תוך כדי רכיבה היא מגדלת זקן וקעקועים. העיר של שמרית לוסטיג
"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: השחקנית שמרית לוסטיג מוציאה ספר ביכורים ("בית לוריא") בדיוק בזמן לשבוע הספר העצמאי, ועושה לנו סיבוב בשכונה הכי טובה בעיר ובפתרון המושלם למשבר גיל 40
>> שמרית לוסטיג היא בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב, ובמשך למעלה מעשור שיחקה בתיאטרון החאן, בקאמרי ובבית לסין, בסרטי קולנוע ובתוכניות טלוויזיה. ספר הביכורים שלה, "בית לוריא", רואה אור בהוצאת לוקוס ומככב בשבוע הספר העצמאי שיגיע מחר לרמת גן, מחרתיים לטבעון ואחר כך לחיפה. אם לא ביקרתם בו עדיין אז אתם עושים את שבוע הספר לא נכון.
1. קינג ג'ורג פינת שינקין
לכבוד בת המצווה שלי, אחותי הגדולה לקחה אותי לטקס התבגרות בתל אביב. הברזנו מבית ספר ולקחנו אוטובוס בינעירוני (פעם ראשונה) לעיר הגדולה. בדרך אחותי סיפרה לי את כל מה ששמעה על רחוב שינקין: "יש שם חנות תכשיטים שנמצאת בתוך חדר מדרגות!! קרפ עם ריבת חלב, חנות דיסקים בגודל של כלבו. "חוצמזה, את יכולה לבחור לך מתנה אחת". ירדנו על קינג ג'ורג – פינת שינקין. בוטקה קטנטן העמיד כמה כובעים ושמלת טאי די בעשרה שקלים. "את זה", ביקשתי אחוזת התלהבות והתחלנו לצעוד במעלה הרחוב המפורסם. עוד חנות ועוד חנות ועוד חנות. החזקתי את שמלת הגופייה המוכתמת, מסונוורת מזוהר אכזריותו של הפומו – עונשם של הפרובינציאלים!
>> העיר של נועה קלגסבלד: כדורגל, בשר ומקום ללהק בו אנשים
>> העיר של רותם ליברזון: 5 מקומות טעימים ונעימים בתל אביב
2. קריית מאיר
אני מתגוררת במובלעה סוריאליסטית במרכז ההריסות של כיכר רבין. טורים של בניינים שנבנו במקור לשיכון מעונות עובדים. בין הבתים חולשת חורשת יער סודית ונסתרת מהעין התל אביבית – רחבת ידיים, ירוקה, מלבלבת עצי אבוקדו, שסק ועוד מיני פינות חמד קסומות. בתקופת הקורונה הסגר החייה מחדש את החזון השיתופי של קריית מאיר. בהתחלה הילדים קראו אחד לשני מן המרפסות וירדו לשחק למטה על הדשא, ומשם חוסר המעש וההגבלות הוריד את יתר השכנים למדשאות עם בירות, במבה ומסכות. המגיפה חלפה אמנם, אבל הקיבוץ הדימיוני שלנו – נשאר.
3. אוניברסיטת תל אביב
בשנה האחרונה התחלתי לימודי תואר ראשון בתוכנית לכתיבה יוצרת, בפקולטה למדעי הרוח. בגיל 41 אני לומדת למבחנים ומגישה עבודות עם חברים שנולדו אחרי רצח רבין. אם כבר משבר – ממליצה לעבור אותו בגילמן.
4. קפה יעל
רצה המזל והמקום עם האוכל הכי הכי טעים בעיר, והשירות הכי הכי מתוק שיש בעיר והאנשים שהכי הכי אהובים עלי בעולם – נמצא שבע שניות מביתי. צייטלין 18
5. רכיבה מרובע 4 לרובע 8
לאחר הרבה התלבטויות החלטתי לנטוע את סטודיו הכתיבה שלי מרחק שלושה ק"מ דרומית מביתי. אני עולה על אופניי ובשדרות ח"ן פינת דיזנגוף אני שומטת מעלי את תפקיד האם. בחציית כיכר הבימה אני נפרדת מתכנון חופשת הקיץ, הרשמה לחוגים ושאר בורגנות. בשדרות רוטשילד קצת אחרי בצלאל יפה, אני לובשת חזות נערית וכשאני מפדלת לתוך האין-שדרות – זקני צומח וגופי מגדל על עצמו שלל קעקועים. אני נכנסת לחדרי ושוהה שם עד השעה 15:30. ברכיבה הביתה, בדיוק כשאני חולפת על פני רוטשילד 66, אני חוזרת אל זהותי המקורית או אולי זו המתחזה.
