טליה רסנר היא הבעלים והמייסדת של נולה אמריקן בייקרי, הקפה-מאפיה הייחודי שמתמחה במאפים ומאכלים אמריקאים איכותיים (דיזנגוף 197). היום (שני, 24.2), במסגרת "סיפורים מהמטבח המשפחתי", מיזם של מוזיאון העם היהודי "אנו" וחטיבת האוכל שלו FOODISH, תקיים רסנר מפגש בבייקרי ובו היא תספר על "קייג'ון יהודי: האוכל של הקהילה היהודית בניו אורלינס" ותגיש לאורחים גאמבו כשר.הכניסה חינם. עוד פרטים כאן.

>> ריח של תל אביב הישנה וסמל של קוליות // העיר של ענת ברזילי
>> יופי אנושי שלא קיים בשום מקום אחר // העיר של רון מיכאל

ב-7.10 הייתי בבית, במיטה עם ארי הבן שלי (היום 5.5). חדר השינה שלנו הוא הממ"ד, אז האזעקות לא היו דרמה גדולה. בכל זאת, באזעקה השנייה ההורים שלי כבר עדכנו שיש טבח במסיבה ברעים, ואני זוכרת שזה היה נשמע לי הזוי לגמרי. זה עדיין נשמע לי ככה.הייתי בשוק לגמרי בהתחלה, כמו כולן.ם. בהיתי יום שלם בטלוויזיה (ארי היה כל היום בטלוויזיה השנייה ולא הבין מאיפה כל הטוב הזה נפל עליו…).
למחרת הלכתי לתרום דם בסנטר. יש לי סוג דם o, והרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, לעזור. הייתי שם כל היום עד שבע בערב ולא הצלחתי לתרום. הגיעו כל כך הרבה אנשים, שלא הגיעו אלי בכלל. התור היה עוצמתי. במהלך היום, כשאני עדיין בתור, קיבלתי שיחה מחברה שסיפרה לי שהודיעו שמי שהיה יד ימיני בשנה הראשונה בנולה, עמרי מיכאלי, נהרג.
עמרי היה בן אדם שהיה כולו לב, כזה שרואים אותו בעיניים ובחיוך ובכל דבר שהוא עשה. פרינס צ׳ארמינג, באמת, מהקלישאות. הרגשתי תמיד בטוחה לידו, כמו כולן.ם. הוא היה בלתי מנוצח. אני עדיין לא קולטת שהוא מתושכל זה עדיין כל כך רחוק מלהיגמר.

1.שקיעות בים

הכי קלישאה תל אביבית, אבל לא מזמן הגעתי להבנה שכולנו קלישאות של עצמנו… אני אישה של הצפון הישן אז גבעת הילטון זה ה-go to שלי.

2. פארק הירקון

זה באמת נכס מטורף שיש לעיר, שני רק לים. יש בפארק כל כך הרבה חלקים שונים עם אופי אחר. אני אוהבת מאוד את האזור שקרוב לשכונת חרוזים ברמת גן, איפה שהפארק מרגיש יותר טבע אמיתי. לא מזמן גיליתי גם את הגן הטרופי, מקום מהמם באמצע הפארק שלא הבנתי איך לא הייתי בו קודם. זה בדיוק מה שאני אוהבת – שאני תמיד מגלה בפארק משהו חדש.

3. קפה יעל

אני אוהבת מקומות אמיתיים וזה מקום ממש אמיתי בעיניי. נעים, לא מתיימר, אגבי במובן הכי טוב של המילה, עם אוכל שהוא תמיד ממש טעים ומוקפד.
צייטלין 18

4. הקיר של דור

דור פלג, חבר קרוב ואמן מוכשר, עשה קיר לעירייה ברחוב ראש פינה 25 פינת הרכבת. עבודה מרגשת ויפהפיה, שבקטע מצמרר העבודה עליה הסתיימה ב-6 באוקטובר 2023, מה שהפך אותה למדויקת יותר מתמיד, כמו חץ בלב וכמו חיבוק חם מלא בנחמה.
ראש פינה 25

5. מסעדות שיושבים בחוץ ויש בהן אווירה קלילה

אייבי, התדר ורומנו, פיצה לילה. איכשהו עם השנים, ואולי גם בגלל העיסוק בתחום, בסוף בא לי לשבת במקום נעים, שאני יכולה לשבת בנוחות, לאו דווקא בכיסא ושולחן וסטינג סטנדרטי. להיות באוויר הפתוח ולאכול אוכל טרי וטעים ולא מתחכם. אמיתי.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

זה לא המקום, אלא הסטרס באוויר. ברור שכל מה שקורה פה משפיע על כולנו, אבל היציאה לרחוב כבר מרגישה כמו יציאה לקרב. העבודות בכל מקום, המרחב הצטמצם ממש פיזית בהמון מקומות בעיר, כולם לחוצים ומוציאים הכל על כולם – צופרים, מעירים זה לזה, מתערבים לך בחיים בלי שביקשת, נדחפים בתור, לא מכבדים מרחב אישי… זה קשוח. תנשמו עמוק ותנסו להיות נחמדים אחד לשני. Make love not war.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
ההרצאות של יערה קידר. הייתי בינתיים ב-2 הרצאות, אחת על הנסיכה דיאנה ואחת על ג׳קי קנדי, אבל אני בטוחה שכל ההרצאות מעולות מעניינות ומהנות בדיוק כמוהן. יערה דוברת רהוטה, אמיתית ומלאת ידע וחן. קשה שלא להתאהב בה. ההרצאות מספקות אסקפיזם לעולם האופנה והאומנות, אבל גם הצצה לעולמן של נשים אייקוניות חזקות ופורצות דרך ושיעור באיך אפשר להעביר מסרים ולהשפיע גם כשהתנאים מוגבלים, להשמיע קול גם דרך אופנה.

איזויצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
#strugglingwithgoodbye הוא שמו של פרויקט של יעל רסנר. כן, היא אחותי, אבל היא גם אמנית רגישה, עדינה ונוגעת ללב. היא מצלמת פרחים נובלים ועוסקת בקושי שבפרידה ממשהו שהיה בו יופי וזמנו עבר. היופי מלא הרגש של הפרחים הנובלים מעורר אצלי, במיוחד מאז השבעה באוקטובר מחשבות על הרבה דברים שהיו ואינם, אבל גם מעורר תקווה שתמיד אפשר למצוא יופי וחמלה, גם במקומות שנראים לנו אבודים.את הפרויקט ניתן לראות כאן.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש כל כך הרבה מטרות טובות. בונות אלטרנטיבה, תרבות של סולידריות, תמיכה בנשים, פליטים. לא חסר לאן לתרום או להתנדב. פשוט תתרמו, תתנדבו, תנו מה שאתם יכולים, מתי שאתם יכולים. גם כשזה קטן, זה טוב לעשות קצת טוב.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
"האחים" עושים עבודה מדהימה מבחינה עירונית, תרבותית וחברתית. יש להם מסעדות מעולות, אבל הם כל כך הרבה מעבר לזה. העשייה שלהם רק הולכת ומעמיקה וזה פשוט מעורר השראה. שאפו.

מה יהיה?
זאת שאלה שאני שואלת את עצמי כל יום, ואין לי תשובה. אני מנסה להתרכז במה שטוב ממש כרגע. השגתי כרטיסים לכבש השישה עשר וזה כבר מנחם את ליבי. יש מלא דברים מהממים שיקרו בשבועות הקרובים, אני מתרגשת.

• העיר שלי
• נולה בייקרי
• חוף הים בתל אביב
• פארק הירקון
• קפה יעל
• אמנות רחוב
• אייבי
• תדר
• רומנו
• מוזיאון אנו ANU

>> שמרית לוסטיג היא בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב, ובמשך למעלה מעשור שיחקה בתיאטרון החאן, בקאמרי ובבית לסין, בסרטי קולנוע ובתוכניות טלוויזיה.ספר הביכורים שלה, "בית לוריא", רואה אור בהוצאת לוקוסומככב בשבוע הספר העצמאישיגיע מחר לרמת גן, מחרתיים לטבעון ואחר כך לחיפה. אם לא ביקרתם בו עדיין אז אתם עושים את שבוע הספר לא נכון.

1. קינג ג'ורג פינת שינקין

לכבוד בת המצווה שלי, אחותי הגדולה לקחה אותי לטקס התבגרות בתל אביב. הברזנו מבית ספר ולקחנו אוטובוס בינעירוני (פעם ראשונה) לעיר הגדולה. בדרך אחותי סיפרה לי את כל מה ששמעה על רחוב שינקין: "יש שם חנות תכשיטים שנמצאת בתוך חדר מדרגות!! קרפ עם ריבת חלב, חנות דיסקים בגודל של כלבו. "חוצמזה, את יכולה לבחור לך מתנה אחת". ירדנו על קינג ג'ורג – פינת שינקין. בוטקה קטנטן העמיד כמה כובעים ושמלת טאי די בעשרה שקלים. "את זה", ביקשתי אחוזת התלהבות והתחלנו לצעוד במעלה הרחוב המפורסם. עוד חנות ועוד חנות ועוד חנות. החזקתי את שמלת הגופייה המוכתמת, מסונוורת מזוהר אכזריותו של הפומו – עונשם של הפרובינציאלים!

>> העיר של נועה קלגסבלד: כדורגל, בשר ומקום ללהק בו אנשים
>> העיר של רותם ליברזון: 5 מקומות טעימים ונעימים בתל אביב

2. קריית מאיר

אני מתגוררת במובלעה סוריאליסטית במרכז ההריסות של כיכר רבין. טורים של בניינים שנבנו במקור לשיכון מעונות עובדים. בין הבתים חולשת חורשת יער סודית ונסתרת מהעין התל אביבית – רחבת ידיים, ירוקה, מלבלבת עצי אבוקדו, שסק ועוד מיני פינות חמד קסומות. בתקופת הקורונה הסגר החייה מחדש את החזון השיתופי של קריית מאיר. בהתחלה הילדים קראו אחד לשני מן המרפסות וירדו לשחק למטה על הדשא, ומשם חוסר המעש וההגבלות הוריד את יתר השכנים למדשאות עם בירות, במבה ומסכות. המגיפה חלפה אמנם, אבל הקיבוץ הדימיוני שלנו – נשאר.

3. אוניברסיטת תל אביב

בשנה האחרונה התחלתי לימודי תואר ראשון בתוכנית לכתיבה יוצרת, בפקולטה למדעי הרוח. בגיל 41 אני לומדת למבחנים ומגישה עבודות עם חברים שנולדו אחרי רצח רבין. אם כבר משבר – ממליצה לעבור אותו בגילמן.

4. קפה יעל

רצה המזל והמקום עם האוכל הכי הכי טעים בעיר, והשירות הכי הכי מתוק שיש בעיר והאנשים שהכי הכי אהובים עלי בעולם – נמצא שבע שניות מביתי.צייטלין 18

5. רכיבה מרובע 4 לרובע 8

לאחר הרבה התלבטויות החלטתי לנטוע את סטודיו הכתיבה שלי מרחק שלושה ק"מ דרומית מביתי. אני עולה על אופניי ובשדרות ח"ן פינת דיזנגוף אני שומטת מעלי את תפקיד האם. בחציית כיכר הבימה אני נפרדת מתכנון חופשת הקיץ, הרשמה לחוגים ושאר בורגנות. בשדרות רוטשילד קצת אחרי בצלאל יפה, אני לובשת חזות נערית וכשאני מפדלת לתוך האין-שדרות – זקני צומח וגופי מגדל על עצמו שלל קעקועים. אני נכנסת לחדרי ושוהה שם עד השעה 15:30. ברכיבה הביתה, בדיוק כשאני חולפת על פני רוטשילד 66, אני חוזרת אל זהותי המקורית או אולי זו המתחזה.

• העיר שלי
• שינקין
• קינג ג'ורג'
• אוניברסיטת תל אביב
• דובנוב
• אופניים
• קפה יעל