• Facebook
• Twitter
• Email

להקרנה הראשונה של "היפה והחיה" לקחה איתה אמה ווטסון שתיים מהנשים החשובות בחייה – את אמהּ ואת הגיבורה הפמיניסטית שלה, העיתונאית ופעילת זכויות האדם גלוריה סטיינם. השחקנית בת ה־26 חיפשה מסטיינם אישור שהסרט עומד בסטנדרטים פמיניסטיים – וקיבלה אותו.

זה אופייני לאמה ווטסון. בדומה להרמיוני השקדנית, גם ווטסון מאמינה שלכל דבר שהיא עושה יש השפעה. בעבר היא סירבה לתפקיד נסיכת דיסני אחרת – סינדרלה בגרסה המצולמת שיצאה ב־2015. אבל בל ב"היפה והחיה" היא מקרה אחר: נסיכת דיסני עם DNA פמיניסטי: "במרכז הסרט עומדת גיבורה חזקה ועצמאית שהולכת נגד הזרם", היא אומרת. "בל עושה דברים בדרך שלה, ותמיד התחברתי לזה. היא נסיכת דיסני ששוברת את כל המוסכמות".

השעה עשר בבוקר; ווטסון מתחילה יום ארוך של ראיונות לתקשורת. היא מעיפה מהשולחן פירורים מקרואסון השוקולד שלה בתנועת יד חברותית אך מרוכזת. כילדה היא צפתה בסרט המצויר מ־1991 בלי הפסקה: "ההורים שלי אמרו שראיתי אותו כל כך הרבה פעמים, שהם חשבו שהם הולכים להשתגע".

הגרסה המצוירת הייתה פריצת דרך עבור מותג הנסיכות של דיסני כשכללה נסיכה שמתעניינת בספרים יותר מאשר בבנים. עבור ביל קונדון, במאי הגרסה המחודשת, האתגר הגדול היה איך להפוך את הסרט לאלגוריה פמיניסטית שעדכנית למאה ה־21. הפתרון היה ללהק את ווטסון לתפקיד הראשי.

אלן מנקן, שיצר את הפסקול המקורי לצד האוורד אשמן (וכתב שלושה שירים לגרסה המחודשת), אומר שלא היו לו ספקות: "אמה היא הליהוק המושלם בכל מישור אפשרי. היא שחקנית מצוינת, ואישה חכמה עם דעות מוצקות". היה לו ספק אחד, בעצם, הוא מוסיף בחיוך: "האם היא יכולה לשיר? אבל מהר מאוד גילינו שכן".

כדוברת בנושאי שוויון מגדרי ווטסון התעסקה בכמה מהסוגיות הפמיניסטיות הבוערות של זמננו. בנאום שלה באו"ם ב־2014 היא השיקה את קמפיין HeForShe, שנועד לעודד גברים לקחת חלק פעיל במאבק הפמיניסטי. האם היא מרגישה מחויבות לוודא שדמותה של בל עומדת בסטנדרטים? "לגמרי", היא עונה. "אני חיה את זה בחיי היומיום, אי אפשר לנאום למען שוויון ואז לזנוח את הערכים במבחן התוצאה".

בעבודה על הסרט ווטסון וקונדון שכללו את דמותה של בל. בסרט המקורי אביה של בל הוא המדען, בסרט החדש בל היא זאת שממציאה מכונת כביסה שתפנה לה זמן פנוי לקרוא בזמן שהבגדים מתכבסים. ווטסון גם הנחתה את מעצבת התלבושות ג'קלין דוראן לוותר על המחוכים ולהתאים לבל נעליים נוחות, והנמשים שלה לא כוסו במייק־אפ, כדי להעביר מסר חיובי לצופות הצעירות ששונאות את הנמשים שלהן.

מי שסבל במהלך הצילומים הוא דווקא דן סטיבנס, המגלם את דמותו של החיה, שבכל הסצנות שלו נאלץ לעטות תחפושת במשקל 20 ק"ג שבתוכה הותקן מתקן אוורור: "כל כמה טייקים היינו צריכים לעצור ולהתחבר לחשמל כדי שאוכל להתקרר ולא אחטוף התקף לב".

גם בחייה האישיים ווטסון בחרה ללכת בדרכה: "רציתי ללכת בדרך שנכונה לי, ברמה שכנראה תסכלה הרבה אנשים סביבי. כשסיימתי את סדרת סרטי 'הארי פוטר' לא ציפו שאני אתחיל ללמוד באוניברסיטה. אבל אני משתדלת להישאר נאמנה למה שהלב שלי אומר".

"היפה והחיה", מחמישי (23.3) בקולנוע

• דיסני
• אמה ווטסון
• היפה והחיה
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אמה ווטסון

ווטסון עומדת מאחורי היוזמה He for She, שקוראת לגברים להצטרף למאבק למען שוויון מגדרי. ממנה למדנו שאפשר להיות פמיניסטית רדיקלית בגיל 25, שאפשר להיות פמיניסטית שאוהבת אופנה, שאפשר לעודד נשים וגברים להצטרף למאבק כשמדברים איתם בהיגיון וברהיטות ושיש דור חדש של נשים חזקות וצעירות שעוד ישנו את העולם.

רוזאן בר

רוזאן בר הגיעה לפריים טיים עם ג'ורה גדולה וגוף כבד משקל, וזה היה מחזה לא רגיל בהוליווד הפלסטית. לצערנו המהפכה של בר רחוקה מלהיות שלמה – התפקידים הראשיים בהוליווד עדיין הולכים לנשים רזות, יפהפיות ועדינות, והדרך היחידה לשרוד עם מראה שאינו מושלם הוא להיות קומיקאית מושחזת ובעלת מרפקים, אף שגם אלה בסופו של דבר נכנעות לזוהר ולשגרת הטיפוח ההוליוודית.

לזלי ג'ונס

ג'ונס היא אולי השם הכי פחות מוכר ברשימה, אבל היא הצליחה להתברג לקאסט הלבן, הגברי והצעיר ברובו של "סאטרדיי נייט לייב". נוסף על כך היא אישה שחורה וגדולה בת 48 שמעזה להרגיש נחשקת. גם כשהיא מדברת על גברים, ההומור שלה נותר הומור של אישה חזקה שממש לא צריכה להיות נסיכה עדינה כדי להרגיש שהיא אלילת מין. גם אם ההשפעה שלה לא נרחבת (עדיין), אנחנו מריעות לה על כך שהיא מייצגת לבדה אוכלוסייה נכבדת של נשים – כאלה שהן לא כוסיות אבל כן עושות סקס.

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה

יש מי שעיקם פרצוף על השימוש של ביונסה בקטעים מהרצאת ה־TED של הסופרת הניגרית בשיר Flawless, אבל כך הדברים שלה הגיעו לציבור נרחב יותר מאוהבי הספרות. אדיצ'יה מקפידה לכתוב פמיניזם ולדבר פמיניזם, ואף הגנה על ביונסה כשאמרה "מי שאומרת שהיא פמיניסטית היא פמיניסטית". וורד.

מדונה

במקום לקרוא למדונה פתטית ולזלזל בה על כך שהיא עדיין חושפת את גופה בגיל שבו נשים אמורות להתעטף בבורקה, כדאי שנזכור כולנו מאיפה באנו. בלי מדונה לא הייתה מיילי סיירוס. היא זו ששחררה את כוכבת הפופ מהמבט הגברי וגם מהשליטה הכלכלית הגברית, והזכירה לנו שמיניות היא כוח.

איימי שומר

אי אפשר להשלים רשימה כזאת בלי להתייחס לשומר, שהיא הדוברת הבולטת ביותר נגד ההפנמה הפטריארכלית בייצוגים תרבותיים. סדרת המערכונים שלה, "בתוך איימי שומר", נוגעת בכל אספקט של היות אישה בעידן המודרני בכלל ובהוליווד בפרט. הטרדות מיניות מול סלאט שיימינג, סטנדרטים פיזיים בלתי אפשריים מול באדי שיימינג, הדרישה לפוריטניות מול שחרור מיני – אין נושא שחומק מלשונה העוקצנית של שומר, ואת כל זה היא עושה על עקבים.

רייצ'ל בלום

גם אם היא מוכרת פחות משומר, בלום מקבלת את הקרדיט על כך שהיא לא מתאמצת להנגיש את התכנים הפמיניסטיים שלה לקהל הרחב ומצליחה לתבל את הקומדיה המוזיקלית המטופשת שלה "Crazy Ex-Girlfriend" במונחים מהסוג ההארד קורי ובמסרים מגדריים מורכבים ומתוחכמים.

שונדה ריימס

אף שאיכות העשייה הטלוויזיונית שלה מוטלת בספק, המפיקה והתסריטאית שונדה ריימס ("האנטומיה של גריי", "סקנדל" ועוד) הצליחה למקם את עצמה כאחת הדמויות המשפיעות בהוליווד, תוך שהיא מקדמת שוויון מגדרי חסר פשרות ומקפידה להציג דמויות נשיות ולהט"ביות מגוונות ולשנות את הטלוויזיה האמריקאית במו ידיה.

לינה דנהאם

דנהאם הצליחה לכתוב ארבע דמויות נשיות בלתי נסבלות שדומות יותר לאנשים אמיתיים מאשר לסטריאוטיפים הנשיים ההוליוודיים, ובכל זאת להפוך את "בנות" לסדרה אהובה. נוסף על כך היא לא מחמיצה הזדמנות להתריס עם עירום, שמטרתו היא אחת – להרגיל את העין שלנו לגוף נשי שאינו פורנוגרפי. השמועות מספרות שיש כמה גברים שהצליחו להסתכל עליה ישירות.

מרב מיכאלי

לא קל לקרוא לעצמך פמיניסטית בהוליווד. קשה אף יותר לעשות את זה בעולם הבידור הישראלי, כך שלא מפתיע שמיכאלי פנתה בסופו של דבר לפוליטיקה. אפשר לומר שמיכאלי ויתרה על הפופולריות שלה למען השמעת הקול הפמיניסטי בכנסת, שכן את רוב הרעיונות שנראים לנו כל כך טריוויאליים כיום היא הביעה בקול רם בתקופה שבה הם נחשבו קיצוניים והקימו עליה מסתלבטים, ואנחנו מעריכות ביצים. כלומר, שחלות.

• ביונסה
• Crazy Ex-Girlfriend
• בנות
• שונדה ריימס
• פמיניזם
• יום האישה 2016
• אמה ווטסון
• צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה
• לינה דנהאם
• מדונה
• מרב מיכאלי
• איימי שומר
• פמיניסטיות
• He for She
• רוזאן בר
• לזלי ג'ונס
• Flawless
• בתוך איימי שומר
• מיוחדים
• רייצ'ל בלום

• Facebook
• Twitter
• Email

הפמיניזם שעט קדימה ב־2014. סיר שרתח ורתח במשך עשורים עלה סוף סוף על גדותיו והחל לגלוש. החדשות הטובות – המהפכה החלה. החדשות הרעות – היא רחוקה מלהסתיים. מצג השווא של השוויון המגדרי הוא זה שמקשה לקחת עוד צעד קדימה, אבל העולם עדיין לא מוכן להודות שהוא נאחז בו בכוח. כדי להבין זאת צריך רק לצפות בנאום שנשאה אמה ווטסון בפני האו"ם בספטמבר. הדברים של ווטסון היו היסטוריים, לא פחות. הם היו מופת של כתיבת נאומים ונגעו בכל הנקודות החשובות של השכל ושל הרגש. היא דיברה ברהיטות, חלקה חוויות יומיומיות שכל אישה או גבר יכולים להזדהות איתן, והתשוקה שלה קשרה הכל יחד לכמה דקות שבהן עצר הזמן מלכת. אם טרם צפיתן/ם בו, כדאי לעשות את זה.

הטון של ווטסון בנאום היה נרגש ואף נואש. היא כמעט התחננה לנסות ולהפסיק את המצב האבסורדי הזה, שלא רק נשים סובלות ממנו אלא גם גברים. אבל הייתה לנאום שלה מטרה נוספת, שכנראה מחברת את כל המהלכים הפמיניסטיים הבולטים של השנה האחרונה: הניסיון להתחיל את המהפכה מניעור המושג "פמיניזם" מכל הקונוטציות השליליות שלו וההדגשה של הערכים החיוביים והאוניברסליים שהוא מקדם, שבבסיסם זכויות אדם, סובלנות וכמובן שוויון.

העובדה שכל כך הרבה סלבריטאיות צעירות (וגם סלבריטאים) התגייסו השנה לשורות הפמיניזם היא לא סתם קוריוז רכילאי רדוד, היא סימן ששינוי אמיתי עומד בפתח, ובמרכזו הפופולריזציה של הפמיניזם. אמה ווטסון, טיילור סוויפט, מיילי סיירוס, ניקי מינאז', ג'ניפר לורנס, ביונסה, לינה דנהאם, עזיז אנסרי ועל הדרך גם ברק אובמה – כולם הוכיחו השנה שלפמיניזם גוונים שונים אמנם, אבל כולם מאוחדים תחת היגיון בריא ואהבת אדם. הפמיניסטיות, מצידן, הוכיחו זאת כשאימצו לחיקן את הכוכבות הצעירות, כולל אלה שמשתמשות במיניותן ככלי לביטוי עצמי או מתבאסות על חיי האהבה שלהן מול מיליונים. כי פמיניזם אינו אידיאולוגיה מגבילה, היא מעודדת כל אחד לעשות מה שבזין שלו או בכוס שלה, בלי להתחשב בסטריאוטיפים חברתיים. רוצה ללבוש שמלות חמודות ועקבים? מקובל. רוצה לנענע את התחת החשוף שלך? מקובל. רוצה להיות רזה? שמנה? יפה? מכוערת? חזקה? חלשה? בוטה? מעודנת? הכל מקובל.

מובן שהמאבק הפמיניסטי לא מסתכם בבחירות אסתטיות, מראה חיצוני, תכונות אופי או התנהגות תלויות מגדר. אבל את הבעיות הגדולות יותר כגון פערי השכר והאלימות המינית, אפשר לפתור רק אם משנים הכל מהיסוד. שנת 2014 עמדה בסימן המאבק לפלורליזציה נשית (וגברית), מתוך התפיסה שאם נפרק נשים מהתבניות הנוקשות שנוצרו עבורן במהלך השנים, הן ייתפסו כשוות ערך לגברים, ומשם אולי יהיה אפשר להתחיל לדבר על שינוי, בתקווה שדורות העתיד יגדלו לתוך עולם מאוזן יותר.

טיילור סוויפט ומיילי סיירוס הן מקרי בוחן מעניינים בהקשר הזה, כי כל אחת מהן נלחמת על זכותה להיות מי שהיא בנקודה אחרת על ציר הקלישאות הנשיות – טיילור רוצה לכתוב על חיי האהבה שלה בלי שיקראו לה רווקה ממורמרת, בעוד מיילי רוצה להתפשט בלי שיקראו לה שרמוטה. שתיהן לוחמניות וזועמות על המוסר הכפול שמתלווה לתדמית הציבורית שלהן, וממש לא מעניין אותן אם הן מוצאות חן בעיני אחרים כל עוד הן נאמנות לעצמן. ועם כל דיבורי התחת שתפסו את קדמת הבמה השנה, נדמה שסיירוס לא מקבלת מספיק קרדיט על סוג המיניות שהיא מציגה לעולם. ניקי מינאז', ביונסה, קים קרדשיאן, איגי אזליה, ג'ניפר לופז – כולן אמנם לוקחות בעלות על הגוף והמיניות שלהן, אבל בסופו של דבר מיישרות קו עם מה שנחשב סקסי ונחשק, גם בעיני גברים. סיירוס, שלא בורכה בקימורים, בכלל לא מתעניינת במבט הגברי. המיניות שלה רחוקה מלהיות המיניות המפתה שהורגלנו אליה, ובדיוק בגלל זה קשה לאנשים לעכל אותה. המיניות שלה אגרסיבית וגרוטסקית ולא משרתת אף מבט חוץ משלה עצמה, וזהו כוח אמיתי. סוויפט מצדה חדלה השנה להיות מתוקה ומנומסת ולא חששה להאשים בסקסיזם את כל מי שהעז לשאול אותה על נושאי הכתיבה שלה. שלא במפתיע, הכוח הפנימי החדש שלה הזניק אותה למעמד של אחת האמניות הכי מצליחות של השנה. אמה ווטסון, טיילור סוויפט, מיילי סיירוס – אתן נשות השנה.

[tmwdfpad]

• אמה ווטסון
• סיכום שנה – 2014
• סיכום שנה
• פמיניזם
• ניקי מינאז'
• טיילור סוויפט
• ג'ניפר לורנס
• שיח פמיניסטי
• ביונסה
• מיילי סיירוס
• תרבות
• לינה דנהאם