השמחה משכרת
זיהוי של רגש השמחה אצל אדם אחר גורם, ככל הנראה, באופן בלתי מודע, לעלייה בתחושת הביטחון ולביצוע פעולות חיוביות
השמחה מהפנטת: זיהוי של רגש השמחה אצל אדם אחר גורם, ככל הנראה, באופן בלתי מודע, לעלייה בתחושת הביטחון ולביצוע פעולות חיוביות. זאת, גם כאשר האדם שהביע את רגש השמחה הוא יריב ורגש השמחה כלל לא הופנה כלפיך – כך עולה ממחקר משותף לאוניברסיטת חיפה ולאוניברסיטת אמסטרדם. במחקר נבחנה השפעת הרגשות בין מגיש וחובט – שני יריבים במשחק הבייסבול. "מסביבו של החובט יש הרבה לחץ ולכן ייתכן שהוא רואה בהבעת השמחה של הזורק כמשהו חיובי המעודד אותו לנסות לחבוט. יכול להיות שהתגובה הזו היא תגובה אבולוציונית, שאינה מודעת", אמר ד"ר אריק חשין מאוניברסיטת חיפה, שהשתתף במחקר.
הבעת רגשות עוזרת לאנשים אחרים בסביבה לזהות כיצד אותו אדם מרגיש וחושב, ולהתנהג בהתאם. בענפים תחרותיים רבים יש ניסיון "לקרוא" את הבעות הפנים של היריב כדי לזכות ביתרון; המשחק פוקר הוא המוכּר ביותר בכך. במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העתFrontiers in Psychology, ביקשו ד"ר חשין ועמיתיו לבחון את יכולתם של בני אדם לזהות רגשות ואת תפקיד הרגשות במהלך משחק הבייסבול. במשחק זה עומד מגיש ומולו חובט, המגיש זורק את הכדור והחובט אמור לחבוט בכדור שנזרק לעברו. אם הוא חובט ומפספס, נזקפת לחובתו פסילה. אולם הוא יכול להחליט שלא לחבוט כלל, ובמקרה של זריקה לא תקנית הוא זוכה בקריאה לטובתו. "השחקנים עומדים אחד מול השני באחת מעמדות ה'דו הקרב' המפורסמות בספורט. שני הספורטאים מסתכלים אחד לשני בעיניים, האחד עושה מהלך והשני מגיב לו. רצינו לראות אם הבעת רגש נותנת רמז על המהלך", אמר ד"ר חשין.
ליגת האלופות
במחקר נבחרו שלושה משחקים, משתי עונות שונות בליגת הבייסבול האמריקאית (MLB) שקבעו את זהות אלופת הליגה (The World Series). מתוך קליפים בני שתי שניות שלא נתנו שום מידע על המשחק או תוצאתו, נבחרו 30 קטעים שבהם 213 משתתפים הסכימו כי המגיש הביע אחד משלושת הרגשות: כעס, שמחה וחשש. קבוצה אחרת של 34 נבדקים התבקשה לנבא את תוצאות הזריקה – מהירות, דיוק, רמת קושי, ואם החובט ינסה לחבוט בכדור או לא. כל המשתתפים במחקר היו סטודנטים הולנדים בעלי ידע מועט מאוד על משחק הבייסבול, וכן לא הייתה להם שום היכרות עם השחקנים או עם הקבוצות שצולמו.
הממצא המרכזי שעלה הוא שכאשר המגיש הביע רגש של שמחה, הסיכוי שהחובט ינסה לחבוט בכדור היה הגבוה יותר. לדברי החוקרים, ממצא זה מנוגד להיגיון, מאחר שהציפייה היא שאם הזורק מביע שמחה, הוא בטוח מאוד בעצמו או שהוא עלול לבצע מזימות או תחבולות כלשהן. בסיטואציה המלחיצה והלחוצה, התמריץ של החובט שלא לנסות לחבוט ולהמר על זריקה לא תקנית עולה. כאמור, לדבריו של ד"ר חשין, ייתכן שמדובר בתגובה אבולוציונית לרגש השמחה, שבה האדם באופן בלתי מודע מפרש רגש שמחה של אדם אחר כמשהו מרגיע ונוסך ביטחון.
עוד נמצא קשר ברור בין הבעות הרגש שנקבעו על ידי 213 הנבדקים הראשונים לבין הניבוי של 34 הנבדקים שנשאלו לגבי ההתנהגות, שלא ידעו ולא התבקשו להתייחס לרגשות. נמצא כי בקטעים שבהם המגיש הביע כעס ציפו הנבדקים שהוא יזרוק בעוצמה גבוהה יותר ובדרגת קושי גבוהה יותר. לדבריו של ד"ר חשין, העובדה שנמצא קשר ברור כל כך בין ניבוי ההתנהגות לרגש, אף שלמשתתפים בקבוצה השנייה לא היה מושג בכלל לגבי הרגשות, מראה ככל הנראה כי היכולת לקרוא הבעות פנים במהירות הבזק, לשייך את ההבעות לרגש ומשם לגזור התנהגות, היא יכולת שטבועה בנו.
האם אנחנו גם מדייקים כל פעם במידע שאנחנו דולים מהרגש? עדיין מוקדם לקבוע. כאשר השוו החוקרים בין ניבוי ההתנהגות לבין ההתנהגות של הספורטאים בפועל נמצא אמנם מתאם חיובי, אך לא מובהק. חשין מאמין כי מדגם גדול יותר של מקרים יוכל להפוך את התוצאות למובהקות – לאחד הכיוונים. ועדיין, הוא לא יכול שלא להתפעל מהיכולת האנושית לקשר בין הבעות ורגש. "הנחקרים התבקשו להתייחס לקטעים של שתי שניות, שבהם יש אנשים שזזים במהירות, יש להם כובע שמסתיר חלק מהפנים וכפפה גדולה על היד שמסתירה גם היא לעתים חלק מהפנים, כך שהתנאים לזיהוי הרגש הם לא ממש אידיאליים. ובכל זאת, ברוב המקרים רוב המשתתפים ניבאו דרך הרגשות התנהגות דומה – גם אם יתברר שהיא הייתה מוטעית, אז מאיזו שהיא סיבה, הם כולם טעו אותה טעות", סיכם ד"ר חשין.
