>> ג'ין קלאב סופרים (קינג ג'ורג' 83 תל אביב, אם הלכתם לאיבוד) חוגג שש שנים, פרק זמן מכובד כשמדובר בבר הג'ין היחיד במזרח התיכון. לכבוד החגיגות גויס מיקסולוג חדש – אור הריס (בלבוי, אימפריאל), ונוצר שת"פ בין הבר לבין פיצה 180 הסמוכה (מעתה זמינה רק כאן ובמשלוחים), עם תפריט פיצות שעושה כבוד לדרינקים. לצד כ-100 קוקטיילים קלאסיים, כולם כמובן מבוססי ג'ין, ומול קיר שעליו מסודרים בצפיפות יותר מ-400 מותגי ג'ין, אפשר לזלול מעתה פיצות פפרוני ודבש צ'ילי מותסס, בשר סרטנים בחמאת טימין עם חלפיניו מוחמץ וגבינת בושה ועוד פיצות לוהטות שראוי לחגוג איתן את בוא השנה השביעית. לרגל המאורע הושבנו את רועי וולדי, מבעלי הבר (וגם מבעלי קונטנטו ו-Denim), לספר על המקומות שהוא הכי אוהב בתל אביב.

1. קפה אירופה

מקום שאתה בא אליו ותמיד יש שם התרחשות ואנשים אהובים מהלילה. בפעם אחרונה שהייתי שם הייתה תערוכת גרפיטי עם די.ג'יי, בדיוק מה שצריך על מנת לנקות את הראש מכל החדשות. אני אוהב לשבת שם עם אשתי ומאוד אוהב את הדרינקים.
רוטשילד 9 תל אביב

2. AKA

מקום של שותפים שלי, דן קרייצר ויובל סופר, עם אוכל נדיר. אני אוהב לשבת בקומה השנייה ולהשקיף על הנחלה, והכי אוהב את מנת התירס של קושמרו – תמיד עם התיבול הכי מדויק, שהופך את הערב למוצלח יותר. וכמובן האווירה של נחלת בנימין שגדושה באנשים.
נחלת בנימין 44 תל אביב

3. הקוסם

בסופו של יום אני בן אדם פשוט שמחפש אוכל טוב וטעים. כשיש לי זמן אני אוהב לקחת שניצל בצלחת כי זו המנה הכי מפנקת בעיר, וכשאין זמן אני פשוט חוטף מנה פלאפל גדושה בכל טוב.
שלמה המלך 1 תל אביב

4. הלנה

בבר היין הקסום ליד הבימה תמיד ניתן למצוא הפתעה חדשה. יש שם תחושה אורבנית ותרבותית בגלל הקרבה להבימה וכל האנשים והשחקנים פוקדים את המקום לפני ואחרי הצגות. האוכל מאוד טעים אבל הוא סתם תירוץ, כי מה שכובש זה האווירה והקוקטיילים.
תרס"ט 6 תל אביב

5. בית לחם 3

בר אוכל באזור מגוריי בחסות השף אשר חביבי, שיש לו ידי קסם ואירוח למופת, עם תפריט יווני שמח כמו בטברנות שביוון. כשבא לי אוכל קליל ואווירת חו"ל אני מגיע לשם עם אשתי וחברים ותמיד הערב מוצלח. אני מת על הלביבות זוקיני שלו.
בית לחם 3

>> העיר של שחר פלד: קפה שמעודד מוזות וחנות שהיא מכרה אוצרות
>> העיר של רועי וינברג: מסעדה שובבה וסקסית ואנרגיות של לוינסקי

מקום לא אהוב בעיר:

צפון העיר, שאני פחות מתחבר אליו. אני גר בעיר עוד מהתקופה שהג'רמיה ז"ל היה מוסד תל אביבי בשיאו, והיינו מבלים שם את רוב זמננו. היום מרגיש שהאזור השתנה – יש בו יותר משפחות והוא רדום יותר. אני עדיין מגיע לשם בשביל לאכול אצל אסי, אבל הרבה פחות מאשר פעם.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הייתי בכנס של פצועי המלחמה, שם דיבר ראש אכ"א דדו בר כליפא על ערכים, על מסורת, על העם שלנו ועל העתיד. הוא הראשון שנתן לי תקווה אמיתית.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
ראיתי לא מזמן את "הראש" בכיכובו של יהודה לוי. בתור אחד שמכיר טיפה את המערכות, הוא הראה לי את קו השני המחבר בין האישי לבטחוני, בין המותר לאסור, בין הטוב לרע. מומלץ בחום.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל דבר שקשור בשיקום של הפצועים במלחמה הוא מבורך וערך עליון.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
דוד טור הוא מלך חיי הלילה ויודע לזהות, לאפיין ולעצב את חווית הבילוי שהולכת ומתפתחת במדינת תל אביב.

מה יהיה?
יהיה טוב אבל ממש טוב. זה רק עניין של זמן ואמונה.

• העיר שלי
• ג'ין
• דנים
• קפה אירופה
• AKA44
• הקוסם
• הלנה
• בית לחם
• צפון העיר

• Facebook
• Twitter
• Email

שיתופי פעולה בין מותגים ומעצבים אינם דבר מה חדש, ועם כל הכבוד לתעשיית האופנה, לעתים מדובר באקט לא פחות ממטרחן. לרוב מדובר בהזדמנות פז שניתנת לצרכני מותגים הנחשבים עממיים: לואי ויטון חוברים לנייק, בלמיין ל־H&M, סטלה מקרטני לאדידס, יו ניים איט. הנה, העם יכול לקבל מותגי על במחיר נגיש ולהתהדר בנשיאת שמם. שיחקתם אותה.

עוד כתבות מעניינות:

אימת הדנים: הג'ינס הא-סימטריים שמעוררים בהלה ברשת
מעצב החולצות הכי בועט שעבר לכם מתחת לרדאר
בשעה טובה: הגלימות חוזרות לאופנה

עם זאת מדובר לעתים בשיתוף פעולה שתופס אתכם בבטן. הבוטיק התל אביביBelle&Sueבבעלותן של עדי וענבל בוסיבא, עושה בדיוק את זה ומשיק קולקציית חדשה ועצמאית שתגרום לארון שלכם לחייך. קולקציית הז'קטים העונה לשם Transformed מכילה בתוכה מכנסי ג'ינס מודרניים של המותג השבדי צ'יפ מאנדיי ומכנסי ג'ינס של מותגי על שיוצרו ונמכרו בשנות ה־90, כגון טומי הילפיגר, קלווין קליין וליווייס. כל אחד מהפריטים בקולקציה שתושקבסוף השבוע הקרוב, הוא יצירה חד פעמית שנתפרה בעבודת יד דקדקנית, יחיד ומיוחד.

על ההלחם אמונה מעצבת האופנה האמריקאית ובעלת המותג Foreign Denim, כריסטינה דיקנס, המתמחה בשימור פריטי וינטג'. האחיות בוסיבא, שעקבו אחר עבודתה, פנו לדיקנס כדי לבנות קולקציית קפסולה של המשלבת בין ישן, חדש, גבוה ונמוך. "את צ'יפ מאנדיי אנחנו מייבאות כבר קרוב לעשור, אבל הוא לא הכוכב הראשי של הקולקצייה הזאת", מספרת ענבל בוסיבא. "כריסטינה הביאה איתה פריטי וינטג' משנות ה־90, ואנחנו אצרנו סמפלים ובגדים בלעדיים לצ'יפ מאנדיי. בעצם מה שכריסטינה עשתה היה לפרק את כל מכנסי הג'ינס ויצרה מהם ז'קטים בטכניקת קולאז', שא אפשר לשייך לסטייל סקנדינבי או לחוף המערבי בארצות הברית".

"שם הקולקציה אומר הכל על תהליך העבודה שלנו", מספרת דיקנס. "רצינו ליצור דבר שיהיה מיוחד, שונה ולא צפוי, ועם זאת פרקטי ולביש". לדבריה של דיקנס, הקולקציה מצומצמת למדי בגלל תשומת הלב האישית לכל פריט. "לא רצינו להתפזר", היא מוסיפה.

אווירת הניינטיז וינטג' של הפרויקט יוצאת גם החוצה מגבולות פריטי הלבוש וממשיכה בקמפיין האופנה המתלווה אליה. הצלמת מרב בן לולו נתבקשה לצלם את הקולקצייה כולה בפילם כדי לשמר את רוח התקופה. "אין מקום למחשבה שנייה על הסט", מוסיפה בוסיבא, "כשמצלמים בפילם פוגשים את התוצאה רק למחרת". במקרה הזה, אנחנו לא צריכים לחשוב פעמיים על הפיסים האלה.

שינקין 41 תל אביב, 299־699 ש"ח

• ג'ינס
• דנים
• בל אנד סו
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

פעם פעם, לפני שנים רבות, הייתה תקופה די ארוכה שקראו לה שנות ה־90. אם מישהו עוד לא נולד באותם הימים או שהוא מתקשה להיזכר, הוא יכול רק להביט סביב בנעלי הריבוק הגבוהות עם הסקוצ'ים, בשידורים החוזרים של בוורלי 902010 או בהגעתה לארץ של (צרחות!) להקת הבנים (צרחות!) בקסטריט בויז להופעה באמפי פארק ראשון לציון. אם כל זה לא מספיק, בשבוע שעבר נפתחה בנמל חנות חדשה של ליוויס.

>> HAY בישראל: כל הפרטים על המותג שמפחיד את איקאה
>> בהשראת נטע: 8 דגמי קימונו מושלמים
>> מריירים על רירי: מה מצאנו במותג הלנז'רי החדש של ריהאנה?

גולת הכותרת של החנות החדשה בביתן 9 בנמל תל אביב(שתוכננה ונבנתה בהתאם לסטנדרט הבינלאומי של חנויות המותג) היא ללא כל ספק פינת העיצוב בהתאמה אישית (או בלעז "קסטומייזינג"). הפינה – שלמעשה כלל אינה פינה אלא עמדה מרכזית למדי בחלל החנות – כוללת מכונת תפירה תעשייתית ומכונת רקמה, חוטים במלאן צבעים ומבחר מסעיר של פאצ'ים וניטים, שיוציאו משלוות נפשו את כל מי שאינו פוץ גמור.

תהליך ההתאמה האישית פשוט ומהנה בתכלית: בוחרים פריט (ג'ינס 501 הישן והטוב, סקיני בעל מותן גבוהה ואופי טייצי כגון 721 או ז'קט גי'נס בגזרה קלאסית), ומיד לאחר מכן מתחרעים עליו בשמחה, בעזרתו האדיבה של סטודנט בוגר שנקר שמפעיל את המכונות. ניתן גם להסתפק בתיקונים דוגמת הצרה, קיצור וכדומה, אבל זה הרבה פחות כיף.

מותר לציין שליוויס מתפרצים לדלת פתוחה לרווחה: כבר בשנה שעברה הסתמן טרנד ההתאמה האישית כסנסציה עולמית, עם נציגים מוכשרים ומכובדים בזירה התל אביבית. כך למשל, אחת מחלוצות הטרנד בזירה המקומית היא המעצבת אביגיל קולקר, בעלת המותג Aka, שרוקמת על גבי חולצות של להקות ומעניקה להן ממד קומי. המעצבת מישה גת, לעומת זאת, רוקמת על פריטים סיסמאות על פי הזמנה אישית, או כאלה שנתקלה בהן במהלך שיטוטים ברשת.

כאשר אלה רק שתיים מתוך לא מעט מתחרים מקומיים מהזן המגניב ביותר, שלוקחים את הרקמות למקומות שסבתא שלכם לא חלמה עליהם, נותר רק לראות אם האנשים שיאיישו את מכונת התפירה בליוויס יוכלו לתת פייט שימשיך להזרים את הלקוחות לעמדה שלהם.

• ג'ינס
• דנים
• ליווי'ס
• אופנה
• החיים היפים
• שופינג

• Facebook
• Twitter
• Email

עידן לרוס מוכר אמנם בסצנת האופנה בשל שמלות המשי הזוהרות שלו ומישה גת מזוהה עם בגדי קז'ואל קוליים, אך השניים חולקים הרבה: הם החברים הכי טובים, שניהם סטייליסטים שהפכו למעצבי אופנה מבטיחים ולשניהם אובססיה לג'ינס. זה היה רק עניין של זמן עד שהם יעוללו משהו יחד. ביריד הדרס קוד שיתקיים בסוף השבוע, ייחשף לראשונה שיתוף הפעולה בין השניים: 14 דגמים במהדורה מוגבלת על טוהרת בד הדנים.

"הרעיון היה לקחת את הג'ינס למקום קליל, שיאפשר להתלבש בקיץ מבלי להתבשל מחום", מסביר לרוס. כדי להגיע לתוצאה הרצויה, העבירו המעצבים את הדנים סדרת עינויים – החל מכביסות והבהרות ועד פרימה וגילוח. "שום בד בקולקציה לא נקנה כפי שהוא נראה על הקולב", מספרת גת. הקולקציה מבוססת בעיקר על חומר גלם אחד, אך מרכיביה מגוונים מאוד, בהם שמלת מעטפת בסגנון קימונו, סרבל טייסים קצר וטי־שירט רקומה בעבודת יד, שבצילומי הקולקציה שודכה לישבן חשוף לשם חידוד העניין. "הוצאנו ממתקים בסופו של דבר", מסכם לרוס. "אני מקווה שבאמת יהיה טעים לכולם".

מישה גת ועידן לרוס ליריד דרס קוד,
350־850 ש"ח, דובנוב 8 תל אביב,
חמישי־שבת

• DRESS CODE
• דרס קוד
• מישה גת
• דנים
• ג'ינס
• קולקציה
• שיתוף פעולה
• עידן לרוס
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

"בשנות ה־70 המוקדמות היה לי שיער שהגיע עד הכתפיים, מכנסי פדלפון, שרשרות חרוזי אהבה וחולצות עם שרוכים מלפנים, אבל אז נעשיתי אלגנטי יותר". הציטוט הזה מיוחס למעצב העל (והקולנוען) טום פורד, מחלוצי השיבה אל שנות ה־70.

הקאמבק של הסבנטיז הוא הצייטגייסט. אתר Trendstop, מהמובילים בתחום חזאות הטרנדים, הספיק לנבא זאת מזמן ואף הקדיש כמה וכמה התייחסויות לנושא בטענה "טרנד שנות ה־70 המודרניות ישפיע על מוצרי אופנה, טיפוח, לייף סטייל וקמפיינים שונים לכל אורכה של שנת 2015".

אותה הגדרה של "שנות ה־70 המודרניות" (Modern Seventies) היא נכונה ומדויקת, הרי הטרנד העכשווי הוא בגדר פרשנות נקייה ומינימליסטית לאופנה מהעבר. חוץ מזה, אם להודות על האמת – אף אחד לא לגמרי מבין על מה מדברים כשאומרים "סטייל של שנות ה־70". הסבנטיז היו כור היתוך של מגוון סגנונות, לפעמים מנוגדים לחלוטין: מצד אחד היו הפאנקיסטים ומצד שני שנואי נפשם, ההיפים. במקביל פרחו הדיסקו וה־Fאנק, ומנגד התלהטו רוחות הרוק המתקדם והגלאם־רוק. במלתחה צצו חליפות עם מכנסי פדלפון, מקטורנים רחבי דש וחולצות מכופתרות עם צווארונים קובניים נדיבים, בצד ערב רב של ג'ינסים מהוהים ודוגמאות פרחוניות (וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על התפנית הספורטיבית ע"ש אדידס).

ובכל זאת הסבנטיז מעולם לא נחשבו לשנים מסוגננות במיוחד. אז מה החזיר את כל הבליל האופנתי הזה לפתע לתודעה? לשאלה זו יש כמה תשובות. הסיבה העיקרית היא הכמיהה הנוסטלגית לעולם פשוט יותר, טרום דיגיטלי. לטענת המומחים של Trendstop, מרבית מכתיבי הטעם כיום הם ילידי שנות ה־70 – פליטי הדור האחרון הזוכר איך נראו החיים ללא אינטרנט ותקשורת נון סטופ. אנשי קריאייטיב מתחומי העיצוב והיצירה השונים מוצאים השראה בעידן הטרום דיגיטלי של תקליטי הוויניל, הקסטות ושאר האקססוריז הביתיים המיושנים, שלא ידעו פריחה כזו זה שנים. למיוצ'ה פראדה לעומתם, ממובילות הטרנד הנוכחי, יש הסבר שונה מעט ופשוט יותר: "אתה בוחר משהו מיושן, וזה החידוש היחידי".

בהקשר זה מעניין ואולי אף הכרחי להזכיר את "מד מן" – סדרת המופת שהחזירה את שנות ה־60 למרכז הבמה והשפיעה מאוד על אופנת הגברים החל מאמצע־סוף העשור הקודם ועד ממש לא מזמן. עם זאת, בשתי העונות האחרונות אפשר היה לחוש יותר ויותר בבואן העתידי של הסבנטיז. על המסך הגדול המצב לא היה שונה – "מידות רעות", סרטו האחרון של האוטר פול תומס אנדרסון המבוסס על ספרו של תומס פינצ'ון, אחראי במידה מה לשובן של שנות ה־70 אל הקולנוע.

ובינתיים, בזירת האופנה, מעצבי העילית לא מפסיקים להתגושש ביניהם – מי יצליח לשאוב יותר השפעה מהסבנטיז, ומי יעניק להן פרשנות עכשווית מעניינת יותר. הדי סלימאן העומד בראש בית סן לורן, התייחס לעשור הקרוב ללבו תחת השפעת הרוק הפסיכדלי. מנגד, המנהל האמנותי של דיור ראף סימונס, נשען על גיבורי־גלאם רוק כמו דיוויד בואי ומארק בולן. בליווי'ס וינטג', קו הפרימיום של אימפריית הדנים, הקדישו כמעט את כל הקולקציה האחרונה למקטורני ג'ינס בסגנון נהגי משאית, ולטי שירטס מפוספסות בהשראת קליפורניה הפסיכדלית. לא איחרו לבוא גם רשתות מסחריות וקז'ואליות יותר כמו זארה וטופ־מן.

"שנות ה־70 – זה מה שאני אוהב", אמר טום פורד. "יופי רך, ניתן לנגיעה. זה מה שאני אוהב".

• דיוויד בואי
• גלאם
• ראף סימונס
• סן לורן
• שנות השבעים
• טום פורד
• סבנטיז
• דנים
• ג'ינס
• מידות רעות
• פראדה
• דיור
• מארק בולן
• אופנה
• החיים היפים
• בגדי גברים