פסטיבל הרוקנ’רול החדש "רעש לבן", שיערך בחודש הבא (9.10) בקיסריה, משלב בין דורות שונים של הרכבי רוק עם גיטרות שינסרו עד הלילה - אז ביקשנו מהמשתתפים היותר צעירים שיספרו לנו מתי נדלקו על המשתתפים הוותיקים. יצא קשר בין דורי
זה נכון, הרוק הישראלי ידע ימים יפים מאלו – או לפחות, ימים שבהם הוא תפס את הספוטלייט. אבל זה לא אומר שהוא מת, אלא רק מתגלגל מחדש – יש הרבה מוזיקאים צעירים שחוזרים אל הגיטרות והמוזיקה הבועטת, ולומדים מהדורות שלפניהם איך צריך להישמע רעש. הפסטיבל החדש "רעש לבן", שיתקיים בפארק העסקים קיסריה ב-9.10 (כאן כרטיסים) מאחד בין הדורות עם הרכבים שראו במו תופיהם את שיאי הרוק של הניינטיז וצעירים שעוד יביאו את הרוק לשיאים חדשים בעתיד. ביקשנו מהאמנים היותר צעירים לבחור את הקטעים האהובים עליהם מגיבורי הגיטרה שהם מופיעים איתם, וקיבלנו מכתב אהבה בין דורי. תנו ברוק.
>>זהב פסקול: ראיון עם האיש שעיצב את פסקול הסדרה "זהב שחור"
הפסוליה של דייזי | מופע הארנבות של ד"ר קספר, "בשמלה אדומה"
״הבחירה בשיר 'בשמלה אדומה' של מופע הארנבות של ד"ר קספר הייתה כמעט מובנת מאליה עבורנו. השיר הזה לוקח אותנו ישר לעשור האהוב עלינו במוזיקה – שנות ה-90, תקופה שבה הרוק בארץ ובעולם שבר את כל המוסכמות. יש בשיר המטורף הזה שילוב מושלם בין הוייב הגראנג'י של נירוונה, גישה של רוקנ׳רול על מלא וגיטרות מלוכלכות לפנים. בדיוק ה-DNA של הפסוליה, כמו שאנחנו אוהבים".
עומר יפת (ילד) | יוני בלוך, "כל כך הרבה שירים"
בחרתי בשיר "כל כך הרבה שירים" של יוני בלוך. שיר ענק של אמן שתמיד היה השראה ענקית בשבילי. החיבור הזה קיבל תפנית מטורפת כשהוא הוציא קליפ לשיר ושילב בו קטע ערוך מתוך האודישן שלי ב"הכוכב הבא". ראיתי את זה, עפתי, וישר שלחתי לו הודעה באינסטגרם עם הצעה הכי כנה שיש: "תן לי לחמם אותך". לראות את הדרך מאותה הודעה ועד לרגע שבו אנחנו מופיעים יחד באותו הפסטיבל זו סגירת מעגל מדהימה ומרגשת במיוחד.
טליה ישי (הזאבות) | מוניקה סקס, "הר של בייגלך"
כשהייתי בתיכון למדתי מוזיקה בצוללת הצהובה בירושלים. אחד המקומות הכי רוקנרול שקיימים. בהופעת סיום בכיתה י"ב, אחד השירים שבחרתי לנגן, מבין כל השירים בעולם, היה "הר של בייגלך". התחלתי את ההופעה עם סטנדרט ג'אז, ואז חירבתי אותו – הפכתי אותו לטרנס שבור מדוסטרש, והרמתי את המגבר גיטרה לווליום לא פרופרציונאלי. ואז נכנסו הקלידים הכנסייתיים, ומשם לליין גיטרה האגדי, תופים וסולואים פססה ואסיר משוחרר שנכנס לסלון ומצא מולו הר. לבשתי שמלה שחור לבן. קיבלתי ציון 100, אבל עם הערה שאם לוקחים סטנדרט ג'אז כדאי לדעת לנגן אותו טוב. אחרי כמה שנים זכיתי לנגן עם שחר בכל רחבי הארץ שירים שלו ושל מוניקה, וגם להקליט איתו ביצוע לייב לשיר הזה (וגם פעם אחת עם יהלי ופרוייקט נוער מוזיקלי ארוך שנים עם פיטר. ספי, אתה בא פרוייקט בסיסטים?). יאללה רוקנרול בקיסריה!
חן יאיר (הזאבות) | פלד, "כפרה"
פלד הוא האמן האהוב עליי בארץ. אף אחד לא כותב ומגיש טקסט כמוהו. הוא שנון,מצחיק אותנטי ומוכשר בטירוף. היום שבו הבנתי שאני איתו לנצח היה היום שבו שמעתי את גרסת הלייב של "כפרה". בום. צמרמורות במקום. הלהקה שלו זה הדבר הכי יציב וטייט שיש, ואין שילוב שיותר עושה לי את זה מראפ ומטאל יחד. סטייל בערימות. הם משקיעים כל כך בעיבודים, בביצוע, בהפקה, בתאורה, בסאונד, במרצ׳ מפחיד. אלף רמות מעל כולם. "חברות שלך יודעות שאני לארג׳ וההורים שלך חושבים שאני ערס".
יובל גולד | שייגעצ, "מרלין מונרו"
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי את הקליפ של "מרלין מונרו". הייתי ילד, ולא הבנתי בדיוק מה אני רואה, אבל זה היה נראה לי הדבר הכי מגניב בעולם. הגיטרות, האנרגיה ובעיקר התחושה שהם פשוט עושים מה שבא להם. הייתי צורח את השיר בחדר כמו משוגע, וכשהוא היה נגמר הייתי מחזיר אותו להתחלה. מבחינתי זאת הייתה הפעם הראשונה שרוקנרול הרגיש כמו משהו שאני רוצה להיות חלק ממנו.
נדב לוזיה (מטאטא השמד) | יוני בלוך, השיר שיוני יבחר
שלום טיים אאוט, כאן הרשבצ של מטאטא השמד, ואני רוצה לספר לכם על הפעם ההיא לפני 20 שנה, כשהייתי ילד קטן וחוצפן וכתבתי ליוני בלוך אימייל נחוש ולא מתנצל כמה ימים לפני הופעה שלו בבארבי בת״א. האימייל הלך משהו כזה: "היי יוני, אני גם אוהב מאוד את האלבום שלך וגם לא רע בתופים, לכן אני אשמח לעלות לבימת הבארבי ולנגן איתך שיר אחד במקום המתופף שלך". יוני היה מאוד מנומס, וענה לי משהו כמו "אתה חמוד אבל המתופף שלי מאוד אוהב לתופף וזה לא חברי להוריד אותו מהתופים". יוני, אם אתה קורא את זה – עברו 20 שנה, והפעם אני לא מקבל לא כתשובה! נתראה על הבמה בפסטיבל – אתה יכול לבחור את השיר שאנגן. בכבוד רב, הרשבצ, מטאטא השמד.