Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

גיא גולדשטיין

כתבות
אירועים
עסקאות
גיא גולדשטיין. צילום: ינאי יחיאלי

לחוף הזה לא באים להיות חתיכים. העיר של גיא גולדשטיין

לחוף הזה לא באים להיות חתיכים. העיר של גיא גולדשטיין

גיא גולדשטיין. צילום: ינאי יחיאלי
גיא גולדשטיין. צילום: ינאי יחיאלי

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: האמן והמוזיקאי (נערות ריינס) שתערוכתו "טעויות העתיד וכיבוד קל" נפתחת היום בארטפורט. על שדרות שאינן במרכז העיר וקריה עם יופי פנימי

1. קפה התחתית

לאחרונה עזבנו את מרכז תל אביב, אחרי 12 שנה בהן גרנו ברחוב וילסון, ממש מעל התחתית. אני זוכר את המקום עוד כחלל קטנטן וצר, עם שולחנות פורמייקה ומראה לא מתאמץ, עם לוגו שמזכיר את האנדרגראונד בלונדון. עם השנים המקום התרחב ונהיה למוסד עבור תושבי השכונה ותל אביבים באשר הם. בזמן אמת, כשגרנו שם, הרגיש טבעי ללכת לסופר ולהתיישב לקפה עם חבר שפגשתי במקרה. היום כשאני רוצה להרגיש שוב ”מרכז העיר“ זה המקום שמחזיר לי את התחושה הזו. כל מה שנמצא שם מדויק עבורי, נונשלנט מהודק, לא מחפף. התפריט, האווירה, האנשים הפוקדים את המקום 24/7, ה“קבועים“, צוות המלצרים ואסף, הבעלים, שלא מפסיק לרוץ מצד אחד של הכביש למחסן בצד השני, מסדר, מנקה, נותן הוראות, מושיב והכל ברוגע. נעים שם.
לינקולן 9

התחתית. צילום: בן קלמר
התחתית. צילום: בן קלמר

2. שדרות ההשכלה

עזבנו את מרכז העיר ונדדנו מזרחה. מתברר ששדרות הן לא רק נחלת מרכז העיר. גם המזרח מתהדר בשדרה מרווחת עם פארק לאורכה. שדרות ההשכלה שרועות לאורך שכונת ביצרון, מפרידות בין אזור העסקים ובנייני המשרדים לבין שכונת המגורים. עשיתי לי מנהג פעם בשבוע, לפני שאני נוסע לסטודיו, לעבור בלחמנינה, השוכנת לצד השדרה, ולשבת עם קפה הבוקר. מעולם לא עשיתי את זה ברוטשילד. המבנה של השדרה מאפשר לא לחוש בכבישים התוחמים אותה. היא מתחילה בשום מקום ונגמרת בשום מקום. אין חנויות, אין תיירים, אין כלים חשמליים דורסניים. הכרתי פיסת תל אביב אחרת.

שדרות ההשכלה בשכונת ביצרון (צילום: שלומי יוסף)
שדרות ההשכלה בשכונת ביצרון (צילום: שלומי יוסף)

3. קריית המלאכה

נכון, זה מקום קשה, מכוער, לא סלחני, לא מתחנף. אבל זה הבית השני שלי כבר הרבה מאוד שנים. הסטודיו שלי, המקום שאני נמצא בו רוב שעות היום. לצד סצינת האמנות העשירה שמתחוללת ברחובות הקריה וכוללת גלריות, סטודיואים של אמנים, סיורי אמנות וגרפיטי ומרכזי אמנות, שזורים חדרי חזרות של מוזיקאים. אני אוהב לפתוח חלון בשעות היום ולהאזין לצלילי חזרות עמומות סאונד המגיעות עם כיוון הרוח. לעתים ניתן לשמוע את הגדולים ביותר מתאמנים לקראת הופעה. גם אני עושה שעות בחדרי החזרות הללו עם הלהקה שלי, נערות ריינס, שעובדת בימים אלה על אלבום חדש.

ככה זה התחיל. אורן פישר והקיר בקריית המלאכה (צילום רחפן: יאיר צימרמן)
ככה זה התחיל. אורן פישר והקיר בקריית המלאכה (צילום רחפן: יאיר צימרמן)

4. בית ליבלינג

פעם הייתי מעצב גרפי. עסקתי הרבה בעיצוב בתחום האמנות והאדריכלות. יצא לי לעצב את הגרסה הצרפתית/אנגלית של הספר עב הכרס “בתים מן החול“ של ניצה סמוק, מי שהיתה אחראית השימור בעיריית תל אביב והובילה את מהלך הכרזת אונסקו על תל אביב כבירת הסגנון הבינלאומי העולמית. זהו ספר שמונה ומראה את מרבית בנייני הבאוהוס בתל אביב, מראה אותם לפני ואחרי שיפוץ, מספר על האדריכלים שבנו אותם ונותן מבט על תל אביב הבתולית והלבנה של שנות ה-30 לעומת תל אביב הכעורה של שנות ה-90, אז צולמו הבניינים בשנית.

אחד הבניינים שעניינו אותי וקיבלו הרחבה בספר היה בית מקס ליבלינג ברחוב אידלסון, של האדריכל דב כרמי. לצד הצילום משנות ה-90, טרם השיפוץ, הצילום המקורי ושרטוטי החזיתות של האדריכל הצליחו לזקק עבורי את הרעיון של הסגנון הבינלאומי, של תל אביב כעיר גנים ואוטופיה מודרניסטית אירופאית של מגורים בעיר, הכוללת מבואה מרשימה ומזמינה ואירוח בעידן המודרני. לימים הבניין שופץ ושוחזר, עיריית תל אביב בשיתוף ממשלת גרמניה הקימה בו את מרכז העיר הלבנה, לקידום וחשיפת תחומי האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, בדגש על האדריכלות המודרנית. לצד העיצוב הרגיש שמתקיים במקום, הרצאות מעניינות וקפה נחמד, מתקיימות תערוכות אמנות עכשווית המוצגות בחללי החדרים של הבניין. בית ליבלינג הוא דוגמא טובה לציון תל אביב כעיר בינלאומית. גם בגלל האווירה שבמקום אך בעיקר בגלל חשיבות השימור, תוכנית האירועים והמימון הציבורי, עירוני לארכיון אדריכלי כה ייחודי.
אידלסון 29

בית ליבלינג (צילום: אביעד בר נס)
בית ליבלינג (צילום: אביעד בר נס)

חוף תל ברוך (ליד)

אני לא אוהב ים. כמעט אף פעם לא הלכתי לים בשנותי הבוגרות. אבל עצם הידיעה שהוא שם, בקצה רחוב זה או אחר, עושה לי טוב. אני פשוט לא מרגיש בנוח כשאני שוכב על חול, מרבה נמשים ומחכה למשהו שיקרה. אבל לאשתי, אביגיל, ים הוא המקום היחיד שמאזן את כל החומרים. אחרי ניסיונות מרובים מצאנו את המקום שבו אני מרגיש בנוח – חוף צדפים, מרחק הליכה מחוף תל ברוך. מעט אנשים (לפחות בסוף העונה, אז השמש רגועה ואני מוכן לאתגר) כלבים מסתובבים חופשי ותחושה כללית לא מחייבת. בחוף הזה לא באנו להיות חתיכים.

חוף תל ברוך (צילום: שלומי יוסף)
חוף תל ברוך (צילום: שלומי יוסף)

התערוכה שלגיאגולדשטיין"טעויות העתיד וכיבוד קל" תפתח הערב (ה', 24.3)בארטפורט(העמל 8), אוצרת: ורדית גרוס

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

"העיר שלי" - מדור שבו בוחרות דמויות עירוניות מוכרות את המקומות האהובים עליהן. והפעם: האמן והמוזיקאי (נערות ריינס) שתערוכתו "טעויות העתיד...

גיא גולדשטיין (צילום: דין אהרוני רולנד)

גיא גולדשטיין עזב הכל כדי להסתגר במגדל עתיק – ומאז ממשיך לטפס

גיא גולדשטיין עזב הכל כדי להסתגר במגדל עתיק – ומאז ממשיך לטפס

גיא גולדשטייין החליט לנטוש את להקת נערות ריינס ואת הסטודיו שניהל כדי להתרכז באמנות. מאז הוא הציג בעולם, זכה בפרס קשת לאמנות והוציא אלבום שעומד בלב תערוכה חדשה

גיא גולדשטיין (צילום: דין אהרוני רולנד)
גיא גולדשטיין (צילום: דין אהרוני רולנד)
10 בינואר 2018

לפני חמש שנים עמד גיא גולדשטיין בצומת דרכים. הוא להטט בין הקריירות שלו כאמן, בסיסט בלהקת נערות ריינס ובעל סטודיו לעיצוב. "היו לי שלוש קריירות שגזלו המון אנרגיה. הגעתי לנקודה שבה הייתי צריך להחליט באיזה כובע אני בוחר", הוא אומר. השינוי הגיע בבת אחת – הוא עזב את גלריית הבית שלו, שלוש, ונסע לניו יורק, ובמקביל נערות ריינס הפסיקה את פעילותה.

"היה פער בין הביקורות המהללות וההשמעות לעומת הכרטיסים שבקושי מכרנו והתקליטים שלא מכרנו בכלל", מסביר גולדשטיין את הסיבה לפירוק הלהקה. "היו לנו הוצאות אסטרונומיות במשך עשר שנים וזה לא הצדיק את עצמו. לרועי (פרייליך – מ"ר) כבר בער להתחיל קריירת סולו ומשהו בינינו לא כל כך עבד ברמה האישית. בלהקה לא יצרתי, אלו היו השירים של רועי. הבנתי שהגיע תורי".

גיא גולדשטיין (צילום: דין אהרוני רולנד)
גיא גולדשטיין (צילום: דין אהרוני רולנד)

נראה שההחלטה של גולדשטיין הייתה נכונה – מאז שבחר להשקיע רק באמנות הוא שועט קדימה במהירות: הוא הציג ב־KW בברלין ובתערוכה בביאנלה בוונציה, הוא זכה בפרס קשת לאמנות, והערב (11.1) תיפתח במוזיאון פתח תקווה תערוכת יחיד שלו, שהוא מגדיר כאחת השאפתניות והמקיפות שלו.

במרכז התערוכה ניצב אלבום הסולו החדש שלו, "Memorable Equinox", שנוצר במהלך שהות לאמנים במגדל העוצר בקושנדל שבצפון אירלנד, שאליו הוזמן לפני שנתיים. המגדל בן ה־200 הוא חלל שרכש ביל דראמונד, מנהיג ההרכב המיתולוגי KLF. "אחרי ש־KLF סיימו את דרכם, דראמונד החליט לכתוב מדריך על איך לעשות את להיט הפופ האולטימטיבי. הוא רצה להציב ספר גדול בכתב יד בחלל שאליו מוזיקאים ואמנים יעלו לרגל כדי לקרוא", מסביר גולדשטיין. דראמונד מזמין כל שנה אוצר למגדל, ולפני שנתיים הייתה זו שגית מזמר, שבחרה לתוכנית 21 אמנים ישראלים, בהם גולדשטיין.

בשנה־שנתיים האחרונות יש מבול של מוזיקאים שפונים לאמנות, בהם נועם ענבר וקותימאן. איפה אתה נמצא על הסקאלה הזאת?

"הסיפור שלי קצת שונה. קותימאן הוא לגמרי מוזיקאי ונועם ענבר הוא מוזיקאי אקספרימנטלי יותר. ברגע שהמוזיקה הופכת להיות אקספרימנטלית זה מעניין מאוד את עולם האמנות וזה לגיטימי לחלוטין. אמנם אני מכיר והתחנכתי על מוזיקאים אקספרימנטליים ואמנים שעוסקים בסאונד, אבל זה לא מעניין אותי".

אז אתה לא עושה אמנות סאונד?

"אני לא חושב. אם יש הגדרה לאמנות סאונד, אני לא שם. בלי להעליב אף אחד – האקספרימנט של הצפצוף והיציאה מההרמוניה לא מעניינים אותי ולא מרגישים לי טבעיים. אם זה קורה בדרך, התאונה מעניינת אותי. המוטיבציה שלי לעבודה אחרת לגמרי מאשר המוטיבציה של אמן סאונד".

עבודה של גיא גולדשטיין
עבודה של גיא גולדשטיין

אחרי התסכול בנערות ריינס, מה אתה מצפה שיקרה עם אלבום הסולו החדש?

"אני לא מצפה למכירות, אין היום דבר כזה. גם אין לי כוונה לצאת לסיבוב הופעות. שחררתי את האלבום למכירה בלייבל קמע וסינגל לרדיו".

התערוכה החדשה של גולדשטיין כוללת ארבע עבודות שעוסקות בחיבור בין סאונד לדימוי. גולדשטיין נסע לעיירה הקטנה בלי הרבה תכנונים – רק גיטרה אקוסטית שרכש לראשונה שנה לפני כן, בגיל 40, ומכשיר הקלטה. "שגית הכינה אותי לכך שאנחנו לא כל כך רצויים בעיירה, שהיא קתולית ברובה. הקתולים מאוד פרו פלסטינים. הרעיון הראשוני היה להגיע לאנשים בקהילה עם השאלה: מהו רעש עבורך?".

"האווירה במגדל לא פשוטה, זה לא המקום הכי נקי, מסודר ונוח", ממשיך גולדשטיין. "ביל דראמונד הוא אדם קונספטואלי בכל מה שהוא עושה, אני משוכנע שהוא מודע לכך וזה חלק מהעניין. אני בדרך כלל לא מסתדר עם מקומות כאלו, אבל אחרי שבוע לא הרגשתי את זה יותר. אתה יוצא מהמגדל ומטר משם יש הנוף הכי מדהים בעולם. לאט לאט אתה חודר לעומק, יש פער בין הנוף לעובדה שהמקום רווי בדם שעדיין בוער, זאת לא היסטוריה מבחינתם. פניתי לאנשים מעניינים, בין היתר לריימונד, אסיר של הצבא האירי הרפובליקני, שישב 12 שנים בכלא מייז. הוא דעתן ומאוד מעורב בכל מה שקורה פה וזה היה מעניין, הוא סיפק לי מבט אחר על הקונפליקט שלנו".

טוב שיש מגדל מאחוריך. גולדשטיין
טוב שיש מגדל מאחוריך. גולדשטיין

המפגשים הפוליטיים האלו לא באים לידי ביטוי בעבודות.

"אני לא מתייחס לפוליטיקה באופן ישיר. הקונפליקט הישראלי־פלסטיני לא נוכח שם בדימויים, אלא דרך השירים והטקסטים, שמהדהדים כל מיני קונפליקטים אחרים".

אתה דורש מהצופה לצלול לעומק כדי להבין את המשמעויות. למה?

"אני רוצה שהצופה יעבור חוויה ויזואלית, פיזית ואודיאלית ולאט לאט ייחשף לעוד רבדים בתיווך של טקסט או שיח. זאת האחריות של הצופה לחפש את הדברים האלו. המקום הישיר פחות מעניין אותי. אני מאמין שבכלים או בשפה שאני מנסה לפתח יש לי יכולת לעשות את הדברים האלו בצורה שהיא מסקרנת ומעניינת".

← גיא גולדשטיין – "פעם אחת, פעמה, שנייה", מוזיאון פתח תקווה, אוצרת: דרורית גור אריה, פתיחה: חמישי (11.1)

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

גיא גולדשטייין החליט לנטוש את להקת נערות ריינס ואת הסטודיו שניהל כדי להתרכז באמנות. מאז הוא הציג בעולם, זכה בפרס קשת...

מאתמיטל רז11 בינואר 2018
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!