• Facebook
• Twitter
• Email

נרקיס טפלר

היא לא רק תקליטנית מעולה, היא גם אחת הדמויות הכי רהוטות בסצנת הלילה המקומית – מהמעטות שמעדיפות לפתוח את הפה (על חיי לילה, על פמיניזם, על מה שביניהם) ולא לשמור על דממת אלחוט של פרגון אוטומטי. אבל קודם כל היא תקליטנית מנוסה, מעולה
ואינטליגנטית.

הטרק שעשה לה את השנה:Moscoman – Dévoué

[tmwdfpad]

טל כהן

לא קל להיות רזידנט בבלוק. מדי שבוע מגיע למועדון עוד מקבץ של די.ג'ייז עטורי שבחים ועתירי הייפ, שמשאירים לרזידנטים משימה לא פשוטה: לאפסן את האגו ולבנות אווירה. טל כהן עומד במשימה הזאת בגבורה מדי שבוע, עד כדי כך שלפעמים, במהלך הסטים של האורחים היוקרתיים, כבר עולים געגועים לטעם המצוין והרגיש שלו.

הטרק שעשה לו את השנה:DJ Koze – XTC

ירדן רוקח

רוקח היא מורת הדרך הנכונה ביותר למציאות שבה ההיפ הופ שכפל את עצמו ל־DNA של כל פינה מוזיקלית. עם תיק תקליטים שמתפקע מסוואג, הסטים שלה משדרים שפע, ריבוי ועומס (במובן הטוב ביותר). חוץ מזה אנחנו הכי אוהבים די.ג'ייז שרוקדים כמו משוגעים בעמדה.

הטרק שעשה לה את השנה:Mike WiLL Made It – Drinks on Us (ft. Swan Lee, Future)

ניב הדס

זה לא הידע הנרחב שלו, זה לא הבלוג האלקטרוני המנוח והאהוב תפו"ד וזה לא הבוקינג האיכותי־סנובי בליין Later. מה שהכניס את ניב הדס לרשימה הזאת היא היכולת העקבית להיכנס לעמדה ופעם אחר פעם לנגן טרק מעיף אחרי טרק מעיף.

הטרק שעשה לו את השנה:Matthias Reiling – Outplace

חן אלמליח

היא החלה דרכה בסצנת ההיפ הופ והרגאיי, ותוך זמן קצר הרחיבה את מנעד החומרים שהיא מתקלטת עד כדי כך שהמסיבות שלה הפכו לשיעור מאלף ברב תרבותיות. ההיפ הופ עדיין שם, לצד מוזיקה ערבית לסוגיה הרבים והמגוונים, כולל מוזיקה תימנית, דבקה פלסטינית, פופ ים תיכוני ועוד, והיא יודעת ללהטט בין כל אלה במקצועיות מרשימה. בדקו את תקלוט הבוילר רום שלה – תצוגת תכלית מרשימה.

הטרק שעשה לה את השנה:L'Algérino – Bawa

רד אקסס

דורי סדובניק וניב ארזי נכנסים בול לתוך אחד הנרטיבים הקלישאתיים והאהובים ביותר בסצנת המועדונים: הנסיקה המטאורית. בשנה האחרונה הפך הצמד לשם בינלאומי מדובר, עם ריליסים שיוצאים בקצב מסחרר בלייבלים נחשקים והזמנות לנגן במועדונים ופסטיבלים ברחבי העולם. מספיק לשמוע סט אחד שלהם בשביל להבין איך ולמה זה קרה.

הטרק שעשה להם את השנה:Simple Symmetry – Mimino

מיטל שבח

שמה של שבח נמצא בשנה האחרונה בעליית מניות תמידית. הסטים האקלקטיים והצבעוניים שלה, בעלי הזיקה החד משמעית לפופ (אם לא כז'אנר אז כסנטימנט), חושפים בו זמנית שני צדדים באישיות שלה: חובבת רחבות והרמות וגיקית מוזיקה אובססיבית.

הטרק שעשה לה את השנה:Format:B – Chunky

יותם אבני

2015 הייתה שנה סוערת ליותם אבני. הוא ניגן ונוגן בברגהיין (ההפקות שלו חביבות במיוחד על בן קלוק), הפך לראפר, הואשם במיזוגניה (נו, ראפר) והביא לתל אביב עשרות די.ג'ייז מצוינים, במסגרת הליין Avadon. בתוך כל זה הוא התייצב כמה פעמים בשבוע מאחורי העמדה והמשיך לחדד את הסאונד והכישורים שהופכים אותו לאחד הכישרונות הגדולים בסביבה, עם אגו תואם (שמתבטא בין היתר בכך שבסעיף הבא הוא בחר טרק של עצמו).

הטרק שעשה לו את השנה:Yotam Avni – This Is How (Original Mix)

אנה הלטה

אשת הליין פאקוטק, שנוסד במחתרת הירושלמית לפני יותר מעשור, היא דיג'יית שמסוגלת לגרום לך לנענע את הראש בעונג במקום בילוי קטן בשעות הערב המוקדמות, וגם להרים מועדון גדול לעננים בשעות הבוקר המוקדמות. באמתחתה האוס וטכנו שיש בהם עדינות יוצאת דופן, גם כשמדובר בחומרים קשוחים, אפלים ואטיים.

הטרק שעשה לה את השנה:Mr. Beatnick – Stutter

TV.Out

הצמד TV.Out (דורון "צ'רלי" מסטיי ואורי יצחקי) הפך בשנה האחרונה לאחד השמות החמים בעיר, עם ריליסים בלייבל המקומי Parallax באווירת טכנו פאנקי עם שרירים. מדובר בנציגים חשובים של דור חדש של די.ג'ייז תל אביבים שאנחנו מקווים שיעשו בקרוב את הזינוק לזירה הבינלאומית.

הטרק שעשה להם את השנה:Hodge – Forms of Life

בהכנת הכתבה השתתפה תמר רפאל

• טל כהן
• חן אלמליח
• מיטל שבח
• ירדן רוקח
• די.ג'יי
• נרקיס טפלר
• יותם אבני
• אנה הלטה
• ניב הדס
• TV.Out
• רד אקס
• חיי לילה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

ארבעה מבין חמשת חברי הלייבל האלקטרוני הטרי Parallax – שהם גם החתומים על הריליס הראשון אותו השיקו – מחכים בסלון התקליטים אאורבך, שהפך בשנה האחרונה לתחנה חשובה בסיבובי קניות תקליטים בעיר. סביב השולחן יושבים יובל גורן, הוא Yogg, שעד לאחרונה היה המנהל האמנותי של הברקפסט וכעת עובד בחנות התקליטים; דורון "צ'רלי" מסטיי ואורי יצחקי, שיחד מרכיבים את הצמד הלוהט TV.Out; ערן הדר מחכה לשותף שלו בחנות התקליטים, נמרוד קציר, שמאחר ולא עונה לטלפון. אף אחד מהם לא נראה מופתע במיוחד מהשתלשלות העניינים.

אוהבי תקליטים, ובייחוד חובבי מוזיקה אלקטרונית, יבינו את השמחה, ההבטחה והאופטימיות הגלומות באלבום שמסומן כ"01", כלומר כמוצר ראשון של לייבל חדש. את מידת האופטימיות אפשר לאמוד במספר האפסים הקודמים ל־1. אם כך, את פרלקס אפשר לסווג בינתיים בקטגוריה "אופטימיות זהירה". גם המספר שהודפס צנוע – 300 עותקים בסך הכל, ומלבד קטעים של כל החבורה הוא מכיל גם חותמת איכות בדמות רמיקס של הדי.ג'יי והמפיק הנהדר פרד פי – שכבר תקלט בעיר בלא מעט הזדמנויות – לקטע של Yogg.

"הלייבל הוא משהו שקציר ואני חושבים עליו כבר הרבה זמן", אומר הדר. "חיכינו לרגע הנכון, להרכב האנשים המתאים – שנרגיש שאנחנו לא פותחים סתם עוד לייבל". הצמדים הדר־קציר ומסטיי־יצחקי הכירו בלימודי הפקה מוזיקלית וכולם גם התערבבו במסיבות, אבל החנות עזרה לעגן אותם, יחד עם גורן, כחמישייה של ממש. עבור הדר, שעסק וממשיך לעסוק גם בהפצה דיגיטלית של מוזיקה ישראלית לסוגיה, החנות עשתה את מה שהאינטרנט לא יכול היה לעשות. "זה בדיוק מה שהיה חסר לנו בנשמה", הוא אומר.

"פרלקס זה הסאונד הכי אנדרגראונד שיש לתל אביב להציע", אומר מסטיי, "וזה משהו שמתכתב גם עם השורה הראשונה של האנדרגראונד העולמי". הדר מסכים איתו ומציין ש"מתחיל להיות עניין בחו"ל בכל מה שקורה פה".

אתם לא מרגישים שהמתעניינים רואים בנו סוג של קוריוז? "תראו אותם, גם שם במזרח התיכון מצליחים להרים מסיבות".

הדר: "זה בסדר שזה מעניין אותם. הם מסתכלים על ישראל ומסתקרנים מהדברים שאנחנו עושים, במיוחד בהתחשב בכל מה שקורה פה. זה מתבטא גם בכמות הדי.ג'ייז הזרים שמגיעים לחוות בעצמם את הסצנה".

מסטיי: "כמות הדי.ג'ייז שמגיעים לתל אביב לא נורמלית. זאת ממש רכבת אווירית. הבליין התל אביבי חייב ללכת עד הקצה כל הזמן, וזה מה שעונה על הצרכים שלו. כן הייתי שמח אם מפיקי המסיבות היו מתאגדים יותר. במקום לרוץ בין שני קצוות העיר – בין מסיבה של 500 אנשים למסיבה של 300 – היה נחמד אם היו מתמקדים במסיבה שתכיל 800 אנשים. סצנת הלילה קטנה מאוד ולפעמים התחרות כואבת. אני אנטי תחרותי, קורים פה דברים מלוכלכים שלא מתאימים לקהילה שבה בסוף כולם חברים".

גם כמות התקליטים שהדפיסו נראית לחברי הלייבל פרופורציונלית. "מספר העותקים מצומצמם בכוונה", אומר הדר ומוסיף: "אנחנו רוצים לבנות את הלייבל צעד צעד".

החמישייה מתכננת למכור כמחצית מהתקליטים בארץ, מה שאומר שאם הכל ילך כשורה ואם האנשים הנכונים יקנו אותם – הקטעים המוצגים בהם עשויים להפוך ללהיטי רחבות מקומיים. "רצינו קודם כל ליצור מפה, להוציא כאן את החומרים לצד הפעילות של חנות התקליטים, ורק אז להוציא החוצה", אומר גורן.

מסטיי: "אם הייתה לנו האפשרות גם להדפיס פה את התקליטים זה בכלל היה מעולה. היינו יוצרים פה הכל – מהרמה הרעיונית ועד הרמה התפעולית".

יצחקי: "ברור שכולנו חשבנו להתחפף מישראל בשלב כזה או אחר, אבל חשוב לנו קודם כל לספר לאנשים מה קורה פה".

אני מבקש מהם בכל זאת לנסות ולהגדיר את הסאונד של האנדרגראונד התל אביבי. מסטיי מהסס. יצחקי מציע "אדג'". הדר נכנע לבסוף ואומר ש"זה מחוספס, מלוכלך ולא בהכרח יושב בצורה הכי מדויקת", ומוסיף שאת השיפוט על אופי ואיכות הסאונד צריך לעשות מישהו מבחוץ. "אני לא יכול לשים את האצבע ולהגדיר משהו שעדיין נמצא בהתהוות".

מה שהם כן יודעים הוא איך יישמע הסאונד של פרלקס בהמשך. "יש בסאונד המקומי הרבה תיסכול", מודה מסטיי. "דברים מרגשים מגיעים לרוב גם עם הרבה מטען. אני שומע את זה אצל כל המפיקים ששולחים לנו קטעים שלהם".

אתם דווקא נשמעים אופטימיים מאוד.

מסטיי: "כבני אדם אנחנו הכי נייס, אבל הכל יוצא במוזיקה. זה נמצא בתת מודע, אתה ניגש לאיזה סינטיסייזר או לאיזו מכונת תופים, ופתאום אתה מגלה שיוצאת ממך מוזיקה של בן אדם מחורפן לגמרי".

יצחקי: "נראה לי שכולנו מתוסכלים ברמה כזאת או אחרת. מתוסכלים שלא נולדנו במקום אחר".

הדר: "לא נכון. אם הייתי עוד אחד שנולד באירופה…".

יצחקי: "היו לך חיים הרבה יותר קלים".

הדר: "אני לא יודע אם הייתי רוצה חיים יותר קלים. יש פה אופי. העובדה שאתה נמצא במקום קטן עוזרת לך להתבטא".

יצחקי: "אם הייתי נולד במקום אחר, או אפילו חי כרגע במקום אחר, יכול להיות שבכלל לא הייתי עושה מוזיקה. אבל כל עוד אני פה יש בי את הצורך הזה. הסינתיסייזר מחליף את הפסיכולוג בשבילי. אחרת אני עוד אהרוג מישהו".

מסטיי: "זה בדיוק פרלקס בשבילי. זה נשמע אישי וזה מג'ויף, וזה מכוסח קצת".

גורן: "אבל אנחנו עדיין רוצים שירקדו לזה".

בסיום השיחה, ברגע שאני מכבה את מכשיר ההקלטה, הדלת נפתחת וקציר, החוליה החסרה, נכנס פנימה עם שקית ביד. "נמרוד, מה זה פרלקס בשבילך?", תופס מסטיי את תפקיד המראיין. בלי להחסיר פעימה הוא עונה: "להגיע באיחור, אבל לבוא עם עוגיות", ומניח קופסה של בראוניז על השולחן.

• מוזיקה
• TV.Out
• סלון אוארבך
• תרבות