גילויים חדשים מהחקירה (כנסו כנסו!)
*
שלוש עשרה שעות חקרנו את דוד ביטן. בסוף מה התברר? שזה שבנאדם מדבר כמו בריון ומתנהג כמו בריון ומחלק כרטיסי ביקור שכתוב עליהם "דוד ביטן, בריון" – זה לא אומר בהכרח שהוא בריון. אם כי במקרה הזה דווקא יצא שכן. מוזר. מנפלאות הסטטיסטיקה (רב פקד אזולאי. ויש זיכרון:)
*
זה מזכיר לי תיק אחר, של ראש משפחת פשע שחקרנו חקרנו וחקרנו, ובסוף מה מצאנו? שכל משפחות הפשע המאושרות הן אותו דבר. לצערי נגמר לנו הכסף למחקר על משפחות הפשע האומללות. אבל אמרו לי שיש איזה רוסי אחד שחקר. אם כי, רוסי שחוקר אומללות – מאיפה יהיה לו מספיק אנשים לקבוצת ביקורת? (רב־פקד אזולאי)
*
אחרי הקטע שלי היו הרבה שריקות בוז, ולא מעט מחיאות כפיים. הבעיה היתה שמחאו כפיים לכבוד אלה ששרקו בוז (מילטון ברל)
*
ברצונם של האלים תוכל לעבור ליד ביתה של אהובתך העזובה, מבלי שירעדו רגליך בלכתך. תוכל לעשות זאת; זה רק עניין של כוח רצון (אובידיוס)
*
תגידו מה שתגידו על יגאל עמיר – לפחות הוא לא הטריד מינית (נשות ויצ"ו. ויש הבהרה)
*
אנו נשות ויצ"ו, מבקשות להבהיר: זה לא שאנחנו מדירות גברים מויצ"ו. פשוט, גברים לא רוצים לשלם דמי חבר. הם אומרים: לא מספיק שמשלמים עליכן בפאבים, במסעדות, בקולנוע, במתנות לנתניהו – האחרון היה תלונה ספציפית של ג'יימס פאקר, אולי זה לא מייצג את כלל הגברים – עכשיו גם צריך לשלם עליכם דמי חבר בנשות ויצ"ו?
מה עוד תרצו?
רמטכ"לית תימניה?
אז עשינו ישיבה, כל נשות ויצ"ו, והגענו להחלטה שלא, אנחנו לא רוצות רמטכ"לית תימניה. מלחמות עולות כסף, וצה"ל לא יכול להרשות לעצמו רמטכ"לית קמצנית. כן, נו, זאת היתה בדיחה גזענית. זה שאנחנו פמיניסטיות, זה לא אומר שאנחנו חסרות הומור (דוברת נשות ויצ"ו)
*
למדתי לבקש תשלום על כל פעם שאני מוציא את החצוצרה. לנגן זה תשלום נוסף. לנגן יפה זה תשלום שלישי (לירוי טוף, חצוצרן. וממי הוא למד את זה? או, יש סיפור:)
*
פעם אחת אני הולך ברחוב ונתקל בקבצן אחד יושב על המדרכה, אומר לי, אדוני, קר לי. וזה שיקגו בחורף, בנאדם, זה לא צחוק. אז נתתי לו שני דולר. אז הבחור אומר: הי, שילמת שני דולר, תן לי לתת לך משהו בחזרה. ואז הוא שולף צינור מפלסטיק, מחבר אותו לאיזה קופסה מעץ, שמחוברת לאיזה מפוח שהוא מפעיל עם היד השניה, והוא שם את הצינור בפה, ואומר: זאת מנגינה מאוד מפורסמת, אתה תאהב את זה – ומתחיל לנשוף לתוך הצינורית שלו, שנראית כמו קטטר שמחובר לאקורדיאון, ומה אני אגיד לך? הבחור פשוט לא יודע לנגן. כלום. כל מה שיוצא לו זאת נשיפה אחת ארוכה בצינור.
אמרתי, זה נהדר. תודה.
ורציתי ללכת, אבל הוא עצר אותי: רגע רגע, זיהית?
בטח, אמרתי, מי לא מכיר.
נהנית?
בטח, אמרתי, איך אפשר שלא.
אז הוא מושיט לי את תיבת המטבעות שלו, ואומר: זה שני דולר.
כבר נתתי לך, אני מזכיר לו.
אז הוא אומר: נתת לי נדבה, עכשיו תביא בשביל האמנות.
אמרתי לעצמי, הבחור הזה יודע מה הוא עושה. מאותו יום התחלתי להתפרנס ממוזיקה (לירוי טוף)
*
אמרתי לה, פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים. אז היא ירתה בי. מיד בא המחליף שלי, הביא לה סטירה. ואחר כך עוד אומרים שאנחנו פראיירים (ויש המשך:)
*
ירתה גם במחליף שלי. בא עוד אחד. ירתה גם בו. בא עוד אחד. ככה חצי שעה, אולי. בסוף בא אחד, עצבני, לקח לה את האקדח ואמר לה: את מפגרת או מה? (שאלה ללא תשובה, כי מה שמיוחד במפגרים זה שאין להם מספיק שכל להבין שהם מפגרים. ומה הכי בעייתי? שביבי יודע את זה).
