המשך יבוא: למה הוליווד לא מתייאשת מסרטי המשך כושלים?

גל סרטי המשך מאוחרים שוטף אותנו: "היום השלישי", "פרויקט המכשפה מבלייר", "השוטר מבוורלי הילס" ו"מוצאים את נמו" הם רק כמה משוברי הקופות שזוכים בימים אלה לחיים מחודשים. האם הם יצליחו להינצל מגורלם העגום של רוב ההמשכונים ההוליוודיים?

מתוך "מוצאים את דורי"

23 ביוני 2016

"בימים אלה עובדים בהוליווד בקדחתנות על סרטי המשך ל'היום השלישי', 'חתום בנשיקה' (בלי אשלי ג'אד, שתככב כנראה בסרט ההמשך ל'אינסטינקט בסיסי'), 'פרויקט המכשפה מבלייר' ו'מטריקס'". את המשפט הזה מצאתי בכתבה שכתבתי ל"ידיעות אחרונות" בפברואר 2000. חלפו 16 שנה, והעבודה הקדחתנית על "היום השלישי 2" סוף סוף הניבה סרט שמגיע למסכים 20 שנה אחרי הראשון. מהלהיט המקורי נשארו הבמאי רולנד "מרסק העולמות" אמריך, התסריטאי דין "אוהב להעיף מכוניות באוויר" דוולין (אחד מחמישה שמקבלים קרדיט על התסריט) והשחקנים ביל פולמן וג'ף גולדבלום. וויל סמית, שדרש 50 מיליון דולר כדי לחזור לגלם את הטייס הקשקשן, נשאר בחוץ. אולפני פוקס סירבו לשלם והתסריט סידר לו מוות הרואי – תאונה בעת טיסת מבחן.

האם העולם זקוק לעוד סרט חייזרים ב-200 מיליון דולר? (מתוך "היום השלישי: התחדשות")

הסיבה לעיכוב היא ככל הנראה כישלונו של דוולין לכתוב תסריט ראוי – הוא החזיר לאולפנים את הכסף שקיבל כדי לכתוב אותו (אם להאמין לסוזן סרנדון, שדחתה הצעה להשתתף בסרט החדש, גם התסריט שהגיע למסכים הוא לא הברקה). כידוע, התוכניות לסרט המשך ל"חתום בנשיקה" לא צלחו, ואשלי ג'אד לא כיכבה ב"אינסטינקט בסיסי 2". שרון סטון בת ה־48 שבה לגלם את פצצת הסקס המסוכנת בסרט שהתרסק על המסכים 14 שנה אחרי הראשון.

האם העולם זקוק לעוד סרט חייזרים בתקציב 200 מיליון דולר? והאם הוא יעבוד בלי וויל סמית, שהאגרוף שהחטיף לחייזר היה ההיילייט של "היום השלישי"? סרטי המשך הם לרוב תופעת טפילית, ובהמשכונים מאוחרים יש אפילו משהו פתטי ("זולנדר 2", 15 שנים אחרי), ורבים מגלים שאף אחד לא חיכה להם ("האחים בלוז 2000", 18 שנים אחרי). בתחילת השנה התרסק על המסכים עוד המשכון מאוחר. "נמר דרקון 2" נוצר 16 שנה אחרי סרט הקונג פו הפיוטי של אנג לי, שגרף אוסקרים והיה ללהיט הקופתי הגדול ביותר שאינו דובר אנגלית. יואן וו־פינג – כוריאוגרף האקשן של הסרט הראשון – ביים, ומצוות השחקנים נותרה רק מישל יאו. בכורת הסרט נערכה בנטפליקס, במקביל להקרנתו על מסכי איימקס, והניסוי הניב ביקורות גרועות ושביעית מהכנסות הסרט המקורי.

אבל יש גם יוצאי דופן. "מקס הזועם: כביש הזעם" הגיע למסכים 30 שנה אחרי הסרט הגרוע שקדם לו. ג'ורג' מילר – שברא את החזון העתידני ששינה את פני הקולנוע – שב אליו עם השראה חדשה ועם תפיסה משופרת של הפוטנציאל האנושי, ויצר יצירת מופת. אבל ההכנסות הקופתיות הנאות של "מקס" היו כעין וכאפס לעומת "עולם היורה" (14 שנה אחרי). אף שאף לא אחד מיוצרי וכוכבי המותג התייצב לצילומים, הסרט גרף יותר ממיליארד וחצי דולר. לכן אפשר להבין את הכוונות של אולפני פרמונט להוציא למסכים סרט נוסף בסדרת "השוטר מבוורלי הילס". הסרט השלישי יצא ב־1994, ואחריו ניסו להרים סדרת טלוויזיה עם כוכב הסרט אדי מרפי בתפקיד אורח. אבל הפיילוט שיצר שון ראיין ("המגן") לא שכנע את אולפני CBS, ועכשיו מתכננים להחזיר את השוטר המקורי למסך הגדול. אדי מרפי כבר בן 55 כך שמוטב שימהרו.

בידיים טובות הזדקנותו של הכוכב דווקא יכולה להניב התפתחויות מעניינות. ב־1986 פול ניומן בן ה־61 חזר אל אחד מתפקידיו הגדולים ביותר כשחקן הביליארד אדי פלסון, שאותו גילם 25 שנה לפני כן בקלאסיקה הקולנועית "The Hustler". ניומן, שהיה מועמד לאוסקר על הופעתו בסרט הראשון, זכה בו סוף סוף על הופעתו כמי שלמד מטעויותיו ב"צבע הכסף" שביים מרטין סקורסזה. פיטר בוגדנוביץ', שבתחילת דרכו הקולנועית נחשב להבטחה גדולה אך זו התפוגגה עם השנים, ניסה טריק דומה כשב־1990 שב אל גיבורי "הצגת הקולנוע האחרונה", סרטו המהולל מ־1971. הוא אפילו הצליח לגייס את הכוכבים המקוריים, בהם ג'ף ברידג'ס וסיביל שפרד, אבל היה עצוב לראות איך הצעירים העדינים והחולמניים הפכו בחלוף השנים לקריקטורות.

גם דורי שבה השבוע למסכים 13 שנה אחרי שהתוודענו אליה ב"מוצאים את נמו". הסרט החדש מתרחש שנה אחרי אירועי הסרט ההוא – מסוג הדברים שאפשר לעשות רק בסרטי אנימציה שגיבוריהם אינם מזדקנים. אנדרו סטנטון, שכתב וביים את "מוצאים את נמו", לא רצה לעשות סרט המשך ודחה את הגישושים של דיסני עד ששב וצפה בסרטו כשיצא במהדורת תלת ממד לרגל חגיגות העשור, וחשב שזה דווקא מאוד הגיוני שדורי השכחנית תלך לאיבוד. זה לא הזיק שעל פי מדד הלייקים בפייסבוק דורי היא הדמות הכי פופולרית בתולדות דיסני ופיקסאר – לעמוד שלה יש יותר מ־25 מיליון לייקים.

"היום השלישי: התחדשות", ו"מוצאים את דורי" מחמישי (23.6) בבתי הקולנוע

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״טיים אאוט״לאישור אנא סמנו

בריאן ווילסון

אור בזויות: ספיישל פרימוורה סאונד 2016 – חלק ג'

חלק אחרון בסדרת הספיישלים לקראת פסטיבל פרימוורה 2016, והפעם הופעות היום השלישי עם פיג'יי הארווי, מודראט, בריאן ווילסון, טיי סגל, ג'וליה הולטר ועוד

ד"ר ג'ון בפרימוורה 2014

מאתאורי זר אביב

18 במאי 2016

אל תפספסו: ספיישל פרימוורה –חלק א', וספיישל פרימוורה –חלק ב'

אור בזויותבפייסבוק. התוכנית משודרת בימי שני ב-13:00ברדיו הקצהוברדיו הבינתחומי

[tmwdfpad]

Deerhunter – "Dream Captain"

כשלהקה ממשיכה להוציא אלבומים מעולים שנשמעים שונים בתכלית זה מזה, אך עדיין בעלי סאונד מובחן שהוא רק שלהם, אתה יודע שמדובר בלהקה יוצאת דופן. זה בדיוק העניין עם דירהאנטר של בראדפורד קוקס. גם האלבום האחרון שלהם שווה ממש ולוקח אותם למקום שמשי בהרבה מבעבר, אפילו דיסקואידי לפרקים, אבל את התוכנית בחרתי לפתוח עם פנינת פופ נויזית מעולה מתוך הקודם, "Monomania".

"I don't need anybody to tell me what I'm worth \ I've already been giving up from my birth"

ברדפורד קוקס מ־Deerhunter. צילום: Gettyimages

Parquet Courts – "Berlin Got Blurry"

וייבז של גראז' ניו יורקי עם גיטרות מערבונים טקסניות בשיר שמדבר על ברלין. What's not to like?

"Cellphone service is not that expensive \ But that takes commitment and you just don't have it"

Cat's Eyes – "Face In The Crowd"

הופתעתי לגלות שפרויקט הצד המעולה של פאריס באדוואן (The Horrors) יחד עם רייצ'ל זרה גם יופיע בפסטיבל – ב"במה הסודית". בשנה שעברה הצמד הוציא את הפסקול שהלחין לסרט "The Duke of Burgundy" וכרגע הם עובדים על אלבום אולפן שני. השיר הזה הוא אחד הקטעים הכי טובים מאלבום הבכורה שלהם שיצא ב־2011. מין פוסט Pאנק באווירת פופ מהסיקסטיז.

PJ Harvey – "Medicinals"

מה יש להסביר פה? פאקין פיג'יי תופיע בפסטיבל וזאת תהיה הפעם הראשונה שאני רואה אותה בהופעה. נשמעת לי כמו סיבה מספיק טובה לנגן שיר שלה בתוכנית. זה אחד היפים מהחדש שלה, "The Hope Six Demolition Project". על מה השיר? ובכן, פעם תרופות צמחו מהקרקע, היכן שהיום עומד הקניון שמוכר תרופות שלא מהקרקע לילידים שהיו שם הרבה לפניו. משהו כזה.

פיג'יי הארווי מופיעה ב-2011 בסיבוב ההופעות של "Let England Shake". צילום: GettyImages

Bob Mould – "Voices in My Head"

איש להקת Hüsker Dü האדירה ממינסוטה הוציא השנה אלבום סולו וזה שיר ענק מתוכו. גם הוא יופיע ב"במה הסודית", אבל לא רק בה. יהיו כמה הזדמנויות לתפוס אותו בפסטיבל ואני מתכוון לקפוץ לפחות על אחת מהן.

"I decide to listen to the voices in my head \ Strange hallucinations I avoid \ The people and the places, the living and the dead \ Can I find some truth within the noise?"

U.S. Girls – "Damn That Valley"

מייגן רמי (היא U.S. Girls) היא מזמרות האינדי פופ האהובות עלי לאחרונה עם חיבור מגניב בין אלקטרוניקה קווירקית ושירה שמהדהדת להקות של בנות בשמלות קצרות וקרה שחור משנות השישים.

Jenny Hval – "That Battle Is Over"

יוצרת נורווגית פמיניסטית מרתקת.

"Statistics and newspapers tell me I am unhappy and dying, that I need man and child to fulfill me, that I'm more likely to get breast cancer"

Julia Holter – "Sea Calls Me Home"

מעונין בחתונה. הולך להגיע להופעה עם טבעת. מתוך "Have You In My Wilderness", אחד מאלבומי השנה שעברה שלי. שיר כל כך יפה וקליט שבכל זאת מכיל בתוכו סולו סקסופון קצר שנושק לפרי ג'אז ומעיף ת'מוח לחלל רק כדי להחזיר אותו על הבוקר במצב משופר.

Ty Segall – "Feel"

אין מספיק הופעות השתוללות בפסטיבל השנה, אבל יש את טיי סגל שראיתי בברצלונה לפני שנתיים וזאת הופעה טירוף. אז בדיוק יצא האלבום "Manipulator" שממנו לקוח "Feel" – אחד הקטעים האהובים עלי של נסיך הגראז'.

Boredoms – "Star"

יפנים מופרעים תמיד באים טוב. הבורדומז הם מלהקות הנויז הבולטות ביפן ובכלל. לפעמים הם כל כך אקספרימנטלים שזה כבר ממש קשה להאזנה, אבל בחרתי שיר כיפי במיוחד שלהם. לא שהוא לא מכיל איזה מיינדפאק קטן לקראת סופו, אבל אתם תשרדו את זה.

Drive Like Jehu – "Here Come the Rome Plows"

הרכב הפוסט הרדקור הזה מסן דייגו הוציא בסך הכל שני אלבומים, האחרון בהם, "Yank Crime", ראה אור ב־1994. מהלהקות המכוננות של ה־emo-פאנק.

Current 93 – "A Gothic Love Song (For N.)"

גם כשבהרכב היו חברים מהלהקות Coil וסייקיק טיוי (האחרונים יופיעו בפסטיבל), דייוויד טיבט תמיד היה האיש המרכזי בקרנט 93. פולק גותי מכושף וטבול בעננים של גלגלי שיניים. השיר הזה מועך אותי. פולק גותי מכושף וטבול בעננים של גלגלי שיניים. השיר הזה מועך אותי.

Moderat – "Ghostmother"

השיר הכי יפה מתוך החדש של הטריו של סשה רינג (Apparat) והצמד המופרע מודסלקטור.

Action Bronson – "Easy Rider"

הלוואי ויזרוק עלי פלייסטיישן מהבמה (אבל לא חזק, שלא יכאב). חפשו ביוטיוב קצת, זה לא מנותק מהמציאות.

The Beach Boys – "Wouldn't It Be Nice"

הופעת 50 השנה לאלבום המופת "Pet Sounds", שתגיע גם לישראל, תתקיים קודם בברצלונה וכנראה הולכת להפוך אותי לשלולית בשירים כמו זה ובטח שב־"God Only Knows".