בשנה שעברה כמה במאים ידועי שם יצרו סרטים סמי-אוטוביוגרפיים שלתוכם ארגו את זיכרונות הילדות והנעורים שלהם (סגר הקורונה שלח אנשים רבים לנוסטלגיה). אחרי "יד האלוהים" של פאולו סורנטינו, הגיעו הזיכרונות של קנת בראנה ("בלפסט"), סטיבן ספילברג ("הפייבלמנים") וג'יימס גריי ("ימים של תום").

בכולם בלטו השפעות של סרטים מסוג זה של במאים אירופאים מעידנים קודמים, כמו פרנסואה טריפו ופדריקו פליני. בסרטו השביעי מאז "חתונה מאוחרת" שפרסם את שמו, גם דובר קוסאשווילי מעלה את ילדותו על המסך, ונראה שהוא פנה אל אמיר קוסטוריצה ("מסע העסקים של אבא", "שעת הצוענים") כמקור השראה.

עשרים שנה אחרי "מתנה משמיים", "הענקים של אי הפסחא" הוא פרק שלישי בטרילוגיה של סרטים על הקהילה הגאורגית בישראל עם גיבור בשם זאזא. מדובר בהרחבה של "עם חוקים", הסרט הקצר ועתיר הפרסים שקוסאשווילי יצר ב-1997 במסגרת לימודי הקולנוע באוניברסיטת תל אביב.

"הענקים של אי הפסחא" מתרחש בתקופת זמן לא מפורשת (ככל הנראה שנות השבעים המאוחרות) בשכונה באור יהודה שבה מתגוררות כמה משפחות של עולים מגאורגיה. הסרט מספר על משפחה אחת שארבעת ילדיה כבר לגמרי ישראלים, אבל ההורים עדיין מדברים גרוזינית ודבקים במסורת הפטריארכלית האגרסיבית שהביאו איתם ממולדתם. בניגוד למקובל בסרטים תקופתיים, אין כאן אזכורים לאירועים היסטוריים שמתרחשים בעולם שמחוץ לשכונה, מה שתורם לתחושה שמדובר בזמן אגדה. לא רק זאת, במקום דגל ישראל מונף בסרט דגל לבן שבמרכזו כתם דם בתולים. יש לציין שהזרות נובעת גם מכך שהסרט צולם בגאורגיה, ולתפקיד המרכזי של אבי המשפחה (אלון אבוטבול בסרט הקצר) לוהק השחקן הגיאורגי המצוין ניקו טאבאדזה.

"הענקים של אי הפסחא" מתמקד בשניים מתוך ארבעת הילדים – זאזא, שהוא ככל הנראה בן דמותו של דובר, ומדיאה. זאזא (עדן צימבליסטה בבכורתו הקולנועית) מאוהב בשכנה זהבה ורוצה להרשים אותה באמצעות קלף נדיר מסדרת "העולם המופלא" שעל שמו נקרא הסרט. הקלף הזה הוא האובייקט הנוסטלגי המרכזי, ודימוי לחלומות ילדות על עולמות רחוקים ומסתוריים. לצורך השגתו של הקלף זאזא גונב כסף שהוסתר בארון הבגדים, וכדי ללמד אותו לקח אביו יאשה מטיל את האשמה על אחיו הצעיר וגוזר לו עונש משפיל.

בינתיים האחות הגדולה מדיאה (הדוגמנית קייט קונלין) שסיימה את שירותה הצבאי, מתכוננת לנסוע ללמוד רפואת שיניים ברומניה. כבר יש לה כרטיס טיסה לכיוון אחד. אבל הכרזת העצמאות שלה נתקלת במחסום בלתי עביר. העבריין החתיך וואז'ה (הדוגמן ניקיטה סקלרוק) מייעד אותה להיות זוגתו, ואין לו כל כוונה לשחרר. יאשה אמנם אינו רוצה שבתו תתחתן עם עבריין, אבל נראה שכוחו של הבריון גדול על כולם. משום שמדובר בסרט של קוסאשווילי, יש לציין שוואז'ה ומדיאה מרהיבי העין נשארים לבושים לאורך הסרט כולו.

כמו שרומז שמה, בעלילה של מדיאה יש פוטנציאל לטרגדיה, אבל הוא אינו ממומש בשל מהלכים דרמטיים לא ברורים (הצעירה השאפתנית מתגלה כאישה גחמנית שמוכנה להקריב את תכניותיה לחיים בעבור "השמלה הכי יקרה באלנבי"). הקו העלילתי המקביל, המובל על ידי זאזא, מגובש יותר. אבל גם הוא סובל מכך שקוסאשווילי אינו יודע (או אינו טורח) להנחות את הילדים חסרי ניסיון המשחק. חלקם מדקלמים את המשפטים שהופקדו בידיהם, וזה פוגם באותנטיות האנושית של הסרט (גם הפאה המלאכותית שהולבשה על ראשו של הגיבור פוגמת בשלמות של דמותו).

ועדיין, הילדים נחמדים, מעצם היותם ילדים, מה שאי אפשר לומר על סקלרוק, שאינו מפגין כשרון משחק נראה לעין. בעצם, השחקן היחידי בסרט שכולנו מכירים הוא גברי בנאי, הדובר גרוזינית פונטית בתפקיד הסבא שפיתח פרנויה מהק.ג.ב. זאת דמות קומית בשולי הסיפור, והיא כמעט לא משתלבת בדרמה המשפחתית.מי שעשו עבודה מצוינת הם המעצב האומנותי אבי פחימה, שיצר סטים דחוסים וצבעוניים ובעלי נוכחות ייחודית, ויוסף ברדנשווילי, שהלחין גם את סרטיו הקודמים של קוסאשווילי, לצד אופרות, בלטים ויצירות סימפוניות. הטון של הסרט שואף לשילוב המחוכם של עממיות וגרוטסקיות קסומה שאפיינה את סרטיו היותר טובים של קוסטוריצה. הבימוי של קוסאשווילי יותר גס מאשר קסום, ובכל זאת, "הענקים של אי הפסחא" הוא סרטו הטוב ביותר מאז "חתונה מאוחרת".

3 כוכבים
בימוי: דובר קוסאשווילי. עם גברי בנאי, קייט קונלין, ניקו טאבאדזה. ישראל 2023, 108 דק'

• ביקורת סרטים
• קולנוע ישראלי
• דובר קוסאשווילי
• גיאורגיה

• Facebook
• Twitter
• Email

דובר קוסאשווילי הפך לאחד הבמאים המרכזיים בקולנוע הישראלי כמעט בן לילה. ההצלחה בפסטיבלים של סרט הגמר שלו "עם חוקים" הובילה אותו מהר מאוד ליצירת סרטו הארוך הראשון, "חתונה מאוחרת", שזכה להצלחה מסחררת ומשם לקריירה רציפה, גם אם לעתים שנויה במחלוקת. בחמישי (6.7) יוצא לבתי הקולנוע סרטו החמישי"זוג יונים", העוסק בפנטזיות מיניות של זוג במהלך חופשה בבית מלון. כל סרטיו הארוכים של קוסאשווילי זכו לתשומת לב ציבורית בין היתר בגלל העיסוק שלהם במיניות (שהיה חריג בנוף הקולנוע הישראלי, לפחות עד לפני שנים אחדות) בצורה זו או אחרת וכללו סצנות סקס, לעתים מפורטות וגרוטסקיות, ו"זוג יונים" החדש, שהכוכבת שלו טל טלמור מבלה חלק ניכר ממנו בעירום מלא, אף מתיימר להיות פרובוקטיבי מקודמיו.

יציאת "חתונה מאוחרת" בשנת 2001 לוותה ברעש תקשורתי גדול סביב סצנת הסקס שבמרכזו. רונית אלקבץ המנוחה וליאור אשכנזי הלכו באומץ עם חזונו של הבמאי, והתוצאה היא סצנת סקס ארוכה במיוחד במושגי קולנוע – 13 דקות שלמות. בניגוד לסצנות מין אחרות שביים קוסאשווילי בהמשך הקריירה, סצנה זו מורכבת ומשכנעת: יש בה אינטימיות והומור לצד משחקי כוח ומניפולציות. זו סצנה מפורטת אך לא גרוטסקית, והיא משתלבת בסרט באופן אינטגרלי. מעל הכל היא מהותית לסרט ולהבנה של הצופים את מערכת היחסים בין שתי הדמויות הראשיות, שאת הקשר ביניהן מנסות לטרפד הדמויות האחרות פעם אחר פעם לאורך כל הסרט. האינטימיות המינית מחזקת את תחושת ההזדהות של הצופים בסרט עם הדמויות שבו וגורמת בסופו של דבר לאפקט רגשי גדול יותר במהלך הצפייה בו ובייחוד לקראת הפרידה שבסופו.

במבט לאחור דווקא סצנת המין ב"חתונה מאוחרת" היא היוצאת מן הכלל בסרטי קוסאשווילי. כבר בסרטו הבא, "מתנה משמים", סצנות המין בוטות הרבה יותר ומבוימות בטון שונה באופן משמעותי. הסצנה הבולטת שב"מתנה משמים" מכילה ניסיון כושל לבצע שלישייה. את הדמות שמניעה את המהלך מגלם לא אחר מאשר דובר קוסאשווילי עצמו, אשר מזמין קולגה לעבודה (רמי הויברגר) לפגוש בחורה בשם פירה (אנסטסיה קובלנקו). בעוד דמותו של קוסאשווילי באה למפגש המיני בזקפה מלאה (קוסאשווילי לא חוסך מאיתנו את המראה שלו בשיא אונו, והוא הודה בראיונות שלקח ויאגרה על הסט כדי לתפקד כנדרש בסצנה), דמותו של הויברגר חווה אין אונות. כך בזמן שקוסאשווילי מבצע את זממו מאחור, דמותו של הויברגר מנסה להתנשק עם הבחורה בהתאם לתנועות גופה בזמן המשגל, אך היא נושכת בשוגג את שפתיו. לסצנה זו יש כמה יתרונות וכמה חסרונות – מהצד השלילי דמותה של פירה משמשת עבור הגברים כאובייקט לפורקן מיני בלבד, הסצנה כולה גרוטסקית וחסרת עידון, לרבות העירום שבה. מהצד החיובי, סצנה זו, כמו סצנות רבות אחרות ב"מתנה משמים", היא צבעונית ומלאת חיים ויש לה גם חשיבות עלילתית – היא מדגישה את עליבות מערכת היחסים בין שני הזכרים, שמכאן עד סוף הסרט ינהלו ביניהם משחקי אגו בעקבות הפער בין ההצלחה של האחד וכישלונו של האחר לתפקד מינית בסצנה.

בשני סרטיו הבאים, סצנות המין הופכות שרירותיות וגרוטסקיות עוד יותר. "התגנבות יחידים" על פי ספרו של יהושע קנז, מתרחש בשנות ה־50 בבסיס טירונות של חיילים בעלי כושר לקוי. באופן טבעי כל גיבוריו המרכזיים של הסרט הם גברים. למרות זאת לא נפקד מקומה של סצנת משגל תמוהה וקצרה (פחות מדקה וחצי). כאשר עליזה (הדס מורנו) מגיעה ללא התראה לבסיס הטירונות לבקר את אבנר (גיא אדלר). הוא לא מרוצה מהביקור ומלווה אותה מחוץ לבסיס, מה שלא מונע ממנו לפתע לעצור בין הסלעים ולהתגפף איתה. היא מבקשת ממנו להפסיק, אך הוא ממשיך והיא דומעת. כמה שניות אחר כך היא זאת שמבקשת לענג אותו, אך שני חיילים אחרים מפריעים למפגש וקוטעים אותו. קוסאשווילי נקלע לסצנה בעייתית מבחינת אמינות – לא ברור מה המניע של עליזה, כי כל כמה שניות היא מתנהגת אחרת ממה שהיא אומרת ולהיפך. עושה רושם שקוסאשווילי ניסה לכווץ מערכת יחסים שלמה לזמן קצרצר (עליזה תופיע בהמשך הסרט לעוד שניות ספורות בלבד) והתוצאה מרושלת ותלושה משאר עלילת הסרט.

אבל השיא השלילי נרשם דווקא בסרטו הבא של קוסאשווילי "רווקה פלוס", שנקטל על ידי הביקורות ולא חסרות לכך סיבות. בין השאר הסרט מכיל סצנה מחליאה במיוחד בה גיבורת הסרט זהבה (יעל טוקר), גננת במקצועה, מזמינה גבר למפגש מיני בשירותים של גן הילדים, בעוד הילדים משחקים בחצר הסמוכה. הגבר מסרב בתוקף לשים קונדום למרות הפצרותיה של זהבה, שלנוכח סירובו לא מוכנה לשכב איתו, והוא בתגובה לסירוב תופס אותה באכזריות, מסובב אותה וכופה את עצמו עליה. מיד אחר כך הוא מטיח את ראשה בקיר וגורם לשיניים שלה להישבר. לסיום הוא משליך על ראשה את הקונדום והמצלמה נשארת עליה במצב זה שניות ארוכות. מדובר בסצנה משונה ומטרידה מכל הבחינות, ששומטת לחלוטין את האפשרות לחוש אמפתיה כלשהי לדמויות, שמתנהגות באופן אימפולסיבי או שרירותי. אם קוסאשווילי רצה להעביר ביקורת חברתית על התנהגותם של גברים מסויימים, הסצנה החטיאה את המטרה שלה לחלוטין, לא מעט בגלל הצורה שבה היא בוימה. לסיכום, יש רושם שבין "חתונה מאוחרת" המאופק יחסית עד ל"רווקה פלוס" הוולגרי, סצנות המין בסרטים של קוסאשווילי הפכו מסרט לסרט לשטחיות, בעייתיות מבחינת הייצוג הנשי ותלושות מבחינה עלילתית, וקוסאשווילי עצמו נראה כאילו התמכר מעט לפרובוקציות ולתגובות השנויות במחלוקת.

• דובר קוסאשווילי
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

השחקנית, התסריטאית והבמאית המוערכת רונית אלקבץ הלכה היום לעולמה בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. היא השאירה אחריה בן זוג ושני ילדים.

מאז עשתה את הופעתה הראשונה בקולנוע הישראלי כבר בגיל 16, היתה אלקבץ לאחת הדמויות הבולטות והאהודות בקולנוע ובתאטרון הישראלי. היא היתה לשחקנית השלישית שזכתה למספר שיא של פרסי אופיר – שלושה פרסים לשחקנית הטובה ביותר על הסרטים "שחור", "חתונה מאוחרת" ו"ביקור התזמורת". אלקבץ גם התפרסמה בשנים האחרונות כיוצרת, כאשר ביימה וכתבה טרילוגית סרטים ביחד עם אחיה שלומי אלקבץ. לאחרונה שיחקה בסדרה הצרפתית "טריפליום" והמשיכה לבסס את מעמדה כאחת השחקניות המצליחות בישראל. בנוסף, שימשה אלקבץ בנשיאת הארגון ״אחותי – למען הנשים בישראל״.

אלקבץ, אשר גדלה בקריית ים, היתה לדמות מפתח בהתחדשות של הקולנוע הישראלי בשנות התשעים. לא רק שימשה כאבן שואבת בתפקידה החשוב והאמיץ ב״חתונה מאוחרת״ של דובר קוסאשווילי, שנחשב לתחילתו של הגל החדש הישראלי, אלא הפכה לסמל ומוזה לבמאים וכותבים רבים אחרים. בתפקידיה ידעה לכשף, אך לשמור על קרקע אמינה. היא ידעה לתפוס את מבטו של הצופה, ולשחרר אותו. היא ידעה לבחור תפקידים מאתגרים, ולקחת סיכונים גם עם במאים צעירים שבהם היא האמינה. כך היה עם קוסאשווילי, וכך היה גם עם קרן ידיעה עם סרטה הראשון ״אור״, וכך גם עם סרטו הראשון באורך מלא של ערן קולירין ״ביקור התזמורת״.

אך לאלקבץ היה תפקיד חשוב בקולנוע הישראלי העכשווי גם מאחורי המצלמה, כשביימה עם אחיה סדרת סרטים מהפכנים בנוף התעשייה המקומית. הם כתבו וביימו ביחד את "ולקחת לך אישה", "שבעה" ו"גט – המשפט של ויויאן אמסלם". הסרטים הפכו להצלחה ענקית, כשגט זיכה אותה ואת שלומי לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר. ב"גט" חשפה את הממסד הדתי והגברי הישראלי במערומיו. גט לא זכה רק לביקורות מהללות, אלא גם להצלחה קופתית ענקית.

יותר מכל, היתה אלקבץ דמות בינלאומית, שלא רק שיחקה בסרטים צרפתים בנוסף לקריירה הישראלית שלה, אלא תמיד ראתה אל מעבר לים בזמן שהיא גם יודעת להתמקד בבית; להיות ביקורתית כלפיו, אבל גם לכבד אותו. למרות שנחשבה כשחקנית מקטבת, שחלק אוהבים וחלק שונאים, ידעה אלקבץ למשוך לא רק את המבקרים אחריה, אלא גם את הקהל הרחב שמילא את האולמות בהתרגשות. לכתה משאיר בלב הקולנוע הישראלי חלל גדול שמילאה דמות גדולה מהחיים.

• גט - המשפט של ויויאן אמסלם
• ולקחת לך אישה
• ערן קולירין
• קרן ידיעה
• דובר קוסאשווילי
• טריפליום
• ביקור התזמורת
• שבעה
• רונית אלקבץ
• שחור
• קולנוע ישראלי
• שלומי אלקבץ
• פרס אופיר
• תרבות