כנראה שאי אפשר לסגור את השבוע ללא פרשייה עסיסית – לא שחסרות לנו – אז הנה פצצה חודרת בונקרים מזירת הקולינריה המקומית: שף דיוויד פרנקל עוזב את מסעדת פרונטו ועובר לחו"ל. בפוסט שפורסם לפני דקות ספורות כותב פרנקל כי "אחרי 13 שנה מאז שהצטרפתי למוסד של רפי אדר, אני נפרד מהמקום שהיה לי לבית. מפעל חיים קטן שיצרתי ביחד עם שותפי, הרבה זכרונות ישארו איתי מהמקום הזה, רגעים של סיפוק ועשייה, נתינה, למידה וגם הרבה משברים ורגעים של שפל שהשאירו בי חותם לחיים".

>>בסופ"ש הבא ביפו: המוזיקה הערבית חוזרת עם הביט בערביט

השף הוותיק בילה, כאמור, את 13 השנים האחרונות במסעדה שבראשית רחוב הרצל, ונפרד למעשה במסעדה המגדירה שלו, אותה הוביל מאז 2011. "זה המקום שעיצב אותי להיות מי שאני היום", הסביר השף בפוסט הפרידה. "למדתי כל כך הרבה על בישול, אירוח, ניהול מסעדה ובעיקר על עצמי. פרונטו, עם השנים, נהייתה חממה לטבחים צעירים שהיום מובילים בקולינריה הישראלית ומסיבים לי גאווה רבה".

את הסיבה המדויקת לעזיבתו השף לא חלק, אבל אפשר להבין מבין הדברים שהמלחמה היתה הגורם המכריע. "בחרתי בשנה האחרונה להעתיק את מרכז החיים שלי לאיביזה, ולהתמקד במסעדה שלי 'לילה', ומתוך בחירה לחיות חיים קצת שונים, מאוזנים ובריאים יותר. האהבה שלי לישראל לא נעלמה, אבל לצערי מרגיש לי שבמצב כרגע אני לא מסוגל להמשיך לחיות בה".

פרנקל הוא שף אוטודידקט שהחל לעבוד במטבחים מקצועיים כילד פלא בן 15. הוא היה הסו-שף של מסעדת אורקה הזכורה לטובה, ובכתית של מאיר אדוני. בגיל 23 הוא עבר לניו יורק, וסיים בהצטיינות את ה-FCI, המוסד לקולינריה צרפתית. במסעדת המישלן מוגאריץ שבסן סבסטיאן החזיק פרנקל בעמדה בכירה, ובין לבין הוא השתלם במסעדות אייקוניות כמו נומה ופרסה. בשנת 2012 פרנקל זכה בתחרות השף הצעיר של סן פלגרינו, כאשר שנתיים אחר כך הענקנו לו את פרס שף השנה במסגרת פרסי האוכל של טיים אאוט.

בהובלתו של פרנקל, פרונטו התרחקה מעט מהמטבח האיטלקי שאיפיין אותה בשנותיה הראשונות, אך הקנאות לאיכות חומרי הגלם ולתהליכים מסורתיים במטבח העמידו את המסעדה בראש צמרת מסעדות הפיין דיינינג בעיר. טרם יודע מי צפוי להחליף אותו במסעדה ולאיזה כיוון תפנה, אבל כבר עכשיו ברור שאיבדנו (לפחות לעכשיו) שף מוכשר מאוד. מניחים שאנשי איביזה ירוויחו. נתגעגע שף.

• אוכלים שותים
• פרונטו
• איביזה
• דיוויד פרנקל

בא לכם לארוז את הלפטופ, למלא כמה מזוודות ולעוף לספרד כדי לעשות בדיוק את העבודה שאתם עושים עכשיו, רק בסביבה הרבה יותר נעימה וספרדית? ובכן, אם אתם עובדים בעבודה שמאפשרת את זה, הנה התפתחות מעניינת: ממשלת ספרד עומד להציע ויזה מיוחדת ל"נוודים דיגיטליים", שתאפשר לאזרחי מדינות זרות לחיות בספרד ולעבוד ממנה למשך שנה שלמה.

היוזמה מיודעת בעיקר לפרילנסרים ולשכירים המועסקים מרחוק, ונראית מכוונת בעיקר לקהילות ההייטק והקריאייטיב, ומחייבת שלפחות 80 אחוז מהכנסתם תגיע מחברות שמבוססות מחוץ לספרד. הוויזה מיועדת לכל חלקי המדינה, כך שהיא מפתה גם עבור מי שמעוניין לחיות בערים הגדולות והמפוצצות באקשן תרבותי של ספרד – בברצלונה ומדריד כבר בטח הייתם אבל גם ולנסיה ובילבאו אחלה – אך פותחת אופציה גם לשנה באיביזה או באיים הקנאריים כדי שאנשים בפגישות הזום שלכם יוכלו לקנא באמת. ספרד גם זולה יותר מישראל, כך שיישאר לכם הרבה כסף לטאפאס.

טיוטת החוק מציעה כי אזרחים זרים יוכלו לעבוד מרחוק בזמן מגוריהם בספרד, עבור חברות לא ספרדיות, גם ללא ויזת עבודה. את ויזת הנוודים הדיגיטליים ניתן יהיה להאריך פעמיים נוספות, ואחריהן לבקש רישיון עבודה קבוע לחמש שנים (שאחריהן, אם זה יגיע לזה, תוכלו להגיש גם בקשת אזרחות). החקיקה היא חלק מחוק גדול יותר לעידוד סטארטאפים והשקעות טכנולוגיות בספרד, שאמור להיכנס לתוקפו עוד החודש.

מה צריך? יש בעולם מדינות נוספות שבהן אפשר לקבל ויזת נווד דיגיטלי, והמשותף לכולן הוא דרישה להכנסה מינימלית. הצפי הוא שבספרד המינימום הזה יעמוד על כ-2000 אירו בחודש (כ-7,350 שקלים). על הכנסותיהם בזמן המגורים במדינה, יתבקשו הנוודים המאושרים לשלם לרשויות הספרדיות מס הכנסה מופחת בהיקף 15 אחוז בלבד. את הבקשות לוויזה אפשר יהיה להגיש בשגרירויות ובקונסוליות של ספרד עם כניסתו של החוק לתוקף.

• הבועה
• ספרד
• ברצלונה
• מדריד
• איביזה

ביי ביי עגבניות, הלו אבטיחים? האם אייל שני עוזב אותנו לאיביזה? לא באמת, או לפחות לא בדיוק. בראיוןשהתפרסם במגזין כלכליסטסיפר יונתן לייטרסדורף, "נער הפוסטר של אצולת ההון הישראלית הוותיקה", על ריזורט שהוא מקים בצפון איביזה בהשקעת עתק, כשעל הפן הקולינרי מופקד לא אחר מאשר שני. "בשביל השכבה הקולינרית בחוויה הבאתי את אייל שני. נפגשנו כשהוא עשה את יום ההולדת 50 שלי, ומאז הוא חבר. אנחנו כמו שני אפונים בתרמיל. הוא מזכיר לי את הגאונות והיצירתיות של סבתא שלי באופנה, ביכולת להפוך דבר פשוט ליצירת אמנות ולדבר עליו כך. הוא משורר ופילוסוף של אוכל שמחובר לאדמה".

עוד הוסיף לייטרסדורף כי שני "באיביזה איתנו כבר חודש, מתחיל להבעיר שם ארבעה מטבחים. זה לא סתם להקים מסעדה, זאת הפעם הראשונה שאייל שולט ב־24 שעות של הבנאדם. עוד לא היה לו פול סייקל כזה. כל האוכל אורגני ואני רוצה שאנשים יאכלו פצצה אבל ירזו קילו, כי הם יהיו פרואקטיבים כמו שהמקום דורש ממך".

הריזורט שייפתח עוד שלושה שבועות מתפרס על פני שמונה דונמים. יש בו 116 סוויטות ומרכז רוחני, והוא נכלל בפורטפוליו של חברת ניהול המלונות היוקרתית Six Senses, המקימה גם מלון בשחרות. את הירקות והאבטיחים מגדלים במיוחד עבור המטבח בחווה.

"אמרתי לעצמי: 'חייבים לחגוג את זה'. דייגים דגים ברשתות, וזה הביא לי את הרעיון שברשתות שבתוך הים יהיו 100 אבטיחים שמתקררים במי הים. הים הוא חתיכת מקרר, ו־17 מעלות הן הטמפרטורה האופטימלית לאבטיח, בין קור המעמקים לחום השמש", מתפייט השף (כהרגלו). "לוקחים את האבטיח, מנפצים על הסלע ונותנים לאדם לאכול את הלב שלו. זו הברבריות הכי גדולה שיכולה להיות, לתת לבני אדם לרצוח אבטיחים. תהיה פה משחטת אבטיחים".

מטעם שני נמסר כי "אנחנו פה באיביזה פותחים את המקום ומכשירים את הצוות המקומי, אבל חס וחלילה, אייל לא עוזב. הוא יימצא על הקו כפי שעושים בכל מקום בעולם". בהצלחה שף, רק אל תשכח אותנו ואת העגבניות והפיתות במזנון.

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• איביזה
• אייל שני

• Facebook
• Twitter
• Email

מתי בפעם האחרונה מצאתם את עצמכם בשעת בוקר מוקדמת, מפזזים על רחבת הריקודים, ואחר כך יוצאים – שיכורים ומורעבים – לחפש משהו לאכול בטרם שינה שתימשך לפחות עד הצהריים?

אם התשובה שלכם היא "מעולם לא" הרי אתם פטורים מהמשך הקריאה. לעומת זאת, אם היא משתרעת על הטווח שבין "אתמול" עד ל"לפני שנה בערך", או לחלופין בין "מתישהו בניינטיז" עד "לך תזכור, ממילא הייתי שיכור" – הרי שהטור הזה הוא עבורכם גלויה: מהעבר או מהעתיד.

בסוף השבוע האחרון מצא את עצמו ברבאבא, בפעם הראשונה מאז שסגרו את "אלנבי", במסיבה. ולא סתם מסיבה, אלא מסיבת חוף באיביזה! עם אנשים צעירים ויפים שרוקדים בלבוש מינימלי.

ברבאבא לא מיהר להוריד חולצה אפילו בשנים המעטות שעוד יכול היה לגבות את המעשה הזה בצידוק אסתטי. היום, כשהוא צריך לצום לפחות שנה כדי שלא יגיעו פעילי איכות הסביבה וינסו לדחוף אותו חזרה למים, זו אפילו לא אופציה.

בצר לו עמד ברבאבא ליד הבר, מרגיש אשמאי זקן רק מעצם נוכחותו בשולי סצנה לא לו. שתי חלופות ניצבו בפניו: למצוא מטרה ולחלוק איתה עלילות גבורה מחופי קופנגאן 1990 – מה שהיה ממצב אותו סופית כממצא ארכיאולוגי – או לשתות כדי שהייאוש יהיה יותר נוח.

כך מצא את עצמו, לראשונה בחייו, לוגם וודקה עם משקה אנרגיה. השלוק הראשון היה מתוק עד בחילה, אבל… הכוס השלישית כבר גרמה לו לזוז קלות במקום, וברביעית החליט לפרוש בשיא, לפני שיתפתה לריקוד של ממש…

הוא עלה לחדרו, רקותיו עדיין הולמות בקצב ה"אומצה אומצה". צחצח שיניים, ומזג לו מנה הגונה של גלנליווט 18 שברגע של תושייה לקח מהדיוטי פרי אל היעד האקזוטי.

ברבאבא לגם ארוכות ותהה: האם היה מחליף את ניסיון החיים בלהט הנעורים?

השלוק הבא כבר סחט ממנו פיהוק (שלרגע נשמע כיבבה), ולפני שעצם את עיניו, לבדו במיטה הגדולה, חשב שאולי מוטב כך, שהגיע הזמן להפריד בין משקה לאנרגיה.

בשיתוף עםסנהדרינק

• אוכלים שותים
• אלכוהול וקוקטיילים
• ברבאבא
• ברבאבא
• נעורים
• איביזה