פוסט פרידה: האלבום החדש של איגי פופ הוא סיבוב נצחון אחרון

"Post Pop Depression", אלבום היציאה לפנסיה של איגי פופ, נמנע מסיכומי קריירה מיותרים ובמקום זאת רוכב בהתלהבות אל מעבר לשקיעה

נשמות תאומות. איגי פופ וג׳וש הומי

16 במרץ 2016

“אני מחפש את ואלהלה האמריקאית", מכריז איגי פופ בשיר השלישי של האלבום החדש שלו, "Post Pop Depression". איזה דבר משונה לומר. מי אם לא איגי פופ, לוחם הPאנק הזקן, חרמן ומנוול כתמיד, עדיין בלי חולצה אבל עם כל השיניים, הרוויח מזמן את מקומו בהיכל התהילה שאליו הולכים כל הגיבורים הגדולים אחרי מותם? "אין לי שום דבר מלבד השם שלי", הוא נוהם בסוף השיר. איזו הכרזה מבריקה כשהיא מגיעה מאבי הPאנק, ששמו הוא פופ.

פופ, שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה־69, כבר אמר שמבחינתו "Post Pop Depression" הוא האלבום האחרון. זהו. נגמר. קשה להימנע מאסוציאציות ל"Blackstar", אלבום הפרידה האפל והפטאליסטי של חברו ושותפו דיוויד בואי (שגם הוא יצא סמוך ליום הולדתו ה־69), אבל הן לא שורדות את השמיעה הראשונה. הכותרת מבטיחה "דיכאון לאחר פופ", אבל הדיכאון הזה, כך מרמז הטון העוקצני והמשתלח של פופ, הוא זה שאמור להיווצר אצל המאזינים לאחר צאתו לפנסיה המיוחלת בתום כמעט 50 שנות קריירה.

האלבום נוצר בשיתוף פעולה עם סולן קווינס אוף דה סטון אייג', ג'וש הומי (שהפיק, ניגן על כמה כלים וסייע בכתיבת השירים). זהו רעיון מבריק: בעוד 26 שנות חיים – דור שלם – מפרידות ביניהם, יש לשניים הרבה במשותף: הומי, כמו פופ, הוא אינטלקטואל רוקנ'רול עדין שמסתתר מאחורי חזות מחוספסת, והחיבור ביניהם עשיר ופורה. פופ והומי הצליחו (בגיבוי מאט הלדרס מארקטיק מאנקיז על התופים) להקליט אלבום שהכלים בו נשמעים כאילו הם מדברים. הגיטרות ב"German Days", הבס ב"Gardenia", הפסנתר ב"Chocolate Drops", סולו הגיטרה הנפלא ב"Paraguay" – כולם עשירים כל כך מלודית שמתוך הסאונד שלהם כמעט בוקעות מילים.

הומי חכם מספיק בשביל לא לנסות להפיק אלבום של קווינס אוף דה סטון אייג' עם איגי פופ בתור סולן – אין כאן זכר לרוק הפסיכדלי הכבד והרומנטי שלהם (השיר הכי קווינס באלבום הוא "Vulture", כולו פארסת מערבונים אחת גדולה, עם גיטרה מקסיקנית ויללות מופרכות של פופ, בדיוק בהתאם לחוש ההומור המוגזם של הומי).

מנגד פופ לא מנסה לחזור בכוח לרוקנ'רול המטונף של הסטוג'ס (כמו באלבום האיחוד שלהם מ־2013, "Ready to Die") וגם לא מנסה להישמע בוגר ומתוחכם באמצעות אפיזודות ג'אז תמוהות כמו באלבום הקודם שלו. הוא לא מסכם שום דבר, רק אותו פאנקיסט זקן, חרמן ומנוול. את "Paraguay", השיר הסוגר של האלבום, הוא פותח במילים "אני הולך למקום שהמפסידים הגרועים הולכים, לקבור את הפרצוף ולבזבז את הכסף שלי – פרגוואי". ככה נשמעת תוכנית הפרישה של איגי פופ: סוחפת ודרמטית בלי להיות פומפוזית. זהו השיר הארוך באלבום (כמעט שבע דקות), ובכל פעם שנדמה שהנה, הוא נגמר, בוקע מתוכו מהלך חדש ואיגי פופ משתהה, כמו לא רוצה ללכת. רק עוד סולו גיטרה, רק עוד כמה מילים.

"חיות פרא אף פעם לא שואלות למה," הוא קובע, "הן פשוט עושות מה שהן עושות". ואז הוא נעלם.

שורה תחתונה:סיבוב ניצחון

ציון ביקורות - 8

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

Riton

האזינו: אור בזויות 241 – We Cannot Miss

חדשים של מיסטרי ג'טס וסילברסאן פיקאפס, פריימל סקרים ואנדרו וות'רול, שלוש להקות מעולות שעומדות להגיע לישראל, איגי פופ אחד ועוד במדור המוזיקה של אור בזויות

Primal Scream feat. Sky Ferreira

מאתאורי זר אביב

15 בפברואר 2016

התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי.
לאור בזויותבפייסבוק

[tmwdfpad]

Mystery Jets – "Bubblegum"

סינגל חדש של הלהקה הלונדונית שמערבבת פרוג עדין, פסיכדליית סיקסטיז פינק פלויידית, אמריקנה ו-ווייב של המנוני אצטדיונים. האלבום הקודם שלהם, "Radlands" תפס אותי עם שירים מעולים כמו "Someone Purer" ושיר ההלל הרומנטי למיקסטייפים "Greatest Hits". "באבלגאם" החדש לקוח מתוך האלבום החדש והחמישי של הלהקה – "Curve of the Earth".

Silversun Pickups – "Nightlight"

איכשהו חמק ממני ש-Silversun Pickups הוציאו אלבום חדש לקראת סוף השנה שעברה, אבל הי, עדיף עכשיו מאשר בכלל לא. אז הם אמנם לא ממציאים כאן את עצמם מחדש, או לחלופין לא ממציאים משהו כלשהו מחדש – אבל זה עדיין נשמע כל כך טוב.

Sheer Mag – "Can't Stop Fighting"

הרכב חדש מפילדלפיה, שעדיין נמצא לפני האלבום הראשון שלו, ונשמע לי מבטיח מאוד עם השילוב שלו בין רוק קלאסי סבנטיז סטייל להגשה Pאנקית. זה הסינגל החדש שלהם.

Half Japanese – "We Cannot Miss"

הרכב וותיק מאוד ממישיגן, שיוצר מאז שנות השמונים ארט-Pאנק נסיוני, שהשפיע על הרבה הרכבים אחרים שיצרו אחריו פופ בהשראת Pאנק. את להקת "חצי יפני" הקימו האחים דיוויד וג'אד פייר. האחרון נחשב לאחת מאושיות האינדי וה-DIY האמריקאיות היותר מוערכות. לקוח מתוך האלבום המיליון ושש שלהם – "Perfect" שיצא בסוף החודש שעבר.

This Is The Kit – "Waterproof"

בסוף השבוע האחרון התקיים בבריסטול, אנגליה פסטיבל של תחנת הרדיו BBC 6 ותוך כדי השידורים שלו נחשפתי ליוצרת קייט סטייבלס, שפועלת תחת השם This Is The Kit ושהוציאה ב-2013 את האלבום " Wriggle Out The Restless". השיר המפיל הזה מתוכו.

This Is The Kit – Wriggle Out The Restless

DIIV – "Under the Sun"

בקרוב אצלנו 1#: להקת DIIV של זאקרי קול סמית', לשעבר גיטריסט הביץ' פוסילז, שחזר ממוסד גמילה עם אלבום חדש וכעת יוצא לסיבוב הופעות בינלאומי. DIIV יוצרים שוגייז אפלולי עם השפעות גראנג'יות (על אף שנשמע כמו ערבוב של שמן ומים, זה קורה). 13 באפריל ברדינג 3.

זאקרי קול סמית' מ-DIIV. צילום: Gettyimages

A Place To Bury Strangers – "Straight"

בקרוב אצלנו 2#: ההרכב שהוכתר כלהקה הרועשת ביותר בניו יורק תגיע לישראל להופעה ב-18 באפריל בבארבי. בניגוד ל-DIIV, השוגייז שלהם הרבה יותר קשוח. מדובר בחומר קצת יותר קיצוני – למיטיבי לכת.

A Place To Bury Strangers. צילום: דסדין קונדרן

Marlon Williams – "I'm Lost Without You"

אחרי "הלהקה הרועשת ביותר בניו יורק" או משהו כזה, מגיעה הבלדה המהממת הזאת של יוצר ניו זילנדי צעיר שאת אלבום הבכורה שלו הוציא בשנה שעברה. במקור, פנינת האולדסקול המתוזמרת הזאתבוצעה על ידי הזמר טדי רנדוזוב-1964.

Bruce Haack – "National Anthem to the Moon"

מחלוצי המוזיקה האלקטרונית שהחל ביצירת מוזיקה לילדים אחראי ליצירת המופת "Electric Lucifer" מ-1970. האלבום מושפע כבד מספייס ואסיד רוק פסיכדלי ומתאר פציפיסט הלכוד במלחמה שמשתוללת בין גן עדן לגיהנום. זה אלבום מטורף, יפהפה ולחלוטין פורץ דרך.

Mercury Rev – "Opus 40"

בקרוב אצלנו 3#: מרקורי רב חוזרים! הם הוציאו בשנה שעברה את "The Light In You" שהיה אלבום ראשון שלהם מזה 7 שנים, והם יופיעו בבארבי ב-20 ביולי (שזה עוד מלא זמן). ההופעה הקודמת שלהם בתל אביב הייתה נהדרת ממש ואני בכיף אלך שוב. ועל אף שאני מת על התקופה המוקדמת של הלהקה כשהיא עוד הייתה הרכב מחתרתי שעושה מלא רעש, "Opus 40" השמיימי תמיד יהיה השיר האהוב עלי שלהם.

Iggy Pop – "Paraguay"

איגי פופ לא רוצה יותר לשמוע, לא רוצה יותר לראות. קשה לו להתמודד עם עידן המידע. הוא מעדיף שתדחפו את הלפטופ לפה המטונף שלכם ותחרבנו אותו שלם. הוא מעדיף לחיות בפארגואיי באנונימיות מבורכת. זה השיר שהכי עושה לי את זה בינתיים מהאלבום החדש שלו יחד עם ג'וש הומי – "Post Pop Depression" החדש.

Andrew Weatherall – "The Confidence Man"

אלבום סולו חדש לאיש שפחות או יותר עשה הכל, מטכנו ורוק דרך דאב ופסיכדליה וכלה בהפקת כמה מהאלבומים הכי טובים בהיסטוריה (לדוגמה Screamadelica של פריימל סקרים).

Primal Scream feat. Sky Ferreira – "Where The Light Gets In"

מי אמר פריימל סקרים? שיר חדש עם סקיי פררה שנשמע כמו הגרסה הכי (אלקטרו)פופית של הג'אנקיז האהובים. סינגל ראשון מתוך האלבום "Chaosmosis" שפריימל סקרים עומדים להוציא.

Riton feat. Kah-lo – "Rinse & Repeat"

לא יודע מאיפה הדבר הזה צץ לי, אבל זה מקפיץ לי ת'תחת כבר כמה ימים.