• Facebook
• Twitter
• Email

"כל תרומה יכולה לעזור. אנחנו כבר מוכנים לפעולה וצריכים שהציבור יפתח את הלב כדי לגרום ללב תשעשרה לקרות", אומרת חנה רדו – יזמת עסקית־חברתית שמבקשת מכל מי שיש לו מצפון חברתי לקחת חלק בקמפיין מימון המונים משנה חיים: הקמת מרחב תעסוקה לנשים תושבות צפת, עיר שסובלת מעוני ומשיעור אבטלה גבוה. בלב תשעשרה יועסקו מנהלות חשבונות שיעניקו שירותים מרחוק ללקוחות קטנים ובינוניים מכל רחבי הארץ. כך, על ידי יצירת מקומות עבודה, תיסלל עבורן הדרך החוצה ממעגל העוני ותיפתח אפשרות לקידום מקצועי ואישי.

לב תשעשרה הוא הפרויקט השני של חנה רדו. קדם לו מדבר תשעשרה – פרויקט דומה במצפה רמון שמעניק שירותי מזכירות מרחוק. "מאז שהקמתי את מדבר תשעשרה פונים אליי אנשים שרוצים להקים פרויקטים דומים ביישובים שונים", היא מספרת.
הדים על הצלחת הפרויקט בדרום הגיעו גם לאוזניהם של מיכל המאירי – יו"ר אגודת הידידים של חסדי לב וזלמי ביסטריצקי – מנכ"ל ומייסד עמותת חסדי לב שעוסקת בהקניית חינוך פיננסי במטרה לחזק את החוסן הכלכלי של תושבי צפת והגליל. העמותה נקראת על שם אביו, הרב לוי ביסטריצקי, איש של נתינה וחסד שהיה הרב הראשי של צפת ונפטר בטרם עת. "זלמי אמר שעמותת חסדי לב הצליחה לגרום למשפחות רבות לעשות שינוי משמעותי בהתנהלותן הפיננסית, אך הן עדיין לא מצליחות לפרוץ את מעגל העוני עקב שכר העבודה הנמוך ואפשרויות התעסוקה המועטות בצפת". כאן נכנסו לבתשערה לתמונה.

ליום חשיפה שנועד לבדוק היענות לפרויקט הגיעו כ־70 נשים. חילוניות, דתיות או חרדיות – רובן מובטלות תקופה ארוכה ונתמכות על ידי שירותי הרווחה. "סיפרתי להן על הפרויקט במצפה רמון והן התרגשו ואמרו 'אף פעם לא דיברנו אלינו ככה ולא נתנו לנו תקווה כזו'. זה שינה את חיי", נזכרת רדו בהתלהבות. בכוחות משותפים החלו רדו, המאירי וביסטריצקי להתוות קווי מתאר ויעדים לעסק חברתי שיעסיק תוך שנה 36 נשים חרדיות דתיות וחילוניות במטרה ליצור קהילה עם עתיד מקצועי, כלכלי וחברתי. למה עסק חברתי? כי 100 אחוזים מהרווחים יחזרו לעובדות ולקהילה. כל עובדת תקבל מהיום הראשון להעסקתה עשרה אחוזים מעל שכר המינימום, ובתום השנה הראשונה תרוויח 7,200 ש"ח (בהשוואה לשכר הממוצע העומד על 4,800 ש"ח) למשרה מלאה.

משרדים כבר אותרו והנשים מחכות להתחיל לעבוד, אך כדי להתניע את לב תשעשרה יש צורך במיליון ש"ח. שליש הובטח על ידי תורמים פרטיים. את השליש הנוסף הבטיחה לתרום קרן אימפקט, בתנאי שרדו, המאירי וביסטריצקי יצליחו לגייס סכום זהה. "לשם כך פתחנו קמפיין למימון המונים ואנחנו מצפים לנס חנוכה. חשוב לנו שאנשים יבינו שתרומה ללב תשעשרה היא הפרחת השממה ויצירת תקווה בעיר שהמציאות בה קשה מנשוא. זוהי נתינת אמת, בבחינת 'המציל נפש אחת מציל עולם ומלואו'."

להשתתפות בקמפיין ותרומה

• תל אביב
• אבטלה
• יוזמה חברתית
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

ביוון התרחש השבוע אחד האירועים הפוליטיים המדהימים בעשורים האחרונים. מפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה זכתה ב־149 מתוך 300 המושבים בפרלמנט, והקימה בן לילה ממשלה חדשה בראשותו של פעיל קומוניסטי בן 40 בשם אלכסיס ציפראס. סיריזה היא חיבור בין תנועות שבדרך כלל משתרכות בשוליים של הפוליטיקה, אם הן בכלל מיוצגות: נאו סוציאליסטים, טרוצקיסטים, ירוקים ודומיהם. תארו לעצמכם את דב חנין מביא 59 מנדטים – זה פחות או יותר הסיפור.

אני לא חושב שיש להצלחה של סיריזה איזה מרשם שניתן ליישם בארץ, מפני שהיא הגיעה בנסיבות חריגות מאוד. הקפיטליזם של האיחוד האירופי פשוט השמיד את הכלכלה היוונית. אין דרך אחרת לתאר את זה. ארבע שנים אחרי שתוכנית הצנע נכפתה על היוונים על ידי קרן המטבע העולמית, הנציבות האירופית והבנק האירופי (השלישייה המכונה בקיצור "הטרויקה"), זינקה האבטלה ביוון ל־25 אחוז, ול־60 אחוז (!) בקרב צעירים. גם משכורות העובדים צנחו, ועמן גם איכות השירותים הציבוריים. בשנה האחרונה סיפרו כל הכתבות מיוון על המונים שאיבדו את בתיהם, על הורים שנמנעים מהבאת ילדים נוספים לעולם ועל משפחות שאוכלות ארוחות ערב לאור נרות. מובן שלא כל היוונים סבלו – הייתה גם שכבה של מתעשרים שהמשיכו לשגשג. בהם הטרויקה לא ביקשה לגעת, מכיוון ש"יצירת אווירה טובה לעסקים" היא אבן היסוד של התוכנית הכלכלית. במצב הזה המצביעים היוונים היו נואשים כל כך שהם היו מוכנים לנסות כל דבר. למרבה המזל, הם בחרו בסוציאליזם ולא באלטרנטיבה הנאו נאצית של מפלגת השחר המוזהב.

ציפראס מבטיח לשקם את שירותי הרווחה ולהעלות את השכר. התקציב יבוא מהשעיית התשלומים לטרויקה, ואם אלו לא יסכימו, הוא דיבר בעבר גם על עזיבת גוש היורו. זה הולך להיות הניסוי הרדיקלי ביותר מאז מלחמת העולם השנייה במעבר מקפיטליזם קיצוני לכלכלה סוציאליסטית. אם יוון תצליח הרבה מאוד ינסו ללכת בעקבותיה. זה כמובן מבטיח שכוחות רציניים מאוד ירצו שהיא תיכשל.

הרבה מהכללים שהכלכלה הגלובלית מתנהלת לפיהם הוכחו ביוון כמוטעים. הכלכלן פול קרוגמן כתב בטור שלו ב"ניו יורק טיימס" שהתוכנית שהטרויקה כפתה על יוון הייתה "פנטזיה כלכלית", ושהעם היווני שילם את המחיר של הניסוי המופרך הזה. בעוד ראשי הכלכלה האירופית הזהירו מפני ההבטחות הלא אחראיות של ציפראס, כתב קרוגמן שהבעיה היחידה בתוכנית שלו היא "שהיא אינה רדיקלית מספיק".

אבל לא רק מדינות שחוטפות פטיש חמש קילו על הראש צריכות להרהר מחדש בחוקי הכלכלה. גם בישראל הלחץ על כל דור הולך וגובר. גם כאן הפערים בין עשירים לעניים, בין בעלי בתים לשוכרים, הולכים וגדלים. גם כאן קם מעמד חדש של עניים עובדים. וגם כאן, כשמנסים לדבר על זה, מיד יש מי שקופצים ומקשקשים על כמות המכוניות החדשות בכבישים או על זה שאי אפשר למצוא שולחן במסעדה בתל אביב. כדאי שכל בכירי המשק יזכרו: את זה אמרו גם על אתונה.

• אנשים
• סוציאליזם
• אבטלה
• יוון
• שמאל
• פוליטיקה
• בחירות
• כלכלה
• טורים אישיים ובלוגים