מחשבת של פסיכולוגיה צרכנית. כאשר אנו ממירים שקלים או דולרים ליחידות ערך דמיוניות, ומשלמים באמצעות צמיד חכם שאותו, כמובן, אנו מטעינים מראש בסכום לא מבוטל כדי שחס וחלילה לא ניתקע בלי היכולת לקנות מים בשמש הקופחת, המוח שלנו חווה נתק קוגניטיבי המכונה "הפחתת כאב התשלום".

בדומה לצ'יפים בקזינו, ה״פנינים״ הללו לא מרגישות כמו עבודה קשה שהומרה למחיה, אלא יותר כמו אסימוני משחק בארקייד. הצרכן מבזבז הרבה יותר כי ה"מחיר" הופך למספר מופשט חסר משקל רגשי. ברגע שהקשר הפיזי והסימבולי לכסף הממשי נקטע, וגם מבטיחים לנו שנוכל להשתמש בכסף שטענו בצמיד בשנים הבאות של הפסטיבל – והוא לא, חלילה, ייזרק לפח (גם אם תכננו שזו תהיה חוויה של פעם בחיים), המחסומים הכלכליים נופלים, והפסטיבל הופך למכונת רווח משומנת ששואבת ערך מהמשתתפים מבלי שהם ירגישו את ה"דקירה" המוכרת בקופה.

כבר שנים שאנו עדים למודל ה"כלוב המוזהב" של פסטיבלי ענק כמו Ultra או EDC לאס וגאס. כאן האסטרטגיה היא יצירת מערכת סגורה והרמטית, תחת הכותרת המפתה של "הכל כלול", שאנו מכירים לא רק מפסטיבלים אלא גם מתחומים אחרים בחיינו, כמו מלונות וכפרי נופש. מלכודת ה״הכל כלול״, שעלותה כ-3,000 דולרים לאדם (בלי הטיסות) מציבה את הצרכן באשליה של שליטה. מדובר במצב שבו המשתתף מוותר על האוטונומיה הכלכלית שלו בתמורה לנוחות לכאורה ולשדרוגים.

ברגע שנכנסת למתחם ה-VIP או לריזורט של הפסטיבל, ששולמו כמובן מראש והיו "כלולים" במחיר החבילה, איבדתם את היכולת להשוות מחירים או לחפש אלטרנטיבות, ונפלתם למלכודת בדמות מונופול מתוכנן היטב שבו כל צורך בסיסי, מלינה ועד מזון, תומחרו מראש במחירי מקסימום. הצרכן המודרני מוכן לשלם פרמיה אדירה לא רק על המוזיקה, אלא על הסרת הצורך לקבל החלטות ולרכוש כל דבר בנפרד, ובכך הוא הופך לחלק ממערכת כלכלית שבה השליטה שלו על הארנק היא המשאב הראשון שמוקרב על מזבח החוויה.

בסופו של יום, הפסטיבלים הללו הם לא רק אירועי תרבות אלא מודלים כלכליים רדיקליים שמלמדים אותנו עד כמה אנחנו מוכנים לשלם ולהרחיק לכת כדי להרגיש שייכים למשהו גדול יותר מעצמנו, שבסופו של דבר, למעט המזכרות, שנמכרות גם הן בסכומי עתק (אם נבחר בכלל לרכוש), ישאירו לנו רק זיכרונות.
כותב הטור הוא מוטי אזולאי, חוקר התנהגות צרכנים בעידן הדיגיטלי ומרצה במכללה למנהל.

• טור דעה
• פסטיבל
• ברנינג מן
• כסף
• חיי לילה

חדשות טובות: אחרי כמה שנים קשות ומטלטלות, העיר שעולה מן המדבר חוזרת לעצמה. מידברן, אירוע השיא השנתי של קהילת הברנרים בישראל, חוזר להר צין ויתקיים במשך שישה ימים בין ה-2.11 ל-7.11 כשהוא מתעתד לסחוף אל הפלאייה כעשרת אלפים איש. ההכרזה על האיוונט פורסמה אמש, כחצי שנה לפני המועד, על מנת לאפשר לאמנים ולמחנות המשתתפים להיערך באופן מיטבי.

>> כל השכונה סלון לילה: 3 לילות שידליקו את הרחוב בנווה שאנן
>> אייקון התרבות החדש של תל אביב נחשף. והוא נראה וואו

"גם השנה אנחנו פוגשים מציאות מורכבת המשתנה מהר מהיכולת שלנו לעבד אותה", כך נמסר בהודעה למשתתפים הפוטנציאלים, "מלחמה, הפסקת אש, מתיחות – תנועה מתמדת בין כאב המלחמה לתקווה של החיים. שפיות ושיגעון. דווקא מתוך כל זה, יש בהקמת העיר אמירה כה חזקה. לבנות. להאמין. לחיות. לברוא מציאות משלנו. העיר שלנו נבנית במאמץ קהילתי והיא פסיפס אנושי יצירתי אליו כולם מוזמנים, עם השתתפות מתפרצת מתוך הגוף והנפש של כל אחד מאיתנו, התמסרות למיידיות החוויה, אי השארת עקבות אחרינו אלא רק בזיכרון, גיפטינג ללא ציפייה לתמורה, הזדמנות לביטוי עצמי רדיקלי, הסתמכות עצמית ולא אל אף אחד אחר, אחריות אזרחית כלפי הזולת ואי הסחרה (אף אחד פה לא לקוח פוטנציאלי, אלא משתתף/ת)".

כזכור, מאז שהגיע אירוע המידברן לשיאו ב-2018 עם כ-12 אלף משתתפים, חוותה העמותה המארגנת אותו שלל קשיים בקיומו: ב-2019 בוטל האירוע בגלל המשטרה, ב-2020 מחקה אותו הקורונה, ב-2023 הוא בוטל בגלל מלחמת שבעה באוקטובר, וב-2024 הוא נערך במתכונת מצומצמת ביותר עם כ-3,000 איש בלבד. בשנה שעברה, בלוקיישן החדש ליד הר צין, התחיל המידברן לחזור למימדיו ואם לא יקרה עוד אסון שישבש את קיומו השנה, צפוי האירוע בנובמבר למשוך כעשרת אלפים איש. מכירת הכרטיסים הכללית תיפתח ב-1 בספטמבר.

מידברן, לטובת מי שהחמיץ עד כה, היא עיר זמנית המבוססת על השתתפות, יצירה, גיפטינג (הענקת מתנות הדדית) והכללה רדיקלית – עקרונות שהתגבשו לראשונה במסגרת Burning Man והפכו לאורך השנים לבית תרבותי וחי עבור קהילה רחבה, מגוונת ויוצרת בישראל. המידברן נחשב לאיוונט הברנרים השלישי בגודלו בעולם אחרי המקור בנבאדה והברן הדרום אפריקאי.

העיר מתקיימת ללא מסחר כלל, ואין אפשרות לרכוש בה דבר מלבד קרח, אך כרטיסי הכניסה יקרים וגם ההשתתפות במחנה פעיל מגיעה עם עלויות משלה, מה שמציב רף כניסה כלכלי גבוה לאירוע ומייצר ביקורת חריפה נגד מה שהמשמיצים קוראים לו "בומבמלה להייטקיסטים". גם זה הפך לחלק מהמסורת: השונאים ישנאו ויטנפו בפיד, והאוהבים יתקרחנו על הפודרה ויחזרו עם מספיק אבק לכל העיר.פרטים נוספים? באתר המידברן.

• ❤ תרבות
• מידברן
• פסטיבל

זה לא זמן טוב לשירה. זה אף פעם לא זמן טוב לשירה, אבל חמש השנים האחרונות של מגיפות ומלחמות היו גרועות לשירה במיוחד. עובדה: במשך חמש שנים רצופות לא נערך פסטיבל תל אביב לשירה, אירוע שצבר תאוצה בעיר ההיפסטרית שלפני האסונות. אבל עכשיו? עכשיו הפסטיבל חוזר וזה קורה ממש ביום ראשון הקרוב (26.4) במתכונת כיפית במיוחד.

>> קליפורניה לאב: עוזרים לבר האהוב משוק לוינסקי לחזור להשקות
>> "רק היום!": הפסטיבל שמביא לשרונה את השווקים הכי טובים בארץ

אם כך, לאחר חמש שנים בהן לא התקיים, פסטיבל תל אביב לשירה – חגיגת השירה הגדולה בישראל – חוזר ויתקיים בתאריכים 30.4-26.4 כשהוא משתרע על פני עשרה ברים, בתי קפה ומועדוני לילה בשיתוף עם הרשות לקידום ופיתוח עסקים בעיריית תל אביב-יפו. במהלך השבוע הבא יתרחשו בכל ערב שני אירועים בהשתתפות כ-60 אנשי ונשות תרבות – משוררים, מספרות, חוקרים, מתרגמות, מוזיקאים ושחקנים – חלקם ותיקים וחלקם מפציעים לראשונה.

מופע הפתיחה יציין 50 שנה ל"הפואמה הביתית"- ספרו של אהרן שבתאי שישתתף באירוע לצד ירון לונדון, ויקירות מערכת טיים אאוט לדורותיה אפרת מישורי, ענת עינהר ושרון קנטור, עד יתקיים אירוע קריאה בימתית ב'יורד הים' של פרננדו פסואה בהשתתפות ג'וי ריגר, אורה מאירסון ורותי בורנשטיין, ואירוע הסגירה של הפסטיבל יגרור את מיטב השירה העברית העכשווית אל מרתפי מועדון הדאנג'ן.

על הניהול האמנותי של הפסטיבל מיודענו עודד כרמלי – משורר, סופר ועורך כתב העת הבה להבא והוצאת הבה לאור, ואת מופעי הפסטיבל ילווה דוכן ספרים מבית חנות הספרים היפואית אובלומוב, שיציגו ויציעו את ספרי המשוררים המשתתפים והמדוברים.​

"החזרה של פסטיבל השירה לרחובות העיר היא מעבר לאירוע תרבותי. בתקופה שבה המרחב הליברלי והיצירתי מאותגר, תל אביב-יפו ממשיכה להוות עיר מקלט לחופש הביטוי ולרוח האנושית", אמרה חן אריאלי, סגנית ראש העירייה. "השירה היא לא מותרות; היא מאבני התשתית הדמוקרטית שלנו, והיא מקבלת משמעות עמוקה עוד יותר כשהיא יוצאת מהאולמות הממוזגים אל תוך הברים והעסקים המקומיים שלנו. בחיבור הזה שבין מילה כתובה לחיי לילה תוססים, אנחנו אומרים בקול ברור: תל אביב-יפו תמשיך להוות בית ומשענת ליצירה הישראלית. לא נפסיק לתמוך ביצירה המקומית ובמי שיוצרים ויוצרות אותה, ולהבטיח שהקול שלהם ימשיך להישמע, חופשי ונוכח, בכל פינה בעיר".
>> פסטיבל תל אביב לשירה, 30.4-26.4, מגוון לוקיישנים ברחבי העיר.כל הפרטים על כל האירועים כאן

• ❤ תרבות
• שירה
• פסטיבל
• עיריית תל אביב

בעידן שבו המגע העיקרי עם אוכל קורה דרך אפליקציות, שווקים היו ונותרו מעוז אחרון שבו עוד אפשר למשש, להריח ולטעום. שוק הכרמל, היהלום שבכתר, הפך אמנם בשנים האחרונות לזירה קולינרית תוססת של מסעדות רחוב, אך בדוכנים ניתן עדיין למצוא ירקות, תבלינים וחומרי גלם פאר התוצרת המקומית. פסטיבל "רק היום" משקף את מושג השוק ככור היתוך, ומביא לשרונה מרקט על קצה המזלג את מיטב מטעמי השווקים שמחוץ לעיר. השפים ישראל אהרוני וגיא גמזו חרשו את הארץ, טעמו וליקטו את דוכני האוכל והבסטות הכי טובים ויצרו את הסל האמיתי של ישראל – עם חומוס מיתולוגי, מתוקים אוריינטליים, תבלינים ומשקאות.
>> קליפורניה לאב: עוזרים לבר האהוב משוק לוינסקי לחזור להשקות

"מכיוון שאנו מוגבלים במקום, נאלצנו להצטמצם ולהסתפק בחמישה שווקים: מחנה יהודה כמובן, ואדי ניסנס, שוק רמלה, שוק נתניה המקסים והתקווה", מסביר אהרוני את הרציונל שמאחורי הבחירה, שהותירה בחוץ שווקים ששווה להכיר כמו זה שבבאר שבע. בכל שוק נבחרו מספר דוכנים וחנויות, ומתוכם אצרו שני השפים את המוצרים שלדעתם הם המעניינים והמיוחדים ביותר. כך למשל משוק נתניה נבחרו כריך פריקסה מסנדוויץ' סוסו וקציצות ערוק של בוקובזה; ומשוק מחנה יהודה חמוצים וממולאים ממעדני צדקיהו, הקובנה האייקונית של ג׳וני קובנה, מופלטות רחוב של נונה ומשקאות הבריאות של איש האתרוגים.

את שוק רמלה ייצגו הבורקס של דולי וחומוס חליל המיתולוגי; מחיפה יגיעו מאפי טאבון לוהטים ושולחן מתוקים מזרחי משוק ואדי ניסנס ואוכל רוסי משוק תלפיות ועוד ועוד. שוק הכרמל נותר מחוץ לרשימה ("הוא שוק נהדר ואני מת עליו, אבל להביא הכרמל לשרונה מרקט זה להעביר מחדר אחד של הבית לחדר השני"), אך אהרוני וגמזו לא חשבו לוותר על תל אביב. משוק התקווה הם בחרו בקובה המפורסמת של קובה תרנגול, במאפים המופלאים של המאפייה הבוכרית ובפלודה פרסי, ומשוק לוינסקי את הכריכים של מעדניית יום טוב, שכבר הכרזנו לא פעם שהם מהטובים בישראל כולה.

למרות שקשה להפתיע אותו, אהרוני מודה שבחריש המעמיק נתגלו פנינים שהצליחו לסחרר אפילו את חוש הטעם המנוסה שלו. "אני לא יודע אם אי פעם הייתי בשוק נתניה – אני כבר בן 75 ולא תמיד זוכר הכל – אבל הוקסמתי ממנו, במיוחד מ'פינוקי האוכל של כרמל', מקום שמגיש אוכל טריפוליטאי-צפון אפריקאי. יש לו סירי ענק שטוחים ורחבים, חמישה-שישה סירים עם תבשילים שכל אחד מהם מלאכת מחשבת. זה כל כך הפתיע אותי וזה הדבר שהכי משמח אותי שמגיע לשרונה מרקט. מזמן לא אכלתי אוכל כל כך טעים".

את השלישייה הפותחת שלו, לצד תבשיל טבחה בסלק ופקיילה משוק נתניה, משלימה בקלאווה של עבאס אוגלו מחיפה, "ממש קרוב לבית ילדותי. הבקלוואות שלהם לא מתוקות עד כדי צריבה, המתיקות מאוזנת ואפשר להרגיש את טעם הפיסטוק". בימי הפסטיבל אהרוני וגמזו יסתובבו בין הדוכנים וימליצו על הפייבוריטים שלהם, וזו ההזדמנות לשדרג את המטבח וגם לתפוס אותם לסלפי.

שף נוסף שצפוי למגנט אליו את תשומת הלב הוא אורי ירמיאס (אורי בורי), איש ים ותיק ומטובי השפים בארץ, שיביא לשרונה מרקט את ניחוחות הדגים ופירות הים של עכו. תמצאו אותו מאחורי הבר של הפישופ, מכין מנות שוק פשוטות וטריות א לה מינוט. המסעדות ודוכני האוכל המרקט משתתפים בחגיגה במנות ספיישל, למשל צ'יפס עם ערימת שווארמה מצ'יפס אמסטרדם, מעורב ירושלמי במזנון של איל שני, מסחן כרוב צלוי של ג'ונאם ועוד. בפיצה הר סיני, בירה בשוק ויין בשוק יציעו הטבות מיוחדות למועדון "ביחד בשבילך", ואם יישאר מקום בבטן כדאי לקחת בחשבון את הבייגל האמריקאי של לאה צרפתי, בורקס קומפלט מהבורקס הבולגרי, בריוש סלט ביצים של רחל בשדרה והעוגיות המשובחות של סופט קוקיז.

בדוכן התבלינים הגדול תמצאו ריכוז של ניחוחות ותערובות מיוחדים כמו התבלינים העיראקיים של תבליני נעמה משוק התקווה, תערובות הרמב"ם של דלאלי משוק טבריה, קפה משוק ואדי ניסנס ואפילו שוקולד דובאי משוק נתניה. אחרי שסיימתם להעמיס תנו קפיצה למידל בר, הבר שבמרכז המרקט שמתחפש לחמארת שוק – מקום לשבת, להרים צ'ייסר ולהתחבר לפרלמנט כמו בכל שוק שמכבד את עצמו. חייבים להודות שזה הופך את השיר "אצא לי השוקה" להרבה יותר מפתה מבדרך כלל.
"רק היום" – פסטיבל השווקים הישראליים, קלמן מגן 3 (שרונה מרקט), רביעי-שישי (29.4-1.5), רביעי 22:00-10:00, חמישי 23:00-10:00, שישי 16:00-09:00, הכניסה חופשית

• אוכלים שותים
• שרונה מרקט
• שווקים
• פסטיבל
• מחנה יהודה
• שוק רמלה

זה לקח כמעט עשור של איחור אופנתי, אבל הנה אנחנו, שומעים פודקאסטים בדרך לעבודה, בחדר הכושר ובזמן שטיפת הכלים כמו בכל העולם, תראו אותנו. הלב מתמלא גאווה. סופסוף אימצנו את התופעה הבינלאומית, וכמו כל דבר שאנחנו מאמצים כאן בישראל, אנחנו מאמצים אותו חזק חזק, מחבקים ומועכים ומגזימים. איזה כיף זה. והכיף רק מתחיל, כי מתברר שלהעביר פודקאסט למופע לייב על במה מול קהל – זה להיט לוהט כאן אצלנו. עובדה: יש לזה פסטיבל שלם.

>> יחיד ומיוחד: פסטיבל תיאטרונטו ישתלט בפסח על יפו בפעם ה-35
>> "אתה חייב לקרוא את זה" מכניסה את הגרוב מחדש לעולם הספרים

כן, הבנתם נכון (כי קראתם את הכותרת?), הפסטיבל שלקח את טירוף הפודקאסטים מהרשת והעלה אותם לבמה חוזר. פסטיבל פודפסט – יוזמה והפקה מקורית מבית מרכז ענב לתרבות של עיריית תל אביב-יפו – הושק לראשונה בשנה שעברה וזכה להצלחה גדולה וסולד-אאוטים לכל אורך הסקאלה, והוא יכה שנית בחודש הבא (21.3-12.3) עם ליינאפ משובח שיאפשר לקהל המאזינים לפגוש את מיטב יוצרי הפודים ולחוות הקלטה בלייב של מבחר הסכתים אהובים ומרתקים.ואלהההסכתים שישתתפו בפסטיבל השנה:

"שיר אחד"//מאיה קוסובר וניר גורלימספקים הצצה אל אחורי הקלעים של הפודקאסט הפופולרי והאהוב מבית כאן הסכתים "שיר אחד". הם יספרו על תהליך העבודה של חשיפת הסיפורים מאחורי השירים שהפכו לפס הקול של החיים שלנו, מלאכת הכתיבה והעריכה והאופן שבו הן מתערבבות ומתמזגות עם המציאות הישראלית של היום.

"פודקאסט רצח"// פודקאסט על רוצחים סדרתיים בהובלתמאיה גזית ושי מגלשנכנס לרשימת Top20 של ספוטיפיי ישראל ארבעה חודשים בלבד לאחר עלייתו לאוויר ב-2022. בכל פרק, מאיה מספרת סיפור על רוצח סדרתי ושי, בתפקיד המאזין הסקרן, שואל שאלות. בערב החגיגימרסל מוסריתיכנס לנעליו של שי, ויחד עם קהל המאזינים והצופים, היא תאזין לסיפור חדש בפעם הראשונה ותשאל שאלות תוך כדי הסיפור.

"מרבד הסיפורים"// סדרת פודקאסטים לילדים בהפקתתיאטרון חיפה, בהשתתפות שחקנים ומדבבים, בליווי מוזיקה מקורית. כל פרק מתמקד באגדה מארץ ומתרבות אחרת, חושף את הילדים לצלילים, למנהגים ולסיפורים הקסומים של אותו מקום וסוחף את המאזינים הצעירים למסע בדמיון מסביב לעולם.

"הסיפורים שמאחורי הסיפורים"// המפיק והפודקאסטריובל מלחיחושף לראשונה על הבמה את כל מה שלא נכנס לפרקים: הטעויות המצחיקות, הרגעים המרגשים והדרך המפותלת שעבר מההתחלה ועד היום. אל תחמיצו הזדמנות לשמוע את הסיפורים שמאחורי הסיפורים.

"PHOTO VOICE" // מבית פוטו ישראל.מעבדה לקולות ודימויים, המקדמים דיאלוג ויזואלי ושינוי חברתי. מנחים:אייל לנדסמן, מייסד PHOTO IS:RAEL ופרופסור מני מלכהמאוניברסיטת בן גוריון.

"המניפה" //ידידיה ויטלבשיחה פתוחה עםרונה קינן. הפודקאסט של המרכז הגאה העירוני ושל בית-אריאלה הסכתים מארח את אחד הקולות החשובים ביותר במוזיקה הישראלית בכלל ובתרבות הלהט"בית בפרט. שיח אינטימי בשיתוף קהל, על זהות, על יצירה, על חיי משפחה וחיים בישראל – ועל המאבק לקיים את כל אלה בתחושת גאווה.

מרכז ענב לתרבות של עיריית תל אביב-יפוביסס את מעמדו כחלוץ ומוביל בהופעות חיות של פודקאסטים בלייב, כולל שני פסטיבלים ייחודיים – פודצ'יק לילדים ולנוער שרץ מזה שנתיים ו"פודפסט" – המביאים את ההסכתים המואזנים והפופולאריים ביותר לבמת ענב, זאת לצד הרצות קבועות של מפגשי המאזינים של "הסכתוס" מבית "הארץ" והסכתים נוספים שעולים במהלך השנה.
>> פסטיבל "פודפסט", 21.3-12.3 // מרכז ענב לתרבות, אבן גבירול 71 תל אביב //כל הפרטים וכל הכרטיסים כאן

• ❤ תרבות
• פודקאסטים
• מרכז ענב
• פסטיבל