Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

ב' זה אוהל

כתבות
אירועים
עסקאות
המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן

יצאנו לראות איפה גרים היום אנשי מחאת האוהלים

יצאנו לראות איפה גרים היום אנשי מחאת האוהלים

בקיץ 2011 יצאו דפני ליף, סתיו ושפיר ורבים אחרים לשדרות רוטשילד כמחאה על מחירי הדיור. חזרנו אליהם אחרי חמש שנים כדי לראות מה נשתנה ואיפה הם גרים היום

המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן
המחאה החברתית של קיץ 2011. צילום: זיו קורן

ביום שישי האחרון עלתה שורת סטנדאפיסטים צעירים על במת האוזןבר במטרה להיכנס חזיתית בדפני ליף, במסורת ערבי הרוסט (Roast) המוכרים של קומדי סנטרל. "חמש שנים עברו מאז שליף גררה את כולנו לרחוב, גרמה למאות אנשים לא להתקלח ולעוד יותר אנשים להיות בהופעה של שלמה ארצי", נכתב בעמוד האירוע. "אחרי חמש שנים אנחנו יכולים להגיד בוודאות – זה היה על פארש, כלום לא השתנה כאן, ועכשיו זה הזמן שלנו לנקום".

ליף נצלתה כהוגן. היא סומנה כאימו הפוליטית של יאיר לפיד (תם אהרון: "חשבת שאת צ'ה גווארה? את בעצם טומי לפיד"), שמה הפך לבדיחה (גלית חוגי: "למה את מכריחה אותי לקרוא לך בכינוי חיבה? אני לא מבקשת ממך לקרוא לי גלונה") בחירותיה האופנתיות הוגחכו (שיר ראובן: "באמת חשבת שאת יכולה להנהיג מחאה רצינית עם כובע קש?") כמו גם הביוגרפיה שלה (יואב רבינוביץ': "מי יותר מתאימה לנהל מהפכה חברתית מעורכת וידאו מכפר שמריהו?"). אבל בסוף הערב, כל המשתתפים והנוכחים שבו לדירותיהם – שמחיריהן עלו מאז המחאה החברתית ב־30 אחוז לכל הפחות. הבדיחה על חשבונם. על חשבוננו.

ובכל זאת, יש להעריך את הרגע שבו צעירי תל אביב מרשים לעצמם לאמץ עמדה אירונית אל מול כישלונה המעשי של המחאה. חשיבותו של קיץ 2011 הייתה בסדק שנפער בציניות האוטומטית שאפיינה את יחסם של רבים לפוליטיקה; זה היה רגע משכר של אמונה ביכולות שלנו כקבוצה. אך החזרה לעמדה האירונית היא לא התפכחות מחוויה שקרית, אלא השלמתו של תהליך חשוב של החלמה. למאבק הבא אנחנו נצא חכמים יותר.

חמש שנים אחרי הקיץ ההוא ניסינו לבדוק היכן נמצאים בוגרי המחאה, אלה שהובילו אותה מהימים הראשונים על אותו ציר של עיבוד והשלמה. ליף, אם תהיתם, התייאשה משדרות רוטשילד והרחיקה עד לעג'מי. כיום היא משמשת כיום כמעין פרזנטורית לאפליקציהFairi, הקוראת להמונים לדרג את הדירות שהם שוכרים במטרה להקל על השוכרים הבאים. איציק שמולי הספיק להפוך מיו"ר התאחדות הסטודנטים לחבר כנסת מטעם המחנה הציוני ולהעתיק את מגוריו ללוד, במסגרת פרויקט לשיקום שכונות. חברתו למפלגה, סתיו שפיר, דווקא שיפרה את מעמדה (בכל זאת, חברת כנסת) וזנחה את דירת השותפים היפואית שהתגוררה בה לטובת דירה שכורה בתל אביב. עם האחרים ביררנו מה הם זוכרים לטובה מקיץ 2011, מהם הלקחים שהפיקו ממנו ואם שוק הדיור ממשיך להתאכזר אליהם. רובם ככולם עדיין מאמינים שעוד ניתן לעורר שינוי של ממש בשוק הדיור הישראלי. מצד שני, האם היינו באמת מרשים
להם לענות אחרת?

ברק לוי סגל, 32

מנהל קמפיינים

"החלפתי מאז המחאה שתי דירות. לשמחתי לא נאלצתי לעבור מסיבות כלכליות. למעשה, למעט שנתיים בתקופת האוניברסיטה שבהן גרתי ברחוב איינשטיין מעולם לא גרתי בתל אביב. לא נאלצתי לעזוב אותה, שהרי מעולם לא באמת גרתי בה לאורך זמן. אפשר להגיד אפילו ששיפרתי את מצבי. היום אני גר בצמוד בצומת חולון, משלם גרושים, ויש לי גינה של 100 מ"ר. עבור אחרים המחירים בהחלט עלו ועוד יעלו בעקבות כשלים מבניים, ביורוקרטיים והרבה פוליטיקות של מקורבים ושחיתות. עוד דרך ארוכה לפנינו, אבל אין ספק שהמצב היה הרבה יותר חמור אלמלא המחאה והאירועים שקרו מאז".

וואלה. דברים שרואים מחולון כנראה. מאז המחאה התבטאת ופעלת בעיקר נגד שחיתות. אתה מעודד מההרשעה של דנקנר באשר להרצת המניות?

"ההרשעה של דנקנר לא מחדשת הרבה. הרי מדובר באדם שביצע לכאורה הרבה מהלכים לשמירה על מונופול שפגע במשפחות רבות לאורך השנים, ואין לשמוח בנפול אויבינו. אני מאמין שגם יצחק תשובה וכל השאר ייפלו אחריו".

ברק לוי סגל. צילום: איליה מלניקוב
ברק לוי סגל. צילום: איליה מלניקוב

אלון־לי גרין, 28

פעיל חברתי ופוליטי

"בשדרה כמעט לא ישנתי. למען האמת, בחודש וחצי הראשונים למחאה, עד אחרי צעדת המיליון, כמעט לא ישנו בכלל. היינו עובדים מכל מיני משרדים, דירות ובתי קפה משעות הבוקר המוקדמות עד שלוש או ארבע בלילה, ישנים שלוש שעות וחוזר חלילה. אחרי צעדת המיליון החלו מאהלים רבים ברחבי הארץ להתקפל ופעילים רבים חזרו לשגרת חייהם. הטעות שעשינו באותם הימים הייתה שלא ידענו לתרגם, עוד בימי השיא של המחאה, את הכוח העצום הזה שהתגייס למען שינוי חברתי עמוק בחברה שלנו לכוח מאורגן וארוך טווח, לתנועה חברתית־פוליטית".

כמה דירות עברת מאז?

"שלוש. בדירה שגרתי בה בזמן המחאה שילמתי 2,500 ש"ח על השכירות עם שותפה אחת, מאז גרתי בדירת שותפים ביפו עם עוד שלושה שותפים שבה גם שילמתי 2,500 ש"ח, והיום אני גר בדירה עם בן הזוג שלי, שבה אנחנו משלמים יחד כ־5,600 ש"ח לפני חשבונות. ברור שמאז המחאה לא חל שינוי חיובי בשוק הדיור. המחירים האמירו, מצב הדירות נשאר מוזנח כשהיה ולא הופיע כאן, אפילו פעם אחת, פתרון דיור רציני מצד הממשלה או העירייה".

אלון-לי גרין. צילום: איליה מלניקוב
אלון-לי גרין. צילום: איליה מלניקוב

שיר נוסצקי, 31

מנכ"לית המשרד לתקשורת חברתית

רגב קונטס, 40

במאי ומרצה

"הטריגר לצאת מהבית למאהל היה הטלפון מדפני", נזכר קונטס, "היא התקשרה אליי שבוע לפני והזמינה אותי להצטרף אליה לתכנון המחאה. זה התאים לנו בדיוק, כיוון שבעל הדירה של שיר ושלי בדיוק ביקש שנפנה את הדירה במיידי אחרי כמעט עשור של מגורים. הייתי זקן החבורה, אז בן 35, ובגיל שאנשים כבר מפסיקים לחפש הרפתקאות ומהפכות ומחאות ומחפשים בעיקר לקנן, אבל מה לעשות שזרקו אותי מהקן שלי. מהר מאוד הפסקנו לישון בשדרה, בעיקר כי הפסקנו לישון. המחאה גדלה במהירות ונאלצנו לוותר על הכל ולעבוד באינטנסיביות, ועוד במקצועות שלא התנסנו בהם קודם לכן כמו הדיפת ספינים מושחזים של אלופי הארץ בתקשורת".

מה היה מוציא אתכם לשדרה היום?

"אני לא חושב שיש משהו שהיה מוציא אותי לגור שם היום. כל מי שלקח חלק מרכזי במחאה שילם מחיר אישי כבד. מה לעשות, המהפכה טובה למדינה אבל רעה מאוד למהפכנים".
"במובן מסוים עד היום לא ממש חזרנו הביתה" מוסיפה נוסצקי, "עם זאת, רק אחרי בחירות 2013 זה הכה בי שהמחאה בצורתה המקורית נגמרה ושבמשך הרבה זמן ניסינו להחיות גופה שכבר הרקיבה".

מתגעגעים לתקופה ההיא?

"אנחנו מתגעגעים למחירים שהוציאו אותנו לרחובות. רגב ואני גרים בשכירות באותה דירת שלושה חדרים בתל אביב שגרנו בה אז. רק שהיום אנחנו משלמים 30 אחוז יותר".

שיר נוסצקי ורגב קונטס. צילום: איליה מלניקוב
שיר נוסצקי ורגב קונטס. צילום: איליה מלניקוב

רועי נוימן, 32

יועץ תקשורת

"שבועיים לפני הירידה לרוטשילד דפני הזמינה אותי למפגש בבית שלה. זאת הפעם הראשונה שישבתי בחדר עם קבוצה של אנשים שלא פחדו להגיד שהחיים שלהם לא מושלמים ושקשה להם להתקיים. כולנו היינו אנשים עובדים שלא הצליחו לסגור את החודש, בתחושת ייאוש גדולה מאוד. מהיום ששמנו את האוהל הראשון ברוטשילד עזבתי את העבודה והייתי שם עד שפירקו את המאהל".

ולאן התגלגלת משם?

"עד יולי 2014 שילמתי 3,400 ש"ח על דירת 20 מ"ר במרכז תל אביב. עברתי מאז לדרום העיר, שם אני מוציא הרבה יותר על דיור ובאחוזים גבוהים יותר מהמשכורת שלי".

היית עושה את זה שוב?

"בטח, רק שמישהו יקרא לי. הרי לא באמת עזבנו את השדרה. המחאה ממשיכה בהמון דרכים עד היום, ממאבק הגז, לקונגרס החברתי, לפתרון מצוקות הדיור ולעשרות המאבקים שמתנהלים. אבל בסופו של דבר הפתרונות חייבים לבוא מהממשלה ומהעומד בראשה. חמש שנים אחרי, אפשר להגיד בוודאות שנתניהו לא הולך לשפר את חיי האזרחים בישראל".

רועי נוימן. צילום: איליה מלניקוב
רועי נוימן. צילום: איליה מלניקוב

ג'וליאן פדר, 34

איש תקשורת ותוכן

"במהלך תקופת המחאה סיבלטתי את הדירה שלי בפלורנטין ונדדתי ברחבי הארץ למשך תקופה של כחצי שנה. בחלק מהזמן הזה שהיתי בשדרה, ובחלקו – במוקדי מחאה אחרים בארץ, בעיקר בבאר שבע, ירושלים וחיפה. לאחר שמאהלי המחאה ברחבי הארץ התפנו החלה תקופה קצרה של השתלטות על מבני ציבור נטושים, כדי לדרוש מהעירייה להשמיש אותם לרווחת הכלל. אחרי התקופה הזאת עברתי לדירת השותפים שבה אני מתגורר היום והמשכתי להיות פעיל במשך עוד כמה שנים. אפשר להגיד שאני משלם בערך את אותו הסכום. אז גרתי לבד בדירת חדר מחולקת, וכיום אני גר בדירה מרווחת עם ארבעה שותפים נוספים. בכל מקרה, שוק הדיור ימשיך כנראה להיות משוגע עוד הרבה מאוד זמן. בעיניי זה בעיקר סימפטום ואין באמת סיבה להתייחס אליו כאל אבן הבוחן למצב החברתי הרחב יותר בארץ".

מה היה מוציא אותך לגור בשדרה כיום?

"אני לא חושב שמה שהחברה הישראלית צריכה היום זו תנועת מחאה המונית, ולכן לא הייתי שב למאהל. מה שהחברה הישראלית זקוקה לו היום הוא בחינה מחדש של המצב שלנו ושל המקום שאליו אנחנו רוצים להגיע במבט רענן. אין צורך באוהל בשביל זה".

ג'וליאן פדר. צילום: איליה מלניקוב
ג'וליאן פדר. צילום: איליה מלניקוב

יונתן לוי, 31

עמית מחקר במכון מולד וסטודנט לתואר שני ב־LSE, לונדון

"מאז המחאה עברתי דירה פעמיים, ואז עזבתי ללונדון. באחת הפעמים בעל הבית שלי פשוט החליט בוקר אחד שהוא פולש לדירה שלנו ותולש מהמטבח את הכיור. נאלצנו לעזוב כי לא היה לנו איך להכין אוכל. שום דבר לא השתנה בשוק הדיור מאז המחאה ואין פלא: הממשלה לא באמת נקטה שום צעדים משמעותיים – רק מיחזרה שוב ושוב תחת שמות שונים את אותה גישה כלכלית כושלת שהביאה אותנו מלכתחילה למצב הנוכחי. ההתקדמות היחידה הייתה חוק השכירות ההוגנת של סתיו שפיר. גם אותו הממשלה דאגה לעקר כמעט לחלוטין מתוכן, אבל הוא בכל זאת מסמן התקדמות. זו הפעם הראשונה זה עשרות שנים שהמדינה מתערבת בשוק השכירות".

למה עזבת ללונדון? היה לזה קשר למחירי הדיור?

"לא עזבתי. אני לומד כאן לתואר שני בתיאוריה פוליטית, וזה בהחלט קשור למחאה. אין יום שאני לא חושב עליה".

יונתן לוי. צילום: שרי קירשנר
יונתן לוי. צילום: שרי קירשנר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

בקיץ 2011 יצאו דפני ליף, סתיו ושפיר ורבים אחרים לשדרות רוטשילד כמחאה על מחירי הדיור. חזרנו אליהם אחרי חמש שנים כדי...

מאתגיא פרחיונועה בונה7 ביולי 2016
בית העם

העירייה דורשת מפעילים חברתיים תשלום ארנונה על בית העם

העירייה דורשת מפעילים חברתיים תשלום ארנונה על בית העם

שנתיים אחרי שסגרה את בית העם ברוטשילד, העירייה דורשת מפעילים חברתיים לשלם ארנונה על תקופת פעילותו

בית העם
בית העם

עיריית תל אביב דורשת מפעילי המחאה החברתית תשלום בגובה 30 אלף ש"ח, בטענה כי עליהם לשלם ארנונה בגין התקופה שבה פעלו בבית העם. לאחר פינוי המאהלים מהשדרה על ידי עיריית תל אביב בספטמבר 2011, השתלטו חלק מהפעילים על המבנה שעמד נטוש ומוזנח בשדרות רוטשילד 69 והכריזו עליו כמרכז קהילתי. בעלי המבנה, מתי ברודי, הצהיר אז כי אין בכוונתו לפנות את הפעילים מאחר שהוא ממילא ממתין לקבלת היתרים מהעירייה כדי לשמרו ולפתוח בו מלון בוטיק. במבנה שזכה לכינוי בית העם התקיימו מאות אירועים ופעילויות, הוקמו בו עמודי הפייסבוק "חדר המצב" ו"המשמר החברתי בכנסת", ובתחילת דרכו אף התגוררו בו חסרי בית – דבר שעורר ויכוחים רבים בין הפעילים השונים . בפברואר 2013 פינו הפעילים את הבניין לבקשת בעליו ולשם שיפוצו.

"המבנה היה למעשה פרוץ, ללא חלונות, והוגדר בעירייה כנכס לא ראוי לשימוש, משמע נכס שלא חייב בארנונה. בתקופה שאנחנו פעלנו שם הוא שימש למעשה כתשתית ציבורית פתוחה, אנשים נכנסו אליו ויצאו ממנו בצורה חופשית", מסביר הפעיל החברתי ערן בריל, 39, שנדרש כעת לשלם לעירייה את חוב הארנונה על תקופת הפעילות של בית העם. "בעל הנכס נתן לנו אפשרות לפעול בו מתוך הבנה כי ישמש חלופה למרחב הציבורי בשדרה שבה התקיימו באותה תקופה אינספור פעילויות למען הציבור. הבניין שימש עשרות קבוצות והתקיימו בו הרצאות, שיעורים, הופעות וכל מי שרצה יכול היה לבוא ולקחת חלק".

את קיומו של החוב גילה בריל לאחר שעמותת בית העם שהקים עם פעילים נוספים כדי להמשיך את הפעילות שהחלה במבנה, ניגשה למכרז של עיריית תל אביב לקבלת מבנה ציבור ברחוב שד"ל.

"כשהיה עלינו להחזיר את הבניין לבעליו אחרי שנה וחצי, עלה הצורך למצוא עבור בית העם – שבינתיים הפך למוסד מוכר, מוערך ואהוב על רבים – בניין חלופי כדי להמשיך ממנו את הפעילות".

העמותה הפסידה במכרז לטובת מכללת עלמא, אך לדברי בריל, ראש ועדת המכרזים איתי פנקס (מרצ) אמר לפרוטוקול הישיבה כי מציאת נכס חלופי לבית העם עומדת בחשיבות עליונה ושהוא מתחייב לפעול במהירות לפתרון העניין. כל חברי סיעת מרצ הביעו את תמיכתם.

אלא שבמקום נכס חלופי שלחה מחלקת הארנונה לבריל דרישה לתשלום חוב ארנונה שתחילה עמד על סך 300 אלף ש"ח בגין השימוש בבניין בשד' רוטשילד 69.

צילום: אורן זיו
צילום: אורן זיו

"למרות שהבניין הוגדר על ידי העירייה כלא ראוי לשימוש, היא טוענת שעצם השימוש בנכס הופך אותו לחייב בארנונה. חשבוני האישי עוקל, ושוחרר רק לאחר מאבק מורכב וארוך, וגם זה באופן זמני, עד שתובהר הסוגיה בוועדת הערר. בשני הדיונים שהתקיימו עד כה הוועדה גילתה שורת שגיאות בדרישת הארנונה, כגון חיוב על שימוש מסחרי", טוען בריל ומוסיף, "הוועדה ביקשה מנציגי העירייה לחזור ולבחון מה ניתן לעשות כדי לסיים את הפרשה באופן הוגן. נציגי העיריה חזרו לדיון השני עם דרישת חיוב מעודכנת, הפעם של 30 אלף ש"ח במקום 300 אלף ש"ח, אך עדיין הם מתעקשים שאשלם".

בריל טוען כי חברי סיעת מרצ הציעו להסדיר את החוב דרך תקציב הסיעה שלהם המאפשר להם להעביר תקציב לגופים שונים. "נאמר להם שיש סעיף שאוסר על תמיכה בארגונים לא פעילים אבל זה לא נכון", מסכם בריל.

בחודש הקרוב אמורה ועדת הערר להתכנס בפעם השלישית כדי לדון בחוב הארנונה של בית העם. לקראת הישיבה החלו בריל ופעילים חברתיים נוספים לאסוף תצהירים משפטיים מכל מי שפעל במבנה, "כדי להוכיח שהמקום היה בשימוש ציבורי רחב ולא בשימוש אדם פרטי זה או אחר. יש לנו כבר עשרות תצהירים", אומר בריל. עורכת הדין והפעילה החברתית יפעת סולל החברה בעמותת בית העם פנתה בפייסבוק לעזרת הציבור. "הניסיונות שלנו ושל ועדת הערר לגרום לעירייה לנהוג בהגיון כשלו", כתבה, "אם הייתם בפעילות כלשהי בבית העם, אנא חתמו על תצהיר – כי בית העם היה של כולנו."

מעיריית תל אביב לא נמסרה תגובה.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

שנתיים אחרי שסגרה את בית העם ברוטשילד, העירייה דורשת מפעילים חברתיים לשלם ארנונה על תקופת פעילותו

מאתאיילה חננאל18 ביוני 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!