>> ג'ין קלאב סופרים (קינג ג'ורג' 83 תל אביב, אם הלכתם לאיבוד) חוגג שש שנים, פרק זמן מכובד כשמדובר בבר הג'ין היחיד במזרח התיכון. לכבוד החגיגות גויס מיקסולוג חדש – אור הריס (בלבוי, אימפריאל), ונוצר שת"פ בין הבר לבין פיצה 180 הסמוכה (מעתה זמינה רק כאן ובמשלוחים), עם תפריט פיצות שעושה כבוד לדרינקים. לצד כ-100 קוקטיילים קלאסיים, כולם כמובן מבוססי ג'ין, ומול קיר שעליו מסודרים בצפיפות יותר מ-400 מותגי ג'ין, אפשר לזלול מעתה פיצות פפרוני ודבש צ'ילי מותסס, בשר סרטנים בחמאת טימין עם חלפיניו מוחמץ וגבינת בושה ועוד פיצות לוהטות שראוי לחגוג איתן את בוא השנה השביעית. לרגל המאורע הושבנו את רועי וולדי, מבעלי הבר (וגם מבעלי קונטנטו ו-Denim), לספר על המקומות שהוא הכי אוהב בתל אביב.

1. קפה אירופה

מקום שאתה בא אליו ותמיד יש שם התרחשות ואנשים אהובים מהלילה. בפעם אחרונה שהייתי שם הייתה תערוכת גרפיטי עם די.ג'יי, בדיוק מה שצריך על מנת לנקות את הראש מכל החדשות. אני אוהב לשבת שם עם אשתי ומאוד אוהב את הדרינקים.
רוטשילד 9 תל אביב

2. AKA

מקום של שותפים שלי, דן קרייצר ויובל סופר, עם אוכל נדיר. אני אוהב לשבת בקומה השנייה ולהשקיף על הנחלה, והכי אוהב את מנת התירס של קושמרו – תמיד עם התיבול הכי מדויק, שהופך את הערב למוצלח יותר. וכמובן האווירה של נחלת בנימין שגדושה באנשים.
נחלת בנימין 44 תל אביב

3. הקוסם

בסופו של יום אני בן אדם פשוט שמחפש אוכל טוב וטעים. כשיש לי זמן אני אוהב לקחת שניצל בצלחת כי זו המנה הכי מפנקת בעיר, וכשאין זמן אני פשוט חוטף מנה פלאפל גדושה בכל טוב.
שלמה המלך 1 תל אביב

4. הלנה

בבר היין הקסום ליד הבימה תמיד ניתן למצוא הפתעה חדשה. יש שם תחושה אורבנית ותרבותית בגלל הקרבה להבימה וכל האנשים והשחקנים פוקדים את המקום לפני ואחרי הצגות. האוכל מאוד טעים אבל הוא סתם תירוץ, כי מה שכובש זה האווירה והקוקטיילים.
תרס"ט 6 תל אביב

5. בית לחם 3

בר אוכל באזור מגוריי בחסות השף אשר חביבי, שיש לו ידי קסם ואירוח למופת, עם תפריט יווני שמח כמו בטברנות שביוון. כשבא לי אוכל קליל ואווירת חו"ל אני מגיע לשם עם אשתי וחברים ותמיד הערב מוצלח. אני מת על הלביבות זוקיני שלו.
בית לחם 3

>> העיר של שחר פלד: קפה שמעודד מוזות וחנות שהיא מכרה אוצרות
>> העיר של רועי וינברג: מסעדה שובבה וסקסית ואנרגיות של לוינסקי

מקום לא אהוב בעיר:

צפון העיר, שאני פחות מתחבר אליו. אני גר בעיר עוד מהתקופה שהג'רמיה ז"ל היה מוסד תל אביבי בשיאו, והיינו מבלים שם את רוב זמננו. היום מרגיש שהאזור השתנה – יש בו יותר משפחות והוא רדום יותר. אני עדיין מגיע לשם בשביל לאכול אצל אסי, אבל הרבה פחות מאשר פעם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בכנס של פצועי המלחמה, שם דיבר ראש אכ"א דדו בר כליפא על ערכים, על מסורת, על העם שלנו ועל העתיד. הוא הראשון שנתן לי תקווה אמיתית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראיתי לא מזמן את "הראש" בכיכובו של יהודה לוי. בתור אחד שמכיר טיפה את המערכות, הוא הראה לי את קו השני המחבר בין האישי לבטחוני, בין המותר לאסור, בין הטוב לרע. מומלץ בחום.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שקשור בשיקום של הפצועים במלחמה הוא מבורך וערך עליון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דוד טור הוא מלך חיי הלילה ויודע לזהות, לאפיין ולעצב את חווית הבילוי שהולכת ומתפתחת במדינת תל אביב.

מה יהיה?
יהיה טוב אבל ממש טוב. זה רק עניין של זמן ואמונה.

• העיר שלי
• ג'ין
• דנים
• קפה אירופה
• AKA44
• הקוסם
• הלנה
• בית לחם
• צפון העיר

עוד שבוע עמוס עבר על סצינת האוכל המקומית, ואנחנו כאן כדי לספר לכם על כל הפתיחות המתקרבות, האירועים המתגבשים והטעים הזה שאתם כל כך רוצים. בואו לאכול איתנו.

>>קמנו: 15 בתי הקפה הכי טובים שנפתחו בתל אביב בשנה האחרונה

אירועי סוכות

פסטיבל יקיטורי | מנטנטן

טרנד השיפודים שכבש את העיר משתלט על מנטנטן: את שלושת ימי החג מקדישה המסעדה היפנית ליקיטורי – שיפודים בגריל פחמים, טכניקה מסורתית שמקבלת בפסטיבל טעמים עכשוויים. בין מנות הספיישל תמצאו צלע עגל בחמאת טריאקי מיושן ויוזו, נתח קצבים מזוגג בטריאקי מיושן וסאנצ'ו ארומטי, ופלפלוני פדרון פיקנטיים טבעוניים (24-62 ש"ח), שמוגשים לצד התפריט הרגיל. ליד מומלץ להזמין סאקה ג'ונמאיי בארומת הדרים, שהותאם במיוחד כדי להחמיא לארומות.
נחלת בנימין 57, ראשון-שלישי (20-22.10) מ-12:00

ארוחת טאלי | טאיזו

אחרי כמעט עשור של הצלחה מוכחת מתרחבת מסורת יום ראשון ההודי בטאיזו לצוהריים טאלי – פורמט הודי ששף יובל בן נריה מחדש בסגנונו היצירתי. במגש ההודי המסורתי תמצאו באטר צ'יקן ומנות שכבר נכנסו לקלאסיקת יום א' בטאיזו, לצד קרפצ'ו בנגלי מדג מקומי עם שמן עלי קארי וזרעי חרדל מותסס, וינדאלו עגל בבישול ארוך ושרימפס/לברק ביוגורט בופלאו וחמאה חומה. 429 ש"ח לזוג.
מנחם בגין 23, ראשון-חמישי (20-24.10), 12:00-15:00

קרטל קושמרו | AKA 44

לשף איתי קושמרו נמאס מעוצר הנסיעות וממחירי כרטיסי הטיסה. כאקט של מחאה – ובמקרים כאלה אנחנו תמיד בעד – הוא הופך בחול המועד את הנקסט דור לסניף של מקסיקו סיטי, עם מנות סקסיות שיגרמו לכם לרקוד סלסה: צלעות תירס בגריל ודג נא על טוסטאדה, כדורי תירס עם סלסת מנגו וקסדייה מטוגנת, טאקו בירייה וברבקואה כבש ועוד ועוד טעמים מדרום יבשת אמריקה (26-58 ש"ח) ושפע מרגריטות קפואות לכיבוי השריפה. יהיה אולה.
נחלת בנימין 44, ראשון-רביעי (20-23.10)

חג בירה מקומי | שניט

השניטפסט (Schnittfest), פסטיבל הבירה והנקניקיות השנתי של השניט, חוזר לעיר בפעם השלישית כתזכורת לכך שבמקביל לסוכות חוגגים בעולם את האוקטוברפסט. במבשלה ובסניף היפואי יגישו בירת "סוכטוברפסט" – לאגר ברוח הבירות המסורתיות של החג הגרמני, ותפריט נקניקיות להשלמת חוויית הסביאה. לראשונה השנה יתקיים Schnitt Tour – מסע בירה בין ארבע נקודות המזיגה של שניט (שניט, שניט הקטן והלאוטר שבכיכר גבעון ושניט פיצה ביפו), עם מתנה מיוחדת למי ששתה בירה בכל אחד מהמקומות.
הארבעה 12, דרך בן צבי 1, ראשון-שלישי (20-22.10) מ-12:00

יין, מוזיקה ויוגה | קפה מגדלור

המגדלור בפארק רידינג מארח את יקב רמת הגולן ליומיים של יינות מעולים, מוזיקה חיה, יוגה בשקיעה ורגעי שפיות ונחת מול הים. בשעות אחר הצהריים הנעימות יהפוך המקום לבר יין מקומי המוקדש ליקב רמת הגולן, ובמיוחד סדרת יינות LAVA שתימזג לכוסות. היום (ראשון) כוהנת היוגה נלי כהן תעביר תרגול יוגה בשקיעה כשבהמשך יעלה הדי ג'יי והמוזיקאי אבישי פרץ. מחר (שני) תתקיים הופעת שקיעה אלקטרונית של הצמד DJ Doobo & Roy "groove" Teicher. הכניסה חינם והשקיעה גם.
רחבעם זאבי גנדי 1 (פארק רידינג), ראשון-שני (20-21.10), מ-16:00

בראנץ' לחג 1 | קאב קם

באח הקטן של בית תאילנדי מגישים בחול המועד את הבראנץ' התאילנדי, וזו הזדמנות להגיע אם לא מסתדר לכם בשבת. במקום חביתה וגבנ"צ תוכלו לזלול קאו טום נאה (נזיד אורז תאי, אונטריב קצוץ, ביצה וג'ינג'ר), קוטייאו הנג נאה טון (אטריות אורז טריות ונתח אונטריב בחמישה תבלינים) ועוד מרקים ומנות בשר, דגים ואטריות עם קוקטיילים תואמים, להפגת הגעגוע לתאילנד, שמי יודע מתי נגיע אליה.
לינקולן 11, ראשון-חמישי (20-24.10), 12:00-15:30

בראנץ' לחג 2 | בית לחם

לימי חול המועד שבהם אין לחץ למהר בבוקר מציעה מאפיית "בית לחם" בראנץ' חד פעמי (בתקווה שיהפוך לקבוע), ליחיד או לזוג: סלטים ביתיים טריים, מיץ תפוזים טבעי ופחמימות משובחות בסגנון פרעצלים, סקונס עשבי תיבול ותרד ומאפינס בשלל טעמים – מאפינס גזר שקדים טבעוני, מאפינס קוקוס ריבת חלב, מאפינס שוקולד לבן עם פירות יער ושטרויזל ועוד ועוד. 120 ש"ח לסוג/60 ש"ח ליחיד.
ויצמן 20,ראשון-שלישי (20-22.10) מ-07:00

אחרי החגים

טעימות על הגג | רופטופ 98

דיל כיפי מאוד, שמתאים בדיוק למזג האוויר הנעים שיש עכשיו, רקח שף צביקה שטראוס במסעדה-בר רוטפופ 98, בגג של מלון מאייר האוס בדיזינגוף: ארוחת 10 מנות לחלוקה בישיבה על הבר, או אם נדייק – מצעד צלחות צבעוני ומגוון של דליקטסים שהולכים טוב עם אלכוהול ובריזה סתווית באוויר הפתוח. ולמרות שמדובר בצלחות קטנות, רעבים לא תצאו מכאן אחרי סשימי אינטיאס ואבוקדו, קרודו דג ים בזרעי עגבניות ופלפל חריף, רוסטביף עם איולי חרדל, תמנון ספרדי ותפוח אדמה פריך ועוד ועוד מנות שמשקפות מיומנות רבת שנים במטבח והבנה מעמיקה של חומרי הגלם. וככה, מצלחת לצלחת ומביס לביס, הערב נמשך בעונג כשמנה אחרי מנה מונחת על הבר עד לקינוח הבלתי נמנע – פנקוטה גבינת עזים בחמיצות מעודנת ומוס שוקולד מושחת כדבעי. המחיר לזוג 420 ש"ח, מוצדק לגמרי יחסית לתמורה, לאווירה ולנוף של כיכר דיזינגוף מגבוה. רשמו לפניכם לפני שיתחיל גשם.
דיזינגוף 98, עד חמישי (31.10) מ-20:00

בראנץ' איטליקוס | הכוסית

הוורמוטריה המקומית מכיכר רבין בתל אביב ממשיכה במסורת שיתופי הפעולה והפעם היא ל"איטליקוס" – ליקר איטלקי מריר־מתקתק מפירות הדר, ברגמוט מקלבריה ולימונים מסיציליה. בבראנץ' החד פעמי יוגשו בוקדיו דה קלאמרי – לחמניית חלב עם קלאמרי מטוגן ואיולי (48 ש"ח), קרוק מדאם חמון עם ביצת עין (52 ש"ח) ופנקייק גרבדלקס ופורל (56 ש"ח) לצד איטליקוס שפריץ, שהוא שילוב מרענן של איטליקוס עם פרוסקו וזיתים, ונגרוני איטליקוס – גרסה שונה ומעודכנת לקוקטייל האהוב. אם כבר לחגוג את סיום החגים, אז ככה.
מלכי ישראל 5, שישי-שבת(25-26.10), 11:00-16:00,להזמנות

בראנץ' מול הים | יוליה בנמל

לאחר ההצלחה של בראנץ' ערב כיפור החליטו ביוליה בנמל לאמץ את הרעיון והשיקו תפריט בוהוריים, שמעתה יוגש בכל שישי וערב חג במרפסת מול מול הים. התפריט מציע את כל מה שטוב בתפריטי בראנץ', כלומר מנות מוגזמות ועשירות לפתיחת הסופ"ש בנימה חיובית. לדוגמה: בריוש קלוי עם אבוקדו וביצי עין (62 ש"ח), מינוט סטייק אנד אגז (108 ש"ח), בורקס גבינות טורקי עם סחוג, מלפפון חמוץ וביצה (68 ש"ח) וקרואסון שרימפס וביצים עלומות בביסק סרטנים קטיפתי מענג, שמצווה ללקק מהצלחת עד לטיפה האחרונה. תפריט הקוקטיילים מפתיע לא פחות, עם דרינקים מתוחכמים מכהילים מתוצרת מזקקות ישראליות. יוליה שפריץ על בסיס ביטר מהמותג ודטה 52 וקוקטייל זעתר מיוליוס ביטרס, ג'ין לבנטין, סירופ זעתר ביתי וויסקי מעושן, מוכיחים שמישהו כאן השקיע בחשיבה ולא חסך באיכות. כל הכבוד.
יורדי הסירה 1 (נמל תל אביב, האנגר 2), שישי 12:30-15:00

צוהריים בשוק | בבר

בר היין והאוכל בבר בקצה הדרומי של שוק הכרמל נפתח מעתה לארוחת צוהריים. בתפריט מצאו את העוגייה המפורסמת, שהיא כמובן המבורגר יחיד או כפול (36/49 ש"ח), "עוגיית" שניצל (42 ש"ח) ובר ים בורגר (72 ש"ח) לצד מנות פועלים כגון אורז ושעועית (38 ש"ח), פריקסה (52 ש"ח) וסופריטו (62 ש"ח). האם זהו סימן שהשוק חוזר לחיים אחרי הקיץ והחגים? נחכה ונראה ונחזיק אצבעות.
הכרמל 4, ראשון-חמישי 12:00-16:00

• חדשות האוכל
• אוכלים שותים
• טאיזו
• בית לחם
• קאב קאם
• שניט

בבוקר השבעה באוקטובר ישב אסף ארדה בסלון, וכמו רוב עם ישראל, צפה בטלוויזיה. "הייתי המום", הוא משחזר, אך למרות המצב, לא הייתה לו אפילו טיפת התלבטות אם לפתוח למחרת. "אמרתי לשותף שלי שלא משנה מה יקרה – אנחנו צריכים לתת מענה. מעבר למותרות שמסביב, המוצרים שאנחנו מוכרים הם מוצרי צריכה בסיסיים". העובדים לא הגיעו לעבודה כי גויסו למילואים או פשוט חששו, לכן ארדה ושותפו צח שקרוקה חילקו ביניהם את בתי העסק ועבדו כמעט לבד כדי לשרת את הקהל הרעב לפחמימות. "יש לקוחות שכבר עשרות שנים אנחנו חלק מהיומיום שלהם, במיוחד בנחלת יצחק. החלטנו שאנחנו רצים מהתחלה ועד הסוף ונשארנו נאמנים להחלטתנו לשמור ככל האפשר על השגרה".

>>הפסיכולוגית השקטה ודרינק מברלין בתל אביב. זאת העיר של שחר מרום
>>מסעדות של שפים חברים וכל מה שבלומפילד. העיר של איוון מסלוב

1. קלארו

מקום קלאסי ואהוב ששומר על סטנדרט גבוה לאורך זמן. האוכל תמיד טעים מאוד והאווירה וואו. כשאני מגיע למסעדה אני מתרשם שיש הרגשה של ספייס ומרחב נעים, לא "יושבים לך על הראש", ויש תחלופה של תפריטים באופן מעניין ועונתי.
הארבעה 23

2. לה טיגרה

כבעלים של מאפיות אני יודע להעריך בצק איכותי. למרות שאני לא מגיע לרוב לפלורנטין, החברים בלה טיגרה הרימו פיצרייה מעולה ואיכותית ברמה גבוהה גבוהה מאוד. מקום טוב ופשוט כייפי.
פרנקל 9

3. סעדיה

אני יושב שם המון, מקום קטן וטעים בכפר שלם שמגיש מרקים, בשרים ותבשילים על פתיליות. אוכל אותנטי ברמה הכי גבוהה שיש.
מנחם מדמון 1

4. בשרה

אטליז ומעדנייה מעולה בשכונת נחלת יצחק, במרחק הליכה מ"האופים הקטנים". קצבייה מהמוצלחות הכשרות, שזה מצרך נדיר.
עמק ברכה 35

5. מלון ג'אפה

בועה בעיר, מלון פסטורלי שמרגיש כמו כנסיה ישנה, שעליה בנו את המלון. שילוב נוסטלגי עם בנייה של היום כמו שאפשר למצוא רק ביפו העתיקה. כיף לרדת משם לחוף ולמזח של יפו, לנשום אוויר ים ולהירגע.
לואי פסטר 2, יפו

מקום לא אהוב בעיר

פעם רחוב אלנבי היה מרכז פועם של העיר, מלא בעסקים קטנים מיוחדים ונדירים, שהיום הפכו לעסקי וינטג' שפשוט קורסים בגלל שיפוץ מסיבי ללא שום דרכי גישה, לא לאנשים ולא לספקים. עצוב לראות מהלך שפשוט ממוטט עסקים בעלי ערך בלי מחשבה.

השאלון

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
נשף רוק של אביב גפן – אמן שאני מאוד אוהב ומייצג את הדור שלי, ילדי אור הירח. השנה נשף הרוק היה מרגש במיוחד, עם מסרים חזקים להחזרת החטופים ואיחוד לצד חיבור של אמני עבר משנות ה-90 וה-2000, שכולנו גדלנו עליהם וכבר לא מגיעים למעמד כזה של עשרות אלפי אנשים או אפילו מעמד של הופעה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "סוד החיים הפשוטים". הוא מזכיר לכולנו שאפשר לחיות פשוט וטוב בלי יותר מדי, חוץ מאשר חבר טוב ונוף עוצר נשימה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
לצה"ל כמובן ולחיילנו האמיצים והנדירים. מפרוץ המלחמה אנחנו תורמים המון, דרך האופים הקטנים ובית לחם. יש לנו מתנדבים קבועים שעולים לאוגדות שונות עם מאפים, עוגות, לחמים וכל מה שאפשר. זה המעט שאנחנו יכולים לתרום לחיילים שמסכנים את חייהם עבורנו.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
כל אזרח בתל אביב שחי בדואליות עצומה – מצד אחד מואשמים כחיים בבועה, מנותקים, מצד שני נושאים בנטל כלכלי עצום, מיסים בלתי נגמרים. הכל יקר ברמות קשות לעסקים בעיר שבקושי שורדים את החודש.

מה יהיה?
יהיה טוב, אין אפשרות אחרת.

• העיר שלי
• המלצות של מקומיים
• בית לחם
• נחלת יצחק
• דה ג'ורג'
• לה טיגרה
• קלארו

• Facebook
• Twitter
• Email

יש שחקנים שעוברים קריירה שלמה כדי לצאת מהטייפקאסט שרודף אותם, ודאי אם הם מאופיינים אתנית. לשאדי מרעי זה קרה לאחר פחות משלוש שנים, ובשביל הוואסח הוא לקח את זה הכי רחוק שאפשר. כמה רחוק? ובכן, מי שישב במשבצת "הערבי הצעיר" ועשה יופי של תפקידים בסרט "בית לחם" (סנפור) ובסדרה "פאודה" (וואליד), מגלם בימים אלה אשכנזי חולה ג'וגינג בשם רוזנצוייג שחורך את חוף הים בריצה מתמדת ואובססיבית עם בת זוגו, ליכטנשטיין. זה קורה במסגרת המחזה "הלוויה חורפית" של חנוך לוין, שגרסה חדשה שלו, בבימויו של אמיר וולף, מוצגת בימים אלה ומשתתפים בה תלמידי שנה ג' בבית הספר של יורם לוינשטיין.

המחזה מספר על בחור בשם לצ'ק בוביצ'ק שדופק על דלת בית דודיו כדי להודיע להם שאמו מתה, אבל אלה מסרבים לפתוח את הדלת ולקבל את הבשורה כי הם עומדים לחתן את בתם ולא רוצים שהאבל יהרוס להם את השמחה. מכאן יוצאת המשפחה למסע חובק עולם, הכל במטרה לברוח מהבשורה המבאסת. אחת התחנות שלהם בבריחה היא חוף הים, שם הם פוגשים את רוזנצוייג וליכטנשטיין שמנסים לשכנע אותם להצטרף לטרפת הריצה. "האמת שגם מעבר לתפקיד שלי, המחזה הזה ממש אשכנזי ברמות", מספר מרעי. "יש שם מלא טיפוסים פולניים כאלה וגברים חלשים שהנשים שלהם שולטות בהם. למזלי אני לא צריך לעשות מבטא פולני או לדבר יידישי – יורם אמר לנו שאמנם בהפקות הקודמות של המחזה הזה השחקנים עשו מבטא, אבל הוא מעדיף שנוותר על זה. אבל אני חייב להודות שההתנהגות של הדמויות ב'הלוויה חורפית', בעיקר של הנשים, מזכירות לי מאוד את המשפחה הערבית שלי. יש משהו בנשים ערביות שמזכיר מאוד פולניות".

את התפקיד ב"בית לחם" קיבל מרעי, 22, כאשר ההכשרה שלו במשחק הסתכמה בקורס תיאטרון לנוער בנצרת. מי שלימד אותו היה השחקן הישאם סולימאן, שלוהק בתור אחיו הגדול בסרט. "בית לחם" זכה בשישה פרסי אופיר ונשלח לייצג את ישראל באוסקר, מה שהביא למרעי תפקיד נוסף לצד סולימאן, הפעם ב"פאודה". עוד לפני צילומי הסדרה הוא התחיל את לימודיו ביורם לוינשטיין ועבר מכפר משהד בגליל, שם גדל, לדירה בפינת שדרות ירושלים ויהודה הימית. "בחודשים הראשונים ביפו אכלתי באבו חסן כל יום", הוא אומר, "אבל בשלב מסוים הפסקתי".

עוד מעט תגיד לי שגם נהיית טבעוני והתחלת לגדל עדשים בצנצנות.

"לא, כפרה עליך, אל תגזים".

לעבור מתפקיד ראשי בסרט שהולך לאוסקר לסטודנט שנה א' בבית ספר למשחק – זה לא קצת נפילת מתח?

"לא, לא היה לי דאון או משהו. היה לי ברור שאני רוצה ללמוד משחק לא רק בשביל שיהיו לי יכולות של שחקן, אלא גם כדי ללמוד להכיר את עצמי, וזה דבר ששווה גם אם אתה לא נהיה שחקן בסוף".

בריאיון ל־Time Out שננתת אחרי ש"בית לחם" יצא, אמרת שאתה לא אדם פוליטי. זה עדיין נכון, או שביורם לוינשטיין אתה כן מדבר עם אנשים על כל הדקירות והגזענות והמצב?

"בטח שאני מדבר על פוליטיקה בבית הספר, הרבה אפילו. ברגע שאני כאמן לא אתעסק בנושאים האלה – אני אהיה בבעיה, כי זו המציאות שלי. אני נמצא בבית הספר רוב הזמן ואני כמעט הערבי היחיד שם, ככה שחוץ ממני אין אף אחד שייצג את הנרטיב הפלסטיני".

אבל בטח רוב החבר'ה שם שמאלנים, לא?

"ממש לא, יותר מרכז ימין כזה. הסטיגמה שלפיה אמנים ויוצרים בארץ הם שמאלנים ממש לא נכונה".

"הלוויה חורפית",
סטודיו יורם לוינשטיין, חנוך 19 תל אביב, עד רביעי 25.5
20:30 (רק ב־20.5), 22:00, 100 ש"ח

• שאדי מרעי
• הלוויה חורפית
• יורם לוינשטיין
• חנוך לוין
• פאודה
• בית לחם
• הישאם סולימאן
• במה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"אין מה להרים את הסכין אם אתה לא מתכוון לחתוך איתה משהו", אומר עירד רובינשטיין, הבמאי הצעיר והמבטיח (רק בן 35) של ההפקה החדשה של הבימה, "קוריולנוס" – לא בהכרח המחזה הראשון שעולה על הדעת כשמוזכר שמו של המחזאי וויליאם שייקספיר, "אין מה להרים מחזה שאף אחד לא מצליח להגות את השם שלו, לנקות ממנו אבק ולעשות אותו במדינה הזאת, אם אין אמירה פוליטית", הוא מוסיף.

"קוריולנוס" הוא סיפורו של גיבור מלחמה החוזר כמנצח מקרב ועובר לפוליטיקה, שם הוא נכנס באמוק לאגו טריפ שמשחית לגמרי את אופיו ומידותיו. בידיו של רובינשטיין הוא ארוז באווירה עכשווית (ואנרכיסטית) מתמיד: הטקסט השייקספירי מתערבב עם מוזיקת דאבסטפ, מסכות אנונימוס, רובים וסמארטפונים.

"אתה לא יכול להיכנס לפוליטיקה בלי להשחית משהו בנשמה שלך", אומר רובינשטיין, "ביבי הוא דוגמה טובה, אבל זה לא רק הוא. תראה מי הוא היה כשהוא נכנס לפוליטיקה. אני בטוח שהוא היה אידיאליסט יוצא סיירת ששאל איך להוביל את המדינה למקום טוב, ותראה איך הוא היום". לאחר האמירה הנפיצה הזאת הוא מוסיף, "אף שההצגה מאוד פוליטית, היא לא מגמתית והיא מתייחסת לכל הצדדים בפוליטיקה. אני בעיקר רוצה להביא צעירים לתיאטרון, לפתוח את זה אליהם. זו טעות מאוד גדולה שחושבים שזו אמנות ישנה. זאת אמנות מאוד עכשווית וצריך להילחם על הצעירים האלה".

חוץ מהאקטואליות, למה "קוריולנוס"?

"פשוט נדלקתי על החומר. חשבתי שהכרתי את כל הדברים השווים של שייקספיר, ופתאום גיליתי אותו דרך המתרגם דורי פרנס והבנתי שדווקא המחזה הלא מוכר הזה הוא הכי טוב, ועוד מותחן פוליטי – בדיוק הז'אנר שאני הכי אוהב. אחר כך הבנתי, לגמרי במקרה, שיש עוד אנשים כמוני שחמים על ההצגה הזאת, בהם גיל פרנק שיהיה השחקן הראשי, ומרגע זה העבודה התחילה".

הרבה תפקידים ששיחקת היו קשורים איכשהו למשהו ביטחוני או לוחמני ("בית לחם", "אופוריה", "ילדי ראש הממשלה", "חטופים"). איך מצאת את עצמך במשבצת הזאת?

"אני חושב שזה מפני שהייתי חייל קרבי. אני פציפיסט בדעותיי, אך שירַתי ב־669 ויש בי משהו גנטי שנמשך לזה. חיילים קרביים נעשים כאלה לא רק בגלל ציונות, יש בזה משהו קצת סופרמני. בדיוק כמו קוריולנוס. זה אגו טריפ מטורף לחזור בחיים מסיטואציה מסוכנת. השירות שם היה מסעיר ולפעמים גם כיף גדול. זה להסתכל על המוות בעיניים או להיות ליד אנשים שמסתכלים למוות בעיניים והולכים אליו".

איך היה המעבר בין הלחימה לאמנות?

"זה לא טבעי בשום צורה, אבל זה מאוד תורם לי. יש את החבר'ה האלה שנהיים אמנים בגיל מאוד צעיר או אחרי צבא, אבל יש משהו מאוד נדיר במסלול שעשיתי. גם הצבא וגם דברים אחרים שעשיתי, כמו שהייה של שנה וחצי בדרום אמריקה. בעצם זו הספרייה שלי כשאני ניגש ליצור. אנשים מקבלים השראה מכל מיני דברים, לי היא באה מלהיכנס לטמבורייה ולהסתכל על כל הצינורות והשרשרות. זה משהו שמגיע ממה שעשיתי בחיים וזה המטען התרבותי שאני עובד איתו, לאו דווקא מלנסוע ללונדון ולראות איך עושים שם תיאטרון או לגדול על מוזיקה קלאסית".

"קוריולנוס", הבימה, תרס"ט 3 תל אביב, 15.5 20:00, 27.5 12:00, 29.5, 30.5 20:00

• אופוריה
• גיל פרנק
• קוריולנוס
• בית לחם
• במה
• תרבות