חוזה רודריגז,31, רווק. בעל 'הסטודיו לריקוד של חוזה רודריגז' ומייסד התאחדות הספורט על עמוד ואירובטיקה אווירית בישראל. חי בתל אביב כבר תשע שנים ובימים אלה פועל כדי שהסטודיו לריקוד על עמוד שבבעלותו ימשיך לפעול.

איפה הקורונה תפסה אותך בחיים?
"הסטודיו שלי נפגע וגם חיי היומיום שלי, כי נאלצתי לשלם על שני מקומות שאני משכיר; לשלם חשבונות כבדים, בזמן שהסטודיו סגור ואני לא מקבל עזרה מהמדינה".

מתי עלית לארץ ומדוע בחרת לגור פה ולפתח פה קריירה ועסק?
"הגעתי לארץ בשנת 2013. בדרום אפריקה התחלתי תהליך גיור והחלטתי לעלות לישראל כי רציתי להמשיך את לימודיי פה. בחרתי לפתוח את העסק פה כי כשהגעתי הבחנתי שאין כאן ממש מודעות לריקוד על עמוד. רציתי לשנות את זה. אפילו ארגנתי במשך שנתיים תחרויות בארץ לריקוד על עמוד".

מה גרם לך לבחור לגור בתל אביב?
"גרתי בהתחלה בבאר שבע ועברתי לתל אביב כי הבנתי שזה יותר טוב בשביל העבודה והריקוד שלי. התרגלתי מאוד מהר להיות פה ולהיות מי שאני, הרגיש לי ישר כמו בית".

בשנת 2015 זכית בתואר אלוף ישראל בריקוד על עמוד, מתי התחלת את הדרך הספורטיבית של ריקוד על עמוד?
"התחלתי לרקוד בגיל 11 בנוסף לאימונים בהתעמלות ועשיתי תחרויות בתחום הזה. בגיל 19 גיליתי את העמוד והתאהבתי בו, ומשם הגעתי לכל מה שאני עושה עכשיו".

בימים אלה, אתה מנסה להציל את הסטודיו, שממוקם בכיכר אתרים. ניהלת קמפיין מימון המונים שהצליח. איך הרגשת שהגעתם ליעד ומה הצעד הבא?
"התלמידים שלי הפתיעו אותי לגבי פרויקט מימון ההמונים. הם עשו זאת עבורי כי ידעו שאני בצרות וקשיים עם ניהול הסטודיו. אני כמובן אשתמש בפרויקט כדי לסגור חובות ולשלם שכירות לסטודיו. הצלחנו להגיע ליעד בזכות העזרה של כל התלמידים שלי והתמיכה מאנשים שאנחנו מכירים שרצו לעזור. כמובן שהייתי מאושר אבל גם הרגשתי מועקה כי הבנתי ש-15,000 ש"ח מתוך 20,000 ש"ח שגויסו אני צריך לשלם רק על הארנונה של הסטודיו בגלל שכרגע רשות המסים לא עוזרת לי. אנחנו עדיין מחכים לתשובה מהם. היעד הבא זה כמובן לנסות להמשיך לגייס כסף, ללמוד וללמד את התלמידים שלי ולנסות לשרוד את התקופה".

מה אנשים לא יודעים על תחום הריקוד על עמוד כענף ספורטיבי?
"ריקוד על עמוד זה ספורט לכל דבר, בקרוב גם יהיה באולימפיאדה. זה תחום שנפוץ ב-58 מדינות. זה תחום שמחזק את כל הגוף, מחטב, מעצים את הנפש ויוצר גמישות מצוינת".

מה מחזק אותך בתקופה הזאת?
"מה שמחזק אותי זאת העובדה שהתלמידים והחברים שלי, שמגיעים מכל קצוות תבל, מנסים לעזור לי, כי הסטודיו זה גם הבית שלהם. זה בית שני וזה כיף לראות את זה מהצד".

מה מדאיג אותך בתקופה הזאת?
"מה שמדאיג אותי זה לאבד את העסק, שלא אוכל לשלם שכר דירה, הלוואות, שלא אוכל לסיים את לימודיי באוניברסיטה ושאאבד את הביטחון והבית שלי".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"לשים חפצים ברחוב כדי שאנשים ייקחו. אפילו הספה הראשונה שלי היתה מהרחוב, וזה הכי תל אביבי כי בחיים לא ראיתי שאנשים שמים ככה דברים ברחוב רק כדי שאחרים ייקחו".

• האנשים שעושים את תל אביב
• הישרדות: קורונה
• ראיון
• ריקוד
• גמישות

• Facebook
• Twitter
• Email

״זה כמו אווירון, רק למבוגרים״, אומרת לי העורכת כשאנחנו מצטופפות מול סרטון פלאשמוב אקרו־יוגה, המכיל בעיקר הנפות רגליים סקסיות ותרגילי אקרובטיקה מסובכים למראה. הם כל כך קלילים שזה נראה כאילו הם מפליצים קשתות בענן. המחשבה עליי, חסרת קואורדינציה וחן, תלויה בחסדיו של אדם זר בין שמים לארץ, נשמעת כמו מתכון ליד שבורה, ובכל זאת התייצבתי תוך שעתיים בבית האצ״ל, במפגש האקרו־יוגה בהנחיית לייה מאירזון (32). בקושי הספקתי לומר ״אהלן״ ואנחנו כבר עמוק בתוך בחימום אינטימי.

״אקרו דורש המון פתיחות, זה גם חלק מהכיף. החימום הוא בזוגות וכך גם העבודה״, מאירזון מסבירה בזמן שאנחנו מחזיקות ידיים ומתמתחות. אקרו־יוגה, אחד מהטרנדים המעניינים בעולם הכושר, הגיע היישר מצפון אמריקה ומשלב יוגה עם לוליינות. מפגש מקרי בשדה תעופה לפני כמה שנים בין אבנר הוכפלד וינאי לבאור, שני אמני קרקס, הפך לשיתוף פעולה שהוליד את קהילת האקרו־יוגה הישראלית המונה מאות משוגעים לדבר שרק מחכים להזדמנות להפוך לפירמידה אנושית.

עבודת השרירים באקרו־יוגה משתנה בהתאם לתפקידך: בסיס או פלייאר (=מעופף). הבסיס עובד בעיקר על שרירי הידיים והרגליים הנתמכים על ידי שרירי הליבה. הוא סטטי ועובד ללא כוח על ידי יצירת קווים ישרים בגוף (לדוגמה: כף הרגל מעל הברך, שמעל האגן). הפלייאר עובד על יציבה ועבודה כללית של השרירים. במילים אחרות: הבסיס עושה את העבודה השחורה אבל מקבל את הפריבילגיה לשכב בניחותא, ואילו הפלאייר מקבל את כל הקרדיט על השואו אבל עובד כפליים קשה. מעבר לעבודה הפיזית יש עבודה מנטלית רצינית. צמד המילים “תסמכי עליי״ נאמר לי לפחות עשר פעמים בחצי שעה. כשהבנתי שכל תרגיל מבוצע על יד משגיח שיציל אותי אם אפול על הפרצוף, התמסרתי לרעיון.

התחלנו בבייסיק: אווירון, דבר שלא התנסיתי בו מגיל 5. הופתעתי כשהצלחתי להישען על כפות רגליה של מאירזון ולהתרומם לאוויר פרושת גפיים בצורה חיננית למדי. בהמשך עברנו לתנוחת כיסא, שבה הבסיס משמש כיסא לפלייאר בזמן שהוא מתייצב. “יש פה המון אקרובטיקה, אבל מה עם היוגה?״, אני שואלת. “שילוב היוגה הוא השלב המתקדם יותר. הרעיון בסופו של דבר הוא להגיע למיומנות המאפשרת תרגילי יוגה בעת האקרובטיקה״, היא משיבה.

בתום סשן ההתעופפויות, הרגשתי מצוין וכי בהחלט יש ערך מוסף באקרו־יוגה. בין שזו האינטימיות הכפויה שמשחררת מכל עכבות, העובדה שצריך לסמוך על פרטנר וקבלת הרעיון שכנראה תיפול על האף, כל אלה הופכים את האקרו־יוגה לתרפיה מעולה למי שרוצה לשחרר לחצים ועל הדרך גם להתחטב.

מפגשי אקרו־יוגה בהנחיית לייה מאירזון:
ימי שני ב־16:30, בכניסה לבית האצ"ל תל אביב (50־100 ש"ח), ימי שישי ב־14:00 בפארק הירקון (הכניסה חופשית).
להרשמה מראש: liyamairson@gmail.com

עוד מקום לעוף בו:
סטודיו נעים – סניף דרך שלמה 46 תל אביב, שיעור בודד 60 ש"ח, מינוי חודשי 300 ש"ח

• אקרו יוגה
• חיטוב
• אקרובטיקה
• גמישות
• ספורט
• החיים היפים
• כושר ובריאות

• Facebook
• Twitter
• Email

השנה היא 1999. הכיתה היא כיתה ז'. אני, הקארה הליפתי שלי והפלטות בשיניים יושבים על ספסל בשיעור התעמלות עת ענת המורה בוחרת את זו שתדגים הליכת קורה, עמידת ראש ושפגט. מיותר לציין שאני אחרונת המועמדות הראויות, שכן הפיתה עם נוטלה שתקעתי בהפסקת עשר לא מאפשרת לי לצעוד על הקורה כמתעמלת קרקע ממושמעת, הגמישות שלי זהה לזו של אביגדור ליברמן ועמידת הראש שלי זקורה כמו איבר מין של קשיש. במשך כל אותה שנה אני יושבת על הספסל כמו קספר אנושית, משלימה עם העובדה שענת המורה להתעמלות לעולם לא תבחר בי, גם אם אבולה תתקוף את הכיתה ואשאר התלמידה היחידה שלא קטעו את רגליה. קיבלתי 60 בחינוך גופני, רק בגלל שגופי לא הצליח להתחנך לעמידת ראש.

15 שנים מאוחר יותר ואני עדיין לא הולכת על קורה, לא דופקת שפגטים באמצע המשרד ולא מקנחת את היום בעמידת ראש. איכשהו, הצלחתי לשרוד את החיים גם בלעדיהם. את החלל שהותירו בי אותה שנה על הספסל ניתבתי לפעילויות ספורטיביות שלא דורשות ממני להיות נערת גומי, כאלה שבהן הרגליים על הקרקע. אך כמו שחז"ל בטח אמרו פעם – אפשר לברוח מרצח המוני, אבל לא מהמורה לחינוך גופני. וכשכף רגלי דרכה על פרקט סטודיו אנטומי, שהביא לארץ את שיטת ה-Antigravity, הבנתי שעם כל הכבוד לקרוספיט, לריצה, לפילאטיס ולאיגרוף – עד שלא אתמודד עם הילדה על הספסל, לא אצליח לעוף.

לא מדובר בקלישאה: האימון שיובא מארה"ב – שם כבר אומץ על ידי מכורי כושר, אקרובטים וסלבריטאיות איי־ליסט – נותן לך כנפיים. או יותר נכון, כנפיים מודרניות – ערסלים עשויים משי מעורב בניילון, שיכולים לשאת עד 450 ק"ג של בשר, עצמות ופחדים.

את השיטה פיתח כריסטופר הריסון כחלק מתיאטרון להופעה אווירית שקישט הופעות וקליפים של ריהאנה, פינק, מריה קארי, בריטני ועוד, כמו גם תצוגות אופנה, ביניהם זו של ויקטוריה סיקרט לפני שנתיים. מתוך מערך ההופעות האקרובטיות הבין הריסון שמה שטוב לסיבובי ההופעות של הכוכבות הגדולות בעולם טוב גם לישבנים אנונימיים, וערסלי ה־Antigravity הפכו לכלי לביצוע אימוני כושר הודות ליכולת לבצע עליהם תנועות ותרגילים מעולמות האשטנגה יוגה, האקרובטיקה, הפיזיותרפיה, המדיטציה ועוד. שם האימון לא ניתן לו ללא סיבה: כוח הכבידה משחק בו תפקיד מרכזי, כשכלל שרירי הגוף – מכפות הידיים ועד אצבעות הרגליים – מתעוררים לחיים על מנת למצוא בלאנס ולמנוע מכם להפוך לגרסה מצערת של פאזל מאה חלקים. כל זה נשמע לי סקסי להפליא, ולאימון הראשון הגעתי מלאת מוטיבציה, שהרי מה שטוב לתצוגה של ויקטוריה סיקרט טוב לתצוגה של רתמוש. התחלנו עם מתיחות על הערסל, כשכל תנועה ונענוע כורכות את הבד האינסופי סביב הגוף בצורה כה אסתטית עד כי נראה שהאימון הזה יועד לתיעוד באינסטגרם.

אני אהיה מצוינת בזה, אמרתי לעצמי. או אז הראתה לי רינת רוזן, המאמנת יפת המראה, אמיצת הלב ובעלת הגמישות מעוררת העצבים, את התרגיל הראשון, שבו נדרשתי לתרגל תנוחת יוגה באוויר, כשהערסל מחזיק את הירכיים והראש תלוי כלפי מטה. דמיינתי כבר את האלטר אגו השליו שלי מככב באינסטוש בהיפוך פוטוגני בתוספת 45 לייקים, עד שניסיתי לבצע את התרגיל. "זה מרגיע”, ניסתה רינת להרגיע אותי עת כפות רגליי ההפוכות התגלו כבעלות יכולת הזעה מוגברת מאוד שלא מיועדת לרצפות פרקט; “תנשמי", היא הוסיפה בזמן שזיעת כפות רגליי טפטפה לנחיריי. אני אהיה הבחורה הראשונה שטבעה בזיעתה, חשבתי לעצמי. הילדה השקופה שקיבלה 60 בחינוך גופני הרימה את ראשה. אני לא יכולה יותר, לחשתי לה, ובאלגנטיות של קיפוד התקפלתי חזרה למזרן. מובסת ושבוזה חזרתי הביתה, גופי דואב, נפשי מבקשת פיתה עם נוטלה, ספסל לשבת עליו ופטור משיעורי חינוך גופני לנצח.

יום למחרת התייצבתי שוב בסטודיו. הסברתי לרינת שאני לא יודעת ללכת על קורה, שהשפגאט היחיד שאני מכירה נמצא בנחלת בנימין ושבנות מזל גדי צריכות קרקע תחת הרגליים. כתגובה, היא הראתה לי תרגיל אקרובטי שכלל ליפוף הרגל סביב הערסל, הרמת הגוף וליפוף נוסף באוויר, ואמרה לי: "את עושה את זה". מתברר שלפעמים, ילדות על ספסלים צריכות שיקימו אותן בכוח. שמתי את משקל רגלי על הערסל. את הרגל השניה ליפפתי באלכסון, הרמתי את הגוף ועם תנופה סובבתי אותו באוויר. השרירים קמו לתחייה, שרירי הבטן צהלו משמחה, אך יותר מהכל – חזר לי הביטחון בגוף. מכאן ביצענו אינספור תרגילים: בעמידה על הערסל, בשכיבה, בתנופה, או ללא תנועה, מתרגילי בטן ומותניים דרך תרגילי גב וידיים. עולם שלם של תנועות שמתעצמות מתוקף כוח המשיכה אפשר לגוף שלי להיפתח מדי יום ביומו, ולנפש הקפוצה שלי להשתחרר מעכבות ומפחדים.

השיעורים (שביצעתי במסגרת אישית, אך ניתנים בסטודיו גם במסגרת קבוצתית למגוון רמות) הפכו לדובדבן של היום שלי. רק חיכיתי לשעה הזו שמוכיחה שאפשר לקרוע את התחת ולשחרר אותו בו זמנית. הגמישות שלי הפכה מביכה קצת פחות, היצירתיות של התרגילים הותירה אותי ערנית ומרוגשת והגוף נחשף לתנועות חדשות ומאתגרות שמתבצעות באטיות וברוגע, בדומה לשיעורי יוגה. בתום כל אימון ריחפתי חזרה הביתה היישר לשינה עמוקה ונטולת הפרעות (לא עניין של מה בכך בעיר שבה פס הקול הלילי כולל אזעקות אופנועים ורעידות שיפוצים), ובכל בוקר התעוררתי כששרירי הידיים שלי מזכירים לי שממש כמו סיה, גם אני רוצה להיתלות מהשנדליר. רוצה, ויכולה. פאק יו, ענת המורה לספורט!

מחיר אימון אישי 250 שקלים, אימון קבוצתי 50-70 שקלים, קיבוץ גלויות 20, 5094717־052

הרהורי הבטטה – הסיבות להתחיל או לוותר מראש

יתרונות

• בשל כוח המשיכה ועל ידי ההיפוך הנתמך בערסל, האימון משחרר את הלחץ שעל חוליות הגב והצוואר ומאפשר תנוחות מורכבות כמו הקשתה, עמידת ראש ועמידת ידיים לאפשריות, מוגנות ונעימות.
• האימון משחרר מפרקים תפוסים, מחזק ומאריך את שרירי הבטן והגב, משפר סיבולת לב ריאה, משפר גמישות וזריזות ומרענן את מערכת הלימפה, העיכול והדם.
• בסוף האימון מתבצעת הרפיה מדיטטיבית בתוך הערסלים, ללא ספק הדבר הכי מרגיע שאתם יכולים להעניק לעצמכם. הוכחה לכך הן הנחירות שמפלחות את חלל החדר בזמן הזה.
• הערסלים מוסיפים ממד חדש לגמרי לאימוני הכושר שלכם, שמהווה אתגר רציני גם לאתלטים.
• שחרור הגוף באוויר משחרר גם את הנפש, כשפחדים מפנים מקומם לביטחון וכוח פיזי. מישהו אמר אימון ופסיכולוג במקום אחד?
• התרגילים נראים מדהים ומצטלמים מדהים. חשבון האינסטוש יודה לכם.
• במקום תוכלו לרכוש את בגדי האימון המדהימים של המותג המקומי Anatomy, שמעוצב על ידי בעלת הסטודיו.

חסרונות

• האימון דורש ריכוז, אורך רוח והתמדה. אם אתם שייכים לאסכולת המתעייפים מהר, הישארו על ההליכון.
• אי אפשר לחפף – אי הקשבה למאמנת תעלה לכם בראש שלכם תרתי משמע.
• אנשים עם סינוסים רגישים יתקשו לבצע תרגילים הפוכים. מצד שני, מרבית התרגילים לא דורשים היפוך.

• גמישות
• אקרובטיקה
• החיים היפים
• כושר ובריאות

• Facebook
• Twitter
• Email

כל מי שמכיר אותי יודע שאני בחורה, איך לומר את זה, לא רגועה. במקום לנשום אני נוטה להיחנק, במקום לקחת את הזמן אני מעדיפה לתקתק ובמקום לשקוע בפוף אני מוצאת מזור בהתפרקות על שק אגרוף. אך פעם בשבוע אני הולכת נגד האישיות הנוראה שפיתחתי ומתמסרת לאימון הפילאטיס מכשירים – שיטת תרגול שמסייעת להשיג איזון גופני ומנטלי שהמציא ג'וזף פילאטיס – גורו חתיך שתמונתו תלויה באינספור מכונים בעיר משל היה המרן עובדיה יוסף. ולא סתם סוגדים לחבוב.

פילאטיס האמין שאורח החיים המודרני, יציבה לא נכונה וטכניקת נשימה שגויה מובילים לבעיות בריאות, וכפתרון הוא עיצב סדרת תרגילים שיעזרו לאזן את האדם המאותגר ואף המציא מכשירים שפועלים על התנגדות של קפיצים כדי לאפשר למתעמל לעבוד תוך התנגדות מחד גיסא ותמיכה מאידך גיסא. התוצאה: שיפור היציבה, הקואורדינציה, שיווי המשקל, פיתוח כוח ושדרוג הגמישות. כאחת שניחנה בגמישות של פיל שסובל מקילה, החלטתי לתרום את פישוקי למדע ולבדוק מה שבוע אינטנסיבי של האימון (שאותו אפשר לבצע מדי יום מבלי להסתכן בפציעות ספורט) יעשה לי. או במילים אחרות: האם יש לי סיכוי להפוך לנערת גומי?

סטודיו גוף בנפש נבחר לניסוי מבין אינספור מכונים בעיר (באמת, בעיר יש יותר מכוני פילאטיס מסניפים של AM:PM). במשך שבוע פסעתי במרץ על רוטשילד בזקיפות קומה – גם כי השיטה מלמדת אותך לשלוט ביציבה ולשפר אותה וגם מפני שהאימון דורש גרביים בלבד, וכך יכולתי להגיע אליו במגפונים מוגבהים. הסטודיו (שלו גם סניף בירושלים וסניף במודיעין) עובד בשיטת הבלוק של מאסטר הפילאטיס העולמי ראל איזקוביץ: צוות המורות בונה תוכנית אימון אישית ופרטנית לכל מתאמן ומתאמנת, כל שיעור כולל עבודה מאוזנת על חלקי הגוף השונים, על כוח ועל גמישות.

בהתחשב בכך ששיעור פילאטיס מכשירים הוא מראש כמעט בגדר אימון אישי (מספר המתעמלים כמעט בכל מכוני הפילאטיס בעיר לא עולה על חמישה, ולכן אימון פילאטיס יקר יותר מאימונים אחרים), כאן בכלל קיבלתי יחס מלכותי. היתרון באימון כזה הוא שאת באמת עובדת ומנצלת כל אחת מ־60 הדקות. החיסרון באימון כזה הוא, אם כן, שאת באמת עובדת, ושאין לך זמן לפרוש למחשבות על חשבון הארנונה שלך תוך אבטלה סמויה על המכשיר. למורה יש עיניים בגב וגם אינספור מראות, אז תסדרי את עצם הזנב, ביץ'!

בתום שבוע של התחרעות על כל מכשירי הפילאטיס – מהחמור, דרך הרפורמר ועד הקאדילק שאותו היית גונבת לדירתי לו גודלה לא היה כגודל הקאדילק – הפכתי לאדם טוב יותר. בניגוד לשיטות אימון אחרות, שהוליכו אותי ביום שלאחריהן למשרד עם שרירים דואבים ולעתים בצליעה, שבוע אינטנסיבי שבו שילבתי ללא רחם וללא התפנקויות, גרם לי להרגיש כמעט כמו פרימה בלרינה. היציבה שלי השתפרה פלאים, הרגשתי ערנית יותר והגוף הפך, לפחות בתחושה, לארוך, זקוף וחזק. לא אשקר – אני עדיין רחוקה משפגט, אבל יש לי תחושה שעוד כמה חודשים כאלה ואוכל לחפוף את ראשי עם הרגל. עכשיו אני רק צריכה ספונסר.

יתרונות

• האימון מתאים לכל הגילים, גם לנשים בהריון ולמתעמלים שסובלים מפציעות ספורט שונות.
• העבודה היא פרטנית בקבוצות קטנות, כך שאין סיכוי שתעשו שטויות ותזיקו לעצמכם, או גרוע יותר: תנוחו.
• מכיוון שהמנחים, הזוויות וטווחי התנועה משתנים תדיר תוך דגש על התארכות, המראה הנוצר הוא ארוך וחטוב ולא מנופח.
• לא מזיעים פה כמו חמורים. אפשר להתאמן בכל שעה ולשמור על הפן!

חסרונות

• מכיוון שמדובר באימון עם מספר מצומצם מאוד של מתאמנים – מחירו בהתאם: גבוה יותר משיעורי סטודיו במכון, אך נמוך יותר מאימון אישי.
• אם אתם נטרפים כשאומרים לכם לנשום ולעבוד לאט – יש סיכוי שתחטפו פה שבץ.

גוף בנפש, שד' רוטשילד 129, 6850588־03

ומאיפה הבגדים?

חזיית ספורט וטייץ מבית המותג המקומי החדש והמוצלח Anatomy, להשיג בבית בנמל, האנגר 26 נמל תל אביב ובאתר החברהanatomysport.com; נעלי סטודיו (לפילאטיס וליוגה) מבית נייקי, 75 דולר, להשיג באתר החברהnike.com

• גמישות
• גוף בנפש
• החיים היפים
• פילאטיס
• כושר ובריאות