יסלחו לי חברי חובבי ריאליטי האוכל, אבל אני לא מצליח לסבול את הז'אנר. נכון, הבזקתי לרגע באחד די נשכח, בעיקר כי הצחיק אותי עצם הרעיון להשתטות כפארודיה על ריאליטי אוכל, אבל כצרכן טלוויזיה ו/או/בעיקר ואוכל – זה ז'אנר מאוס טלוויזיונית, מתיש קולינרית ובעיקר פרסומת בלתי נגמרת. אבל זה לא אומר דבר על השפים שיצאו משם, שלרוב מצליחים אם לא להפתיע אותי לחיוב, אז לפחות לשמח אותי עם אוכל. כל זה נועד לומר שאין אפילו בדיל היכרות עם הכישרון הקולינרי של זוכה עונת העשור של מאסטר שף, הלל גרדי, אבל שהשת"פ הטרי שלו עם דומינוס פיצה בהחלט סקרן אותי.

גרדי, כך מוסרים לי באוזניה, השתתף בריאליטי על תקן רועה הצאן הכפרי שנכנס לעולם הטלוויזיה העשיר וגורם לשופטי הריאליטי להתאהב בו משל היו אישה עם עבודה משרדתית מלחיצה בקומדיה רומנטית. העלם המחוספס – נכון לכתיבת שורות אלו לא ראיתי תמונה, אבל אני מנחש שיש לו שפם – חבר עכשיו לדומינוס פיצה ליצירת ליין פיצות חדש שאמור לתת לרשת הבינלאומית טוויסט מקומי, כפרי ומתוחכם יותר. הנה, תראו – הפיצות אפילו קצת מרובעות ולא עגולות. זה סימן מובהק שמדובר בפיצות שאמורות להיות יצירתיות.

מעבר לציניות המתבקשת, דווקא די הסתקרנתי לטעום את הפיצות החדשות. שיתוף הפעולה הקודם של הרשת עם שף בעל שם, אסף גרניט, עשה רק טוב לשני הצדדים כמו גם לבטן שלי. לכן מיהרתי ללכת ולבדוק את ההיצע, אבל כנראה שמיהרתי מדי. לפחות בשלב הזה, הפיצות החדשות נגישות רק בטייקאווי, לכן שמתי פעמי לסניף, והגעתי בול בזמן כדי לראות מחזה שבחלומותי הפרועים ביותר לא דמיינתי (ואני חולם הרבה על פיצה): עובד דומינוס פיצה מחזיק בידו אבן יוגורט ומגרד מעל מגש של דומינוס פיצה. באמת שאין דימוי יותר טוב לתרומת הריאליטי-אוכל לקולינריה הישראלית.

אחרי ההלם הראשוני, אספתי את שלושת המגשים שהזמנתי, אחד מכל סוג חדש, וניגשתי לבדוק מה השתנה הלילה הזה מול משחק ככדורגל, כי אני בן. המגש הראשון שפתחתי היה מרשים לעין – "פרא בצלים", הבנוי על שילוב של שלושה סוגי בצלים (בצל ירוק, בצל סגול וכרישה) על בסיס שמנת, בתוספת חמאת שום, מוצרלה ואבן יוגורט מגוררת. שלפתי סלייס מהמבנה הריבועי ונגסתי. היה… מעניין. קשה לי לומר שנהנתי מזה ממש, כי עומס הבצלים הסיח את הדעת מכל השאר. הכרישה היא רעיון מעניין, אבל בכמות שפוזרה על הפיצה הרגישה כמו מטרד. הבצל הירוק כמעט ולא הורגש בטעמו (למרות שהיה קל לראות אותו) ורק הבצל הסגול הותיק נתן את חלקו. אבל היוגורט שפוזרה בנדיבות, אגב, די הוסיפה. כלומר, היה די מבולגן, ולא לגמרי מוצלח, אבל אהבתי את ההרפתקנות.

והניסיוניות הזו היתה בדיוק מה שהפכה את הפיצה הבאה להרבה יותר מוצלחת: "פיצה גבינות ומאשרום", שגם השם היומרני לא המאיס עלי: שילוב של גבינת עיזים, גאודה עיזים, מוצרלה ופטריות שמפיניון עם שום קונפי וטבעות פלפל צ'ילי על בסיס רוטב שמנת. פיצה גבינתית למדי עם שילוב טעמים מעניין שמשחק בין טעמי הדומינוס המוכרים להפתעות מצוינות כמו חתיכות גבינת העזים שמספקות מרקם מעולה לגאודה העזים שמעמיקה את הטעם ופטריות השמפניון שהרגישו מוצלות בהרבה מהסטנדרט של דומינוס פיצה. אפילו רוטב השמנת, שלרוב עשוי קצת להציק, היה מאוזן ותרם למכלול הטעמים. הבעיה היחדה, למעשה, היתה שקיבלנו את הפיצה ללא צ'ילי (בוודאות הזמנו עם), והחריפות היתה יכולה להקפיץ את הרמה של הכל, אבל ניהנתי ממנה מאוד.

היא גם היתה הפיצה שאיתה גיליתי את הטריק החמוד שעשו עם הבצק – במקום להשאיר מקום לבצק לתפוח לצורת קשה, הוא קופל על התוספות – מה שיצר סוג של בצק ממולא בתוספות של הפיצה. חלק לא רע, במיוחד כשחתיכת שום מתגנבת מתחת לקשה (אם כי חיי להודות, זה היה לכל היותר שום מחומם, לא קונפי ולא קרוב). הפיצה השלישית אמנם היתה פחות לטעמי, אבל עבור מי שחובב טעמי לבנה – היא מושלמת. "פרא ירוקה", עם עלי חובזה וזעתר טריים על בסיס רוטב לאבנה, גבינת גאודה עיזים, בצל סגול, קונפי שרי, מוצרלה וגירורי אבן יוגורט, והתוצאה היא פיצה שמרגישה יחודית, עם חמצמצות הלבנה מרימה להנחתה, וערוב העלים, הירקות והגבינה שעליה מנחיתות את הפאנץ'. בקיפול של הקשה, כשנשאר רק הלבנה והבצק, הבנתי שזה בעצם טייק דרוזי לא רע על דומינוס פיצה, פשוט מבלי להגיד דרוזי, כי אם היו מגדירים אותה כך היא היתה יוצרת סכסוך עם בני העדה.

למעט כמה פספוסים שאפשר לייחס להשקת הפיצות החדשות (לא קבלנו, למשל, את תבלין הפיצה המיוחד המבוסס סומאק, מלח גס ופלפל גרוס) ואולי שדרוג שפיצת הבצל צריכה לעבור, מדובר בסך הכל על הרפתקאה מעניינת מצד דומינוס פיצה. הבעיה היא שהיא מעלה את השאלה – למה לא השקיעו בנו ככה עד כה? למה רוב חומרי הגלם שם לא מרגישים טריים וארטיזנלים כמו הפיצה הזו? סליחה דומינוס, הפלתם את עצמכם עם הפיצה הזו, כי גיליתם לנו שכשאתם רוצים, אבל יכולים לייצר פיצות הרבה יותר מוצלחות מהסטנדרט שלכם. בתור התחלה, אתם יכולים לשמור את הפטריות של הלל.
סדרת "פרא" זמינה בסניפי רשת דומינוס פיצה במחיר מבצע היכרות של 79.90 במקום 84.9 עד ה-28.2.23

• אוכל רחוב
• פיצה
• דומינוס פיצה
• מאסטר שף
• הלל גרדי
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 931 // מה מצחיק?

דיו הריאליטי טרם יבשה על תום העונה האחרונה של מאסטר שף (על עונת ה-VIP נדלג, ברשותכם), והזוכה הלל גרדי כבר עושה את טבילת האש בעולם האמיתי. הלוקיישן: מלון מצפה הימים מקבוצת מלונות exclusive של ישרוטל, קרוב לירקות האורגניים שגדלים בחוות המלון. גרדי הסתמן כבר מתחילת העונה כאנטיתזה לבשלן ביתי – קהל היעד של מאסטר שף. הוא הביא לאולפן אש ועשן, עשבים ותבלינים שליקט והיכרות עם החי והצומח המקומיים שספג בהיותו רועה צאן ומטפל באמצעות עיזים.

בהינתן כל זאת, החיבור בינו לבין הריזורט היוקרתי כבר אינו נשמע מופרך: המטבח של מצפה הימים נשען כמעט אך ורק על תוצרת החווה החקלאית הצמודה, מירקות ופירות עונתיים ועד מחלבה המייצרת גבינות וקונדיטוריה צמודה. שף המלון, רונן ולדמן, מסייע לגרדי שמגיש בארוחות המיוחדות ארבע מנות: לחם טאבון עם סלסת עגבניות מגי, ציטרה ופטה מהחווה שרופה בטאבון, מנה אישית בטעם וניחוח של טבע; קובנייה מוסר ים על יוגורט, זרעי עגבניה וקרקר סומק, פרשנות לקובנייה של נוף עתמאנה שהוא הגיש בתכנית; סלט ניצנים מנבטי חמנייה, צנונית וברוקולי, עם ירקות שורש וגרגירי רימון, גרעיני דלעת מיץ תפוזים ועלי זעתר; וקונפי לברק בטאבון עם קרעי פיתה, שום קונפי וזעתר מיובש לכבוד עונת המסיק.

"היה מעניין להוציא את המנות לעולם האמיתי וכיף לקבל פידבק כל כך חם", אמר גרדי לאחר הארוחה הראשונה בסדרה שהתקיימה שלשום (שני, 14.11). "ברגעים כאלה אפשר להבין את מי שבוחר בבישול כמקצוע". האורחים, מצידם, צובאים על המנות שבמזנון, המוגשות בתוספת לארוחת הערב הרגילה במלון. הפחות ביישנים שבהם ניגשים לגרדי, שעומד מאחורי עגלה גדולה במרכז האולם ומכין קובנייה, ומבקשים סלפי. השף הצעיר מתמסר בחיוך נבוך ונהנה מתשומת הלב, אך בארבע עיניים הוא מודה שאינו מתכוון להמיר את המרחבים הפתוחים והתקשורת עם העיזים במטבח של מסעדה. במקביל לארוחות במלון, הוא החל לערוך ארוחות בטבע בחוות עין כמונים, בה הוא מתגורר. "אחרי הטירוף של מאסטר שף חיפשתי מקום לחזור בו למרעה. לפני שהחווה של שי זלצר נסגרה עבדתי שם, ולכן היה לי טבעי להתייעץ עם בני המשפחה. הם המליצו על עין כמונים ומאז אני כאן".

הארוחה בטבע משקפת את החיבור החזק בין גרדי לאדמה. הוא מצביע על עצים ושיחים, מסביר על תכונותיהם של גרגרים ועשבים, מציע לטעום כשמותר, קוטף ומלקט. למנה ראשונה הוא מכין סנדוויץ' רועים, מעין לאפה מגולגלת במילוי גבינת פילרדון מתוצרת עין כמונים. הגלילים נכנסים לרשת שהוא מניח מעל מדורה, והטעם נפלא. עוד בתפריט (אין תפריט כמובן, הכל תלוי באדמה ובעונה) סלטים רעננים, מדפונה מבשר עז וירקות שורש שבושלו בבור באדמה מספר שעות, ורמוט מתובל בצמחים מהטבע וקינוח תפוחים בטאבון וגלידה ביתית. הארוחות מתקיימות בקבוצה של 25 איש לכל היותר, ועבור עירוניים עד העצם כמונו זו החוויה הקרובה ביותר לטבע שאפשר לבקש.

הארוחות במצפה הימים מתקיימות בתאריכים 23.11, 28.11, 11.12, 13.12, ו-18.12. מחיר מ החל מ-1463 ש"ח, על בסיס אירוח חצי פנסיון. ארוחה ללא לינה אפשרית בתיאום מראש בלבד במחיר 220 ש"ח, מחיר הארוחה בטבע טרם נקבע. להזמנות באתר

• אוכלים שותים
• הלל גרדי
• מאסטר שף