יום יבוא וההיסטוריה תשפוט את הפוליטיקאים ששולטים על חיינו – אם היינו צריכים לנחש, כנראה שלרעה, אבל עד אז אפשר להציץ לעבר מי שרוקם את הנראטיב שמתגבש עוד לפני ההיסטוריה, גם אם הם לוקחים קצת חופש אמנותי: הוליווד, המקום בו המציאות הופכת לסרט. ולמרות שהוליווד לא מתה על עיסוק בישראל (הם מעדיפים להתעסק במלחמות שלהם), כבר היו כמה אירועים שהכריחו אותם לגלם דמויות פוליטיות מכאן. אז איך הוליווד רואה את הפוליטיקאים שלנו? וכבכן, זה תלוי…

>> מה חדש בנטפליקס: רוברט פאקינג דה נירו בסדרה חדשה, זה מה
>> עולם של מנותקים: 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה כרגע

אנתוני הופקינס הוא יצחק רבין | "ניצחון באנטבה" (1976)

מבצע אנטבה (או "מבצע יהונתן") היה רגע שבו הישראליות התגלתה במלוא הדרה. זה לא היהודי הכפוף והכנוע של תקופת השואה, אלא ישראלי מסוג חדש – חסמב"אי, מסוקס, לוחם עם סכין בין השיניים. המבצע המדהים שמדינת ישראל ידעה להוציא לפועל, לשחרור החטופים ממטוס "אייר פראנס", היה כל מה שהלהיב את האמריקאים – ממזריות, תחבולות ובעיקר אירוע גדול מהחיים. לא סתם הקולנוע האמריקני חזר לאנטבה מספר פעמים (וגם אנחנו עוד נחזור לבקר בהמשך הרשימה). הפעם הראשונה היתה בסרט הזה, שהופק בדצמבר 1976 ע"י רשת ABC – בסך הכל חמישה חודשים אחרי המבצע עצמו. הוא כלל לא מעט כוכבי הוליווד של אותה תקופה, ביניהם קירק דאגלס, ריצ'רד דרייפוס, אליזבת' טיילור וגם הופקינס – שגילם את דמותו של ראש הממשלה הצעיר שהוביל את המבצע הגדול.

צ'ארלס ברונסון הוא דן שומרון | "הפשיטה על אנטבה" (1977)

גם הפעם סרט טלוויזיה, וגם הפעם מדובר במבצע יהונתן שבמוקד. בסרט הזה, שהופק ע"י NBC, פיטר פינץ' גילם את ראש הממשלה רבין – ומי שגילם את דן שומרון, שהיה מפקד מבצע יהונתן, היה ברונסון – שכבר אז היה ידוע בתור סמל לגבריות מסוקסת, כוכב סרטי האקשן הגדול, והאיש שעמד בלב הסרט – בתור הגיבור, שהוביל את הישראלים הממזרים למבצע שהדהים את כל העולם.

אינגריד ברגמן היא גולדה מאיר | "אישה ושמה גולדה" (1982)

יחסי הוליווד וגולדה מאיר הם סיפור אהבה משגשג. מאיר, שנולדה במילווקי, היתה ראש הממשלה בשנים שבהן ישראל הפכה לאימפריה, והיתה אהובה במיוחד, במשך שנים רבות, גם אחרי פרישתה בנסיבות מצערות אחרי מלחמת יום כיפור. לא סתם היא אפילו מוזכרת בפרק של "סיינפלד"… בכל מקרה, בשנת 1982 – תשע שנים אחרי שמאיר התפטרה מראשות הממשלה – נוצר הסרט הזה בכיכובה של השחקנית אינגריד ברגמן, שגילמה את גולדה הצעירה וסיפרה את סיפור חייה ממילווקי ועד ראשות הממשלה.

בארי מורס הוא מנחם בגין | "סאדאת" (1983)

ב-6 באוקטובר 1981 אנואר סאדאת נרצח על ידי מתנגדיו הפוליטיים. מי שנחשב בהתחלה לאויב אכזר של ישראל, הפך ברבות השנים דווקא לידיד שלה – ולנשיא שהפך לדמות מקובלת בעולם. שנתיים אחרי ההתנקשות נוצר הסרט, שמגולל את כל הסיפור של סאדאת – מגנרל למנהיג לאומי, שתפס את מקומו של גמאל עבד אל נאצר. בגין, בגילומו של השחקן היהודי הוותיק מורס, מופיע כדמות משנה בחלק שבו מתקיים הפיוס ההיסטורי בין ישראל למצרים. כל הסרט מרגיש קצת קריקטורה, אבל היי – לפחות מתישהו בגין זכה לעדנה בארה"ב. זה לא מובן מאליו.

לין כהן היא גולדה מאיר | "מינכן" (2005)

הנה שני מאפיינים של הסיפור הישראלי בהוליווד, מגולמים בסרט אחד. גם הדמות של גולדה, אבל גם החיפוש אחר גבורה ישראלית. הפעם, מדובר במבצע החשאי של המוסד לחיסולם של המחבלים שטבחו ב-11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972. הסרט, כמובן, עסק בעיקר בלוחמים – אבל גם מי ששלחה אותם למבצע, הלא היא גולדה הנערצת, שמופיעה כאן בגילומה של לין כהן (שלמרות שמה, היא אמריקאית שנודה בטקסס עוד לפני שישראל הוקמה) שאחר כך שיחקה גם ב"משחקי הרעב". בכל מקרה, שוב זה היה השיקוף שארה"ב רצתה שתהיה לישראל – ממזרית, כזו שיודעת לסגור חשבון, וכזו שלא דופקת חשבון.

אדי מרסאן הוא שמעון פרס | "7 ימים באנטבה" (2018)

"אנטבה" הוא סרט יחסית חדש שמתייחס למיתוס ההוא, עליודובר כבר רבות – האירוע שבו ישראל נסעה עד קצה העולם, כדי להשיב את בניה בכוחות עצמה. בסרט הזה, אגב, משתתפים לא מעט שחקנים ישראליים – ליאור אשכנזי מגלם את ראש הממשלה דאז רבין, אנחל בונני (!) מגלם את יוני נתניהו, וגם יפתח קליין מגלם את אהוד ברק. מרסאן הוא שחקן בריטי די מוערך, שזכה בלא מעט פרסים, ובסרט הזה הוא נכנס לנעליו של שר הביטחון דאז. כמה זה היה דומה? בוא נאמר שלא היה מדובר בחיקוי אחד על אחד, אבל חיקויים של פרס כבר היו מספיק.

סיימון ראסל ביל הוא דוד בן גוריון | "מבצע פינאלה" (2018)

דיברנו לא מעט על גבורה ישראלית, אז הנה עוד סיפור כזה של סגירת חשבון. הסרט ההוליוודי מתאר את המבצע ללכידתו של אדולף אייכמן, בדרך למשפט הבלתי נשכח בישראל. בן קינגסלי האגדי גילם את אייכמן, ליאור רז רכב על תהילת "פאודה" לתפקיד ראש השב"כ דאז איסר הראל, וביל נכנס לנעליו של ראש הממשלה בן גוריון. פרט מעניין: אחר כך הוא גילם גם את נפוליאון ו-ווינסטון צ'רצ'יל. תפקיד קטן יחסית, אבל של האיש שעמד מאחורי המבצע הגרנדיוזי שהוביל למשפט "החיה באזיקים".

הלן מירן היא גולדה מאיר | "גולדה" (2023)

גולדה אמנם הוזכרה כאן פעמיים, אבל אי אפשר שלא לציין את התפקיד הגדול ביותר שלה בקולנוע – וזה הרגע שבו הלן מירן הנערצת לובשת את דמותה של הגב' מאיר, בסרט שביים גיא נתיב ויצא לפני שנתיים. "גולדה" הוא סרט מצמרר – גם בגלל מלחמת יום כיפור (וההקשרים האקטואליים שהיא מביאה), אבל גם כי הוא תיאר ברגישות אין קץ את הדמות המורכבת של גולדה – מצד אחד ציונית ופטריוטית, ומצד שני גם האישה שהיו לה חולשות, ושהיתה אחראית גם על אחת הקטסטרופות הכי גדולות שידענו. עד שבא מנהיג אחר, כמה חודשים אחרי שהסרט יצא, והיה חתום על קטסטרופה גדולה עוד יותר.

סשה ברון כהן הוא אלי כהן | "המרגל" (2019)

אוקי, אלי כהן אמנם לא פוליטיקאי, אבל בהחלט דמות פוליטית. מה גם שברון כהן הוא אחד השמות הכי מפורסמים ברשימה הזו, ואחד האנשים שעשה את המעבר הכי גדול. ברון כהן התפרסם בתחילת הקריירה שלו בתור עלי ג'י, בוראט, ברונו, הדיקטטור – סרטים מצחיקים ואבסורדיים, לעתים אפילו בוטים מאוד. התפקיד הזה היה מהפך בקריירה שלו, שבו עבר לתפקיד דרמטי – ולגילומו של "האיש שלנו בסוריה", בסדרה המצליחה של "נטפליקס". וגם את זה, כמו את התפקידים הקומיים שלו מהעבר, עשה לעילא ולעילא.

• המסך
• פוליטיקאים
• הוליווד
• ישראלים בחו"ל
• גולדה מאיר

ב-2006 הלן מירן גילמה את המלכה אליזבת במהלך השבוע שבו בריטניה התמודדה עם הידיעה על מותה של הנסיכה דיאנה. היא זכתה על כך באוסקר. ב-2017 גרי אולדמן גילם את ווינסטון צ'רצ'יל במהלך החודש ב-1940 שבו מונה להיות ראש ממשלת בריטניה והתמודד עם פינוי מאות אלפי החיילים שהיו נצורים בחוף דנקרק שבצרפת. הוא זכה על כך באוסקר.

יש להניח ש"המלכה" ו"שעה אפלה" שימשו מודל לתסריטאי הבריטי ניקולס מרטין ("פלורנס פוסטר ג'נקינס"), כשישב לכתוב את "גולדה". כמותם, גם הסרט הזה בוחן את פועלה של ראש מדינה בפרק זמן מצומצם שבו התמודדה עם אירועים דרמתיים שאיימו על שלום מדינתה (או במקרה של המלכה, שלום מלכותה). אבל אף שהיא עושה עבודה טובה בהחלט, הפעם הלן מירן לא צפויה לזכות באוסקר. בסופו של דבר הסצנה הכי טובה היא של גולדה המקורית, בקטע ארכיון שתיעד את המפגש שלה עם הנשיא המצרי אנואר סאדאת, בו היא גורמת לו להתגלגל מצחוק.

רבים בישראל עדיין תולים בראש הממשלה גולדה מאיר את האשמה על המכה הטראומטית בימים הראשונים של מלחמת יום כיפור ב-1973, כשצבאות סוריה ומצרים תפסו את צה"ל לא מוכן, למרות כמה אזהרות מוקדמות. וישנה הטענה המקובלת שהיא פספסה כל הזדמנות לעשות שלום עם מצרים. "גולדה" נסמך על מסמכים סודיים שנחשפו בעשור האחרון כדי לנקות אותה מאשמה, ולהציגה כמנהיגה גדולה, שידעה לקחת אחריות על טעויות כבדות של אחרים, ואף זרעה את הזרעים להכרה הרשמית של מצרים במדינת ישראל. אותה הכרה, כך על פי הסרט, הובילה מאוחר יותר להסכם השלום שעליו חתום שמו של מנחם בגין. אין לי כוונה להיכנס כאן לניתוח פוליטי של "גולדה", אלא אבחן אותו כמה שהוא – סרט עלילתי ששואף להציג את הדרמה של גולדה כמנהיגה וכאישה, או כמו שהיא אומרת את זה בסרט: "אני פוליטיקאית, לא חיילת".

הסרט מדגיש את היותה של גולדה אישה סמכותית בקרב חבורה של גברים, ולא סתם גברים, אלא גנרלים עם חזה מנופח. כשהיא נכנסת לישיבה, הם לא קמים לכבודה (טוב, נו, ישראלים). רק הרמטכ"ל דדו (ליאור אשכנזי) עושה חצי ג'סטה של קימה, וזה חלק מהאפיון החיובי של דמותו כמי שגילה אחריות ודרש לגייס חיילי מילואים בזמן, אך נתקל בהתנגדותו של שר הביטחון משה דיין (רמי הויברגר בהופעה חלשה במיוחד). גולדה מצידה מתייחסת אל כל הגברים הלוחמים האלה כמו אמא, ומאכילה אותם במטבחה עוגות שהכינה במו ידיה כדי להפוך אותם לילדים ממושמעים. כשהיא מגייסת את כל ערמומיותה כדי לשכנע את מזכיר המדינה של ארה"ב הנרי קיסינג'ר (לייב שרייבר) להגיע לישראל במהלך המלחמה, היא מאכילה אותו בורשט, ומוציאה ממנו בדיוק את מה שרצתה. כל הזמן הזה היא מייצרת חזות של בטחון, ואינה חושפת את קשייה הרגשיים (סצנה של סיוט לילי היא אחת החלשות בסרט). כשהיא עצמה זקוקה לעידוד, היא מקבלת אותה מהאישה השנייה בסרט – מזכירתה לו קידר (קמי קוטן מהסדרה "10 אחוז").

כמו ב"המזח" של ליאור חפץ, שמתאר את אותו פרק זמן מנקודת מבטם של החיילים הנצורים, גם כאן דיין יוצא רע מאוד, כבלון מנופח שהתרוקן בבת אחת ונכנס להיסטריה, עד שאמא גולדה שלחה אותו להירגע. גם ראש אמ"ן אלי זעירא (דביר בנדק) יוצא פארש. כל השחקנים הישראלים האלה מדברים אנגלית עם גולדה, ועם שחקנים בריטים (אד סטופארד, דומיניק מפהאם) שמגלמים מפקדים אחרים. השפה העברית נשמעת רק מהטלוויזיה ושאר מכשירים, וזה משתלב בסדר בסך הכל. הסרט הוא קופרודוקציה בריטית אמריקאית שפונה לקהל בינלאומי, אך נראה שהוא יעניין צופים ישראלים יותר מאשר את שאר העולם.

בחירות הבימוי של גיא נתיב כוללות השענות על כמה דימויים סמליים מודגשים, חלקם מוכרים מסרטים אחרים שעשו בהם שימוש מוצלח יותר. הבולט שבהם הוא עשן הסיגריות של גולדה, כדימוי לערפל המלחמה. דימוי חוזר נוסף הוא של גולדה הולכת במסדרון ארוך בין גוויות (בסוף המסדרון מחכה לה טיפול בהקרנות בשל מחלת הסרטן שהסתירה מהציבור). וישנה התמונה החוזרת של ראש הממשלה רושמת בפנקסה את מספרי ההרוגים היומי, כמו היה זה פנקס הוצאות של עקרת בית. שלושת הדימויים האלה הרבה יותר אפקטיביים מהצילום העילי של גולדה הקטנה יורדת במדרגות ספירליות, שנועד לדמות את המלכודת שהיא נמצאת בתוכה (ב"חידון האשליות" של רוברט רדפורד, למשל, הדימוי הזה משתלב באופן יותר טבעי ונבון). הדימוי צופן הרעה של להקת ציפורים מלאכותי עוד יותר. דלות התקציב פוגמת בחלק מהדימויים, בעיקר בסצנות שבהן גולדה יוצאת לשאוף אוויר ועשן על גג בניין בתל אביב, שצולם בלונדון (ההלחמה הדיגיטלית של בניינים עם דודי שמש הפרושים למול עיניה לא משכנעת).

זוועות הימים הראשונים של המלחמה מגיעים אל הצופים בעיקר דרך התודעה של גולדה, כשהיא מבקרת בחדר הפיקוד בבונקר, ושומעת את החיילים בתעלה זועקים לעזרה שלא תגיע. אחר כך המפקדים, בהם שרון (אוהד קנולר מקבל סצנה עתירת קריצות מבדרות לעתיד), יציעו אסטרטגיות תקיפה, שגם אותן נקבל דרך כמה שרטוטים וקולות שמגיעים לבונקר. החלק של הלחימה עמום למדי. אבל בעיקרו הסרט מציע דיוקן מעניין של המנהיגה שלקחה אחריות ציבורית ואישית, תכונה שחסרה מאוד בקרב המנהיגים שלנו היום.

על רקע כותרות הסיום נשמעים צלילי הקינה של מלכת קרתגו מתוך "דידו ואניאס". המילים ששרה המלכה הזנוחה באופרה של הנרי פרסל מ-1689 אינן נשמעות בסרט, אך הן מהדהדות את סיפורה של גולדה כפי שנתיב בחר להציג אותו: "כשאשכב באדמה יהי רצון שהטעויות שלי לא יטרידו את ליבי. זיכרו אותי אך שיכחו את גורלי". גולדה שבסרט היא מנהיגה שראתה את הגברים שסביבה מתפוררים ולא מתפקדים, והצליחה לאחוז במושכות מתוך תחושת אחריות כבדה וצער עמוק על כל חייל שנפל.
3.5 כוכבים
Golda בימוי: גיא נתיב. עם הלן מירן, ליאור אשכנזי, רמי הויברגר, דביר בנדק, רותם קינן. בריטניה/ארה"ב 2023, 100 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• גיא נתיב
• גולדה מאיר
• קולנוע ישראלי
• מלחמת יום כיפור

כמה אנשים יכולים לספר שהלן מירן כמעט דרכה עליהם? ב-1999 נסעתי לפסטיבל הג'ז של ניו אורלינס, שם נכנסתי למופע של דייב ברובק שנערך באוהל גדול והתיישבתי כמו אחרים על האדמה. כעבור זמן מה אישה שיצאה החוצה חלפה בזהירות בין היושבים על האדמה. כשעברה לידי הרמתי עיני וראיתי שזאת הלן מירן. היא חייכה אלי חיוך נעים, ונזכרתי שבעלה טיילור הקפורד ידוע כחובב ג'ז.

לפני ארבעה ימים פרסמתי את הסיפור הזה בפייסבוק, לרגל הגעתה של דיים הלן מירן להקרנה של "גולדה" בפתיחה של פסטיבל ירושלים. תיארתי גם את שתי הפעמים הנוספות שיצא לי לחזות בזיו פניה מקרוב – מסיבת עיתונאים מצומצמת לרגל הופעתה ב"ללמד את גברת טינגל", והפעם שהיא הגיעה לאוניברסיטת ניו יורק עם בן זוגה הנ"ל להקרנה מוקדמת של סרטו "דולורס קלייבורן".

גיא נתיב, הבמאי של "גולדה", קרא את הפוסט, והזמין אותי לפגוש את מירן פעם רביעית, אחרי מסיבת העיתונאים בהשתתפותה הבוקר בירושלים. כך יצא שעמדתי מול הדיווה האצילית והנעימה הזאת, וגוללתי בפניה את מה שסיפרתי לכם הרגע. והיא הגיבה כאילו היא באמת שמחה לפגוש אותי ואמרה שהיא ובעלה ביקרו בפסטיבל הג'ז בניו אורלינס חמש פעמים.

כשעה לפני שלחצתי את ידה צפיתי ב"גולדה" שבו מירן נעלמת לחלוטין לתוך דמותה של ראש ממשלת ישראל בזמן מלחמת יום כיפור. בסרט משולבים קטעי ארכיון שבהם נראית גולדה המקורית, וגם קטעים שנדמים לצילומי ארכיון, ויש לציין שמירן והאיפור שלה כל כך טובים שלפעמים לוקח רגע להחליט את מי אנחנו רואים.

על רקע כותרות הסיום של הסרט נשמעים צלילי הקינה של דידו מתוך "דידו ואניאס" מאת הנרי פרסל. המילים ששרה מלכת קרתגו הזנוחה באופרה אינן נשמעות בסרט, אך הן מהדהדות את סיפורה של גולדה כפי שגיא נתיב בחר להציג אותו: "כשאשכב באדמה יהי רצון שהטעויות שלי לא יטרידו את ליבי. זיכרו אותי אך שיכחו את גורלי". גולדה של מירן ונתיב היא מנהיגה שראתה את הגברים שסביבה מתפוררים ולא מתפקדים – בעיקר שר הביטחון משה דיין (רמי הויברגר) וראש אמ"ן אלי זעירא (דביר בנדק) – והצליחה לאחוז במושכות מתוך תחושת אחריות כבדה וצער עמוק על כל חייל שנפל.

למירן בת ה-77, שרק במאה הנוכחית הפכה משחקנית מוערכת לסופר סטארית, יש ניסיון רב בגילום ראשי מדינות. על המסך הגדול והקטן היא גילמה את אליזבת הראשונה והשנייה (בסרט "המלכה", שעליו זכתה באוסקר שלה) וגם את קיסרית רוסיה ב"יקטרינה הגדולה". "גולדה היא אחת הדמויות הכי מדהימות שגילמתי", אמרה מירן. "ההיסטוריה שלה, המחויבות לארצה, דמותה באופן כללי. היה מרתק לחקור אותה ולחיות בתוך המוח שלה ובתוך העור שלה. היה לה הרבה במשותף עם אליזבת הראשונה, יקטרינה הגדולה ואליזבת השנייה בכך שהיא היתה מחויבת לארצה מעל הכל – מעל למשפחה, מעל סיפוק אישי, מעל אמביציה אישית. כולן ניתבו את השאפתנות שלהן למען ארצותיהן והקדישו את חייהן לארצותיהן".

התסריטאי ניקולס מרטין, שכתב גם את "פלורנס פוסטר ג'נקינס", תרם השוואה משלו. "מבין המנהיגים של היום אנחנו יכולים להשוות את גולדה לוולודימיר זלנסקי באוקראינה. יש להם הרבה מאפיינים דומים – קור הרוח, המחויבות לארצם. הוא מרבה לצטט את גולדה, שהיתה ילידת קייב. אני מקווה שגולדה, שהאוטוביוגרפיה שלה עומדת לצאת לאור באוקראינה, תיתן לאוקראינים השראה במלחמתם באויב רצחני".

כשנודע שמירן לוהקה לתפקיד גולדה, היו שצקצקו על כך שהיא אינה יהודייה וטענו שמדובר ב"Jewface". אפילו שרה סילברמן נדרשה לסוגיה בפודקאסט שלה. השאלה שבה ועלתה במסיבת העיתונאים בירושלים הבירה, שנראית כמו המקום המושלם להתייחס לעניין. "בצעירותי הייתי חלק מקבוצה התיאטרון של פיטר ברוק שהיה החבר שלי אז", אמרה מירן. "הוא היה הבמאי הראשון שבחר בליהוק עיוור צבעים – המלט שחור עם גרטרוד לבנה והוריישו סיני. הרעיון הוא שכל אחד יכול לגלם הכל, וזה רק מוסיף לדמיון של הצופים. היום יש תפיסה אחרת שרק הומו יגלם הומו, ורק נכה יגלם נכה, ורק יהודיה תגלם את גולדה מאיר. אני אמביוולנטית בעניין. אני מאמינה שכל אחד יכול לגלם הכל, אבל גם שלפעמים האדם הנכון לתפקיד הוא מי שיכול להבין לעומק את הנושאים הרלוונטיים לתפקיד. ב'קודה', למשל, גבר חירש גילם חירש בצורה מבריקה. מבחינתי אני אסירת תודה שקיבלתי את ההזדמנות לאכלס את גולדה, כי אני תאבת בצע. אני רוצה לגלם נשים גדולות, וגולדה היתה אחת הגדולות". גיא נתיב הוסיף מהצד שגידי מאיר, נכדה של גולדה, היה הראשון שאמר "אני רואה את סבתא שלי בהלן מירן".

הסטארית עתירת הניסיון מצאה דרך אלגנטית לענות גם לשאלה שחיברה באופן רצוץ בין הסרט לבין מה שקורה בישראל כרגע. "כשהתחלנו לעבוד על הסרט גיא הסביר לי שקיבל השראה מאינפורמציה שהיתה חסויה עד לאחרונה על מה שקרה במלחמת יום כיפור. גולדה היתה דמות אצילית. כמנהיגה היא הבינה שהיא צריכה לקחת אחריות, שלא כמו מנהיגים אחרים שמטילים את האשמה על אחרים. זה ודאי כאב מאוד. בשבועות האחרונים אני צופה מרחוק על מה שקורה בישראל וזה מאוד נוגע לי כשאני רואה את ההפגנות העצומות. זה רגע מכריע בהיסטוריה של ישראל. כשאת מזדקנת את רואה את ההיסטוריה נפרשת למול עינייך. בסוף 1967 הגעתי כמתנדבת לקיבוץ האון, קטפתי ענבים ושטפתי כלים במטבח. כל פעם שאני חוזרת לכאן אני נדהמת איך ישראל השתנתה".

נתיב, שזה סרטו האמריקאי השני באורך מלא אחרי "סקין" מ-2018 (סרטו הקצר באותו שם זיכה אותו באוסקר), הוסיף: "צריך לזכור שגולדה לקחה אחריות. היא אמרה 'זה עלי' ופרשה. לא הכל היה באשמתה אבל היא לקחה ללב כל קורבן וניסתה להוביל את ארצה באופן מאוזן מול המפקדים שלה שהתפרקו. היא אולי לא היתה מפקדת גדולה, אבל היא היתה מדינאית גדולה. בלי הפניה שלה לקיסינג'ר (המגולם על ידי לייב שרייבר) בטח לא היינו כאן היום. היא הצילה אותנו".

ומה בעניין נשיותה של גולדה? האם היא שיחקה תפקיד באופן שבו הנהיגה? "גולדה היא דוגמה מעניינת למנהיגות נשית", אמרה מירן, "היה לה כוח עצום, אבל למנהיגותה קראו 'המטבח של גולדה'. היא הכינה קפה לכולם וגילמה את תפקיד הסבתא. זה יחס שונה לכוח מהטיפוס הגברי, כמו נתניהו למשל. הכוח של גולדה בא ממקום רגשי אחר". בשבוע הבא יעלה למסכים "ברבי" של גרטה גרוויג שבו מירן משמשת כמספרת. בהקשר זה היא הוסיפה את המשפט המנצח: "אנחנו צריכים ברבי של גולדה מאיר".

פסטיבל הקולנוע בירושלים נפתח היום, וימשך עד ה-23.7. הסרט גולדה צפוי להגיע לבתי הקולנוע ב-24.8

• המסך
• פסטיבל הקולנוע ירושלים
• גיא נתיב
• גולדה מאיר