• Facebook
• Twitter
• Email

אל תפספסו:חלק א' של ספיישל פרימוורה סאונד 2016

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Sheer Mag – "Can't Stop Fighting"

מאלבומי הרוק הכי מגניבים שיצאו השנה, אי.פי יותר נכון, שמצליח לעשות את הבלתי אפשרי ולחבר שירים שנשמעים לגמרי Pאנק רוק עם אלמנטים שלקוחים, רחמנא לצלן, מרוק קלאסי. כן, כולל סולואי גיטרות והכל. וההגשה של הסולנית של Sheer Mag היא פנטסטית.

Titus Andronicus – "Dimed Out"

טיטוס אנדרוניקס, שקרואים על שם מחזה של שייקספיר, הוציאו אלבום משולש (!) מלא בכל טוב, וכשאני כותב כל טוב אני מתכוון להמון תחתיות אבל גם המון חיוּת. האלבום נכתב כתיאור של והתמודדות עם המניה דיפרסיה של הסולן פטריק סטיקלס.

Savages – "Shut Up"

הלונדוניות האלה העיפו לי את המוח עם אלבום הבכורה שלהן, "Silence Yourself", מלפני שלוש שנים, ואפילו ש־"Adore Life" החדש לא טוב כמותו, זאת עדיין אחת ההופעות שאני הכי מחכה להן בפסטיבל. ג'ני בת' הזאת די מדהימה.

Shellac – "Prayer to God"

אמן שימותו. הוא והיא. שניהם. זה בגדול מה שהשיר הזה מבקש, אבל תאזינו לו, הוא יותר משכנע עם גיטרות וקולו של סטיב אלביני.

Cabaret Voltaire – "The Set Up"

ריצ'ארד ה. קירק מקברט ולטייר יופיע בפסטיבל תחת השם של ההרכב הידוע שלו אשר מ־1973 הנהיג מהפכות קטנות באנגליה ובאירופה כששילב אוונגרד עם מוזיקה תעשייתית, טכנו ואפילו דאב ופופ.

Animal Collective – "Grass"

מהשירים הכי טובים של הלהקה המוזרה הזאת. כן, אז מה אם הם כבר די פופולריים – עדיין מדובר בלהקה ממש מוזרה.

Alex G – "Brite Boy"

ההחתמה הטריה של לייבל האינדי הנהדר דומינו רקורדס היא אלכס ג'י, בחורצ'יק בן 22 מפילדלפיה. האלבום החדש שלו, "Beach House", מציג לו-פיי אינדי פופ צבעוני מחדר השינה, עם השראה מגדולים וטובים כמו להקת Built To Spill ואליוט סמית זצ"ל.

Cass McCombs – "County Line"

השיר שגרם לי להתאהב בקאס מקומבס. הרכות, הלילה, המרחבים הפתוחים – הכל נשמע כמו ערימת קלישאות מהבילות. עד ששומעים את השיר. האמת שם.

Beach House – "Space Song"

חיבור נפלא של אלקטרוניקה עדינה, קול נשי מלנכולי ומרוחק ואווירה רומנטית אך עגמומית. מתוך "Depression Cherry", אלבומו החמישי של דואו הדרים־פופ האמריקאי.

Dungen – "Allas Sak"

להקה שוודית שמצליחה ליצור פסטיש לא נורמלי של סגנונות לכדי מוזיקה אופטימית, פסיכדלית ויוצאת דופן. ולשיר בשוודית ולמרות זאת להצליח בעולם. זה שיר הנושא מתוך האלבום שהלהקה הוציאה בשנה שעברה.

Richard Dawson – "Doubting Thomas"

גיליתי את הבחורצי'ק כשהתכוננתי לשידור התוכנית ואיכשהו הוא הצליח להפתיע אותי עם פולק מעוקם מסוג שמעולם לא שמעתי. כינו את הגישה שלו לבלוז כתשובה הבריטית לקפטן ביפהארט. השיר לקוח מתוך אלבום אינסטרומנטלי שמורכב רק מארבע קטעים, שניים ארוכים ושניים פחות. לא יודע בכלל איך להתחיל לתאר את משיכת הצלילים כאן.

Bardo Pond – "Kali Yuga Blues"

נשים בצד את העובדה שאני כועס עליכם על שכנראה פספסתם אותם בשנה שעברה בבארבי, כי יש לכם הזדמנות לכפר. והיא כל כך תעשה לכם טוב. כך נשמע חיבור מושלם בין דיסטורשן פסיכדלי, חליל ועדינות נשית. ופה אתם יכוליםלשמוע עוד מהאירוח שלהם בקצה.

Shura – "2Shy"

אם אהבתם את FKA טוויגס, יש סיכוי ממש טוב שתאהבו גם את שורה. היא לא פריקית כמו טוויגס והשיר הזה הוא די פנינת פופ רומנטית, אבל יש פה משהו שלגמרי עושה לי את זה. בעצם, למה אבל?

The Avalanches – "Frontier Psychiatrist"

פתאום הודיעו מפסטיבל פרימוורה שההרכב האוסטרלי הזה, שהוציא אלבום ענק בתחילת האלף ומאז די נעלם, עומד לחזור ולהופיע בו. "Since I Left You" היה אחד האלבומים הכי כיפיים ששמעתי אז וזה לגמרי הקטע הכי פסיכי בו. ככה מחברים מיליון תקליטים לכדי משהו חדש וקרוע לגמרי.

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

אל פספסו:חלק א' של ספיישל פרימוורה סאונד 2016

• קברט ולטייר
• Cass McCombs
• Beach House
• Dungen
• Richard Dawson
• שורה
• פרימוורה סאונד 2016
• מוזיקה
• בארדו פונד
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• פודקאסט
• אנימל קולקטיב
• רדיו הקצה
• קאס מקומבס
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

סיכום המוזיקה ששודרה באור בזויות ב-2015 ממשיך עם תוכנית שנייה שמתמקדת במיטב האינדי פופ, אלקטרוניקה ועוד כמה יוצאי דופן. בשבועיים הקרובים אשדר עוד שתי תוכניות סיכום; בשבוע הבא את תוכנית סיכום המוזיקה השקטה, מרגשת והלפעמים דאונרית שיצאה השנה ובעוד שבועיים את האחרונה והרביעית שתסכם את הרוק, הפסיכדליה והגראז'. אל תפספסו גם אתסיכום ההיפ הופ והסולששודר בשבוע שעבר. ועכשיו, לט דה מיוזיק פליי!

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

Grimes – "Flesh Without Blood"

ההוכחה שאת יכולה להיות אמאמא של האלטרנטיב והאינדי המעודכן ובאותו זמן להיות מלכת פופ שבאמת אוהבת מיינסטרים. כלומר, זאת לא יצירה צינית בשום צורה. יש כאן אהבה טהורה לפופ מצעדים ועם זאת, מכוון שמדובר בגריימס, הזוויות עדיין מחודדות, האדג' שלה בולט מכל פינה. זה אלבום וורדרד במכוון ועקום כמתבקש. האלבום "Art Angels" הוא יצירה אדירה.

Susanne Sundfør – "Fade Away"

האלבום שמנפח את קלישאת ה"לרקוד עם דמעות בעיניים" למימדי ענק. סוזן סנדפור, מעבר לכך שהיא זמרת מדהימה, מצליחה לרגש אותי כאן למוות באלבום עמוס להיטים שמצליח איכשהו לחבר אייטיז, יורו-טראש ומוזיקה קלאסית מודרנית א-לה פיליפ גלאס לכדי משהו שכל כך כיף להאזין לו. מאחר וזה האלבום שהאזנתי לו הכי הרבה השנה, ייתכן ואין וברירה אלא להכתיר אותו לאלבום השנה שלי. זה מפתיע גם אותי.

U.S. Girls – "Damn That Valley"

כמו סוזן סנדפור וגריימס, גם מג רמי מ-U.S. Girls יצרה מוזיקה הרבה פחות פופית עד האלבום שהוציאה השנה, "Half Tree", שראה אור בלייבל האהוב 4AD. בשירה שלה יש קריצה ללהקות נשיות מהסיקסטיז, אבל ההפקה רחוקה מאוד מהקלילות של אותן להקות. להפך, היא דחוסה עד התפקעות ומתחת לפני השטח הפופיים משהו חרד שם מאוד.

Unknown Mortal Orchestra – "Multi-Love"

מה עוד אפשר לומר על האלבום הזה של UMO? מדובר באחד הדברים הכי מרעננים שיצאו השנה, שמחבר בין אינדי-פופ, רוק פסיכדלי, אר'נבי וסול עם סיפור מעניין מאחורי התכנים (סיפור אהבה משולש) שמוגש באופן כזה שעושה כיף לזוז איתו. מי שהיה בהופעה ברידינג 3 לפני כחודש יודע עד כמה מרקידים החומרים האלו, עם כל כמה שיש בהם כובד ראש.

East India Youth – "End Result"

לא יודע לגבי האלבום בשלמותו, אבל לפחות כמה שירים מתוך "Culture of Volume", השני של East India Youth הלוא הוא ויליאם דוייל הלונדוני, הם בין האהובים עלי מהשנה האחרונה וכנראה ש"End Result" הוא הפייבוריט מביניהם. דוייל מחבר את האהבה לפט שופ בויז עם קול הטנור היפהפה שלו להשראה רצינית של אמביינט – בריאן אינו סטייל – לכדי שירים קליטים ובמקרה השיר הזה – עם אפיל אפל ומרתק.

ANOHNI – "4 Degrees"

מי זו צצה לה פתאום? אנוהני היא לא אחרת מאשר אנתוני הגרטי בגרסה פופית ותחת שרביט ההפקה של היוצרים הצבעוניים ויוצאי הדופן, כל אחד בדרכו שלו, הדסון מוהוק ו-Oneohtrix Point Never. מדובר בקטע חדש מאוד, שטרם יצא באלבום, ולטעמי מדובר לחלוטין באחד השירים היפים בזמן האחרון. ועל הקול היחיד ומיוחד של אנתוני, סליחה – קולה של אנוהני, אין מה להוסיף.

Panda Bear – "Boys Latin"

האחרון של נוח לנוקס, איש אנימל קולקטיב, הוא כצפוי עוגת שכבות פסיכדלית בטירוף בהפקת פיט קמבר מלהקת Spacemen 3. אני לא בטוח עד כמה האלבום הזה מחדש על גבי מה ששמענו כבר מפנדה בר באלבום "Person Pitch", אבל עדיין מדובר באסופה מסחררת של שירים שאף אחר לא עושה שום דבר שמזכיר אותה.

Animal Collective – "Floridada"

בעצם, אולי היחידים שכן מזכירים את פנדה בר הם הוא עצמו יחד עם להקתו המופרעת, שבה חבר גם Avey Tare. "פלורידאדה" הוא קטע חדש שפותח את האלבום "Painting With" – שצפוי לצאת בסוף פברואר 2016. שיר כיפי לאללה. באלבום צפויים להתארח ג'ון קייל וקולין סטטסון.

Rysy – "Brat"

ריסי הם צמד פולני צעיר (שלעיתים קרובות מארחים זמרת) שהכרתי בפסטיבל Open'er השנה בפולין. הם קצת מזכירים את The XX, אבל יש להם לגמרי קטע משלהם. עד כה הוציאו את האי.פי "Ego" והאלבום "Traveler", שמחברים מלודיות יפות עם תכנותים יצירתיים ותיפוף חי שהופך את כל העסק לחווית לייב מצוינת.

Jamie XX – "OBVS"

לקח לי קצת זמן להכיר בכך, אבל האלבום של ג'יימי XX אכן מצוין. אני מאלה שתמיד טענו שהלהקה ממנה יצא, The XX, טובה בעיקר בזכות הרמיקסים שעשו לשיריה – ושבפני עצמה היא פחות מעניינת. אבל, כאמור, "In Colour" אחלה אלבום שבמידה מסוימת מזכיר לי את החומרים של הרכב אחר שאני אוהב בשם Dirty Art Club. בחרתי את אחד השירים שבהם הוא לא מארח לא את הזמרת רומי ולא את הראפר יאנג ת'אג שמתארחים בסינגלים הבולטים ממנו. "OBVS" הוא הראשון שנתפסתי עליו.

SEXWITCH – "Helelyos"

נטאשה קאהן מ-Bat For Lashes הוציאה השנה אי.פי מגניב של ביצועים משלה (יחד עם המפיק שלה ועם להקת הפסיכדליה הבריטית TOY) לקטעים ממרוקו, פרס תאילנד ועוד. התוצאה מעניינת וכייפית, אך לא כל האלבום שווה כמו השיר הזה. "Helelyos" במקור בוצע על ידי הזמר הפרסי Zia לפני המהפכה באירן. מדובר בקטע סייק Fאנק גראז'י מגניב לאללה, וקאהן מוסיפה לו את המכשפתיות האפלה שלה. אחלה הפתעה היה השיר כשיצא.

The Soul Surfers – "Time Is a Gun" feat. Shawn Lee

לא כל כך צפוי להיתקל בהרכב סול-רוק מלוכלך ולגלות שהוא רוסי, אבל הסול סרפרס הם אנומליה מדהימה, מלאת חיות, פאנקיים בטירוף שהשנה הוציאו את האלבום המלא הראשון שלהם- "Soul Rock". האלבום רואה אור בלייבל המצוין Ubiquity שבבעלות המולטי-אינסטרומטליסט האדיר שון לי, שגם משתתף בשיר הזה.

Big Wild – "Aftergold"

הקטע הזה תפס אותי חזק השנה ואחראי לו מפיק אלקטרוניקה מ-L.A שהוציא אותו בלייבל החדש יחסית – Foreign Family Collective. זהו הסינגל השני בסך הכל שהלייבל מוציא והוא נשמע קצת כמו אם קאריבו היה יוצר היפ הופ אינסטרומנטלי.

Shamir – "Make a Scene"

השנה הוציא הילד האנדרוגיני מלאס וגאס את "Ratchet", אחרי שחרך רחבות ותוכניות רדיו עם הסינגל החצוף "On The Regular". ובכן, את השיר הזה אני אפילו עוד יותר אוהב. חצוף לא פחות והרבה יותר מכוון-הרמות! אגב,יצא לי לראיין אותו מוקדם יותר השנה, וכן, הוא מודע לכך שיש לו שם של ראש ממשלה משופם מהאייטיז.

Seven Davis Jr. – "Good Vibes" feat. Julio Bashmore

מבית נינג'ה טיון האהוב הגיח השנה האלבום "Universes" של זמר סול-גוספל חובב היפ הופ, שבשלב מסוים בחייו מצא את עצמו נמשך יותר מכל לגזרות ההאוס ודיסקו. פה הוא מארח את חוליו באשמור באחד הקטעים היותר ממכרים באלבום האופטימי והמשמח הזה. האלבום גם מאפשר הצצה להיסטוריה העשירה של המוזיקה השחורה האמריקאית וגלגוליה לאורך השנים.

Herbert – "Strong"

מאת'יו הרברט הגאון לא הוציא אלבום דאנס מזה כמעט עשור, לכן הציפייה ל-"The Shakes" שיצא השנה הייתה גדולה. אני שמח לומר שהיה שווה לחכות. אמנם גם באלבום הזה ישנה הנסיוניות של מקורות צליל הזויים (פרקשן שמקורו בקליעים משומשים, סימפול של צלילי צעדת מחאה ועוד), אבל מדובר במוזיקה נגישה וכיפית עם סאונד חם ושילוב מושלם של קול גברי ונשי לסירוגין בשירי האלבום.

Yula Kasp – "Leisure"

התוודעתי למפיקה הפולנייה הלא מוכרת הזאת דרך אלבום הסלקשן הראשון של הלייבל "You and Your Hippie Friends" שהקימו הפצ'נגה בויז. "Leisure" לטעמי הוא הטוב ביותר בו ומציג אינדי האוס מכושף ואפל.

Jaga Jazzist – "Oban" (Todd Terje remix)

מפיק הדיסקו-האוס טוד טרייה הפך את הקטע הזה של הרכב הג'אז הסינמטי מנורווגיה למשהו שלחלוטין נשמע שלו, עם האוס פסנתרים אופורי, סינת'יסייזרים חלליים ותיפוף כבד שלאורך כעשר דקות הופכים מסע טריפי לגמרי. רמיקס מושלם.

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

• סיכום 2015
• אנימל קולקטיב
• גריימס
• שמיר
• ג'יימי XX
• Unknown Mortal Orchestra
• סוזן סנדפור
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• אור בזוויות
• שון לי
• U.S. Girls
• פודקאסט
• מוזיקה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

לפני ש"אור בזויות" צוללת לרצף של ארבע תוכניות לסיכום 2015, התחשק לי לקפוץ בחזרה עשור אחורה. הייתי בן 22 ב-2005, גרתי בלונדון וניזונתי מדיאטה של הופעות חיות ורכישת דיסקים. לשעה זו בחרתי כמה מהפייבוריטים שלי מאז (ועד היום). פרץ נוסטלגיה? לא יודע אם המילה הזאת בכלל תקפה לפרק זמן של פחות מעשרים שנה. בעצם, אולי כן. אבל מה זה חשוב?

הוראות שימוש:לוחצים פליי. זה הסימן המשולש הזה, כן?אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

Why? – "Gemini (Birthday Song)"

הכתיבה הסופר-אינטימית, סוריאליסטית של יוני וולף תפסה אותי לראשונה באלבום הזה ולא הרפתה אחיזתה במשך שנים. וולף, היהודי המוזר ההוא מהרכב ההיפ הופ האבסטרקטי Clouddead, יצר באלבום זה משהו שעוד לא שמעתי עד אז; שילוב של ראפ, פולק ולו-פיי מרגשים באופן מוגזם. כמה שהתרגשתי כשנרנג'ה, חברת הפקות לא מוכרת עוד אז, החליטה להביא לראשונה ?Why ב-2009. מאז הפכה הלהקה ליקירת הקהל וחזרה עוד פעמיים לתל אביב.

Animal Collective – "Grass"

האלבום הכי קומוניקטיבי שהוציאו המופרעים לבית אנימל קוללקטיב נכון לאז. כבר היו לי אלבומים קודמים שלהם, שהיו מרתקים אך קשים להאזנה. אבל כששמעתי את ה-Pow! Pow! Pow! Pow! Pow! (וזה ממשיך) בשיר "Grass", היה ברור שמכאן והילך הלהקה הופכת ממשהו קטן שמוכר רק ליודעי ח"ן לאחת הלהקות הכי משפיעות ומקוריות של התקופה. מה גם שממנה יצא היוצר המופלא Panda Bear.

M83 – "Don't Save Us from the Flames"

M83 של אנתוני גונזלס הצרפתי, כבר הוציאה אלבום מופת לפני "Before the Dawn Heals Us" מ-2005, אך בו היא לראשונה הפכה את השוגייז האלקטרוני, המסונתז והסינמטי שלה, לפנינות אינדי-פופ נהדרות שקהל רחב מסוגל לעכל. ובלייב הלהקה הזאת באמת מעולה. ראיתי אותה שלוש פעמים וכולן היו מוצלחות. אחת מאותן פעמים קרתה ב-2009 בבארבי.

Calla – "Initiate"

כשהייתי עוד בתיכון, הצלחתי איכשהו להסתנן להופעה של הרכב האינדי-רוק המצוין הזה מברוקלין כשהופיע במועדון הדינמו דבש זצ"ל ב-2001. עוד לא ידעתי אז עד כמה אני יאהב את הלהקה הזאת שנתיים אחרי, כשיוציאו את "Televise" המופתי ואחריו ב-2005 את "Collisions" – שמתוכו נבחר השיר לתוכנית. לצערי הלהקה כבר לא ממש פעילה ואת האלבום האחרון שלה הוציאה לפני יותר משמונה שנים.

Hot Chip – "Baby Said"

הסוד הכמוס של חובבי מוזיקה שהכרתי בתקופתי בלונדון הייתה להקה חדשה בשם Hot Chip, שעשתה מין שילוב Fאנקי של אלקטרוניקה של חנונים לבנים שמעריצים את סטיבי וונדר ופרינס. נשמע כמו משהו טריוויאלי היום, אבך אז זה היה עוד לפני שהדבר נעשה לסמל של מ-אגניבות בקרב היפסטרים שעוד לא ידעו שהם היפסטרים כי המילה טרם הייתה בשימוש המוכר שלה כיום. בחרתי שיר שלא ממש היה להיט, וכזה שהתאים לי מאוד ללילות בבית.

Smog – "Rock Bottom Riser"

אמנם עבר רק עשור מאז שהשיר יצא, אבל נדמה שכבר מדובר בקלאסיקה. "A River Ain't Too Much to Love" היה האלבום האחרון של סמוג. כלומר, האחרון תחת שם זה ולפני שביל קלהאן המשיך להוציא אלבומים תחת שמו שלו.

Mick Harvey – "The River"

עוד נהר! מיק הארווי, המולטי-אינסטרומנטליסט שמוכר בזכות חברותו ארוכת השנים עם ניק קייב בלהקת הבאד סידס (ובעוד כמה להקות מעולות אחרות), הוציא כמה אלבומי סולו נהדרים ובהם "Pink Elephants", אלבום המחווה לסרז' גינזבורג – "Intoxicated Man" והאלבום שממנו לקוח השיר המופתי הזה – One Man's Treasure שיצא… נחשו באיזו שנה.

Antony and the Johnsons – "You Are My Sister"

האלבום השני של אנתוני והזרגים, "I Am A Bird Now", הוא עדיין, לטעמי, האלבום הכי טוב שלו, עם קול ענק ושבריריות קווירית מקווצ'צ'ת לב. באלבום התארחו בוי ג'ורג', רופוס ווינרייט, דבנדרה בנהארט ולו ריד עליו השלום.

Jens Lekman – "Pocket Full of Money"

התוודעתי ליוצר פופ-חדר השינה השבדי, ינס לקמן, דרך אוסף הסינגלים והאי-פיז "Oh You're So Silent Jens", שיצא ב-2005 וכלל בין היתר את השיר המושלם הזה. רומנטי ושקט, קלאסי במידה מסוימת, עד שנוחת הסימפול מתוך "Gravedigger Blues" של Beat Happening עם ההוק של קאלווין ג'ונסון – "I'll come running with my heart on fire" – שאיכשהו מסתדר בתוכו באופן מושלם.

Bright Eyes – "First Day of My Life"

פעם ממש אהבתי את האינדי-פולק נעורים של קונור אוברסט. אך זה פחות או יותר נגמר ב-2005 עם האלבום "I'm Wide Awake It's Morning", שהיה האלבום הטוב האחרון שהוציא (שיצא במקביל לאלבום אלקטרוני מסריח ונשכח בשם "Digital Ash in a Digital Urn"). למעשה, אוברסט תמיד היה בהליך הידרדרות כאשר החומרים חסרי המודעות שלו בתור טינאייג'ר בעייתי היו גם הטובים ביותר שלו. עם כל זאת, עדיין מדובר באלבום טוב ונחמד שהפנינה הזאת מתוכו אשכרה הפכה ללהיט מיינסטרים.

The Decemberists – "Eli the Barrow Boy"

השירים של קולין מלוי מהדצמבריסטים נשמעו לי תמיד כמו חתיכות קטנות וספרותיות של רומנטיקת ימי ביניים. ב-2005 הוא ולהקתו הוציאו את האלבום הטוב ביותר שלהם, "Picaresque", עם השיר היפה הזה שאני אוהב לתרגם ל"עילי, ילד מריצה". סיפור אהבת ילדות מורבידי כלבבי.

Roots Manuva – "The Falling"

בשבוע שעבר השמעתי את "Hard Bastards" מתוך האלבום החדש של הראפר הבריטי האהוב עלי. ובכן, הוא הראפר הבריטי האהוב עלי כנראה בזכות האלבום הזה, "Awfully Deep". והשיר המדכא הזה נשמע כמו הבסיס ל-"Hard Bastards". תאוות בצע, סמים, רצח, גאווה, מחלות מין ומה לא יש בשיר הזה. מין רשימה של כל הרעות החולות שעברו לרוטס מאנובה בראש בלונדון של אמצע העשור שעבר.

Sage Francis – "Gunz Yo"

סייג' פרנסיס האמריקאי מציג באופן כועס, הומוריסטי ומבריק את הלכי הרוח השונים של אמריקאים עם אובססיה לאקדחים, בדגש על ראפרים שאינם מודעים לטבעם הפאלי של כלי הנשק בהם הם משתמשים כדי לכסות על חולשותיהם.

Jamie Lidell – "Multiply"

אלבום הפריצה של ג'יימי לידל הבריטי בחברת התקליטים Warp היה חגיגה של סול, אלקטרוניקה, Fאנק ונסיוניות כייפית. זהו שיר הנושא מתוכו.

Gogol Bordello – "Dogs Were Barking"

בשיאה של סצנת הג'יפסי מיוזיק ששלטה בעשור הקודם (ובואו נודה בזה, טוב שחלפה) ניצבו גוגול בורדלו כחוד החנית. כמה להיטים אדירים היו באלבום הזה, וואו; "Start Wearing Purple", "Think Locally Fuck Globally", "Immigrant Punk" וכמובן, השיר הזה שנשמע כמו פסקול לחתונה שיצאה משליטה.

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

• אנימל קולקטיב
• m83
• Calla
• ינס לקמן
• ברייט אייז
• decemberists
• רוטס מאנובה
• סייג' פרנסיס
• ג'יימי לידל
• סמוג
• מיק הארווי
• מוזיקה
• סיכום שנה
• הוט צ'יפ
• הרדיו הבינתחומי
• אור בזויות
• אור בזוויות
• יוני וולף
• פודקאסט
• אנתוני והג'ונסונס
• גוגול בורדלו
• תרבות