"מחזק אותי שתלמידים מנסים לעזור, הסטודיו הוא הבית שלהם"

חוזה רודריגז, 31, רווק. בעל 'הסטודיו לריקוד של חוזה רודריגז' ומייסד התאחדות הספורט על עמוד ואירובטיקה אווירית בישראל. חי בתל אביב כבר תשע שנים ובימים אלה פועל כדי שהסטודיו לריקוד על עמוד שבבעלותו ימשיך לפעול.

איפה הקורונה תפסה אותך בחיים?
"הסטודיו שלי נפגע וגם חיי היומיום שלי, כי נאלצתי לשלם על שני מקומות שאני משכיר; לשלם חשבונות כבדים, בזמן שהסטודיו סגור ואני לא מקבל עזרה מהמדינה".

מתי עלית לארץ ומדוע בחרת לגור פה ולפתח פה קריירה ועסק?
"הגעתי לארץ בשנת 2013. בדרום אפריקה התחלתי תהליך גיור והחלטתי לעלות לישראל כי רציתי להמשיך את לימודיי פה. בחרתי לפתוח את העסק פה כי כשהגעתי הבחנתי שאין כאן ממש מודעות לריקוד על עמוד. רציתי לשנות את זה. אפילו ארגנתי במשך שנתיים תחרויות בארץ לריקוד על עמוד".

מה גרם לך לבחור לגור בתל אביב?
"גרתי בהתחלה בבאר שבע ועברתי לתל אביב כי הבנתי שזה יותר טוב בשביל העבודה והריקוד שלי. התרגלתי מאוד מהר להיות פה ולהיות מי שאני, הרגיש לי ישר כמו בית".

בשנת 2015 זכית בתואר אלוף ישראל בריקוד על עמוד, מתי התחלת את הדרך הספורטיבית של ריקוד על עמוד?
"התחלתי לרקוד בגיל 11 בנוסף לאימונים בהתעמלות ועשיתי תחרויות בתחום הזה. בגיל 19 גיליתי את העמוד והתאהבתי בו, ומשם הגעתי לכל מה שאני עושה עכשיו".

חוזה בסטודיו. "ספורט לכל דבר". צילום: איליה מלניקוב

בימים אלה, אתה מנסה להציל את הסטודיו, שממוקם בכיכר אתרים. ניהלת קמפיין מימון המונים שהצליח. איך הרגשת שהגעתם ליעד ומה הצעד הבא?
"התלמידים שלי הפתיעו אותי לגבי פרויקט מימון ההמונים. הם עשו זאת עבורי כי ידעו שאני בצרות וקשיים עם ניהול הסטודיו. אני כמובן אשתמש בפרויקט כדי לסגור חובות ולשלם שכירות לסטודיו. הצלחנו להגיע ליעד בזכות העזרה של כל התלמידים שלי והתמיכה מאנשים שאנחנו מכירים שרצו לעזור. כמובן שהייתי מאושר אבל גם הרגשתי מועקה כי הבנתי ש-15,000 ש"ח מתוך 20,000 ש"ח שגויסו אני צריך לשלם רק על הארנונה של הסטודיו בגלל שכרגע רשות המסים לא עוזרת לי. אנחנו עדיין מחכים לתשובה מהם. היעד הבא זה כמובן לנסות להמשיך לגייס כסף, ללמוד וללמד את התלמידים שלי ולנסות לשרוד את התקופה".

מה אנשים לא יודעים על תחום הריקוד על עמוד כענף ספורטיבי?
"ריקוד על עמוד זה ספורט לכל דבר, בקרוב גם יהיה באולימפיאדה. זה תחום שנפוץ ב-58 מדינות. זה תחום שמחזק את כל הגוף, מחטב, מעצים את הנפש ויוצר גמישות מצוינת".

סטודיו שהוא בית שני עבור רבים. צילום: איליה מלניקוב

מה מחזק אותך בתקופה הזאת?
"מה שמחזק אותי זאת העובדה שהתלמידים והחברים שלי, שמגיעים מכל קצוות תבל, מנסים לעזור לי, כי הסטודיו זה גם הבית שלהם. זה בית שני וזה כיף לראות את זה מהצד".

מה מדאיג אותך בתקופה הזאת?
"מה שמדאיג אותי זה לאבד את העסק, שלא אוכל לשלם שכר דירה, הלוואות, שלא אוכל לסיים את לימודיי באוניברסיטה ושאאבד את הביטחון והבית שלי".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"לשים חפצים ברחוב כדי שאנשים ייקחו. אפילו הספה הראשונה שלי היתה מהרחוב, וזה הכי תל אביבי כי בחיים לא ראיתי שאנשים שמים ככה דברים ברחוב רק כדי שאחרים ייקחו".