האלווין כבר מזמן מאחורינו אבל איטליה חווה כעת רגע פרנקנשטייני משלה: היא יצרה מפלצת שאינה יודעת כיצד להשתלט עליה, מפלצת מוכרת מאוד לתושבי אזורי הבילוי המרכזיים בתל אביב: האכילה בחוץ. אלפרסקו סטייל. וליתר דיוק, לאכול במסעדה – אבל בשולחן שניצב על הרחוב. זה אולי לא נשמע מפלצתי, אבל תושבי פירנצה לגמרי רואים את התופעה משתוללת ברחובות והורסת את העיר. זה מכוער, זה מפריע, זה מלכלך, זה מרעיש. ועכשיו זה אסור.

בעקבות קמפיין תושבים עיקש ונחוש שקרא למועצת עיריית פירנצה לאסור את פעילותן של מסעדות על חשבון שטח הרחוב, הכריזה מועצת העיר בשבוע שעבר כי החל מתחילת 2026 תיאסר הצבת שולחנות בחוץ (וגם כיסאות, כן, למה אתם חייבים להתחכם) על מסעדות ב-50 רחובות וכיכרות היסטוריים בפירנצה, כש-70 ספוטים נוספים יהיו כפופים לתקנות מחמירות.

נדמה שאף אחד לא ממש מרוצה מהתוצאה הזו. המקומיים שהובילו את הקמפיין אומרים שהצעדים שנוקטת העירייה לא ימנעו ולא יעלימו את מבוכי השולחנות ברחובות העמוסים, המקשים על התושבים לפלס דרך לביתם והחוצה ממנו, בעוד בעלי העסקים מודאגים מהאפשרות שההגבלות ירחיקו תיירים פוטנציאליים וייפגעו בענף התיירות וההסעדה כולו. ומי שיצא לו לאכול בטרטוריה נחמדה ברחוב ציורי בפירנצה בוודאי יסכים שזו חלק מהחוויה.

בעלת מסעדה אחת בפירנצה אף אמרה ל"טיימס" האנגלי שמקומות הישיבה בחוץ חיוניים להצלחת העסק שלה, כמו גם של טרטוריות רבות אחרות. מומחי תעשייה מודאגים שדחיקתן של המסעדות בחזרה פנימה תפגע דווקא במסעדות אותנטיות עם ערכים מקומיים, ותשלח תיירים לאופציות זולות, מהירות ומוכרות, תוך פגיעה בנתח הרווחים הדקיק גם כך של בעלי העסקים הקטנים.

המקומיים, עם זאת, לא משתכנעים. במהלך הדיונים על מקומות הישיבה בחוץ, הבהירו התושבים לנבחרי העיר שהרחובות שלהם הפכו ל"מסלול מכשולים", והם נאלצים להשתחל בין שולחנות, תפריטים וגדרות כדי להגיע לכל מקום. מנכ"ל תחום התיירות בפירנצה, יאקופו וויצ'יני, מסכים ואומר ש"הגבלת ארוחות אלפרסקו תסייע להגן על המרחבים הציבוריים ועל המורשת הפלורנטינית", ותהפוך את העיר נוחה יותר למגורים עבור תושביה.

איפה בפירנצה תיאסר הצבת מקומות ישיבה בחוץ?

האיסור יתמקד באתרים היסטוריים וברחובות צרים מאוד. מקומות איקוניים כמו הפאלאצו וקיו, הפונטה וקיו וכיכר האופיצי ייכללו ברשימה. גם במקומות שבהם ההגבלה לא תחול, עסקים עשויים להידרש להסיר גדרות או מחסומים שהונחו סביב השולחנות ולהימנע משימוש בשמשיות ענק. גורלן של הכיכרות הגדולות בעיר – פיאצה דלה סינוריה, סנטה מריה נובלה, פיטי והרפובליקה – עדיין לא הוכרע, אך החלטה בעניינם צפויה עד סוף השנה.

• אוכלים שותים
• מסעדות בחו"ל
• פירנצה
• תיירות

• Facebook
• Twitter
• Email

אחת לחצי שנה גודשים את רחובות פירנצה עשרות אלפי יצרנים, קניינים, עורכי אופנה, כתבים, צלמים ובלוגרים. הם מגיעים לכאן לכבוד פיטי אומו, יריד אופנת גברים שמציג מגמות בולטות לעונה הבאה (הפעם: קיץ 2016) ומתקיים מאז 1972. היריד הנוכחי, שנערך בשבוע שעבר בפעם ה־88, עמד בסימן צבעוניות וצבעים. במהלך ארבעה ימים הציגו 1,178 מותגים, מיותר מ־30 מדינות, את הדגמים, החומרים, הצבעים והגזרות שבהם יתמקדו במהלך העונה הקרבה. על רקע הסגידה האיטלקית ללבוש גנדרני, בלטו בו כמה מגמות המחזקות את תפיסת הנוחות והפרקטיות השולטת באופנה העולמית בשנים האחרונות.

העבודה היא חיינו

אחד המתחמים הוקדש לבגדי העבודה האהודים במיוחד על גברים צעירים שחזותם המטופחת מסגירה כי מלאכת כפיים אינה חלק משגרת יומם. בחלל בלטו וריאציות לסרבלי עבודה, בין היתר של המותגיםElevenparis,Department5ו־Nigel Cabournעם סגירת רוכסן, חגורת בד נקשרת וגזרות רחבות, בגוונים בהירים כמו שמנת ולבן לצד ירוק חאקי וזית, כחול כהה ושחור. בגזרת הג'ינס ניכר חיזוק משמעותי של מגמת המכנסיים הרחבים, שרובם מסתיימים מעל לקרסול. ככלל, הג'ינסים, כמו הסרבלים, ממשיכים את מגמת האוברסייז והריחוק מהגוף שמאפיינים את מסלולי התצוגות בעונות האחרונות.

המרענן הלא רשמי

באזור שבו הוצגה האופנה האורבנית בלטה מגמת הדפסים צבעוניים ומופשטים, המדמים טפטופי צבע ומשיחות מכחול בצבעי סגול, כתום וצהוב על רקע לבן. בלט גם המעבר של גוני הניאון מהלבוש הספורטיבי למחויט, כמו מכנסי הכותנה של המותגYMCהמשלבים בין גזרה קלאסית לצבע כתום ניאון. מגמה נוספת שממשיכה להתרחב בעונה הקרובה היא “המראה הבלתי מתאמץ", המורכב מנעליים שטוחות, לרוב סניקרס או כפכפים בעלי רצועה אחת, עם בגדים הנוטים לפרוץ את מוסכמות הלבוש האירופי הנוקשה והמעונב. רבים מהמבקרים ביריד החליפו את החולצות המכופתרות בטי שירטס מתחת לחליפות.

הפריט הבולט: וסט

יותר מכל, הפריט שמסתמן כדומיננטי בעתיד הקרוב הוא הווסט, שזכה לפרשנויות מעניינות עד קיצוניות. בעוד מותגי יוקרה התהדרו בווסטים מחומרים עדינים כמו כותנה דקה, פשתן או משי – בקרב יצרני בגדי העבודה בלטו וסטים מבדים עבים ובהירים עם כפתורים רבים. מותגים אוונגרדיים יותר, כמוArt Comes First, הציגו וסטים בעלי מראה סמי צבאי. היו גם ניסיונות מאתגרים במיוחד, כמו וסט הדומה לחליפת הצלה או וסט שחור שהורכב מכמה רצועות והזכיר אפוד קרב של לוחמי גרילה, שניהם שלAvant Toi.

לסיכום: חוצפה בפיאצה

אולי סוד כוחה של האופנה האיטלקית הוא היכולת להציע נתיב תמרון בין מסורות וקודים שנטמעו במשך מאות שנים לתנאי השוק העכשווי, הכאוטי והמהיר. אותו שילוב של עבר־הווה־עתיד בלט לעין במיוחד ברגע השיא של היריד: תצוגת האופנה של מוסקינו בראשות ג'רמי סקוט, שהלביש את הדוגמנים בדגמים ססגוניים בהשראת נהגי מירוצים ומודעות פרסום. המעצב, הידוע בסגנונו הפרוע והבוטה, ערך את תצוגת האופנה בפלאצו קורסיני, מהארמונות הבארוקיים המפוארים בפירנצה. על פניו המפגש בין בארוק – המקרין פאר ואצילות – לבין הגסות של סקוט נראה צורם, אך מתוך הניגוד הזה צמחה הרמוניה, שלא רק משקפת באופן מדויק את רוח התקופה ההפכפכה, אלא משמנת את תדמיתה של תעשיית האופנה האיטלקית.

• וסט
• פירנצה
• ג'רמי סקוט
• מוסקינו
• יריד
• ג'ינס
• בגדי עבודה
• מותגים
• Pitti Oumo
• אופנה
• החיים היפים
• בגדי גברים