האזינו: אור בזויות 249 – Taken By The Tide

הפליימינג ליפס עושים את "Space Oddity", מודראט חוזרים עם אלבום שלישי, די.ג'יי שאדו משתף פעולה עם ראן דה ג'ולז ו־"You In Reverse" של בילט טו ספיל חוגג עשור

הפליימינג ליפס מבצעים את "Space Oddity" של דייויד בואי. יש לכם בעיה עם זה?

18 באפריל 2016

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Heron Oblivion – "Your Hollows"

למי שמכיר כבר את אור בזויות זה לא יחדש שאני סאקר של השילוב בין קול עדין, נשי אם אפשר, ובין ים של דיסטורשן. לכן לא פלא שאני מתלהב כל כך מאלבום הבכורה של Heron Oblivion, בו חברים מוזיקאים משתי להקות שאני אוהב ממש – Comets On Fire ו־Six Organs of Admittance. וזה השיר היפהפה שסוגר את האלבום.

Built to Spill – "Goin' Against Your Mind"

איכשהו קרה שכבר חלף עשור מאז אחת מלהקות הגיטרות הכי משמעותיות בחיי הוציאה את האלבום הענק "You In Reverse". השיר הזה מתוכו קופץ לי לראש בכל פעם שאני נקלע למצב בו אני צריך להתנגד ליצר הראשוני שלי ולפעול כמו ילד גדול. ומאחר וזה קורה יותר ויותר ככל שהזמן עובר, השיר הזה, על כל 8 הדקות שלו, לא הולך לצאת לי מהחיים בעתיד הנראה לעין.

Mystery Jets – "Taken By The Tide"

ההרכב הלונדוני הזה באופן קצת ביזארי הוקם על ידי אב ובנו מתוך אהבתם המשותפת לפיסכדליית סיקסטיז ולסיד בארט בפרט. כעת, באלבומם החמישי והחדש "Curve of the Earth", נשמע שההשפעות נוטות יותר לכיוון הפרוגי, אם כי עדיין מדובר בשירים לא ארוכים ונטולי אוננות גיטרות שמאפיינת את הז'אנר הארור ההוא של החנונים.

The Flaming Lips – "Space Oddity"

די נו יא צקצקנים, מדובר במחווה נהדרת. אף אחד, כולל הפליימינג ליפס, לא באמת חולם שמישהו אי פעם יעפיל על איכות השיר המקורי של בואי מ־1969. אבל יש פה ביצוע פליימינגליפסי קלאסי עם התחרעויות של רעש אלקטרוני, נגיעת אוטו־טיון והפתעות כל כמה רגעים. עונג.

A Place to Bury Strangers – "Keep Slipping Away"

הודבק ללהקה הזאת, שתופיע הלילה (שני 18.4) בבארבי, התואר "הלהקה הכי רועשת בניו יורק". אני מניח שאגלה הערב אם זה נכון. כך או כך, יש פה חיבור מעולה בין הצד היותר אפל ורועש של השוגייז עם אנרגיות רוק לא נורמליות. השיר הזה הוא מתוך "Exploding Head" מ־2008. וגם –ריאיון שעשיתי עם מנהיגההרכב לקראת ההופעה.

A Place To Bury Strangers. צילום: דסדין קונדרן

Parquet Courts – "Dust"

גיטרות מרושלות בהפקה מהודקת, שירים שקטים לצד שירים יותר מכסחים ויציאות שלא במקום בצורת קטעים מוזרים שמתחברים יופי בין לבין. נראה לי שאני הולך לאהוב את החדש של פרקט קורטס. הטקסנים שפועלים מניו יורק ומערבבים אמריקנה באווירת Pאנק עם קצת ארט רוק הוציאה ממש עכשיו את החדש שלה "Human Performance".

PJ Harvey – "Medicinals"

זהו, הוא סוף סוף בחוץ האלבום החדש של פיג'יי – "The Hope Six Demolition Project". בשבוע שעבר, במקום אור בזויות, שידרתי חלקמספיישל פיג'יי הארווי מפלצתי ברדיו הקצהוסגרתי אותו בשידור בכורה של השיר הזה, שהודלף אלי בהפתעה תוך כדי. הקטע הקצר הזה מרים יותר משני הסינגלים האחרונים שהוציאה, וכמו על כל שאר האלבום – גם עליו שוררת אווירת מודעות חברתית עמוקה.

PJ Harvey – The Hope Six Demolition Project

She Drew The Gun – "Poem"

ובאווירת "העם רוצה צדק חברתי", מגיע השיר המדהים הזה של להקה ששמעתי לראשונה בשבוע שעבר והו, כמה יפה ה"Poem" הזה. בא לי לצטט מתוכו כל משפט שני. She Drew The Gun צפויה להוציא את אלבומה הראשון בחודשים הקרובים.

"Life give me something to believe in \ No lies, just something to believe in \ Am I the only one that's grieving these things that belong to me that they are thieving"

Moderat – "Ghostmother"

אלבום שלישי לשיתוף הפעולה המעולה בין הצמד מודסלקטור לבין סשה רינג הלוא הוא Apparat. עוד לא צללתי לעומקו, אך מהאזנה וחצי הוא נשמע לי כמו האלבום הכי פופי ששיתוף הפעולה הזה הניב עד כה. וסשה רינג שר כל כך יפה. נכון, אין כאן את תום יורק שהופיע באלבומים קודמים של מודראט, אבל מדובר בחומר מעולה.

DJ Shadow – "Nobody Speak" feat. Run The Jewels

איך לא חשבו על זה קודם? הקטע הפצייץ הזה הולך לצאת באלבום הבא של שאדו, שבטח יכיל כמה שירים מעולים והרבה משעממים כמו ברוב האלבומים ששאדו הוציא אחרי "The Private Press" מ־2002.

The Avalanches – "Frontier Psychiatrist"

פתאום הודיעו מפסטיבל פרימוורה שההרכב האוסטרלי הזה, שהוציא אלבום ענק בתחילת האלף ומאז די נעלם, עומד לחזור ולהופיע בו. "Since I Left You" היה אחד האלבומים הכי כיפיים ששמעתי אז וזה לגמרי הקטע הכי פסיכי בו.

M83 – "For The Kids" feat. Susanne Sundfør

החדש של M83 מושפע, לטענתו של אנתוני גונזלס, מפתיחים של סדרות טלוויזיה מהאייטיז. אם לשפוט על פי האזנה לאלבום אז מדובר בטענה מדוייקת להפליא של יוצר האלבום, וכשהוא מקליט עם מלכת נורווגיה, סוזן סנדפור – אני מנגן את זה. אזהרת קיטצ' חמורה, ועוד עם סולו סקסופון. וילד שמקשקש שם משהו. נפלא.

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

סיכום 2015

האזינו: סיכום הרוק של 2015 ב"אור בזויות"

תוכנית הסיכום הרביעית והאחרונה ל-2015 ב"אור בזויות" עם מיטב הרוק, גראז', מטאל ופסיכדליה של השנה

אור בזויות 234: סיכום הרוק, גראז', מטאל ופסיכדליה של 2015

מאתאורי זר אביב

28 בדצמבר 2015

הגיע זמן הרוקנ'רול של סיכומי השנה עם הסיכום הרביעי והאחרון באור בזויות ל-2015. אני לא אשקר, אני מבסוט לאללה ממה שנמצא פה לפניכם. יש פה מגוון רחב של רוק מסוגים שונים, מהאינדי-רוק החצוף של קורטני ברנט דרך הגראז' הפסיכדלי של The Oh Sees וכלה בסטונר דום מטאל המושלם של Windhand. פזרו שיער וליחצו פליי!

אור בזויות משודרתברדיו הבינתחומי. לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

The Intelligence – "Sex"

דה אינטליג'נס המעולים מסיאטל, מתוך האלבום החדש שלהם, "Vintage Future", משלבים לו-פיי גראז' עם ביטס ניו ווייב מונוטוניים של מכונות תופים – וזה עובד מעולה עם הגיטרות המחורעות. אם כי דווקא "סקס" הוא שיר יותר גראז'י וישיר, והוא כיפי לא פחות משהוא עגום: I want a true love that I can step out on / And that I can still count on / While she waits / With a warm plate. אחלה, ואני רוצה משמשים כל השנה.

Courtney Barnett – "Pedestrian at Best"

ללא ספק משירי הרוק הבועטים והמוצלחים של השנה עם ערימות של אטיטיוד ומשפטים שכיף לצטט. קורטני ברנט האוסטרלית לא מצליחה באלבום שלה Sometimes I Sit and Think, And Sometimes I Just Sit, לשחזר את הגדולה של השיר הענק הזה, או אפילו להתקרב אליה. עם זאת, עדיין מדובר באחלה אלבום ראשון ממישהי שעד לפני שנה כמעט ואף אחד מאיתנו לא שמע עליה. "תן לי את כל הכסף שלך ואעשה קצת אוריגמי, מותק".

Titus Andronicus – "Dimed Out"

האלטרנטיב אינדי-Pאנק רוקרז מניו ג'רזי הוציאו השנה את האלבום הכי שאפתני שלהם. תקליט משולש, כמעט אופרת רוק אבל לא ממש, שהיא בעצם סיפור בחמישה חלקים על איש המצולק על ידי התעללות, סמים ומחלת נפש, שפוגש את הכפיל של עצמו – שמוביל אותו למשבר פנימי שמתפוצץ לאלימות. נשמע כיף, לא? שמעו את השיר ותראו שאיכשהו – זה ממש כיף!

Titus Andronicus. צילום: ג'ייסון פרסי מפליקר

Jeff Rosenstock – "Get Old Forever"

השיר הפותח את "?We Cool" – אלבום הסולו של הPאנק-רוקר הניו יורקי ג'ף רוזנסטוק, לשעבר סולן הלהקות the Arrogant Sons of Bitches ו-!Bomb The Music Industry. קטע אמוציונלי מאוד שנפתח בהרמוניות ביץ' בויז קטנות על ביטים של אלקטרו זול, לפני שמתפוצץ בפנים עם גיטרות פאזז וצרחות. שיר נהדר.

Savages – "The Answer"

יקירותיי הלונדוניות יוציאו ב-2016 את אלבומן השני, "Adore Life" וכבר השנה חשפו מתוכו שני קטעים – ואת שניהם אהבתי מאוד. ב-2013 הן סיפקו את אלבום הרוק הכי בועט ששמעתי, כך שהציפייה לקראת החדש גדולה.

Vexx – "Flattened Scenes"

הרכב שצץ אצלי בפיד השנה ומגיע מאולימפיה, וושניגטון העיף לי ת'מוח עם גיטרות יצירתיות, רעננות וחסרות רחמים וסולנית עם דרייב משוגע. זה השיר שהכי אהבתי באי.פי שלהם "Give and Take".

Fuzz – "Rat Race"

פרויקט הצד של טיי סגל הוציא השנה את אלבומו השני שממשיך לתת דרור לאהבה של נסיך הגראז' (שבאלבום הזה מתפקד כמתופף) לריפים כבדים ולג'אמים פסיכדליים בהשראת בלאק סבאת'.

Ghost – "Majesty"

גוסט היא להקת פופ-מטאל שוודית שעולה לבמה עם גלימות אנטי-אפיפיור כאלו ואיפור של גולגלות בקטע בלאק מטאלי, אני מניח. זה, אגב, הקשר היחיד בינם ובין בלאק מטאל. הלהקה מנגנת הרבה יותר בהשראת הרד-רוק, כמעט פרוגרסיב של פעם. השיר לקוח מתוך האלבום השלישי שלה, "Meliora", ומזכיר באופן מוזר ממש את אליס אין צ'יינס אילו הייתה להקת רוק כבד בסבנטיז.

Thee Oh Sees – "Sticky Hulks"

למה האלבום המדהים הזה של Thee Oh Sees לא הפך לקונצנזוס מעבר למעגל חובבי הגראז' והפסיכדליה? אולי כי הלהקה מוציאה אלבומים בקצב מסחרר ועוד אלבום שלה הוא לא אירוע מיוחד? לא יודע, אבל נראה לי שזה אלבום הרוק של השנה שלי. כל כך מקורי, מפציץ, פסיכדלי ובקטעים מסוימים אף נושק כמעט לפרוגרסיב כמו הקטע המושלם הזה.

Thee Oh Sees – Mutilator Defeated at Last

Built To Spill – "All Our Songs"

אחרי שש שנים של שקט חזרו Built To Spill האהובים עם "Untetherd Moon" אלבום שמיני ומוצלח למדי. מדובר באחת מלהקות הגיטרות שאני הכי אוהב כבר הרבה שנים, שעושה אינדי-רוק עם ערימות של ריברב ודיסטורשן, כותבת מצוין ובעלת נטייה לג'אמים ארוכים בהשראת קרייזי הורס – שאף פעם לא מגיעים לשלב של אוננות עם מגברים.

Protomartyr – "Why Does It Shake"

הרכב הפוסט-Pאנק הדטרויטי הזה הוציא את אחד מאלבומי הרוק של השנה, The Agent" Intellect", ששואב השראה מפילוסופיה, הומניזם ובעיקר מהצדדים המכוערים של הקיום. כשאינטליגנציה מופרזת לא באה על חשבון הכוחניות של המוזיקה.

Zun Zun Egui – "Ruby"

בהפקת אנדרו האנג מ-Fuck Buttons, הוציא ההרכב הזה מבריסטול אלבום רוק סופר אקלקטי עם שילוב של אינדי-רוק, פוסט-Pאנק, את'יו-ג'אז ואפרו ביט. זה מתוך האלבום השני שלהם, שנקרא "Shackles Gift" ויצא בלייבל המצוין Bella Union. פירוש המילים זון זון אגי הוא קבוצת עצים בשפה הבסקית. אבל כשהקלידן יושינו שיגיהרה נתקל בו – הביטוי הזכיר לו את איך שאומרים ביפנית "מהר מהר מוזר". מייסד הלהקה האחר פה, אגב, הוא מאוריטני.

The Jon Spencer Blues Explosion – "Do The Get Down"

קצת בריחה מהכובד לרוק מסיבתי ומזיז ת'תחת מבית היוצר של הטריו הניו יורקי, שמאז הניינטיז מוציא אלבומי רוקנ'רול בלוזיים מוטנטיים שמפוצצים בFאנק, לכלוך וארנ'בי. האלבום שהוציא השנה, "Freedom Tower: No Wave Dance Party 2015", הוא מין מחווה לעיר ניו יורק ויש בו אפילו קריצות לאולד סקול היפ הופ.

The Jon Spencer Blues Explosion – Freedom Tower: No Wave Dance Party 2015

Peaches – "Close Up" feat. Kim Gordon

לא יודע עד כמה מדובר פה בקטע רוק, אבל באווירה שלו הוא לגמרי רוקיסטי, שלא לדבר על שאשת סוניק יות' משתתפת בו. וראיתם את הקליפ המזעזע שלו (אם כי לא מזעזע כמוהקליפ של פיצ'ז לשיר "Rub")? בקליפ פיצ'ז מתחננת בפני גורדון להיות מאמנת האיגרוף שלה. איכס מה שקורה שם בזירה, איכס.

Moon Duo – "Night Beat"

הצמד ריפלי ג'ונסון (Wooden Shjips) וסאני ימאדה יוצרים יחד נאו-פסיכדליה בהשראת הקראוטרוק הרפטטיבי מהסבנטיז עם עקיצות של נויז ומכונות תופים א-לה Suicide. השנה הם הוציאו את "Shadow of the Sun", שמעבר לכך שהוא אלבום נהדר, יש מצב שיש לו את העטיפה הכי יפה ב-2015.

The Wytches – "Wasteybois"

הלהקה הבריטית הזאת מביאה שילוב כוחני ומפחיד של גראז', סרף ופסיכדליה אפלה. האלבום שלה משנה שעברה, "Annabel Dream Reader" היה אחד מאלבומי הגראז' הכי טובים ששמעתי מזה שנים, עם אווירת וינטאג' קשוחה ושטופת אסיד. מוקדם יותר השנה הוציאה את הסינגל הזה מתוך האלבום הבא שלה ונראה לי שזה הקטע הכי אגרסיבי שלהם אי פעם.

Chelsea Wolfe – "Carrion Flowers"

מתוך האלבום "Abyss" של צ'לסי וולף המחברת פולק גותי, אלקטרוניקה ומטאל לכדי משהו אפל ודי יוצא דופן. יש באלבום הזה בלדת פסנתר, קטע שמפלרטט עם טכנו ובשיר הזה ספציפית – מקצב תעשייתי ומאיים שמניח מצע לקולה המרוחק ההופך לצלול יותר מבעבר. אחלה אלבום.

Myrkur – "Onde Børn"

דוגמנית שוודית, לשעבר חברה בלהקת אינידפופ, מוציאה אלבום מטאל? סבבה, למה לא. כל עוד זה טוב, אין תלונות. מירקור היא אמלי ברון שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה, "M", תחת השם מירקור. יש בה גותיות, אהבה גדולה לבלאק מטאל סקנדינבי ולמטאל סימפוני ובקטע שבחרתי, נשמע שגם חיבור לא קטן לשוגייז. מדובר דווקא באחד השירים היותר עדינים מהאלבום שלה.

Windhand – "Two Urns"

אלבום המטאל של השנה שלי הולך ללהקת הסטונר דום-מטאל מריצ'מונד וירג'יניה. Windhand הוציאה בלייבל Relapse את "Grief's Infernal Flower" האיטי והמצוין שמצליח למשוך קהל רחב בהרבה מזה של הז'אנר (אולי בזכות המפיק ג'ק אנדינו שעבד עם נירוונה וסאונדגארדן?). מעבר לריפים מפוארים וכבדים ולסייק בלוז, אפשר לשמוע בו השראה מיוצרי אמריקנה אלטרנטיביים דוגמת טאונס ואן זנדט וג'פרי לי פירס (דה גאן קלאב). בייחוד בשני השירים האקוסטיים והשקטים ששרה הסולנית המדהימה דורתי'ה קוטרל, שבעצמה הוציאה אלבום סולו יפהפה השנה.

Deafheaven – "Brought to The Water"

אחרי "Sunbather" האדיר מלפני שנתיים, הציפייה לקראת אלבום חדש מדפהבן הייתה ענקית והשתלמה עם "New Bermuda" – אלבום מופרע של מטאל שוגייזי. יחסית לקודמו, זהו אלבום אמנם פחות מגווןאך הרבה יותר כבד ומטאלי (ומדכא). זה הקטע הכי טוב בו. חכו לסולו הפסנתר בסוף. כמה כעס ויופי.