להקת הבריטפופ (הו, כמה הם שנאו את הכינוי הזה) Pulp היתה אחת מהיותר מתוחכמות של הז'אנר. בשנות ה-90 הם אולי הוצמדו לאואזיס ובלר, אבל עם וותק של 15 שנה לפני הפריצה והסרקזם של ג'ארוויס קוקר, הצליחו לסלול להם דרך משלהם, לפחות עד שהתפרקו ב-2002. אבל כמו שאנחנו יודעים, שום סוף של להקה הוא לא סופי עד הסולן מת, וגם אז לא בטוח. היום (ה') יצא שיר חדש של פאלפ, "Spike Island", שהוא סינגל ראשון מתוך אלבום חדש, הראשון שיוצא מאז We Love Life ב-2001.

>>הפלישה האמריקאית: גרסה בריטית ל-"סאטרדיי נייט לייב" תנחת ב-2026

מאז שהתפרקו התאחדה הלהקה פעמיים: בפעם הראשונה ב-2013 עבור סיבוב הופעות אירופאי שהוליד סינגל אחד חדש-ישן, אבל לא המשיך בשום צורה; אך הפעם השנייה, בסיבוב הופעות מ-2023, כבר נולד משהו חדש באמת – החשק לחזור. "ניגנו שיר חדש אחד לקראת סוף סיבוב ההופעות, ואף אחד לא זרק עלינו דברים או עזב לקנות משקה", סיפר היום קוקר לרדיו BBC6, "אז פשוט חשבנו שנמשיך ונראה מה אנחנו יכולים להעלות". מה שהם העלו זה "More", שיהיה אלבומם הראשון מזה כמעט 25 שנה, ואלבומם השמיני בסך הכל. דרך ארוכה מאותה להקת בית ספר שקוקר הקים בסוף שנות ה-70, כשהיה רק בן 15.

פאלפ לא פרסמו את תאריך יציאת האלבום, אבל מכיוון שאיתו יצא סינגל ראשון, אפשר להעריך בזהירות שהאלבום יגיע לקראת סוף הקיץ. הסינגל, שנקרא על שם הופעה מגדירת תקופה עבור דור הבריטפופ שנערכה בספייק איילנד ב-1990, מציג סאונד מאוד פאלפי ווידאו שקוקר יצר בעצמו בעזרת AI, אבל חכו – זה לא שימוש מעצבן בו. למעשה, זה אפילו אחד התרגילים היותר חמודים שראינו בשימוש בקרינג' של AI, ועם מסר מאוד קריטי על אינטליגנציה אנושית וקריצה אוהבת לעטיפת האלבום האייקונית של "Different Class", יצירתם המצליחה ביותר שחוגגת 30 שנה. חגיגה למעריצים, ואולי גם לדור חדש של ילדים בהירים שאוהבים דרמטיות סרקסטית.

• מוזיקה
• חדשות מוזיקה
• בריטפופ
• איחוד

כשכתבנו על זה ביום ראשוןכבר היה קשה להתעלם מהבאזז מחריש האוזניים מסביב לעולם, אבל כל מי שעוקב אחרי הקריירה המסוכסכת של האחים נואל וליאם גלאגר היה משוכנע שזה עוד סיבוב של שמועות שווא שיתנפץ כשאחד מהם יבהיר שהוא מעדיף לשבת על קקטוס. אבל לא. זה באמת קורה. זה באמת באמת קורה. אואזיס מתאחדת לסיבוב הופעות בקיץ 2025. כלומר, בהנחה שהגלאגרים יצליחו לא להתפוצץ אחד על השני עד יולי הבא.

>> הכוכבת ה-51: איך ולמה תשפיע טיילור סוויפט על הבחירות לנשיאות ארה"ב
>> ברנינג מן 2024: נרצחי נובה יונצחו במיצב של אור, מוזיקה ואהבה

בימים האחרונים פיזרו צמד האחים רמזים מטרימים ברשתות החברתיות לקראת הכרזה חגיגית ב-27.8, כשהפסימיים בינינו הניחו כי מדובר בהכרזה על הוצאה מחודשת של האלבום "What's The Story Morning Glory" שיצא בדיוק היום לפני 29 שנים. אבל לא. בדיוק בשעה 10:00 בשעון ישראל שחרר ליאם גלאגר את הבשורה המרעישה לאוויר הטוויטר/X: "זהו זה, זה קורה".

על פי ההודעה הרשמית, מכירת הכרטיסים להופעות האיחוד תתחיל בשבת הקרובה, 30.8, החל מהשעה 9 בבוקר שעון מנצ'סטר, ותסתיים כנראה דקות ספורות אחר כך. 14 ההופעות שיתקיימו בקיץ הבא יציעו לציבור הרחב כמה מאות אלפי כרטיסים וכ-2 מיליון מתוכם צפויים להירכש על ידי ישראלים. ואלה התאריכים והלוקיישנים שאפשר לבנות עליהם:

5.7-4.7.2025 // אצטדיון קארדיף
12.7-11.7.2025 // היטון פארק מנצ'סטר
20.7-19.7.2025 // היטון פארק מנצ'סטר
26.7-25.7.2025 // אצטדיון וומבלי לונדון
3.8-2.8.2025 // אצטדיון וומבלי לונדון
9.8-8.8.2025 // אצטדיון מורייפילד אדינבורו
17-16.8.2025 // קרוק פארק דאבלין

פרט להופעות הנ"ל ועל פי מיטב השמועות, מתחרים ביניהם כעת הפסטיבלים הגדולים בבריטניה ובעולם על הזכות לארח את ההרכב האיקוני, כשאת המרוץ מובילים על פי הדיווחים פסטיבל רדינג ופסטיבל גלאסטונברי שיתקיימו כהרגלם בקיץ הבא. בקיצור, זה הזמן לרכוש כרטיסי טיסה ולחכות עם האצבע על הקליק לפתיחת הקופות בשבת הקרובה בבוקר, ויש לכם קצת פחות משנה כדי להיזכר איך בכלל קוראים לחברי הלהקה האחרים ואם מדובר בכלל בהרכב המקורי (שהשתנה ב-1999) או אם למישהו בכלל אכפת. או כמו שליאם אומר, נראה אותכם בשורה הראשונה יא פותות עצומים.

• ❤ תרבות
• אואזיס
• מוזיקה
• הופעות חו"ל
• בריטפופ

המעריצים של אואזיס אף פעם לא מתעייפים מהתקווה למופע איחוד, ואף פעם לא מתייאשים מסבבי השמועות שהופרכו לאורך 15 השנים האחרונות לגבי איחוד כזה – בדרך כלל כי האחים ליאם ונואל גלאגר מתעבים אחד את השני מכדי לשהות באותו חלל/זמן – ולא מפסיקים להיאחז בכל סימן מעורר תקווה מתוך אמונה שיום אחד זה יקרה והרכב הבריטפופ הענק שלא דרך על אותה במה כבר יותר מ-15 שנה יתאחד. והיום הזה מתקרב עכשיו.

>> הכוכבת ה-51: איך ולמה תשפיע טיילור סוויפט על הבחירות לנשיאות ארה"ב
>> ברנינג מן 2024: נרצחי נובה יונצחו במיצב של אור, מוזיקה ואהבה

השמועות סביב מופע האיחוד הצפוי בקיץ 2025 מתרוצצות מזה זמן, ובימים האחרונים הפכו לדיווחים מעט יותר בשרניים בתקשורת הבריטית. אחד המגיבים לדיווח של הסאנדיי טיימס בטוויטר הביע את תקוותו שזה לא יקרה, ובתגובה הבליח מולו ליאם גלאגר, הסולן הסוער של אואזיס, וכתב לו "נראה אותך שם בשורה הראשונה, יא פות עצום קיס קיס X". למעריצים זה נשמע כמו אישור כמעט רשמי לדיווחים והשמחה רבה, אך צריך לסייג ולומר שהכל כפוף לכך שהשלום שהושכן על פי הדיווחים בין שני האחים יחזיק עד הקיץ הבא, וניסיון העבר מלמד שזאת עשויה להיות בעיה.

על פי הפרסומים בעיתונות הבריטית, הפשרת היחסים בין צמד הגלאגרים – שהלכו מכות מאחורי הקלעים תוך כדי הופעתם בפאריז ב-2009, אירוע שבעקבותיו עזב נואל את ההרכב באופן מיידי ומאז לא הופיעו יחדיו – עומדת לסלול את הדרך לסט של 20 הופעות איחוד, 10 מתוכן באצטדיון היטון פארק במנצ'סטר ו-10 באצטדיון וומבלי, עם אופציה להופעה היסטורית באמת בפסטיבל גלסטונברי. על פי ה"טיימס" הלונדוני, השמועות מגיעות הפעם מתוך התעשייה עצמה ולא מהדלפות חשודות לפורומים של מעריצים, מה שמחזק את ההנחה שהפעם זה באמת עשוי לקרות.

למי שהחמיץ או סתם טרם נולד כשאואזיס הייתה אחת הלהקות הגדולות בעולם – יש להם 21 מיליון מאזינים בספוטיפיי, ילדים! – אפשר לספר שאלבומיה הראשונים מ-1994 ו-1995, "Definitely Maybe" ו"Morning Glory" והלהיטים משניהם (ובראשם "Wonderwall" המופתי) היו חלק מהמפץ הגדול של הרוק הבריטי בשנות ה-90' ועוררו השוואות לביטלס. בשיאה נהנתה וסבלה הלהקה מהערצה היסטרית, ובאופן כללי מקריסה מנטלית של חבריה מול ההצלחה הדרמטית, וגם לפני התקרית בפריז התקשו צמד האחים לשתף פעולה במשך שנים רבות. כולם הפסידו, עכשיו אולי זה ישתנה.

• ❤ תרבות
• אואזיס
• מוזיקה
• בריטפופ
• הופעות חו"ל

יש מעט דברים בעולם הזה שאפשר לסמוך עליהם, אבל הנה אחד מהם (יותר כיפי מ"שמאלנים תמיד מתאכזבים בבחירות"): סוויד, אחת מהלהקות הגדולות של הבריטפופ, תופיע בישראל ב-2023 בפעם השביעית (!). סוויד תגיע לישראל ב-15 ביוני של השנה הבאה, להיכל מנורה מבטחים, במסגרת מסע הופעות עולמי המלווה את האלבום החדש והמוצלח "Autofiction". את האלבום הזה, אגב, סוויד תכננו לקדם בשורה של הופעות קטנות תחת שם בדוי של להקה אחרת, תוכניות שנגנזו בגלל התפרצות הקורונה והוחלפו בסיבוב הופעות מלא. את שירי האלבום הסולן ברט אנדרסון תיאר כ"אכזריים, גסים וקצרים", ואכן מדובר באלבום הכי קרוב שלהם לפאנק עד כה.

סוויד הופיעה לראשונה בישראל עוד בגלגול המקורי שלה, טרם הפירוק ב-2003. בעשור וקצת שחלף מאז האיחוד שלה ב-2010 סוויד אימצה את ההרגל המבורך לא סתם להגיע לישראל פעם אחת, להבטיח בסוף ההופעה ש"ווי וויל בי באק, תל אביב", אלא גם אשכרה לבוא שוב ושוב – וזו תהיה ההופעה השביעית שלהם בישראל בסך הכל, זאת מבלי עוד לציין את ביקורי הסולו של ברט אנדרסון בישראל. בישראל של הניינטיז, הם גם היוו את ההשפעה הגדולה ביותר על קרח תשע ונועם רותם, הלהקה הכי קרובה לבריטפופ שצמחה פה.

הלהקה נוסדה ב-1989 על ידי אנדרסון, בת זוגו ג'סטין פרישמן (שפרשה מהלהקה – ומהיחסים עם אנדרסון – והקימה את להקת אלסטיקה. היא גם ניהלה מערכת יחסים ארוכה עם אגדת בריטפופ אחרת, דיימון אלברמן, וכמה מהשירים הגדולים ביותר של בלר נכתבו עליה) והבאסיסט מאט אוסמן. בגל הבריטפופ ששטף את אנגליה ולאחר מכן את העולם כולו, אל מול האינטלקטואליות של פאלפ, החוצפה והפשטות של אואזיס והקוליות האינסופית של בלר, סוויד נשאו בגאון את הקשר למוזיקה הבריטית מהסבנטיז והאייטיז, כשהם מחברים את הגלאם של דיוויד בואי עם הפוסט פאנק המחוספס של האייטיז, ואנדרסון הצנום, היחיד בחבורה הזאת שעסק באירוטיקה בשירים שלו באופן ישיר (מצטערים, ג'ארביס – על אף כל החרמנות, תמיד שמרת על יותר מדי ריחוק אירוני מהנושא בשביל לזכות בתואר) הפך לאחד מסמלי הסקס של התקופה. בין הלהיטים הגדולים שלהם מוכרים ואהובים "The Beautiful Ones", "Animal Nitrate", "Trash" ועוד ועוד.

סוויד יופיעו בהיכל מנורה מבטחים, יגאל אלון 51, ב-15 ביוני 2023.כרטיסים החל מ-299 ש"ח כאן

• ❤ תרבות
• מוזיקה
• הופעות
• בריטפופ
• סוויד

• Facebook
• Twitter
• Email

איפשהו בעולם ישנה כספת שבה מוחזק הסכם סודי בין ברט אנדרסון לשטן, לפיו הוא לעולם לא יזדקן. "למה אנחנו פה? מי אנחנו?" צועק הסולן של סוויד, ספוג זיעה וסקסי מתמיד, אל הקהל בראשון לציון רגע לפני הפזמון של "So Young". ההרכב הבריטי חזר אלינו אמש (רביעי) בפעם הרביעית, אחרי שתי הופעות נהדרות בעשור האחרון, וכמובן ההופעה המיתולוגית בחיפה אי שם בניינטיז. זה קורה רגע אחרי סרט דוקומנטרי מצליח בכיכוב חבריה, שהביא להם לא מעט קהל חדש שמגלה רק עכשיו את להקת הבריטפופ המכוננת.

סוויד הם קראוד פליזרים של רוקנ'רול: אנדרסון מפעיל את הקהל ללא הפסקה במחיאות כפיים ושירה בציבור, עושה טיזינג לשירים רגע לפני שהם מתחילים ואפילו קצת מציק בבדיחות אבא נוסח "כל כך הרבה שנים אני ליד מגברים וגיטרות שאיבדתי את השמיעה. אני לא שומע אתכם!". הקהל שלו, שבוי ומאוהב, רץ אל אנדרסון, שמצידו יורד מהבמה אל תוך הקהל בכל הזדמנות, מתעטף בזרועות שנשלחות אליו ובאינספור מסכים שרוצים להנציח את הרגע במקום ליהנות ממנו.

אבל הערב לא התחיל ככה, אלא באופן מקרטע מעט ולא מתקשר. בשלושת השירים הראשונים, כולם לא סינגלים מוכרים ולהיטיים במיוחד, התבצע משחק צללים על הבמה בו אנדרסון הופיע כמעין צללית מסתורית. הפתיחה הדרמטית עוררה אדישות אצל הקהל, שמחכה לקפוץ עם הלהיטים שהוא אוהב. כך שההופעה התחילה להתרומם רק בשיר הרביעי, "We Are the Pigs" מתוך האלבום "Dog Man Star" משנת 1994, שהיה בשעתו הרפתקני ועכשיו הפך לקלאסיקה. השיר מתאר מהפכה ומלחמה, "להתעורר עם אקדח בפה" בעידן גרעיני של טרור ופחד. הקהל התמסר לפזמון בשילוב בין ייאוש קולקטיבי עמוק לבין השחרור שמציע שיר רוקנ'רול מוצלח.

סוויד הפציצו עם כל השירים שהגדירו אותם בתחילת הדרך – סיפורי אהבה־חרמנות קוויריים חתרניים: "מטאל מיקי", "Animal Nitrate", "The Drowners" ו"Can't Get Enough". השיא הגיע ב"טראש", המנון בלתי מתנצל לכל החריגים והמשונים באשר הם. שיא נוסף הגיע ב"Two Of Us", אותו ביצע אנדרסון לבד על הגיטרה האקוסטית. הפלצט המרשים בפזמון הוכיח שהקול שלו נשאר בדיוק אותו הדבר: חזק ומרעים וגם מרטיט ביופיו.

מטח הפרסומות לקראת ההופעה העלה חשד שהלייב פארק הענק בראשון הולך להיות ריק למדי. זה לא היה המצב, למרות שהחלוקה למתחמי אורקסטרה ודשא, שיוצרים רמות מחיר שונות, גרמה לכך שה"דשא" היה כמעט ריק. הקהל שמילא את המקום הורכב ברובו מבני 40 פלוס שגדלו על הלהקה ובאו להתנחם בנוסטלגיה, וגם מקבוצה לא קטנה של מעריצים אדוקים שטסו להופעה הזו במיוחד וקיבלו ביג אפ מאנדרסון שהתרגש מנוכחותם.

הבחירה בג'ינג'יות המתאחדים כחימום הייתה מוצלחת, גם אם איחוד של קרח תשע יכול היה להיות מדויק יותר. הווידיאו ארט המוקפד והעיבודים המוצלחים של שירי ההיפ הופ האלקטרוניים של הג'ינג'יות הצליחו להזיז לא מעט ראשים, אבל לא יצרו בקהל את ההתרגשות שאחזה בו כשהם התאחדו לראשונה לפני כמה שנים.

הסיום היה אנטי־קטרתי: אחרי שרשרת של להיטים, ואחרי שסימנו וי על "The Beautiful Ones" עם שירת הלה לה לה האינסופית, אנדרסון אמר שהוא רוצה לסיים דווקא עם שיר חדש, כי "אנחנו טובים רק כמו האלבום האחרון שלנו". הוא הקדיש לילד שלו את "Life is Golden" מתוך האלבום "The Blue Hour" שיצא בשנה שעברה: "הוא בן שבע, הוא ישן במיטה שלו באנגליה עכשיו". הקהל סלח לו. רק שיבואו שוב.

• מוזיקה
• הופעות
• בריטפופ
• תרבות
• סווייד