אני מת על יוון העתיקה. כשהייתי ילד היו לי את כל ספרי "המיתולוגיה היוונית לילדים", שיחקתי בכל שלושת משחקי God of War ובגיל 18 החלטתי לכתוב מחזה (שגנזתי מהר מאוד) על פי הטרגדיה של איקרוס. אני חנון של תיאטרון, ולכן גם שמחתי ללמוד על יוון העתיקה בשנה הראשונה שלי במכללת סמינר הקיבוצים ולא, אני לא מספר את זה כדי להשוויץ בכמה חנון אני יכול להיות, אלא כי אולי זה יסביר למה אני הולך בעוד רגע לעוף על הסדרה החדשה של נטפליקס, "קאוס", שיש בה פשוט את כל מה שחנונים של מיתולוגיות כמוני יכולים רק לבקש.

>> את זה צריך לראות: 20 הסדרות הכי טובות בסטרימינג עכשיו
>> מה ראינו בלילה: 7 סדרות וסטנדאפ שהחזיקו אותנו ערות השבוע

אחרי שעולמות הטלוויזיה והקולנוע נדדו למיתולוגיות אחרות כי את היוונית סחטו עד תום, צ'ארלי קובל ("סוף הפאקינג עולם") מחזיר אותנו אל האולימפוס והסיפורים שכבר שמענו והכרנו עם טוויסט מודרני, טריק שיכול היה להיות שחוק אם לא היו הולכים איתו עד הסוף כמו שעשו כאן.הסיפור של "קאוס" מתחיל עם הקריינות של פרומתאוס והיכרות קצרה עם הגרסה החדשה לזאוס – ג'ף גולדבלום. עד היום הטייפקאסט של זאוס היה די ברור: שרירי ומזוקן עם שיער ארוך ומתולתל, לעתים שמנמן ומתולתל עם זקן ארוך, אבל זאוס היה "מלך האלים" ורוב ההשראה נלקחה מהפסלים הרבים שבנו לכבודו. אף פסל לא נראה כמו ג'ף גולדבלום.

זה ליהוק מפתיע, במיוחד ביחס לאופציות טבעיות יותר כמו ליאם ניסן, לוק אוואנס וראסל קרואו, וכמובן ביחס לגרסאות אנימציה כמו ב"הרקולס" של דיסני ושלל גרסאות די דומות בטלוויזיה ובמשחקי מחשב. בכל מקרה, זאוס-גולדבלום חי את החלום, הוא מלך האלים, כל בני האדם סוגדים לו ומקדישים לו את חייהם ואנחנו פוגשים אותו בזמן קריטי במיוחד: יום אולימפיה, בו מקריבים למען האלים קרבן אדם. האל הממונה על האלים עוקב אחרי החגיגות בחדשות ולהפתעתו הרבה רואה איך חיללו את האנדרטה החדשה שנשיא האי כרתים, מינוס, הציב למען האלים. מצב הרוח של זאוס מתקלקל עוד יותר כאשר הוא מוצא קמט על המצח שלו, ובכך הוא רואה סימן ראשון להתגשמות הנבואה שקיבל, לפיה שלטונו עומד להגיע אל קיצו.

העולם של "קאוס" הוא עולם מודרני שבו האמונה באלים של הפנתיאון היווני עדיין חיה ובועטת. הדת היוונית בסדרה משמרת מנהגים ישנים כמו קורבן אדם וחגים עתיקים, ומציגה את בני האדם כמי שחיים עבור האלים. יש לנו את המלך מינוס, את תזאוס, אריאדנה, המינוטאור, מדוזה וכמובן כמה אלים יווניים מוכרים כמו הרה, דיוניסוס והאדס. כמובן שגם כל שאר האלים מוזכרים באופן כזה או אחר וקצת חבל שלא ראינו יותר מהם. ביקום בו ג'ף גולדבלום הוא זאוס, מעניין לראות את העיבוד לאלים נוספים כמו הלנה או הפייסטוס. טוב, צריך לשמור משהו לעונות הבאות.

למרות שהלכו כאן ממש רחוק עם הטוויסט המודרני, הכולל בתוכו את הפיכת השאול לעיר בשחור לבן, הפיכת אלות הגורל (המוירות) לדראג קווינס (בכיכובה של סוזי איזרד האדירה), ומציאת פתרון מודרני הלקוח מעולם התיאטרון (שגם היוונים המציאו) עבור המינוטאור, זה לא מה שהופך את "קאוס" לחוויה שונה מכל מה שראינו על המיתולוגיה היוונית.

אלים יוונים מאופיינים בדרך כלל איזשהו אלמנט הירואי ואלטרואיסטי. גם בסיפורים בהם האלים הם מושחתים, יש להם פאסון מסוים. היום, כשכמעט נכחדו כל המאמינים בזאוס ושות', יוצרים שכותבים מתוך המיתולוגיה עדיין מפחדים להודות: בסטנדרט השפיות של העידן המודרני, האלים הם חבורה של אנשים פסיכוטיים שעושים דברים מזעזעים. האלים אינם חפים מפשע, הם פגומים, מפוחדים ואנושיים עד כדי טירוף. וזה היופי של הסדרה. היא לא מנסה לייפות את הנטיות של זאוס לפסיכוזה, והיא מכירה באלים כישויות אגוצנטריות וגדולות מהחיים.

יש שני אלים שפויים בפנתיאון: אל התענוגות והיין דיוניסוס, וכמובן אל השאול, האדס אותו משחק דייוויד ת'יוליס (הלא הוא הנבל וי.אם. ורגה מהעונה השלישית והמצוינת של "פארגו". בסדר, גם רמוס לופין בסרטי "הארי פוטר"). האדס הוא הפתעה משמחת, לא רק כי זה האדס שונה לחלוטין ממה שדמיינתי, אלא גם כי הוא אחד השחקנים האהובים עליי ופשוט תענוג לראות אותו בתפקיד. בכלל, השאול של "קאוס" הוא השאול הכי מעניין שראיתי והפילטר השחור-לבן שמכסה אותו עוזר לייצר סצנות מצוינות שמשלבות היטב בין הקולנוע הישן בשחור-לבן לבין האפקטים המעולים שמייצרים בעידן הטלוויזיה החדש. השילוב מייצר דימויים שלא ראיתי באף סדרה אחרת.

נהניתי מכל שנייה של "קאוס" וגמעתי בשקיקה כל רפרנס שאני מצליח לזהות, אבל צריך גם להכיר בחולשות שלה: קהל היעד שלה לא ברור. היא מנסה לעשות היכרות מחודשת עם המיתולוגיה היוונית, ובאותה נשימה אנשים שלא מכירים את הנפשות הפועלות יכולים לפספס רגעים מצוינים למביני עניין. אני ממש מעדיף את הפתרון של "מי שיבין יבין", מבלי להפוך את האקספוזיציה הארוכה גם ככה לבלתי נסבלת. הבעיה השנייה היא שצ'ארלי קובל די אופטימי לגבי עונה שנייה, מול ביקורות די פושרות מצד המבקרים בחו"ל – והסיפור של העונה הראשונה רחוק מלהיות שלם.

בסיום העונה (כל הפרקים עלו בפורמט בינג') נראה היה שצוות התסריטאים ניסה להעביר תחושת "עכשיו התחלנו", ואם נטפליקס לא יאשרו עונה שניה במהרה בימינו, אנו עלולים לקבל סיפור טרגי מהסיבות המאד לא נכונות, שמסתיים הרבה יותר מוקדם ממה שצריך. גם אם אתם לא פריקים של המיתולוגיה, תנו ל"קאוס" צ'אנס, לא רק בגלל הקאסט המדהים, אלא גם כי סיפורים מוכרים כמו המינוטאור ו"אורפאוס בשאול" הופכים למורכבים יותר בשל המודרניזציה והכתיבה הלא מתחנפת של קובל. חוץ מזה, תנו לחנונים של יוון העתיקה משהו להיאחז בו, מה אכפת לכם?
>> "קאוס", עונה 1, שמונה פרקים, עכשיו בנטפליקס

• ביקורת טלוויזיה
• נטפליקס
• סדרות מומלצות
• יוון
• ג'ף גולדבלום

• Facebook
• Twitter
• Email

ג'ף גולדבלום הוא הסטייל אייקון הכי סקסי כרגע ומעורר בכולנו תסביך אב מטריד אך מבורך. הוא זוכה תואר ה-Daddy של השנה (כן, אנחנו מתכוונים לגבר בוגר יותר, ולוהט באותה המידה) או -אבאל'ה, אם אתם מתעקשים על החלופה הקריפית בעברית. גולדבלום אף הגיב על הטייטל שקיבל בראיון בטון המשתשעשע האופייני לו: "זה מתוק בעייני, זה דיבור סקסי. אני אבא, פשוטו כמשמעו. אז גם אם הם מתכוונים 'היי, Daddy', או אבא; אני אבא".

לא רקשגולדבלום הוא שחקן עם היסטוריה מרשימה של סרטי טראש-ביזאר-איכות (פארק היורה, הזבוב, היום השלישי); הוא גם כוכב אינסטגרם, סמל סקס, נגן ג'אז מקצועי (מה שבדרך כלל היה מעורר בנו חלחלה אך אצל גולדי זה מניח את הדעת ואף-מרנין) וחבר בלהקת The Mildred Snitzer Orchestra.

עוד כתבות מעניינות:

המתלבשים הטובים של פרסי האוסקר 2019
ברכו לשלום את הצבע שלא ביקשתם שיחזור למלתחה שלכם
הלוקים הטובים (ואלה שנשמח לשכוח) של אריאנה גרנדה

הוא בן 66 בעל פיגורה גבעולית ותמירה וחוש הסטייל הכי מיוחד, משעשע וצבעוני שנצפה בגברים בהוליווד בשנים האחרונות, אם לא מאז ומתמיד. לא מאמינים? להלן ההוכחות:

https://www.instagram.com/p/BtyPSnZlnRl/

• המתלבשים הטובים
• ג'ף גולדבלום
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

"בימים אלה עובדים בהוליווד בקדחתנות על סרטי המשך ל'היום השלישי', 'חתום בנשיקה' (בלי אשלי ג'אד, שתככב כנראה בסרט ההמשך ל'אינסטינקט בסיסי'), 'פרויקט המכשפה מבלייר' ו'מטריקס'". את המשפט הזה מצאתי בכתבה שכתבתי ל"ידיעות אחרונות" בפברואר 2000. חלפו 16 שנה, והעבודה הקדחתנית על "היום השלישי 2" סוף סוף הניבה סרט שמגיע למסכים 20 שנה אחרי הראשון. מהלהיט המקורי נשארו הבמאי רולנד "מרסק העולמות" אמריך, התסריטאי דין "אוהב להעיף מכוניות באוויר" דוולין (אחד מחמישה שמקבלים קרדיט על התסריט) והשחקנים ביל פולמן וג'ף גולדבלום. וויל סמית, שדרש 50 מיליון דולר כדי לחזור לגלם את הטייס הקשקשן, נשאר בחוץ. אולפני פוקס סירבו לשלם והתסריט סידר לו מוות הרואי – תאונה בעת טיסת מבחן.

הסיבה לעיכוב היא ככל הנראה כישלונו של דוולין לכתוב תסריט ראוי – הוא החזיר לאולפנים את הכסף שקיבל כדי לכתוב אותו (אם להאמין לסוזן סרנדון, שדחתה הצעה להשתתף בסרט החדש, גם התסריט שהגיע למסכים הוא לא הברקה). כידוע, התוכניות לסרט המשך ל"חתום בנשיקה" לא צלחו, ואשלי ג'אד לא כיכבה ב"אינסטינקט בסיסי 2". שרון סטון בת ה־48 שבה לגלם את פצצת הסקס המסוכנת בסרט שהתרסק על המסכים 14 שנה אחרי הראשון.

האם העולם זקוק לעוד סרט חייזרים בתקציב 200 מיליון דולר? והאם הוא יעבוד בלי וויל סמית, שהאגרוף שהחטיף לחייזר היה ההיילייט של "היום השלישי"? סרטי המשך הם לרוב תופעת טפילית, ובהמשכונים מאוחרים יש אפילו משהו פתטי ("זולנדר 2", 15 שנים אחרי), ורבים מגלים שאף אחד לא חיכה להם ("האחים בלוז 2000", 18 שנים אחרי). בתחילת השנה התרסק על המסכים עוד המשכון מאוחר. "נמר דרקון 2" נוצר 16 שנה אחרי סרט הקונג פו הפיוטי של אנג לי, שגרף אוסקרים והיה ללהיט הקופתי הגדול ביותר שאינו דובר אנגלית. יואן וו־פינג – כוריאוגרף האקשן של הסרט הראשון – ביים, ומצוות השחקנים נותרה רק מישל יאו. בכורת הסרט נערכה בנטפליקס, במקביל להקרנתו על מסכי איימקס, והניסוי הניב ביקורות גרועות ושביעית מהכנסות הסרט המקורי.

אבל יש גם יוצאי דופן. "מקס הזועם: כביש הזעם" הגיע למסכים 30 שנה אחרי הסרט הגרוע שקדם לו. ג'ורג' מילר – שברא את החזון העתידני ששינה את פני הקולנוע – שב אליו עם השראה חדשה ועם תפיסה משופרת של הפוטנציאל האנושי, ויצר יצירת מופת. אבל ההכנסות הקופתיות הנאות של "מקס" היו כעין וכאפס לעומת "עולם היורה" (14 שנה אחרי). אף שאף לא אחד מיוצרי וכוכבי המותג התייצב לצילומים, הסרט גרף יותר ממיליארד וחצי דולר. לכן אפשר להבין את הכוונות של אולפני פרמונט להוציא למסכים סרט נוסף בסדרת "השוטר מבוורלי הילס". הסרט השלישי יצא ב־1994, ואחריו ניסו להרים סדרת טלוויזיה עם כוכב הסרט אדי מרפי בתפקיד אורח. אבל הפיילוט שיצר שון ראיין ("המגן") לא שכנע את אולפני CBS, ועכשיו מתכננים להחזיר את השוטר המקורי למסך הגדול. אדי מרפי כבר בן 55 כך שמוטב שימהרו.

בידיים טובות הזדקנותו של הכוכב דווקא יכולה להניב התפתחויות מעניינות. ב־1986 פול ניומן בן ה־61 חזר אל אחד מתפקידיו הגדולים ביותר כשחקן הביליארד אדי פלסון, שאותו גילם 25 שנה לפני כן בקלאסיקה הקולנועית "The Hustler". ניומן, שהיה מועמד לאוסקר על הופעתו בסרט הראשון, זכה בו סוף סוף על הופעתו כמי שלמד מטעויותיו ב"צבע הכסף" שביים מרטין סקורסזה. פיטר בוגדנוביץ', שבתחילת דרכו הקולנועית נחשב להבטחה גדולה אך זו התפוגגה עם השנים, ניסה טריק דומה כשב־1990 שב אל גיבורי "הצגת הקולנוע האחרונה", סרטו המהולל מ־1971. הוא אפילו הצליח לגייס את הכוכבים המקוריים, בהם ג'ף ברידג'ס וסיביל שפרד, אבל היה עצוב לראות איך הצעירים העדינים והחולמניים הפכו בחלוף השנים לקריקטורות.

גם דורי שבה השבוע למסכים 13 שנה אחרי שהתוודענו אליה ב"מוצאים את נמו". הסרט החדש מתרחש שנה אחרי אירועי הסרט ההוא – מסוג הדברים שאפשר לעשות רק בסרטי אנימציה שגיבוריהם אינם מזדקנים. אנדרו סטנטון, שכתב וביים את "מוצאים את נמו", לא רצה לעשות סרט המשך ודחה את הגישושים של דיסני עד ששב וצפה בסרטו כשיצא במהדורת תלת ממד לרגל חגיגות העשור, וחשב שזה דווקא מאוד הגיוני שדורי השכחנית תלך לאיבוד. זה לא הזיק שעל פי מדד הלייקים בפייסבוק דורי היא הדמות הכי פופולרית בתולדות דיסני ופיקסאר – לעמוד שלה יש יותר מ־25 מיליון לייקים.

"היום השלישי: התחדשות", ו"מוצאים את דורי" מחמישי (23.6) בבתי הקולנוע

• ג'ף גולדבלום
• אדי מרפי
• נטפליקס
• דיסני
• מטריקס
• ג'ורג' מילר
• פיקסאר
• שרון סטון
• מקס הזועם: כביש הזעם
• מוצאים את דורי
• היום השלישי
• סרטים
• תרבות