Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: דוקומנטרי מוזיקלי שינקה לכולנו את הראש
שימו פליי. "פט שופ בויז: אז ועכשיו". צילום: יח"צ
אחרי יום סוחט רגשית אולי כדאי להתנתק עם משהו רחוק וקליל, אולי קצת מוזיקלי, אולי טיפה מעודד. ותזמון לא רע, ב-yes בדיוק מציעים שורה של דוקומנטרים מוזיקלים מעודדים שיחזיר לכם קצת את האנרגיה עם טיפה פופ מוצלח
ימים מוזרים של סערת רגשות עוברים על המדינה, ואנחנו הקטנים לא מסוגלים לעשות הרבה מעבר ללהציע לכם ערב של ניקוי רעלים. בתזמון לא רע בכלל, מישהו ב-yes החליט שזה זמן טוב להביא מספר דוקומנטרים על מוזיקת פופ, ואנחנו מודים לו מקרב לב כי באמת שהיינו צריכים משהו כזה. אין יותר טוב מלהתעסק לרגע בשירים מטופשים משנות ה-90 כדי לחזור לאיזון.
אז בואו נעשה את זה לפי רמת הניתוק שתצטרכו – אם זה ניתוק מקסימלי, אז אין טוב יותר מלבחור במיני סדרה "אייס אוף בייס: All That She Wants", המספרת במהלך 3 פרקים את עלייתה ונפילתה של להקת הפופ השוודית שפרצה את הגבולות הבינלאומיים, והיתה גם מקור לשמועות רבות (וכן, מתייחסים גם להם בסדרה), אבל בעיקר כזו שהביאה לנו להיטים שנדבקים לראש כמו בלון מסטיק מפוצץ.
אם בא לכם משהו קצת פחות בועתי, תוכלו לחזור אחורה לסבנטיז, עם הסרט הדוקומנטרי "גלוריה גיינור: I Will Survive", שעוקב אחרי מסע הקאמבק של הזמרת בעלת הלהיט האחד, ועוקב אחר הוצאת אלבום גוספל זוכה גראמי וניסיון לקאמבק אחרי 50 שנים של תסכול. עבור משהו קצת יותר חכם, אתם יודעים שסרט הדוקו "פט שופ בויז: אז ועכשיו" יספק לכם מבט מעניין על אחד מצמדי הפופ המבריקים בהיסטוריה, גם בימי התהילה של האייטיז, וגם כיוצרים המוערכים של היום, שלא מפסיקים להוציא מוזיקה. כבר כיוון טוב להירגע מכל הרגשות האלו. דוקו-פופ, עכשיו ב-yes VOD
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
על פניו אין ליהוק מתאים יותר מפט שופ בויז להופיע במסגרת מצעד הגאווה התל אביבי. הרכב שכתב כמה מהמנוני הקהילה היפים והאפקטיביים ביותר אבל יודע גם שעם כל הכבוד למילים חכמות ולמפגני כוח וזכויות, אנחנו פה בעיקר כדי להרים.
אבל מה שבהתחלה נראה כמו רעיון מוצלח ושאף להיות אקורד הסיום הבינלאומי של המצעד הפך בחסות הנסיבות למישמש לא מוצלח. אחרי יומיים רצופים של גאווה, ברור שהגרעין הקשה של המצעד לא היה זה שפקד את ההופעה, אם לשם כיוונו המארגנים. לא עזרה גם העובדה שממש מעבר לכביש הופיע עופר נסים, וקריאות "עופרה עלתה?" הצליחו לחצות את כל דרך רוקח עד ההופעה עצמה.
פט שופ בויז הם אחת מלהקות הפופ הגדולות בהיסטוריה, הם לא צריכים תירוץ כדי לבוא להופיע בישראל. הניסיון של המארגנים לקשור אותם בקשרי עבותות למצעד על ידי מסט דיג'יי מקדים של לא פחות מ-4 שעות (!) לא ברור. ייתכן שהיה מדובר בסט נפלא, אבל חצי השעה האחרונה שלו הזכירה לי בעיקר רמיקסים של שירי פופ שמשמיעים בשיעורי זומבה. ואני לא הולכת לשיעורי זומבה. לכל זה תוסיפו את העובדה שזה הביקור הרביעי של הלהקה בארץ עם אלבום חדש חביב אך לא מופתי ("Super") ותקבלו שילוב לא מבטיח.
עופרה עלתה? (צילום: ליאור כתר)
ובכל זאת, הכל נשכח עם הרגע הראשון בו ניל טננט פתח את הפה והוכיח שהוא עדיין אחד הזמרים עם הקול הכי יפה בפופ העולמי. ההופעה נפתחה עם "Inner Sanctum" מהאלבום האחרון, שסימן את הכיוון של המופע כולו: מסיבה של אהבה. את ההארדקור השאירו למשאיות במצעד. רייב? אולי. אבל עם הרבה דרופים מהסוג הרך והמלטף. ובאותה רכות ממש טננט שר את המילים: You're a star The girls, the guys They all know who you are
טננט הוא לא רק אחד מהקולות הכי טובים במוזיקה אלא גם אחד ממשוררי הפופ הנהדרים ביותר. הפט שופ בויז תמיד ידעו לדבר לרגליים, אבל בלי לשכוח לפנות ללב ולראש. האלבום האחרון לא הצליח לשבור את שיאי הרגש האלה, לא מוזיקלית ולא מילולית, אבל גם שיר סטנדרטי של הפט שופ בויז יודע לתת עבודה.
מעבר לשירים טובים פט שופ בויז הם גם אמני אסתטיקת פופ. על המסך הענק על הבמה דימוי רדף דימוי בסט ויז'ואלי מסחרר שיש להודות שלפרקים נראה כמו אופציית השאפל בנגן המוזיקה של Windows 98 אבל לפרקים הצליח להשתלב באופן מדויק ומהפנט ולהיראות ממש כמו הלמות הלב של המוזיקה עצמה, שהייתה בעיקר הלהיטים הגדולים מהאייטיז והניינטיז. מי שבכל זאת התבאס ממחסור חלקי בלהיטים יכול היה להתענג על כמות הפעמים הלא פרופורציונלית שטננט אמר "תל אביב" ו"תודה רבה". למזלו חן בריטי מציל מכל מניירה מאוסה.
אחרי קרוב לארבעים שנות קריירה, טננט וכריס לואו כבר לא ילדים. אבל הסקרנות, הרעב והרעננות עדיין עומדים לצידם גם היום ומאפשרים להם לטעון כל מסיבה באנרגיה של אהבה. מצד שני, אותה האנרגיה דאגה גם לשמור על המסיבה בטמפו רגוע יחסית. קשה היה לשים את האצבע על רגע יוצא דופן בו נרשם איזשהו אפקט "וואו", אולי בעקבות סט ליסט מאוזן מדי שדאג לשבץ לצד כל להיט נצחי שיר חדש, כזה שעל כל שיר הרמות דאג לתקן את העניינים עם בלדה. פט שופ בויז הם אולי ילדי הפופ, אבל אתמול הם לא באו להשתולל.
מה שבכל זאת נרשם כשיא הערב היו המנוני הקהילה, ובמיוחד "It's a Sin" מ-1987, שהצליח אולי להזכיר שאנחנו עדיין נמצאים במקום בו לא מעט אנשים חושבים שאכן מדבר בחטא, ו"Left on My Own Devices" בגרסה חדשה ומהממת. האכזבה המהותית היחידה הייתה העובדה שרגע לפני ש-"Go West" התחיל, נוגנה הפתיחה של "Heart", אחד השירים הכי יפים של הלהקה, שמהר מאוד התפיידה במהלך טיזרי משהו.
ייתכן שגם הלהקה עצמה הבינה שבהופעה הזו הלב שלנו לא החסיר פעימה, וכבר אחרי שעה ועשרים הזדרזה לתת הדרן שמח אך מתוקתק בסיום שנתן מנה גדושה של פאן וסגר יפה את ההופעה עם הרבה הרמות.
ההופעה של הפט שופ בויז לא הייתה המסיבה הכי טובה בעיר, בטח לא בסוף שבוע כזה. היא כנראה גם לא הייתה המסיבה הכי טובה שהם הרימו, אבל היא ללא ספק הייתה הכי אפקטיבית. מהסוג שיושב בול על שבת בערב ושולח אותך הביתה עם חיוך אבל גם עם היכולת לתפקד למחרת. אמנם לומר על פופ שהוא אפקטיבי נשמע רע, שהרי מהותו של שיר פופ טוב היא ההיפך הגמור, ואמני פופ לא צריכים לקבל הנחות ותק או גיל, אך בכל זאת – אבל אין מה לומר, המפעל של פט שופ בויז עובד. גם כשמכונה זו או אחרת חורקת. מה שהפך אותם ללהקה שמקומה בגן העדן של הפופ מובטח הוא לא העובדה שמדובר במכונה מיומנת אלא העובדה שמדובר במכונה עם נשמה. אתמול בערב המכונה עלתה קצת על הנשמה, אבל כל עוד היא שם זה עובד, וזה נסלח.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הפט שופ בויז, הלא הם הצמד ניל טננט וכריס לואו, מגיעים לישראל להופעה אחת במסגרת סיבוב "Super World Tour", שתתקיים בתאריך 10 ביוני בפארק הירקון. ההופעה תתקיים יום אחרימצעד הגאווה, ומדובר בהופעה הרביעית של ההרכב בישראל.
בשנת 2000 הופיעו הפט שופ בויז בבריכת הסולטן בירושלים ובאמפי-פארק ברעננה, ב-2009 הופיעו בגני התערוכה בתל אביב וב-2013 בהיכל נוקיה בתל אביב.
צמד הפופ האלקטרוני החל לפעול בלונדון בשנת 1981 והחל מאמצע שנות השמונים עלו לגדולה עם להיטים כמו "West End Girls", "It's A Sin", "Always on My Mind", ועוד רבים. ההרכב המשיך לפעול ברציפות יחסית עד היום, עם שינויים מסוימים בסגנון ובאופי ההופעות. לקראת סוף שנות האלפיים זכו הצמד להצלחה מחודשת, ולישראל הם מגיעים לאחר צאת אלבומם ה-14, "Super", בשנה שעברה.
פט שופ בויז, פארק הירקון, 10 ביוני 17:00,כרטיסיםהחל מ-204 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
עם פעימת הסינתי הראשונה שפותחת את "Super", האלבום החדש של הפט שופ בויז, ברור שהרכב הפופ החשוב והמשפיע ביותר של שנות ה־80 בא לחגוג. “Happiness״, השיר הפותח, הוא הצהרה הן מבחינת הסאונד והן מבחינת התוכן: להוציא אלבומי רימיקסים שונים של שירי הצמד לאורך השנים, הוא מציג את הפט שופ בויז בגרסת הקלאבית ביותר עד כה. במובן זה הוא ממשיך את הקו המוזיקלי של האלבום הקודם שלהם מ־Electric“ ,2013״, אבל ב״Super״ אין כמעט זכר לשורשי הניו ווייב של הלהקה.
זה לא שהאלבום מנותק רעיונית מהמהות של הפט שופ בויז. אחרי הכל מדובר בלהקה שניהלה תמיד מערכת יחסים ענפה עם הדיסקו, מבחינה מוזיקלית וגם מבחינת הקשר ההיסטורי ההדוק בין גייז למוזיקה אלקטרונית. ובכל זאת יש משהו מפתיע בנוכחותם של קטעים כמו “!Pazzo״, האינסטרומנטליים כמעט. הם יפים אבל לא כל כך נחוצים. הם עשויים נכון, נוצצים, מופקים יפה, אך הם לא הפט שופ בויז. זה טיעון בעייתי, כי בסופו של דבר (כמו כל להקה אחרת), הם פשוט מה שהם רוצים להיות באותו רגע. אבל ״Super״ לא משביע את הרעב לאלבום של הפט שופ בויז. לכריס לואו יש אוזן ללחנים מושלמים, אבל במעטפת הבומבסטית הזאת הם הולכים לאיבוד, ואם בנוסף לכך אין באלבום הזה ציטוט אחד שמתחשק לקחת הביתה לתמיד, בשביל מה היינו צריכים את כל זה?
מה באלבום?להיטי רחבה רועשים שלא מנצלים את היכולות של טננט ולואו.
לשמוע?לא אלבום טוב במיוחד של הפט שופ בויז וגם לא אלבום האוס מעניין מדי.
Pet Shop Boys, Super
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
