בתחילת "ספנסר", כתוב על המסך שהוא "משל שנגזר מטרגדיה אמיתית". החיווי הזה נועד לשחרר את הסרט ממחויבות לפרטים המדויקים של ההיסטוריה של הנסיכה דיאנה, ולאפשר גישה פיוטית לסיפורה העצוב שכבר תואר באינספור טקסטים. אלא שהתסריטאי סטיבן נייט ("לוק", "כנופיית ברמינגהם") גם לא מתחייב לקונספט שלו עצמו, והתוצאה היא סרט פשטני ולא מגובש, שיש בו רגעים יפים לצד קלישאות גסות, ובעיקר חסר בו פענוח של הגיבורה, מעבר להיותה קורבן פוטוגני. המסר העיקרי שעולה ממנו הוא שדיאנה היתה בחורה עם טעמים פשוטים, שהעדיפה לאכול המבורגר עם הילדים, וכללי הטקס המלכותיים שהגדירו כל דקה מיומה חנקו אותה.

בדצמבר 1991, אחרי עשר שנות נישואים לא מאושרים לנסיך צ'רלס (ושנה לפני פרידתם הרשמית), דיאנה נוהגת במכונית פתוחה בכביש כפרי, תועה בדרכה אל בית אחוזה בנורפוק שבמזרח אנגליה, שם מתכנסת משפחת המלוכה לחג המולד. צ'רלס, המלכה אליזבת וכלבי הקורגי שלה כבר הגיעו, וגם הבנים וויליאם והארי. רק הנסיכה מאחרת. עם בואה היא מצולמת מזווית עילית שמדגישה את קטנותה למול הטירה העצומה וכל מה שהיא מייצגת.

בדקות הבאות דיאנה נראית מבודדת במרחבים האדירים והמהודרים. תחושת הניתוק שלה מהטקסים סביבה מועצמת באמצעות המשרתים שנכנסים ויוצאים משדה הראייה המצומצם שלה, בעוד קרוביה המלכותיים נשארים מחוץ לפריים. אפילו כשהיא סוף סוף מצטרפת לשולחן הארוחה החגיגי, חמותה ובעלה הבוגדני נראים רק בחטף, והמצלמה מתרכזת בשרשרת הפנינים שחונקת את צווארה. ברגע שכמו נגזר מסרט אימה היא מדמיינת שהיא קורעת את השרשרת ואוכלת את הפנינים עם המרק.

הדימוי הוויזואלי המורחב של בידוד הנסיכה הוא רעיון יפה לסרט קצר, ו"ספנסר" היה יכול להיות סרט מוצלח באורך חצי שעה. אבל הוא נמשך שעתיים, ובשלב מסוים הקונספט האומנותי הזה נזנח. בסצנה אחת דיאנה מנהלת דיאלוג עם צ'רלס (ג'ק פארת'ינג) שמתעקש שוויליאם יצטרף לציד הפסיונים, ובהמשך יש לה גם שיחה קצרה ולא ברורה עם המלכה (סטלה גונט), והסרט מתחיל להתפרק.

מבחינה מבנית וסמלית "ספנסר" מהדהד לפרק השני של העונה הרביעית של "הכתר", שבו הכלה העתידית דיאנה מוזמנת לציד צבאים בטירה אחרת של משפחת המלוכה. בפרק ששמו "מבחן בלמורל" דיאנה מדומה לצבי הניצוד, ואינה יודעת שהיא עומדת להיכנס לתוך מלכודת. גם "ספנסר" יוצר אנלוגיה בין הנסיכה לקורבן ציד, אבל את מקומו של הצבי תופס פסיון, שמתואר כציפור יפה ולא חכמה שדינה למות כך או אחרת. הסרט מדמה אותה גם לדחליל בשדה, ולאן בוליין, אשתו השנייה של הנרי השמיני שנרצחה כדי לפנות מקום לאשתו השלישית (דיאנה מדמיינת שאן מסתובבת בטירה).

כשדיאנה שמה פעמיה לבית שבו גדלה, נדמה שהבמאי פבלו לאריין איבד שליטה על הסרט, והוא משליך על המסך את כל הקלישאות שעלו בדעתו. זה כולל מחרוזת שנקרעת והפנינים נופלות על המדרגות בהילוך איטי, כדימוי להתנפצותו של חלום רומנטי (בדצמבר 2018 הקדשתי לקלישאה הקולנועית הזו פוסט בפייסבוק, וכמה מגיבים שאלו בתמיהה אם מישהו עדיין משתמש בה).

פרט לשני בניה האהובים, שאיתם היא נפגשת בחשאי, נדמה שמערכת היחסים המרכזית של דיאנה היא עם אנשי הצוות שחומלים על הנסיכה האבודה – השף הנחמד (שון האריס) שמכין מנות במיוחד בשבילה, המלבישה החביבה (סאלי הוקינס) שמבינה לליבה. אפילו איש הצבא בעל החזות הקשוחה (טימותי ספול) שמפקח על הביקור כמו היה מבצע צבאי, מנסה להשגיח על נפשה הרכה לא פחות מאשר על הגינונים הנדרשים. כמה מהמפגשים האלה נחמדים, אבל גם זו כבר קלישאה דרמתית.

תוך כדי כתיבת הביקורת נודע שקריסטן סטיוארט זכתה במועמדות לאוסקר. כמו הסרט, יש לה סצנות טובות שבהן היא נראית כעלמה שברירית שנאבקת להחזיק הכל בפנים. והיא שובה את הלב בסצנה עם הבנים. אבל יש גם רגעים פחות משכנעים שבהם המשחק שלה נראה יותר כמו חיקוי מלאכותי של מחוות הגוף הברבוריות של דיאנה.

זה סרטו הביוגרפי השלישי של הבמאי הצ'ילאני פבלו לאריין, והשני שבו הוא מתמקד בנסיכה שידעה צער. ב"ג'קי" הוא עקב אחרי האלמנה האלגנטית בארבעת הימים שבין ההתנקשות בג'ון קנדי ועד הלוויה. גם הפעם הוא רקם סרט אינטימי מאוד, שעם זאת ניחן בריחוק אסתטי המתבטא בעידון החזותי ובצלילים הצורמים המעטרים את הפסקול. למען האמת, את המשפט האחרון העתקתי מהביקורת שכתבתי לפני חמש שנים על "ג'קי". את הצלילים הג'אזיים הטורדניים בפסקול של "ספנסר" הלחין ג'וני גריווד, וזה אחד המרכיבים היותר משובחים בסרט, כמו גם הצילום המוקפד של קלייר מאטון הצרפתייה.

הידיעה שגם הארי הקטן, שתוהה מיני תהיות לגבי אופן חייהם, פרש בינתיים מהמשפחה המלכותית, תורמת ניואנס לחוויית הצפייה. אבל בסך הכל, כאמור, זה סרט יפה כמו בובת חרסינה, ולא מאוד מעניין.

3 כוכבים
Spencer בימוי: פבלו לאריין. עם קריסטן סטיוארט, סאלי הוקינס, שון האריס, טימותי ספול. בריטניה 2021, 117 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע
• המסך
• הנסיכה דיאנה
• קריסטן סטיוארט

• Facebook
• Twitter
• Email

בחנויות כבר קשה למצוא אבטיחים, ובשבועות הקרובים מתחילים לצאת למסכים באמריקה הסרטים שמפיציהם מאמינים שיש להם פוטנציאל לזכות במועמדויות לאוסקר. קיבצנו עשרה סרטים שכאלה, חלקם כבר נחשפו בפסטיבלים וקיבלו ביקורות מעודדות, אחרים נישאים על היוקרה של יוצריהם ("נורמן" של יוסף סידר, שעורר דיבורי אוסקר כשנחשף בפסטיבל טורונטו, לא ברשימה משום שכרגע הוא מתוכנן לצאת למסכים בארצות הברית רק במרץ 2017).

ג'קי

נטלי פורטמן מגלמת את ג'קי קנדי בימים שאחרי רצח בעלה. התקציר בפני עצמו מבהיר שמדובר בחומרים של אוסקר, שאוהב ביוגרפיות של אנשים מפורסמים. כבונוס נראה שזה גם סרט משובח. הבמאי הצ'יליאני פבלו לריין ("לא") קיבל לידיו תסריט בעל מבנה ייחודי (שזכה בפרס התסריט בפסטיבל ונציה) והביקורות מתפעמות מהסרט ומכוכבתו.

Billy Long's Halftime Walk

לאנג לי יש כבר שני אוסקרים על בימוי ("הר ברוקבק", "חיי פיי") והנושא האקטואלי שהוא מטפל בו הפעם הוא פיתיון אוסקרים אפקטיבי: חייל ששב ממבצע בעירק לסיבוב ניצחון באמריקה נזכר מה באמת קרה שם. לפי הדיווחים הטון סאטירי, והרכב הקאסט מפתיע: קריסטן סטיוארט, סטיב מרטין, וין דיזל וכריס טאקר.

Allied

גם רוברט זמקיס ("פורסט גאמפ") הביא כמה סרטים למפתן האוסקר, אבל הוא לא מרבה לעסוק ברומנטיקה. הפעם הוא הולך על זה בגדול במותחן על רקע מלחמת העולם השנייה. מרגל אמריקאי ולוחמת רזיסטנס צרפתייה נפגשים ומתאהבים בקזבלנקה ב־1942 במהלך משימה להרוג קצין גרמני. בראד פיט ומריון קוטיאר מגלמים את האוהבים, וזה אפילו מבוסס על סיפור אמיתי. הסרט ודאי יגרור השוואות לקלאסיקה ההוליוודית "קזבלנקה" מ־1942, ונותר רק לקוות שהן יהיו חיוביות.

הולדת אומה

זוכה פרס הסרט הטוב בפסטיבל סאנדנס משחזר את סיפורו האמיתי של עבד מורד. זה היה צריך לסלול לו כביש מהיר לאוסקר (שנדרש להכות על חטאיו אחרי השנה הלבנה שחלפה), אלא שאז התגלה שבמאי וכוכב הסרט נייט פרקר ושותפו לכתיבת התסריט ג'ין סלסטין הואשמו פעם באונס סטודנטית (שהתאבדה), ועכשיו הצורך לתמוך בחשיפת הפשע שנעשה נגד השחורים מתנגש בצורך לגנות את הפשע נגד נשים.

Loving

אם השערורייה תכשיל את "הולדת אומה", סרטו של הבמאי המוערך ג'ף ניקולס ("הסיפור של מאד") עשוי למלא את מקומו במשבצת הדיכוי ההיסטורי של שחורים באמריקה. סיפורם האמיתי של גבר לבן ואישה שחורה שנשפטו למאסר ב־1958 משום שהפרו את האיסור להינשא על פי חוקי מדינת וירג'יניה. הם סירבו להיכנע ופנו לבית המשפט העליון. ג'ואל אדג'רטון ורות נגה זכו לשבחים על הופעותיהם.

מנצ'סטר ליד הים

"מרגרט", סרטו הקודם של קנת' לונרגן, פחות או יותר נגנז, אבל במשאל מבקרים שנערך לאחרונה על ידי ה־BBC הוא נבחר כאחד הסרטים הטובים ביותר של המאה עד כה. סרטו החדש התקבל בתשואות המבקרים בפסטיבל סאנדנס, והעובדה שמאט דיימון חתום עליו כמפיק בוודאי לא מזיקה. קייסי אפלק זכה גם הוא להילולים על תפקידו כגבר שנדרש לקחת אחריות על אחיינו בן העשרה אחרי מות אביו. מישל וויליאמס היא פרודתו.

לה לה לנד

מחזמר על פסנתרן ג'אז שמתאהב בשחקנית מתחילה בלוס אנג'לס. זה נשמע כמו משהו שטותי משנות ה־30, רק שאת הסרט כתב וביים הגאון התורן דמיאן שאזל ("וויפלאש") והכוכבים הם ריאן גוסלינג ואמה סטון. בעקבות הקרנתו בפסטיבל ונציה הסרט זכה לביקורות נלהבות מקיר לקיר, ובכלל, הוליווד אוהבת סרטים על הוליווד.

Silence

שני כמרים פורטוגזים נוסעים ליפן של המאה ה־17 כדי להפיץ שם את הנצרות ונתקלים ברדיפה אלימה. ליאם ניסן, אנדרו גרפילד ואדם דרייבר בין השחקנים, והבמאי הוא מרטין סקורסזה, שחמישה מששת הסרטים שביים בשנות האלפיים היו מועמדים לאוסקר ("השתולים" גם זכה). הביקור הקודם של סקורסזה במזרח הרחוק הניב את "קונדון" הפושר (1997), אבל הפעם יש אלימות ומבחני גבריות, ואלה נושאים שהניעו את מיטב סרטיו.

Passengers

לסרטי מדע בדיוני אין מסורת אוסקר מפוארת. מצד שני ג'ניפר לורנס היא מועמדת סדרתית, והבמאי מורטן טילדום כבר היה מועמד על "משחק החיקוי", אז אולי הכללתו של הסרט ברשימה היא לא כל כך מופרכת. התסריט, שחיכה יותר מעשר שנים עד שיופק ובמהלכן זכה למוניטין כמצחיק ופקחי, מספר על חללית הנמצאת בדרכה למושבה רחוקה ונושאת כ־5,000 אנשים שהורדמו ל־120 שנה. אלא שתקלה בשניים מתאי השינה מעירה את לורנס וכריס פראט 90 שנה לפני הזמן.

The Founder

הסרט הזה יוצא להפצה מצומצמת ב־16 בדצמבר במטרה להיות בעמדת זינוק לאוסקר, ויש להניח שהאחים וויינשטיין יקדמו אותו ללא לאות. מייקל קיטון, שכיכב בשני זוכי האוסקר האחרונים ("בירדמן" ו"ספוטלייט"), מגלם את ריי קרוק, האיש שייסד את מקדונלדס (כלומר גנב את הרשת מהאחים מקדונלדס, שהקימו כמה מסעדות בקליפורניה). הבמאי ג'ון לי הנקוק הוא לא מאור הגולה, אבל הוא הביא את סנדרה בולוק לאוסקר עם "הזדמנות שנייה", וכאמור, לאוסקר יש משיכה לביוגרפיות של אנשים מפורסמים.

• קריסטן סטיוארט
• סטיב מרטין
• פורסט גאמפ
• מריון קוטיאר
• Loving
• מנצ'סטר ליד הים
• מרגרט
• Passengers
• הר ברוקבק
• בראד פיט
• בירדמן
• לה לה לנד
• וין דיזל
• ספוטלייט
• ג'קי קנדי
• סרטים
• אוסקר
• תרבות