Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
כתבה את זה יפה: 7 ספרים של סופרות ישראליות שיעשו לכם חג
איה כורם (צילום: אוהד רומנו//מגזין "את")
פסח עם הסופ"שים הארוכים שלו הוא הזמן המושלם להנחית בצד את המסך ולהתמסר לספר טוב. אבל איפה תמצאו ספר טוב עכשיו? ובכן, תתחילו ברשימת ההמלצות הנאה הזאת, עם שבעה ספרים חדשים ומעולים של שבע סופרות הכי משלנו
שבעה ספרים חדשים, שבע סופרות ישראליות מקוריות וייחודיות. חלק מהשמות כאן כבר מוכרים ומבוססים, אחרות עושות את צעדיהן הראשונים בפרוזה, אבל כולן כותבות מתוך מודעות חדה למה שהן רוצות להגיד בלי לנסות לרצות אף אחד. בין סיפורים אינטימיים לרומנים חברתיים, בין ריאליזם מפוכח לבריחות למחוזות ספקולטיביים, אלה ספרים שמשרטטים יחד תמונה רחבה, לא פעם סדוקה, של החיים כאן ועכשיו. כל אחת מביאה איתם זווית מסקרנת, ולעיתים גם לא לגמרי נוחה, אבל זה, בסופו של דבר, חלק מהעניין.
יש משהו כמעט חצוף במעבר של איה כורם מהמיקרופון אל המילה הכתובה. נכון, היא כותבת שירים מושחזת מזה שנים, מתחזקת טור שבועי ב"ישראל היום" וגם מאנג'גת יותר מכל אושיית רשת עם הסרטונים המעולים שלה, אבל להוציא ספר ביכורים משעשע, נוגע, חד ושנון? וואלה, הגזמת. "צודקת" מגיע עם מטען ציפיות לא קטן, אבל גם עם יתרון ברור: קול שכבר הוכיח שהוא יודע לנסח מורכבות בצורה אינטיליגנטית, נטולת מאמץ וחפה מהתנצלויות. זהו לא בדיוק ממואר וגם לא יהיה מדויק לומר שזה אוסף מסות או ספר זיכרונות, יותר כמוקולאז' כתוב היטב של רגעים קטניםלכאורה מחייה, שטומנים בחובם יותר ממה שנראה לעין – נסיעות להופעות בוואן שבו תמיד קר מדי או חם מדי, בילוש אחרי אחת החברות של בתה שהשאירה לה גרפיטי על הספה, ושלל תובנות על הציר שבין נוף ילדותה בנצרת עילית לחיים כמוזיקאית תל אביבית, בת זוג ואימא רצוצה. הוצאת כתר, 276 עמ'
2. סבתא בורחת מהבית // מאירה ברנע-גולדברג
מאירה ברנע-גולדברג, מי שעומדת מאחורי סדרת הילדים והנוער "כראמל" שהפכה ללהיט מסחרר, ממשיכה בקו הפרוזה למבוגרים ומציגה את ספרה הרביעי, עםסיפור שנשען על קצב, שנינות וישירות, אבל גם נוגע בעדינות ביחסים בין־דוריים, קנאה ישנה והאפשרות לפיוס – גם כשהזמן כבר נראה אבוד. בגיל 98, סבתא לאה ממש לא מתכוונת "להתפנות" לדיור מוגן – וכשמשפחתה מחליטה לשכור לה עובדת זרה, היא עושה את הדבר היחיד שנראה לה הגיוני: בורחת מהבית ויוצאת למסע בעקבות סוד משפחתי ישן. אל ההרפתקה הלא שגרתית מצטרפים נתי, הנכד האגואיסט והלא בדיוק אחראי שלה, וכריסטין, המטפלת הפיליפינית עם מטען משלה – ושלושתם יוצרים יחד דינמיקה שמבטיחה לא מעט חיכוכים, אבל גם רגעים מפתיעים של קרבה. הוצאת כנרת זמורה דביר, 224 עמ'
3. שאלת הקואלות // גיל הראבן
יש סופרות שלא באמת צריכות להוכיח שום דבר – וגיל הראבן היא לגמרי אחת מהן. ובכל זאת,בספרה ה-19 היא בוחרת לזוז הצידה מהקרקע המוכרתולצלול אל טריטוריה ספקולטיבית שמרגישה רחוקה רק לכאורה. הספר מורכב משלוש נובלות: בראשונה זוג צעיר מנסה לשרוד מציאות דיסטופית דרך פנטזיה על אי מושלם; בשנייה גבר מבקש למדוד את הכאב הנפשי שלו באופן אובייקטיבי; ובשלישית משפחה חיה בעולם אוטופי לכאורה, שבו אין מחסור – אבל גם לא באמת שלווה. דרך העולמות האלה, הראבן חוזרת שוב ושוב לשאלות הכי בסיסיות על יחסים, שליטה וקרבה, ומזכירה שגם כשהמציאות מתחלפת, הטבע האנושי נשאר עיקש למדי. זה אולי לא הספר הכי נוח שלה, אבל הוא בהחלט כזה שמאתגר לחשוב רגע אחרת. הוצאת אחוזת בית, 187 עמ'
4. נגמר הבית מלון // עינת שחק
אחרי שהוכיחה יד חדה כעיתונאית (גם כחלק ממערכת "את" ו"טיים אאוט") וכמשוררת עם "פירות ביאוסים" (זוכה קרן רבינוביץ לספרות), עינת שחק מגיעה לרומן הביכורים שלה עם קול מגובש ונטול יומרות. במרכז הסיפור עומדת דורי, אדריכלית בת 32 שמנסה לאזן בין קריירה תובענית לרומנים מזדמנים, עד שהיא יוזמת פרויקט שאפתני: קונספט למלונות אהבה בטוקיו, עם חדרים שמוקדשים כל אחד לפנטזיה אחרת. רגע לפני ההמראה, החיים זורקים לה טוויסט בדמות ניתוח חזה פתאומי, לא צפוי ולא זוהר כלל שעליה לאעבור – אבל דורי, כמו דורי, בוחרת להמשיך כרגיל, אולי מתוך תחושת דחיפות או הכחשה. התוצאה, כך נדמה, היארומן קצבי, מודע לעצמו ולא מתאמץ להתחנף, שנוגע בקריירה, דימוי גוף ואהבה, עם קריצה יפנית וחוצפה מקומית. הוצאת כנרת זמורה דביר, 368 עמ'
5. אדומי השפתות // מרב דמרי
הימים הם ימי אמצע שנות התשעים, ערב רצח רבין. יסמין, חוקרת צעירה שגדלה באשדוד, נכנסת לעולם האקדמי כעוזרת מחקר של מרצה מבריק, והקשר הסימביוטי שנרקם ביניהם חורג במהרה מהמסגרת המקצועית וזולג גם לחיים האישיים. במקביל, היא מוצאת את עצמה בתוך חבורה חיפאית סגורה יחסית, שבה ההבדלים בינה לבינם – מעמדיים, תרבותיים ואולי גם רגשיים – נוכחים כל הזמן, גם כשהם לא נאמרים במפורש. המפגש עם דמות נוספת מהחבורה, איתן שחי בפריז, מאלץ אותה לבחון מחדש את גבולות השייכות שלה, לא רק אל הקבוצה אלא גם אל החברה הישראלית כולה. זהוספר הביכורים של מרב דמרי, מייסדת שותפה ומנהלת את עמותת "רואים רחוק", המלווה בני נוער מוכשרים בתחומי האמנות המגיעים מפריפריה חברתית וגאוגרפית. הוצאת כנרת זמורה דביר, 128 עמ'
6. לא רלוונטית // ליאת לוי קופלמן
יש משהו אכזרי במיוחד ברגע שבו מי שהייתה בפסגה מגלה שהיא כבר לא במשחק – ועבור לילי הרטמן זה קורה בבת אחת. עורכת שבועון בידור מצליח ואחת הנשים החזקות בתעשייה, מודחת מתפקידה לטובת דור צעיר ודיגיטלי יותר, ומה שנראה כמו תקלה מקצועית מתגלה מהר מאוד כרעידת אדמה כוללת: הקריירה מתרסקת, הזוגיות נסדקת, והזהות כולה מתערערת. מכאן והלאה, הספר עוקב אחרי ניסיון לא מאוד אלגנטי (אבל אותנטי ומלא כנות) להרכיב את עצמה מחדש, בין משקעי ילדות, התמכרויות, משבר גיל ורומן אחד שמסבך את העניינים עוד יותר. ליאת לוי קופלמן, שמכירה היטב את עולם התקשורת מבפנים כעורכת הראשית לשעבר של המגזינים "פנאי פלוס" ו"GO Style", כתבה כאןרומן עם מבט מפוכח על תעשייה אכזרית, במיוחד לנשים שמתבגרות בתוכה. הוצאת ידיעות ספרים, 304 עמ'
7. כשמתי חשבתי עלייך // רינה ז'אן ברוך
יש ספרי ביכורים שמרגישים כמו ניסוי, וספרה של רינה ז'אן ברוך נשמע בדיוק כזה, במובן הכי מסקרן של המילה. יש כאןאוסף סיפורים שנעים בין ספקולטיבי למטאפיזי,עם דמויות של נשים צעירות שנדחקות לקצוות: בין אם זו שורדת מתקפת זומבים, אם שטסה לחלל ולא מצליחה לחזור, או בת שמחזירה את אביה לחיים כדי לסגור חשבון. דרך התרחישים החריגים האלה, הספר בוחן בדידות, זהות וניסיון להיוולד מחדש. לצד זה, יש כאן גם משחק מודע מאוד בשפה ובמסורות ספרותיות שונות, כיאה לחוקרת ספרות, עורכת, מתרגמת וכותבת בעלת סגנון כתיבה מקורי שמודעת לעצמה ולא מפחדת להתנסות. הוצאת פרדס, 145 עמ'
דיס איז פיין: 24 מסעדות הפיין דיינינג הכי טובות בתל אביב
סוג של חסד. גרייס (צילום: אסף קרלה)
גם במצב מלחמה ותחת איום טילים בליסטיים, סצנת הפיין דיינינג ממשיכה לעמוד על הרגליים ולעזור לנו לדמיין שתל אביב יכולה להיות מקום נורמלי. זאת הזייה, כמובן, אבל זאת הזייה טעימה כמו חלום. איזו מסעדה יצאה מהרשימה, מי חזרה אליה, ומי הם האנשים שאוכלים במסעדות כאלה בזמן כזה? אין לנו את כל התשובות
אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, מסעדות הפיין דיינינג של תל אביב – הטופ של הטופ של הקולינריה הישראלית – עדיין עומדות על הרגליים. המלחמה באיראן עשויה להיות הקש שישבור אותן, אבל לפחות בינתיים הן מגלות עמידות מופלאה גם עמוק בתוך המשבר החריף שעובר על ענף המסעדנות בעיר. מאז העדכון האחרון של הרשימה איבדנו את אייבי הנהדרת וקיבלנו בחזרה את ג'ורג' וג'ון בפורמט קצת נגיש יותר. מרבית המסעדות ברשימה מנסות לחזור לתפקוד בימים אלה, למרות שפיין דיינינג בזמן מלחמה נשמע כמו הזיה, פשוט כדי לשרוד. וכאן אתם, קוראינו מהעשירון העליון, נכנסים לתמונה.
מתברר שגם תחת איומי טילים בליסטיים, אנשים עדיין רוצים להוציא ממיטב כספם (ולא מעט ממנו) כדי לאכול לרגע ברמת חלומות, ואולי לדמיין לשניה קלה שאנחנו נמצאים במדינה נורמלית שאפשר להתעסק בה בבזיליקום גבישי. מטרתנו בסימון המסעדות המצטיינות – עדיין, גם בזמן מלחמה – היא לתמוך בתעשיה במצוקה, אך בעמנו אנו חיים, וברור לנו שבמיוחד בתקופה כזו, רבים מדי האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם (או לא מרגישים בנוח) להוציא כל כך הרבה כסף על מסעדת יוקרה. לכןהרשימה של טיים אאוט מסודרת לפי רמת תמחור – מהיקר, ליקר מאד, ליקר לאללה. את השיקולים אם זה שווה לכם או לא תעשו לבדכם, אבל אלו המסעדות שלא יאכזבו אתכם לטעמנו. בכל מקרה, כל עוד מצב החירום נמשך, כדאי לצלצל ולוודא שהמקום פתוח גם אם הזמנתם מראש.אם הרגשתם שחסרה פה מסעדה כזו או אחרת, אולי תמצאו אותה ברשימתמסעדות הקז'ואל שלנו.
יקר
ג'ורג' וג'ון
קאמבק מרגש אל הרשימה: אחרי תקופה של זעזועים וחוסר יציבות מאז עזיבתו של שף תומר טל, קיבל בנובמבר האחרון שף ירון פישניאק את ההגה של מסעדת היוקרה. בגיל 27, מי שהיה יד ימינו של טל בתקופת הזוהר של המסעדה מחזיר כעת עטרה ליושנה עם תפריט עכשווי ואקלקטי במחירים קצת יותר, הכולל גם את ספגטי הסרטנים האייקוני בשינויים קלים. אוארבך 6 יפו
חוזרת לעצמה. ג'ורג' וג'ון (צילום אנטולי מיכאלו)
OPA
הימים שבהם שפית שיראל ברגר קטפה פרסים בינלאומיים נראים רחוקים, אך אין בכך משום לגרוע מהקסמים שהיא עושה במטבח שאין בו גרם חלבון מן החי. הנטייה הטבעית היא לשייך את OPA לטבעונות, אך למעשה מדובר באטלייה שעושה כבוד לתוצרת חקלאית, ומתייחס אליה כאמנות – וזו גם העדשה שדרכה צריך לשפוט אותו. התפריט משקף את עונות השנה באדיקות וכל פרי וירק זוכים לפרשנות חדשנית ומקורית. בפרפראזה, יש יפות ממנה אך אין יפה כמוה. OPA. החלוצים 8 תל אביב
אמנות הצומח. OPA (צילום ורה בלו)
דוק
אז כאמור, איבדנו את אייבי שנסגרה לטובת נדל"ן, אבל דוק עדיין איתנו והיא נושאת את אותם ערכי מקומיות ועונתיות, אם כי בפרשנות שונה. דוק, בשבתה כמעבדה של שף אסף דוקטור, משתמשת בחומרי גלם שונים ולעיתים אף משונים, ומתבססת על מסורות גידול וליקוט וקנאות לתנובת האדמה שמתורגמות למסע קולינרי צנוע אך מרהיב. דוק. אבן גבירול 27 תל אביב
גם הצילחות פיין. דוק (צילום מהאינסטגרם dok.restaurant)
הוטל מונטיפיורי
בכל פעם שבה אנחנו חוזרים אל הוטל מונטיפיורי, וחזרנו הרבה פעמים, קשה לנו שלא להתפעל ממכונת האירוח המשומנת והאלגנטית, מהאוכל הנהדר והלא מתחכם ומהרמה הגבוהה שתמיד נשמרת. זאת מסעדה שהיא אנומליה בנוף המקומי, חוויית פיין דיינינג עם שיק אירופאי שקשה מאוד להשיג במחוזותינו, בטח לא ביציבות כזאת לאורך שנים.השינויים העדינים שהכניס בתפריט שף ברק חסוןעם הזמן (ועם המגפה והמלחמה) משאירים את הוטל מונטיפיורי דינמית, רלוונטית ומבוצרת במעמדה כאחת המסעדות הכי מיוחדות בתל אביב. הוטל מונטיפיורי, מונטיפיורי 36 תל אביב
כל מילה. הוטל מונטיפיורי (צילום: אסף קרלה)
בית תאילנדי
כבר 30 שנה שבית תאילנדימצליח לשמור על הרמה, על הווייב הנכון והכי חשוב – על טעמים אותנטיים בועטים, שמזכירים מקומות רחוקים עם ים כחול ופוט מסאז' על החוף. הדבקות בחומרי הגלם מגיעה עד לירקות מחווה שעובדת עם המסעדה ולייצור חלב קוקוס, פרטים קטנים אך מהותיים שבגללם המסעדה הפכה למוסד. בחדר הפרטי קואה קון לק ("המטבח של גברת לק", השפית ואשתו של הבעלים יריב מלילי) התאילנדיות היא עוד יותר הארדקור, בארוחות אינטימיות לזוגות או לקבוצות קטנות. ולא לשכוח את הלאנץ' העסקי החדש, מהמשתלמים במחוזותינו. בית תאילנדי. בוגרשוב 8 תל אביב להזמנות
פתחנו את בית תאילנדי באביב של שנת 1996, כבר אז האמנו שעם הזמן, הישראלים יתחברו וילמדו לאהוב את המטבח התאי האותנטי. כיום, המטבח של בית תאילנדי מציע טעימה רחבה מכל אזורי תא...
ניתן לחנות בחניון גן לונדון בכתובת הירקון 83 או בחניוני סנטרל פארק (לחונים בחניוני סנטרל פארק ניתן הוריד הטבה לחניה בהודעת SMS שהתקבלה על אישור ההזמנה)
יותר זול מכרטיס לתאילנד. קואה קון לק בבית תאילנדי (צילום יהונתן בן חיים)
משייה
שף גיל דהאן השתחל בקלילות לסינר השף במשייה, לאחר עזיבתו של גיא אריש (תגללו כמה שורות למטה ותמצאו אותו). התפריט עדיין עונתי, והוא מורכב בעיקר מביסים קטנים ועזי טעם, שמשאירים את המסעדה האהובה ברשימה הזו בזכות ולא בחסד. משייה, מנדלי מוכר ספרים 5 תל אביב
משייה (צילום אסף קרלה)
סנטי
בפרק שאחרי משייה שף גיא אריש מתרכז בסנטי, מקום שרשמית הוא בר יין אך כל דבר בו צועק פיין דיינינג: התייחסות רצינית ומרשימה לאלכוהול ובמיוחד ליין, שירות שבאמת אכפת לו, אווירת חו"ל (למרות שאפשר לבוא בכפכפים) וקולינריה תואמת. אריש שואב השראות מיפן וסקנדינביה ונמצא עם אצבע על הדופק של הגסטרונומיה העולמית, ובו"ז מפתח סגנון ייחודי משלו. ביד עדינה אך בוטחת הוא יוצר אוכל שונה ומסקרן, שבהפי האואר נגיש גם למי שהכפכפים שלו קרוקס ולא פראדה. סנטי, גורדון 17 תל אביב
קטן אבל ממזר. סנטי (צילום: אסף קרלה)
תריסר
שנתיים וקצת מאז הפתיחה, תריסר כבר אינה קוריוז אלא מקום רציני עם אג'נדה מנומקת. המסעדה שבתחילת דרכה נטתה להכפיף את הבישול לקונספט שינתה כיוון, והמטבח של שף ענר בן רפאל־פורמן השתכלל והתעדן. החיפוש אחר מקורות השראה לחיזוק התמה המקומית־עונתית משתקף במנות מקוריות ולא שגרתיות, וגם אם רמתן לא תמיד אחידה – החשיבה והעטיפה כולה מכוונת בבירור לפיין דיינינג. תריסר הולכת בדרך לא זרועה, והסיפור שהיא מביאה יחיד ומיוחד בנוף העירוני. תריסר. נמל תל אביב, האנגר 12 תל אביב
חמין תמנונים של ענר בן רפאל פורמן והילה אלפרט, תריסר (צילום אסף קרלה)
יקר מאוד
פאסטל
מאז נפתחה לפני יותר מעשור עברה פאסטל מספר גלגולים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. הגעתו של שף גל בן משה (שני כוכבי מישלן עבור מסעדת PRISM בברלין) יישרה את הקמטים והעניקה למסעדה את הילת המישלן הנחשקת, שהולמת את הלוקיישן במוזיאון תל אביב. תשומת לב קפדנית לפרטים במטבח ובפלור מרשימה, ועדינות הטעמים משקפת רוגע ואלגנטיות שחסרים כל כך בהווייה הישראלית. הדברים אמורים גם לגבי גרייס, האחות הצעירה והסקסית בחדר הפרטי, שם מלהטט בן משה אפילו יותר מהרגלו (והמחיר בהתאם). פאסטל. שד' שאול המלך 27 תל אביב להזמנות
פאסטל היא מסעדת שף בהובלתו של גל בן משה, זוכה כוכב מישלן. המטבח של בן משה, שואב את עיקר השראותיו ממטבחי מזרח אגן הים התיכון, לצד טכניקות בישול קלאסיות. בפאסטל ישנו חיבור ...
דבר אלי בדגים, אהובי. צלחת דגים זוגית בפאסטל (צילום: אסף קרלה)
a
מאז פתיחתה בתרועה רמה a מוכיחה שיש דברים בגו, ושהיא לא רק פריטי פייס. שף יובל בן נריה וצוותו מחוללים קסמים ברטבים, התססות וחומרי גלם מיוחדים, ברמת שאפתנות ותחכום שרק הולכת ועולה. כשמדריך מישלן יגיע מתישהו לארץ בשש אחרי המלחמה – a היא ללא ספק מועמדת ודאית לכוכב. בארוחת הצוהריים אפשר להתענג על האיכות הבלתי נתפסת של האוכל במחירים ידידותיים יותר. a. דרך מנחם בגין 121 תל אביב
כוכבת. a (צילום מתוך האינסטגרם a_restauranttlv)
OCD
לאחר חודשים רבים שבהם לא הייתה פעילה שבה OCD לכבוש את מקומה בצמרת המסעדות בארץ, כשהיא חדה ובוגרת יותר. למרות המחיר (685 ש"ח לסועד) לא קל להשיג מקום, ובבורסת ההעברות נרשם ביקוש ער. מה זה אומר עלינו עוד לא החלטנו – פומו, פריקת תסכול או תחושת אכול ושתה כי מחר נמות. כך או כך, שף רז רהב ראוי להערכה בזכות ההתעקשות לעשות בארץ קטנה עם שפם קולינריה גבוהה ובלתי מתפשרת. OCD. תרצה 17, שכונת נגה יפו
זה כל היופי. OCD (צילום: חיים יוסף)
בר 51
זו לא בדיוק מסעדה וגם לא ממש בר. אם תקראו לו גסטרו בר הוא אולי יענה, אך בר 51 הוא הרבה יותר מכך – סדנת יצירה של שף מושיקו גמליאלי (מונא), שהתמקם בחלל מלא נשמה ואווירה. התפריט הולם את כל אלה: קרודו וסשימי דגים טריים עם בת טעם מקומית, מנות פסטה עדינות וצלחות שמלוות אלכוהול אל מחוזות של ריגוש וסיפוק גרגרני. במקביל משייף גמליאלי קצוות אחרונים לקראת פתיחת פרונטו בגרסתה החדשה, ויש למה לחכות. בר 51, הירקון 59 תל אביב
בר 51 (צילום מהאינסטגרם bar51tlv)
הבסטה
הלוק שוק, הטעם מישלן: המסעדה המינימליסטית למראה בפאתי שוק הכרמל אולי לא נראית או מרגישה כמו מקום של פיין דיינינג, אך אוספת חומרי גלם עונתיים נחשקים ורעיונות שמלוקטים בשיטוטים בארץ ובעולם, ומחברת אותם לחוויה קצת שיכורה ומלאת תשוקה לבישול וקולינריה על גווניה, ושיקוף של סלואו פוד במלוא הדרו עם תפריט יינות שמבהיר את כוונותיה האמיתיות. הבסטה, השומר 4 תל אביב
היסטוריה עירונית בבצק. בורקס סרטנים. הבסטה (צילום: נטע אלונים)
דריה
את מקומו של שף הלל תווקולי שפרש בחודש יולי מחליף רונן אליהו, מי שהיה השף בפועל, שמנסה לשמור על המוניטין שדריה צברה מאז פתיחתה – מסעדה כשרה שכל מי שדורך בה (כולל מבקרים אכזריים במיוחד) נפעם מעושר הטעמים. מסורת האוכל שסביב דרך המשי מתורגמת לתפריט שמחבר באלגנטיות בין מטבחי פרס, בוכרה והסביבה לטכניקות מודרנית, מעין אלף לילה ולילה בגרסה קולינרית, מבלי לתת לכשרות להפריע. דריה. הירקון 205 תל אביב
השף התחלף, הטעם נשאר. דריה ( צילום: אוהד קב)
טאיזו
האסייתית הוותיקה של שף יובל בן נריה מציגה פרשנות אישית צבעונית ובועטת לקלאסיקות מהמזרח ומקפידה להשאיר מקום להפתעות וחידושים. לכן גם כשאוכלים דאמפלינג שנחניזי בפעם האלף הטעם נותר מסחרר כבפעם הראשונה, ומוסד שמפגין כזו עקביות וקפדנות ראוי לכל הערכה. טאיזו אינה רק מניה בטוחה אלא ממש יוניקורן. טאיזו. דרך מנחם בגין 23 תל אביב
קלאסיקה אסיאתית. טאיזו (צילום אסף קרלה)
יפו־תל אביב
למרות מעמדו של השף חיים כהן כסלבריטאי־על, קשה לכפור בכנות כוונותיו, שממשיכות להקרין על עבודתו לאורך השנים. יפו־תל אביב משקפת את נקודת המוצא של כהן, אוכל אורפלי של אמא מלווה בהשפעות אירופאיות שרכש במרוצת הזמן. מתוך טאבון שבלב המסעדה מגיעות מנות שפורטות על מיתרי הנפש, מטבח חף מציניות ומהתחכמות, ששואף להזין את הסועדים ברגשות חמימים של ניוקי סרטנים ושישברק (תמצאו אותו ברשימת המנות המיתולוגיותשלנו). יפו תל־אביב. יגאל אלון 98 תל אביב
יפה כאילו לא חלפו 13 שנים. יפו תל אביב (צילום מהאינסטגרם yaffotelaviv_restaurant)
מלגו ומלבר
שף מוטי טיטמן מביא ידע שצבר בצרפת וניו יורק וניסיון בעבודת מטבח מורכבת, ומכין מנות עמוקות טעם וסקסיות להפליא. אפשר להעביר כאן ערב מענג בישיבה על הבר מול המטבח הפתוח בצפייה בטבחים ובציפייה דרוכה לעוד מנה נהדרת שתונח על הדלפק. הדי.אן.איי של המקום מכתיב עבודה קשה ותהליכים מורכבים, אך שום דבר מאלה אינו נוכח בחוויה עצמה. באווירה ובהתנהלות מלגו ומלבר קלילה, קולית ולא מאיימת – שילוב שמייצר מקום כיפי עם אוכל נפלא. מלגו ומלבר. רוטשילד 142 תל אביב
שרקוטרי מתוצרת בית, מלגו ומלבר (צילום בר כהן)
הדסון
הניו יורק סטייקהאוס הוותיק הוא קונצנזוס בכל הקשור לבשר: נתחים מובחרים מיושנים במקרר ענק ונצלים במיומנות שמוציאה מהם את הביס הבשרי המושלם. המחיר מן הסתם גבוה מאד, אך בשביל בשר איכותי צריך לשלם. הדסון. הברזל 27 תל אביב
הדסון (צילום דן פרץ)
פופינה
משמעות המילה פופינה היא "מטבח" בלטינית. בפופינה המטבח הוא הלב הפועם וכל תשומת הלב נתונה למתרחש בו. לאחר שנים שבהן שמר על תפריט קבוע שינה שף אוראל קמחי את הפורמט לתפריט המחולק למנות דגל ( כולל השרימפבורגר האיקוני) ומנות עונתיות, ולאחרונה הוא הוסיף ארוחת טעימות בהתאמה אישית, שמתעדכנת יחד עם התפריט העונתי. וזהו גם סוד קסמה של פופינה, במפגש שאף פעם לא מאכזב בין מקצוענות במטבח לקלילות באווירה. פופינה. אחד העם 3 תל אביב
טעימות בהתאמה אישית. פופינה (צילום חיים יוסף)
פרא
אחרי שני ביקורים מתוקשרים של קושנר וויטקוף כבר אפשר לומר בפה מלא שפרא פורעת את השטר. מי שאכל בה לא יופתע, כי המסעדה של יוצאי רותי ברודו מגשימה את התחזית, משווה ומעלה במנות שכבר נכנסו ללקסיקון המקומי (כנף דג ממולאת) ומצליחה לשמור על רעננות ומקוריות כמו ביומה הראשון. עכשיו בהצלחה לכולנו עם רשימות ההמתנה. פרא. נחלת בנימין 27 תל אביב
כשמסעדת הדגל במלון היוקרה של קבוצת R2M נפתחה, המבקר שלנו הכתיר אותה כהצלחה וקבע ש"כשאתה מבין שמדובר בארוחה נהדרת משולבת עם קפיצה קטנה לחו"ל עם המארחת המושלמת, זה לגמרי ערב שהוא אחד הדילים הכי משתלמים בעיר". אחרי חודשים ארוכים מאוד בהם עמדה סגורה מאז פרוץ המלחמה, היא נפתחה מחדש ומציגה את הרמה הגבוהה (על תפריט החורף כבר מדובר רבות) והמחירים הגבוהים שאפשר היה לצפות להם. אפשר גם לסמוך על רותי ברודו ועל שף אוהד סלומון שהתמורה תהיה מוצדקת. R48. רוטשילד 48 תל אביב
חוויית פיין דיינינג של חמישה כוכבים. סשימי ב-R48 (צילום: אסף קרלה)
היבה
שף יוסי שטרית עושה דברים מדהימים במסעדה שלו, ותפריט בן כ-15 מנות הוא רק אחד מהם. מעבר לאוכל יצירתי, שנשען על מסורת וזיכרונות ילדות אך מעז לעוף לשמיים, ההקפדה על כל פרט בהיבה מכוונת בבירור למישלן – החל בטקס קבלת פנים, עבור בכלי פורצלן בעבודת יד וכלה בתשורה קטנה למזכרת בסוף הארוחה. בשורה התחתונה: אין הרבה חוויות קולינריות ברמה הזאת בישראל. היבה. דרך מנחם בגין 144 תל אביב
ארץ הפלאות של שף יוסי שטרית. היבה (צילום: אסף קרלה)
טוטו
לאחר תקופת שיפוצים וקורונה פתח שף ירון שלו את מסעדת טוטו בעיצוב חדש. מאידך, טורטליני זנב שור, ניוקי ערמונים ושאר מנות דגל נותרו על מקומם כדי לא להפריע את שלוות נפשו של האלפיון העליון. מה עוד קורה בחלל המעוצב נותר רק לנחש, כי אתר המסעדה שומר על עמימות ברמת FBI. כשהאמצעים הכלכליים מאפשרים, טוטו היא בחירה משובחת. טוטו, ברקוביץ' 4 תל אביב
טוטו (צילום מתוך האינסטגרם toto_rest)
שילה
מה שהתחיל כגסטרו בר חלוצי של שף צעיר, מוכשר ונמרץ, הפך מזמן לאחת המסעדות הנחשקות בעיר. התפריט הוא חגיגה של דגה ופירות ים שמוגשת על מפות לבנות באווירה סקסית ולא מחייבת, שקורצת לאורחים שממונם בידם. עם המעבר של שילה אל משכנה החדש ברחוב מונטיפיורי, היא השתדרגה לכדי מקדש פיין-קז'ואל מרהיב עם אקווריומים ללובסטרים ואויסטרים ומחירים בהתאם, ומצדיקה את מעמדה הקבוע בטופ העירוני. שילה. מונטיפיורי 9 תל אביב
שילה מונטיפיורי (צילום אסף קרלה)
MOSHIK&
אחרי שנתיים מאתגרות אפשר להודות שמושיק רוט הצליח במשימה להעתיק למרכז תל אביב את מסעדת שני כוכבי המישלן מאמסטרדם שנסגרה בעקבות הקורונה. MOSHIK& נוגעת בכל האספקטים שעושים פיין דיינינג למה שהוא: סגנון קלאסי, שירות מופתי, שילוב של כבוד להיסטוריה ולמסורת ומינימליזם ותפריט בהתאם – שילוב אלגנטי בין השראות מחו"ל ותחנות בחייו של השף לתוצרת מקומית. המחיר גבוה, אולי הכי גבוה בשוק כרגע – 950 ש"ח לאדם לפני אלכוהול ושירות ותוספות מיוחדות כמו קוויאר וכמהין. ועדיין, הפעלת מסעדה שאפתנית ויוקרתית בתקופה הכי מורכבת שמדינת ישראל עברה מעודה, זהו מעשה שרק מי שבאמת אוהב את המקום שהוא נמצא בו יכול לעשות – ועל כך אנו מסירים בפני רוט את הכובע. MOSHIK&. צבי סטרכילביץ’ 4 תל אביב
עכשיו יותר מתמיד: 41 מסעדות הקז'ואל הכי מומלצות בתל אביב
אם שף תומר טל אומר לבוא אז. בואו (צילום: אינסטגרם/@bou.rest)
מרבית המסעדות בעיר חזרו לפעילות בשבוע האחרון, והן צריכות אתכם יותר מתמיד. זה הזמן לצאת מהבית - בהתאם להנחיות וכו' - ולתמוך במסעדות הכי אהובות בעיר: מסעדות הקז'ואל דיינינג שתמיד כיף לחזור אליהן. כדי שיהיה לאן לחזור
בעידן שבו כל יציאה למסעדה מצריכה משכנתה או לפחות הלוואה, מסעדות הקז'ואל בעיר מציעות פתרון שפוי, נגיש יותר ועילי לא פחות מאשר בגזרת הפיין דיינינג. אוקי, אולי טיפ טיפה פחות, אבל זה הקטע. אלו המקומות שלא מתיימרים להיות יוקרתיים או מעונבים: אין בהם סרוויס מחויט או תפריטים עם מושגים בקולינרית שוטפת, אבל יש בהם אוכל נהדר, חומרי גלם טובים, אווירה קלילה ותמורה ראויה מאוד לכסף.
לפעמים אלה מקומות שכונתיים שמבשלים באהבה ולפעמים מסעדות שף, אבל היצירתיות מפרידה בין המוץ לבר, ובין בנאליות לאוכל שמצליח לרגש. בעולם שבו ארוחה זוגית יכולה להגיע גם לאלפייה – מסעדות קז'ואל הן משב רוח רענן, ובעיקר מקום להזכיר לעצמנו שאוכל טוב לא חייב להגיע עם תג מחיר יומרני.אלו הבחירות של טיים אאוט למסעדות הקז'ואל הטובות בתל אביב, לפי סדר א'-ב' (המספור הוא לצרכי נוחות בלבד).
1. אברי
עם לוקיישן אוף נחלת בנימין וניסיון מעורר הערכה לצאת מהקופסה, אברי אולי מתחמקת מהגדרות כמו כל המקומות החדשים, אבל באמת מנסה להיות אחרת. המנות מקוריות, לא עוד שכפול למה שכבר ראינו באינסוף וריאציות, ותמיד תמצאו כאן אוכל יצירתי ומסקרן במחירים הוגנים (יחסית. הכל יחסי במדינה שלנו). אחוזת בית 5, תל אביב
מעלעלים את הטרטר או מטרטרים את העלה? מנת טרטר באברי (צילום: נעם פריסמן)
השילוב בין אוכל ים תיכוני מצוין לאווירה משוחררת ורועשת הופך את האוזריה כבר יותר מעשור לתופעה ייחודית – מסעדת שוק שהיא בדיוק כמו שאתם מדמיינים שמסעדת שוק צריכה להיות, פלוס הטמעה חכמה של מסורות אוכל בלקניות מהסביבה הקרובה. בנקסט דור מארחת שפית אביבית פריאל שפים שמצאו את עצמם בלי מקום לבשל בו, פרויקט יפה שתומך בקולגות יוצאי הצפון ובכלל. מטלון 44, תל אביב
כמה יופי במנה אחת. אוזריה. צילום: מתוך עמוד הוולט
3. בואו
למסעדה החדשה של שף תומר טל, המחליפה של מסעדת היוקרה "פרדס", קוראים Bo’u – אבל אם אתם לא מתחכמים אתם יכולים לקרוא לה "בואו". עישון, צלייה ויישון, עשבי תבלין ותוצרת עונתית משקפים מטבח תל אביבי עכשווי בתפריט שנחלק לארבע קטגוריות, כולל קטגוריה מקורית, "מגדול לקטן", המאפשרת להזמין מנה אישית המוגשת בו זמנית לכל האורחים. פריים ריב בצלייה ארוכה, דג טורבוט ענק ונתחים גדולים אחרים יחולקו לצלחות אישיות על תקן טעימת־שף – ביס שמאפשר לטעום עוד משהו, מבלי להתחייב לכל הנתח. סקסי. ישראל טל 5 (דה ג'ורג'), שני-שישי 17:00-21:30,להזמנות
שובו של תומר טל. בואו (צילום חיים יוסף)
4. בטשון
למרות התייקרות בלתי נמנעת, ארוחה בבטשון היא עדיין אחד הדילים המשתלמים בעיר: דגים ופירות ים נאים, צלויים ומטוגנים במינימום פוזה, כשסביבם רק מה שמנומק ומתאים ובקבוקי יין במחירי חנות. צריך עוד מסעדות כאלו, שגורמות ללקוח להרגיש שרואים אותו ואת חשבון הבנק המרוקן שלו. קרליבך 29, תל אביב
רואים לנו בעיניים. בטשון (צילום מתוך האינסטגרם batshon_tlv@)
5. ביינה
אחרי שניער את האבק – תרתי משמע – מנפילת הטיל האיראני (פגיעה קלה בלבד, תודה ששאלתם), הבר־מסעדה התל אביבי מתפנה לחגוג שנתיים להיווסדו. שפית נרקיס אלפי, שצברה ניסיון מרשים אצל ענקי המטבח המקומי כמו אייל שני, מושיק רוט ומאיר אדוני, מצליחה לשמור על קול אישי, מדויק ונטול דרמה ומגישה מנות מתוחכמות אך נגישות, יצירתיות מבלי לצעוק ובעיקר – טעימות מאוד. טשרניחובסקי 4, תל אביב
ביינה (צילום: מיטל חדד)
6. בית קנדינוף
חלל עתיק שכל פינה בו מזמנת הפתעות, אמנות מתחלפת וגינה קהילתית צמודה, מעמיקים את אחיזתו של בית קנדינוף במרחב שבו הוא פועל. רמת ביצוע גבוהה מצליחה לחפות על חוסר מקוריות שיש פה ושם בתפריט, אבל כשבמטבח מעיזים – האוכל נוסק מעלה ומשקף את הגיוון שמרכיב את המטבח הישראלי. הצורפים 14, יפו
בית קנדינוף (צילום אמיר מנחם)
7. בל עמי
קבוצת ירזין-סלע (קפה איטליה, מגזינו), מהאבות המייסדים של המסעדנות הישראלית, השיקו באוקטובר 25' בראסרי צרפתי מוקפד עד קצה המזלג, שהוא גם אחת המסעדות היפות שפגשנו בתקופה האחרונה. עם 170 מקומות ישיבה על פני 600 מ"ר, מטבח פתוח מהמם, תפריט ארוחות בוקר שעושה חשק להזמין את כולו ומנות נדיבות בגודלן, בל עמי נראית כמו אינסטנט מוסד עירוני. בן עמי 14 תל אביב
הצגה בפני עצמה. המטבח הפתוח, בל עמי (צילום שרון בן דוד)
8. בראסרי רוטשילד 48
הנוסחה המנצחת מיד חרוצים משתכללת ברוטשילד מבלי לאבד מהזהות והמקצוענות שמאפיינות את קבוצת R2M. אוכל עשוי היטב שנאמן למוסד הבראסרי אינו מתיימר להמציא את הגלגל מחדש, רק לדאוג למספיק אופציות טעימות. המבורגר ביין וסלט קיסר היו ונותרו מיתולוגיים ובשבילם שווה לחזור, ואם במקרה זכיתם בירושה שמנמנה – מסעדת השף הצמודה שנסגרה מאז פרוץ המלחמה פתוחה שוב ובגרסה משופרת. רוטשילד 48, תל אביב
המסעדות של איש הבשר שגיא טריגר מבוססות על מנות לא מתחכמות שמשאירות את הבמה לבשר מצוין במחיר שאפשר לעמוד בו, כשלוקחים בחשבון את האיכות ואת יוקר המחייה הכללי בארץ. בג'אנגו הקז'ואלית ובטריגר המעט יותר פורמלית תוכלו לשים את הז'יטונים על בשר עסיסי ושליכטת חמאת קצבים, ולגרוף את כל הקופה. הלל הזקן 12, תל אביב | מונטיפיורי 21, תל אביב
החרב של טריגר וחמאת קצבים. טריגר בשר ויין (צילום אמיר מנחם)
11. גסטרו מכניקו
"גסטרו מכניקו" החדשה שהתמקמה בגינת צ׳לנוב היא מסעדה יוצאת דופן, כמותה לא ראינו זמן רב בנוף העירוני. השף פנחס "פיני" מלוטניק מצליח ללהטט ולייצר מחומרי גלם פחות מבוקשים, פוטוגניים או סקסיים מנות של אוכל יצירתי, מתובל במיומנות מרשימה וטעים בשיגעון. זאת מסעדה קטנה, אינטימית ואישית, בלי פוזה ודאווינים. הקז'ואל דיינינג היצירתי במיטבו. צ'לנוב 22תל אביב
גסטרו מכניקו (צילום: שמה סטארק)
12. האחים
חוץ מהזזת הרים בתחילת המלחמה ותמיכה כנה בתושבי העוטף, האחים אסף ויותם דוקטור עושים אוכל מקומי, מקורי ומורכב. האחים היא גרסת הלייט לאייבי ודוק, מסעדה־מעדנייה־בית קפה־בר שכיף לשבת בו בכל שעה ביום. בראנץ' השבת המיתולוגי כבר הבליח כמה פעמים, ואולי כשהמלחמה תסתיים הם סוף סוף יחזירו אותו. ואז נדע שעוד לא אפסה התקווה לשפיות בארץ. אבן גבירול 36, תל אביב
מגדלור של אידיאולוגיה וקולינריה מקומית. האחים (צילום: פייסבוק/@haachim)
13. הקטן
שוק לוינסקי הוא הדבר היחיד שמפריד בין הקטן לרשימת מסעדות הפיין דיינינג שלנו. פרט להקפדה על הכנת כל מרכיבי הארוחה והתססת כל מה שזז, שף עידו קבלן מצליח לשים יד על תוצרת מקומית משובחת ולעשות ממנה דליקטס. אין יותר כיף מאשר לבוא בכפכפים, לרדת על כמה ביסים וכוס יין ולהרגיש שדפקנו את הסיסטם. לוינסקי 46, תל אביב
הלהיט הגדול של קיץ 2025 בפארק המסילה. נוסטלגית, ניינטיזית, כיפית, אמרו עליה כל מיני דברים. בסוף זה דגים על הגריל ופתיחת שולחן נאה בלי שום פנפונים, הסנונית שבישרה את בואו של הטרנד העממי אל מסעדות העיר. למרות חוסר יציבות מסוים בימים ובשעות עמוסים במיוחד, מקום כיפי כזה הוא צו השעה. הרצל 22 פינת סמטת בית הבד תל אביב
שיק עממיק. "השחף" (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @hashachaf.tlv)
15. התאילנדית בהר סיני
כבר שנים שהיא ממוקמת במתחם הכי לוהט בעיר ומגישה גרסה אותנטית ולא מתחנפת למטבח התאילנדי. יש בה הרבה מבחר, הרבה מקומות ישיבה, הרבה קוקטיילים, הרבה אווירה והרבה הרבה חריף וכעת גם בר חדש, מולאם הצבעוני והסקסי. התאילנדית בהר סיני ממוקמת מבחינתנו גבוה בטופ של האוכל האסייתי בעיר, ולפי כל הסימנים היא שם כדי להישאר. סמטת הר סיני 1, תל אביב
בשר מעולה מגידול מקומי, ירקות אדירים ממשקים חקלאיים, ומה ששף אסף שנער עושה איתם במטבח הוא הבסיס למסעדה הנהדרת הזאת, שכבר יותר מ-15 שנה לא עושה עניין גדול מהיותה פארם-טו-טייבל אמיתי. תוכלו למצוא כאן נתחים משובחים ומיושנים ואת הדירטי בורגר המפורסם, באווירה בלתי מפונפנת ודגש מוחלט על חומרי גלם ללא פשרות. כיף. משה פרלוק 5, תל אביב
מלוכלך כהלכה. המבורגר בחוות צוק (צילום גל קלדרון)
17. חנן מרגילן
כמסעדה בעלת חזות ואווירה עממית שהיא קונצנזוס מוחלט, אולי האחרון בארץ, חנן מרגילן היא פורטל לעולם אחר ובוכרי, עם אוכל שכל ביס ממנו מעיף אותך למחוזות אחרים והדושפרה, הו הדושפרה. חוויה אותנטית בעולם מפלסטיק. מסילת ישרים 15, תל אביב
במקום אחר זו הייתה מנת מישלן. דושפרה בחנן מרגילן (צילום: אנטולי מיכאלו)
18-19. טברנה רומאנה // כפרה מיו
שף בנצי ארבל, שכבש אותנו בפשטותה האיכותית של כפרה מיו, מגיש בקלבריה אוכל מצוין ב-VFM כמעט חסר תחרות. בלי אף מנה שעולה מעל 80 שקלים (ובשעות הערב המוקדמות הרבה פחות) הוא מלהטט בין פסטה ביתית מעולה לאוכל צ'יזי וסליזי באווירה שמשקפת את תל אביב במיטבה. מבחינתנו שיפתח עוד כמה כאלו, ואז אולי אפשר יהיה להזמין שולחן לא חודש ראש. כפרה מיו, קינג ג'ורג' 105, תל אביב | טברנה רומאנה, קפלן 8, תל אביב
קה בלו. קלבריה (צילום יעקב בלומנטל)
20. לונל
הבראסרי התימני-אירופאי קצת חרק בתחילת הדרך וגם המלחמה לא עשתה לו חיים קלים, אבל מאז ששף ינון אלעל חזר למטבח, המקום מתאפס על עצמו ונכנס למוד יציב עם הרבה רצון טוב וכישרון מגובים בטונות קסם ורומנטיקה. קחו ביס קובנה, שימו מעל כפית ריבת סלרי ותבינו למה אנחנו מתכוונים. אברבנאל 72, תל אביב
לונל (צילום צילום איתמר גינזבורג)
21. למפור
כשאיתי חיימוביץ' וקרן שרון, בעלי האנוי האהובה שנסגרה, חברו לקבוצת "החבר'ה הטובים" של אייל שני/שחר סגל, היה ברור שזו תחילתה של ידידות נפלאה – שלנו ושל בטן החזיר הקריספית הטובה במזרח התיכון. מאז החבר'ה הטובים התנתקו מהמסעדה, אבל הבטן עוד שם. בהפי האואר (ראשון-חמישי 16:00-19:00) תוכלו לשים יד על דיל שלוש ב-100, שמתאים בול לזלילה אחרי העבודה. קינג ג'ורג' 30, תל אביב
מנה שתגרום לכם להתעלף מאושר. בטן החזיר של למפור (צילום: אריאל עפרון)
22. נואמה
בין המסעדות והברים שמציפים את נחלת בנימין, נואמה זורחת במקום החשוב באמת – בצלחת. לאחרונה נכנס למטבח שף מושיקו אברהם (אריא) והאוכל המריא בהתאם. נחלת בנימין 59, תל אביב
חלום בהקיץ. נואמה ( צילום עוז אוחיון)
23. סוף
שיתוף הפעולה המסקרן של אנשי הבסטה והתדר הוא תוספת חדשה ומלהיבה למתחם הר סיני המתחדש, מין בר-מסעדה-טברנה צוהלת עם מנות באווירה יוונית-טורקית בפרשנות חופשית שזורמות ממטבח פתוח, ו"מיוחדי הבית" כמו חורטה וגבינת מנורי בגריל, גוזלמה תרד וטולום וכיסוני מנטי שמנמנים במילוי טלה שנשלפים מתוך סיר אידוי גבוה. מקום לאנשים שיודעים לבלות. הר סיני 2 תלאביב, שני-שבת מ-18:00
חגיגה במטבח. סוף (צילום שרון בן דוד)
24. סטודיו גורשה
מסעדת השף הפאן-אפריקנית הראשונה בעיר מממשת את ההבטחות שנזרעו בפופ אפים ובריאליטי. שף אלעזר טמנו מעניק למטבח האתיופי הביתי שעליו גדל פרשנות אישית מקורית, מודרנית ומסעירה, שמתחילה בחומרי גלם וטעמים לא מתחנפים ומגיעה עד לקינוחים ולקוקטיילים. עבודות האמנות שלו, שמקשטות את הקירות, מעניקות לאותנטיות משנה תוקף, מרחיבות את גבולות החוויה ומעוררות סקרנות להמשך. רוצו. סלמה 13, תל אביב
סטודיו גורשה (צילום מתוך האינסטגרם studio_gursha)
25. סניור
שף אייל סניור (קרפצ'ו בר, מטבחצר) והמסעדן גל נוי (מנכ"ל קבוצת טאיזו בעברו) חלמו לפתוח מקום שיאפשר להם חופש פעולה וגמישות להחזיר את חוויית האירוח לצד הפשוט שלה. עם מסעדת "סניור" הם הגשימו את החלום בתפריט משתנה תמיד, כמה מנות הרפתקניות ועיצוב סבנטיז נעים בלוקיישן אוף יצחק שדה. הרפתקה! רבניצקי 4 תל אביב
סניור (צילום אינסטגרם/senior.rest)
26. עילא
זאת לא בדיוק מסעדה, אבל זאת גם לא בדיוק מעדניה. זה המקום של אפרת אנזל, וממש כמותה הוא חי ונושם ומדבר קולינריה מקומית, איכותית ומוקפדת, או במילים פשוטות: טעים טעים, כולל סלקשן מפעים של פרודוקטים מקומיים ושפע של יינות טובים שאפשר גם לקחת הביתה. הסתדרנו בחיים. שינקין 28 תל אביב
ככל שהשמש שוקעת והאורות מתעמעמים, פאלט פושט את סינר הציירים ולובש שמלת ערב נוצצת. הצלחות צבעוניות יותר, האוויר ספוג בריח תבלינים, חמאה חומה ויין טוב ולרגע קשה לזכור שזוהי יפו ילדה. מנות ביסטרו קלאסיות בביצוע טוב ותמחור שפוי מותירות מקום להנאה ולא רק להישרדות, ובין אור נרות לקריאת המואזין נולדת גרסה מקומית וחושנית לפריז של המזרח התיכון. שד' ירושלים 22, יפו
פאלט (צילום אנטולי מיכאלו)
28+29. צ'יקטי // ורמוטריה
צ'יקטי הפכה בשנים האחרונות לדיפולט לקהל שמחפש בילוי קולינרי איכותי מבלי להוציא הון. אנחנו לא אומרים שזול פה, אנחנו רק אומרים שאם תבואו בהאפי האוור תוכלו להנות מצלחות קטנות של אוכל מוקפד במחירים סבירים, שאינם מחייבים הרכבת ארוחה קלאסית (להפך, כל הכיף זה להזמין במספר פעימות כמה סטים של מנות קטנות ובינוניות). אותו עיקרון תופס בוורמוטריה, שמשכפלת את הפאן והסטייל ובקרוב משיקה בר צמוד חדש. צ'יקטי, יהודה הלוי 58, תל אביב | ורמוטריה, נחלת בנימין 52, תל אביב
מכלהברים, המסעדות והדוכנים של אייל שני, אנחנו תמיד חוזרים לצפון אברקסס כי אין מקום כיף ממנו. החגיגה מתחילה במוזיקה, ממשיכה באווירה עולצת ועוברת ישר לתוך הצלחת. חוץ מהסלון, המסעדה הזאת היא כנראה הכי אייל שני שיש. לילינבלום 40, תל אביב
כשנרגעים מהמהפך שעבר על הדולפינריום מעיי חורבות לפארק מטופח, אפשר להישען לאחור ולתת לצ'קולי להפעיל את קסמיה. שפית ירדן שי מולכת על מטבח פתוח, שממנו יוצאים בזה אחר זה דגים ופירות ים נוצצים מטריות ומטופלים בעדינות, במסע שמתפתל בין מדריד לתל אביב. עם כוס צ'קולי ביד והים שממול אפשר לשכוח קצת מכל מה שמסביב ואחר כך לברוח לסייסטה במזגן. הרברט סמואל 3, תל אביב.להזמנות
מסעדת דגים ספרדית בלוקיישן אייקוני מול חוף הים בתל אביב, מביאה את העושר של המטבח הספרדי בצלחות טאפאס ומנות חלוקה שזורמות לשולחן לצד יינות, קוקטיילי שפריץ ומרגריטות.
חגיגה אנדלוסית - השפית ירדן שי מביאה את דרום ספרד אל תל אביב
החל מ- 03.11.25 תפריט הצהרים החדש שלנו מושק ובלב ליבו של התפריט החדש הוא "המגש האנדלוסי" חוויית פתיחת שולחן עשירה, צבעונית ומתחלפת, המוגשת במרכז השולחן במחיר נגיש במיוחד ...
החניון הקרוב למסעדה הינו חניון צ'ארלס קלור של סנטרל פארק, הממוקם בכתובת קויפמן 9 תל אביב יפו.
ימי פעילות
היום
12:00 - 22:00
יום ראשון
12:00 - 22:00
יום שני
12:00 - 22:00
יום שלישי
12:00 - 22:00
יום רביעי
12:00 - 22:00
יום חמישי
12:00 - 22:00
יום שישי
12:00 - 22:00
צ'קולי (צילום חיים יוסף)
32. קאב קם
רבים טוענים שזהו המקום הכי כיפי בעיר, ואין לנו עניין להתווכח איתם. תקראו לו בר-מסעדה, תקראו לו גסטרו-בר, תקראו לו איך שאתם רוצים, אבל המקום הזה, מבית היוצר של בית תאילנדי, הופך את החוויה התאילנדית להרבה יותר צוהלת ורועשת. המנות קטנות (וחריפות) ומיועדות לחלוקה, חומרי הגלם איכותיים, הקוקטיילים מצוינים והווייב בלתי מנוצח. לינקולן 11, תל אביב.להזמנות
קאב קם, בר מסעדה בתל אביב, מבית היוצר של בית תאילנדי.
קאב קם זו חגיגה, צורת בילוי, מושג שנולד בתאילנד ומתייחס למפגש בין חברים או משפחה, לערב של אוכל, אלכוהול ומוזיק...
nai
nai הוא הבר שבתוך קאב קם, חלל אינטימי שנוצר למפגש בין אוכל, אלכוהול ומוזיקה. המקום עטוף בעץ שהיה פעם בית בתאילנד, ובר אבן אחד וארוך המחבר בין האורחים לצוות בגובה העיניים....
אפריטיבו
בימים ראשון-חמישי בין השעות 17:00-19:00 תוכלו ליהנות מ20% על התפריט!
תמר כהן צדק סומנה כשפית נהדרת עוד מימי קוצ'ינה תמר, ובמסעדה הקטנטנה שלה ברחוב הס היא מצדיקה את כל הסופרלטיבים ומגישה אוכל איטלקי אותנטי נפלא. הפער בין הרעש של הרחוב לשקט שבצלחת הופך את הארוחה לחוויה מסוג אחר, תל אביבית ואיטלקייה־כפרית בנשימה אחת. לרגל 20 שנים לפתיחה, בכל יום שני מוגש תפריט טעימות עם מיטב מנות הדגל ומנות חדשות, הזדמנות טובה להיזכר במה שהיה ולהכיר את מה שיהיה. הס 4, תל אביב
התלונה הנפוצה והיחידה שאנחנו מכירים על קלארו, היא שהתפריט שלה לא משתנה. וזה נכון, למעט תפריטי ספיישל עונתיים מקומיים, אבל הסיבה נעוצה בכך שהתפריט הקבוע הוא פשוט מוצלח. שף רן שמואלי מצא נוסחה מנצחת שכבר שנים שומרת על סטנדרט גבוה ומגוון שכל אחד יוכל למצוא בו מנה לטעמו ולכיסו. לכן תמיד כיף לחזור לקלארו עם המשפחה, עם חברים, בדייטים, בבראנץ', בערב ובצוהריים, ואם נותר משהו בתקציב לקפוץ לקלארו לונדון. מקצוענות שיא. הארבעה 23, תל אביב
קלארו (צילום גל קלדרון)
35. רובע אל"ף
על רקע המציאות החברתית-דמוגרפית בישראל קשה להתעלם מהבחירה לפתוח מסעדה כשרה, אבל כשהאוכל טוב אפשר לעצור לרגע מפחדי הדתה. דגים נאים, ירקות בג'וספר, מנת חמוסטה ים מצוינת וקוקטיילים מנומקים יסדרו לכם כמה שעות של עונג בחלל היפה של מלון אלקונין ההיסטורי. יהושע התלמי 18, תל אביב
מנת דגל בהתהוות. חמוסטה ים, רובע א' (צילום בן יוסטר)
36. רומנו
בדיק לפני שנה אייל שני לקח צעד אחורה והכניס למטבח של רומנו את שף פאשה צ'קין עם תפריט גסטרו-פאב/בראסרי חדש ובראנץ' אנגלי מהחלומות. והמהפכה האמיתית: צלחות ממותגות במקום נייר קרטון. התוצאה היא מסעדה נהדרת שעוד מהדהדת את שני אבל מצאה לעצמה שפה משלה. ואנחנו מדברים אותה שוטף. דרך יפו 9 תל אביב
בהחלט סוער. מלנזנה פרמז'נה, רומנו (צילום יח"צ)
37. שה ויוי
מאז כניסתו של שף אסף גבאי למטבח, הבראסרי שדישדש בתחילת הדרך נוסק לגבהים מרשימים. דגים נאים באיכות בלתי מתפשרת, בראנץ' שווה ותפריט טעימות במחיר משתלם מסמנים שלב חדש ומלא אופטימיות במוג'ו של פינת דיזינגוף-בן גוריון, ומעודדים לשוב פעם אחר פעם כדי לטעום מנות חדשות ולראות מה עוד גבאי מתכנן. דיזינגוף 166, תל אביב
טרטר דג וחמאה חומה. שה ויוי (צילום אנטולי מיכאלו)
38. תלם
כל מה ששף ענר בן רפאל פורמן עושה תמיד מסקרן וקצת (או הרבה) אחר. המסעדה החדשה שלו שנפתחה ממש זה עתה בכוכב הצפון, תלם, היא ניסיון מסקרן להנגיש את חותמו הקולינרי במסעדת קז'ואל ים-תיכונית שמחה ומשוחררת עם הרבה ירקות עונתיים, בשר, דגים ונגיעות שף שתתאים לכל המשפחה. הבטחה מאיתנו: כשתביטו במנות הילדים בתפריט, יתחשק לכם לחזור אחורה בזמן. מאיר יערי 19, כוכב הצפון, תל אביב
תלם. צילום: אסף קרלה
39. AKA44
באנו בשביל ההמבורגר, חד משמעית אחד הטובים בעיר, ונשארנו בגלל האווירה, הקוקטיילים והווייב החד פעמי שרק דוד טור מסוגל לייצר. האוכל ששף איתי קושמרו מגיש משקף גרף התפתחות ולמידה, והנקסט דור הצמוד הוא אחד המקומות החמודים ברחוב העמוס מדי. נחלת בנימין 44, תל אביב
הרבה יותר מהמבורגר. AKA (צילום חיים יוסף)
40. O
בר מסעדה סקסי בלוקיישן האייקוני של מקס ברנר ברוטשילד, בבעלות האחים אבידן, קבוצת חיי הלילה המנוסה (At8, קונסיירז' ועוד), שגייסה את שף תומר אגאי.להוביל את מערך הקולינריה. תוכלו למצוא שם חוויית בילוי מסחררת ומנות כמו בייבי תירס בג'וספר עם פטריות מלך היער, כמהין ותירס לבן, פילה בר ים עם טבעות פסטה, צלפים ועגבניות צלויות ביין לבן, חמאה ומרווה, וניוקי רכים ברוטב בר בלאן ואוכמניות טריות (אגאי: "המנה הכי קרובה לבישול שלי מפעם"). רוטשילד 45 תל אביב,להזמנות
מסעדת O (צילום חיים יוסף)
41. 85/15
אנו מלאות הערכה כנה למקומות שמתנהלים לאורך זמן ללא יח"צ ומצליחים לשמור על רמה גבוהה. 85/15 מחברת בין שורטס וכפכפים על המדרכה לאוכל שיש מי שיקראו לו מדויק, על קו התפר בין מטבח מקומי-עונתי לטכניקות בישול מתקדמות. קלאס באפס מאמץ בלב החפירות בכיכר רבין. מלכי ישראל 15, תל אביב
קלאסיקות שחייבים לראות: 20 הסרטים הכי טובים בדיסני+
אוקיי וואו מה זה היה. "מסכנים שכאלה" (צילום: יח"צ)
צללנו לתוך הקטלוג המעמיק של דוד וולט כדי לשלוף את הרשימה שכולם זקוקים לה, שמורכבת אך ורק מהסרטים הטובים ביותר שתוכלו למצוא בשירות הסטרימינג. קלאסיקות קולנועיות, להיטים מודרנים ופנינים שלא הכרתם אבל עכשיו זה ממש הזמן להשלים. פופקורן כבר הכנתם?
המשימה הקשה ביותר של הצופה המתנשא בעידן הסטרימינג היא למצוא משהו *באמת* טוב לראות. לא סתם לבהות במשהו שעה לפני שנרדמים, לא בידור מופק היטב במשקל צמר גפן מתוק, משהו באמת איכותי ומושקע ואפילו מעורר מחשבה, משהו קלאסי ועל-זמני. משהו כמו קולנוע ממש טוב. דסק הסרטים של "טיים אאוט" נבר בספריית הסטרימינג של דיסני+ וחזר עם רשימה מגוונת ואקלקטית שיש בה משהו טוב לכולם.
סרטו המסחרר של יורגוס לנתימוס הוא גלגול מודרני של סרטי המפלצות הליריים של שנות ה-30 של המאה ה-20, עם ווילם דפו בהופעה נוגעת ללב כמדען בעל חזות מפלצתית שהשתיל את מוחה של תינוקת בת יומה בגוף אמה המתה. הסרט עורר ויכוחים סוערים סביב השאלה אם הוא פמיניסטי, או שזה עוד מבט גברי מחפיץ על אישה שמוצאת את עצמה דרך סקס, אך בעינינו בלה בקסטר – בגילומה העילאי של אמה סטון – היא אחת הגיבורות הכי נפלאות שנראו בקולנוע מזה זמן רב. היא כל כך ייחודית, סקרנית, אותנטית, ולא נותנת לשום דבר להכשיל אותה בדרכה לגילוי עצמי, שצריך להקים מועדונים על שמה. אנחנו נהיה המצטרפות הראשונות.
כאב אמיתי (2024)
לא רק שהוא זוכה האוסקר לתסריט המקורי (ושחקן המשנה), אלא שזהו גם אחד הסרטים היהודיים יותר שראיתם, ולא רק בגלל שהוא עוסק בשואה. זה היה יכול להיות סרט ישראלי, רק שאצלנו את המסע למחנות השמדה עושים בתיכון, כשהראש מלא בדברים אחרים. "כאב אמיתי" מבהיר שעדיף לצאת למסע הזה בגיל בוגר יותר, גם כי אפשר להבין יותר לעומק את גודל הזוועה, וגם משום שזה מניב קולנוע טוב יותר. סרטו השני של ג'סי אייזנברג כתסריטאי/במאי הוא מעין "באדי מובי" על שני דודנים בעלי אופי מתנגש, שיוצאים להרפתקה משותפת בדרכים. רק שהמסלול מתפתל בין מחנות השמדה לבית קברות יהודי ולבית סבתא בפולין, ולכן אף שלסרט יש גוון קומי, ככל שהוא מתקדם גירוד הטראומה היהודית הרחבה מעורר את הכאב האישי החבוי. יצירה שכל אדם עם אמא יהודיה צריך לראות.
הולכת רחוק (2014)
בניסיון להתאושש ממשבר נפשי, שריל מעמיסה תרמיל ענק ויוצאת למסע רגלי שיימשך 1800 קילומטרים. היא צולחת שלל מכשולים פיזיים וגם כמה אנושיים ועוברת על פני שלל נופים מרהיבים, ממדבר המוהאבי דרך הרים ויערות ועד נהר קולומביה באורגון. במקביל הסרט חוזר לזיכרונות ילדותה ולקשר הקרוב עם אמא שלה, שהאבל על מותה הוביל אותה לדיכאון, סמים קשים והרס עצמי. ריס ווית'רספון הפיקה ואף מככבת בעיבוד לרב המכר האוטוביוגרפי של שריל סטרייד, אליו גייסה את התסריטאי ניק הורנבי והבמאי ז'אן מארק ואלה, שיצר קודם את "מועדון הלקוחות של דאלאס" ואחר כך את "שקרים קטנים גדולים". איחוד הכוחות יצר דרמה שוברת לב שהופכת לסיפור גאולה, משובצת רגעים קטנים של יופי ואנושיות.
צורת המים (2017)
ב-1962 אלייזה האילמת (סאלי הוקינס) עובדת כמנקה במרכז לחקר האוויר והחלל בבולטימור. היא ושכנה המאייר (ריצ'רד ג'נקינס) מתגוררים מעל בית קולנוע שמקרין סרטים ישנים. יום אחד מובא למתקן הסודי יצור מים פלאי שנלכד בדרום אמריקה, ובינו ובין אלייזה נוצר קשר מיידי. סרטו זוכה האוסקר של גיירמו דל טורו טווה יחדיו מוטיבים עלילתיים וסגנוניים שנשאלו ממקורות שלא אמורים להתחבר – סרטי מפלצות מעידן הפרנויה של המלחמה הקרה, סרטי ריגול, קומיקס, מלודרמה, המיתולוגיה היוונית ומיוזיקלס. הכל מתגבש לאגדה אפלה ועתירת יופי על כמיהותיהם הכמוסות של אנשים שנאלצים להסתתר. כמו היצור שבמרכזו, הסרט הוא מפלצת מופלאה בעולם אכזר, והוא עוטף את הצופים בבדידות וכאב, וגם באהבה ואמפתיה גדולה.
ת'ור: ראגנארוק (2017)
זוכרים שכל הקטלוג של מארוול זמין גם הוא בדיסני+, נכון? כי למרות ההתדרדרות במותג, קשה לשכוח את הימים בהם גיבורי העל של ה-MCU היו הדבר הכי כיף בקולנוע המסחרי מאז המערבונים. "ת'ור ראגנארוק", טכנית סרט הת'ור השלישי, הוא אחד המופעים היותר מהנים של קווין פייגי, שהבריק עם הבאתו של טאיקה ואיטיטי למושב הבימוי, לפחות בסרט הזה (ההמשכון היה קצת פחות מלהיב). אחרי הניסיונות השייקספירים והדרמטים של סרטיו הראשונים, בסוך מסתבר שכריס המסוורת' הכי נפלא בקומדיית גלדיאטורים בחלל, וכי הכמיה שלו עם ההאלק (שלא לדבר על יצורי סלעים) הרבה יותר טובה מאשר עם איילת זורר. חגיגה לעיניים, בידור טהור ואחד הסרטים הכי מהנים שתמצאו בשירות של דיסני+.
חזרה גנרלית (2023)
איימוס ורבקה-דיאן העבירו כל קיץ בילדותם במחנה המוקדש לדרמה ולמחזות זמר. עכשיו הם שחקנים כושלים ומדריכים באותו המחנה. כשמנהלת המיתולוגית נכנסת לתרדמת והבן שלה מגיע לקצץ בהוצאות, הצמד הבלתי ניתן להפרדה נחוש להציל את המחנה האהוב שלהם, להעלות מחזמר על פועלה של המייסדת, ועל הדרך גם ללמד את הבוס החדש מהו קסמו של התיאטרון. אחת הקומדיות הכי כיפיות של השנה שעברה היא גם סיפור התבגרות מתוק, קורע מצחוק ומתובל בנאמברים מוזיקליים, כשלצד היוצרים והכוכבים בן פלאט ומולי גורדון תמצאו פה קאסט כיפי של אנשי סגל אקצנטריים וילדים עם שאיפות תיאטרליות. ממש לא חייבים להיות מעריצי מיוזיקלז או בוגרי מגמת תיאטרון כדי לhהנות, אבל זה לא מזיק.
הקול בראש (2015)
ריילי בת ה-11 והוריה עוברים ממינסוטה לסן פרנסיסקו והיא נאלצת להיפרד מהדברים שעד כה הגדירו את זהותה. במפקדה הרגשית בתוך ראשה של ריילי מנסים להתמודד עם המשבר – שמחה הנמרצת תמידית מובילה, כשלצידה כעס רודף הצדק, פחד השומר על שלומה הפיזי והנפשי, וגועל – האמונה גם על הסטייל והמעמד החברתי. עצב היא הכבשה השחורה של החבורה, שתמיד נדחקת משולחן מקבלי ההחלטות, עד הרגע שבו היא ושמחה מוצאות את עצמן הרחק מהאקשן ונאלצות לגשש את דרכן בחזרה. אולפני פיקסאר משכללים כאן לכדי שלמות את מה שהם עושים הכי טוב – סרט מסע מבדר וסוחף כדרך לצלול אל הקשיים והבעיות האמיתיות של ילדים, בני נוער וגם מבוגרים. את התסריט המבריק והאנימציה היפה מגבה צוות מדבבים מלוהק היטב, שכולל בין היתר את איימי פוהלר, פיליס סמית', מינדי קלינג וביל היידר.
מי הפליל את רוג'ר ראביט? (1988)
שילוב שנון של פילם נואר בסגנון שנות הארבעים וסרט אנימציה מוטרף בסגנון הלוני טונס. הבלש הפרטי אדי ואליאנט (בוב הוסקינס) מתגייס בעל כורחו לעזור לכוכב המצויר רוג'ר ראביט, המואשם על לא עוול בכפו (כפי שאפשר להבין מהכותרת) ברצח ראש עיר המצוירים. בעלילה הפרועה מעורבים תינוק מצויר עם קול של גבר קשוח, שופט צמא כוח בגילומו של כריסטופר לויד, אשתו הסקסית והאוהבת של הארנב (קולה של קתלין טרנר), סמורים נכלוליים ועוד. האבסורד הוא שהתרכובת הז'אנרית המטורללת הזאת מבוססת על אירוע היסטורי אמיתי משנות הארבעים – קונספירציה של חברת ג'נרל מוטורס לחסל חברת חשמליות. רוברט זמקיס ביים את הסרט ב-1988, כשאנימציה עדיין צוירה ביד.
לוגאן: וולברין (2017)
סרט האקשן שביים ג'יימס מנגולד מחזיר את יו ג'קמן ופטריק סטיוארט לדמויות שגילמו בסדרת סרטי "אקס מן", הפעם בגרסה שונה, מבוגרת ואפלה יותר. שנים רבות אחרי הרפתקאותיו כגיבור על, יכולותיו של המוטנט שמתבגר באיטיות ומחלים מכל פציעה נחלשו מאוד. את ימיו הוא מעביר בהברחת תרופות עבור פרופסור צ'ארלס אקסבייר המבוגר, שכבר לא שולט בכוחותיו הטלפתיים ומסכן את הסובבים אותו. הסרט מתרחש בדיסטופיה תאגידית בה כבר לא נולדים מוטאנטים, אך מתברר כי אחד מאותם תאגידים השתמשה בחומר הגנטים של לוגאן ואחרים כמותו כדי ליצור צבא של ילדים מוטנטים. לוגאן יוצא למסע כדי לעזור לאחת מהן – ילדה בעלת כוחות דומים לשלו – להימלט למקום מבטחים. הסרט שובר את הנוסחה הרגילה בסדרת הסרטים לטובת מעין מערבון מדע בדיוני אפל, שמרפרר במיוחד ל"שיין", קלאסיקה משנות החמישים שהייתה מועמדת לאוסקר.
ארץ נוודים (2021)
לאחר שהמפעל בו עבדה במשך שנים נסגר, פראן (פרנסס מקדורמונד) עוזבת את ביתה בעיירת רפאים נידחת כדי לנדוד בבית על גלגלים. במסעותיה לאורך החוף המערבי של ארצות הברית היא פוגשת אנשים נוספים שבחרו בחיי נדודים – חולת סרטן המבלה את חודשיה האחרונים בהרפתקאות, אדם שהקים מסגרת קהילתית לנוודים וגם גבר עימו היא מתחילה קשר רומנטי. סרטה של קלואי ז'או מבוסס על ספר עיון שעסק בעלייתה של תופעת הנוודות באמריקה שאחרי המשבר הכלכלי שהחל ב-2008, ומשתתפים בו נוודים אמיתיים לצד שחקנים מקצועיים. את סיבוב הפסטיבלים ועונת הפרסים שלו עשה הסרט במקביל לדעיכת מגפת הקורונה, אך הוא סיים אותה עטור שבחים ופרסים, בראשם פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר.
בוראט: רוצה לומד תרבות אמריקה בשביל נהדרת קזחסטן (2006)
המאסטרפיס המוקומנטרי של סשה ברון כהן הוא עדיין מועמד רציני לסרט הקומדיה הכי מוצלחת אי פעם, וככל שהשנים חולפות אנחנו מעכלים עד כמה הוא הקדים את זמנו, חשף את אמריקה במערומיה ובפועל הסביר את עלייתו של טראמפ קצת יותר מעשור לפני שהתרחשה. בעלטה של סיפור מסע על עיתונאי קזחי לצלם דוקומנטרי על אמריקה ועל הדרך לזכות בפאמלה אנדרסון (הוא אומר את זה בדרך יותר מחפיצה), ברון כהן מהתל במעמקי אמריקה ומציג את הגזענות, שנאת הזרים, הבורות, הטפשות והמיץ של התחתית של דוד סם. את ההישג המוקומנטרי הזה גם ברון כהן וגם רבים אחרים ניסו, אך מעולם לא הצליחו, לשחזר. והנה אנחנו עם טראמפ.
מרי פופינס (1964)
חוץ מלהיטי אנימציה אולפני דיסני הפיקו לאורך השנים גם המון סרטים מצולמים, רובם יועדו לקהל יעד של ילדים ומשפחות. מלבד כמה להיטים ששרדו את מבחן הזמן, רבים מהסרטים האלה נשכחו ונעלמו (מישהו זוכר את "החתול מהחלל החיצון"? גם אנחנו לא). זה לא המקרה של "מרי פופינס", פרויקט שוולט דיסני עצמו היה נחוש להוציא לפועל. את הכוכבת שלו – ג'ולי אנדרוז – הוא קטף מבמות ברודווי, והופעתה זיכתה אותה באוסקר על תפקידה הקולנועי הראשון. לסרט על האומנת המסתורית והקסומה יש עד היום המוני מעריצים, על אף שהוא התרחק מאוד מחומר המקור. ואגב זה, גם הסרט על אחורי הקלעים של ההפקה, "להציל את מר בנקס", זמין בדיסני+.
שומרי הגלקסיה (2014)
אחד הפרקים הכי כיפים ביקום המתרחב תמידית של מארוול, שגם זכה לשני המשכונים לא רעים (וספיישל כריסמס די מיותר). לפני שכריס פראט המאיס את עצמו בשלל תפקידים מטופשים, הוא כבש את הלב בתור פיטר/סטאר לורד, שמסתובב ברחבי הגלקסיה בחללית שלו ומחפש צרות. על טראומות הילדות שלו והגעגועים לכדור הארץ הוא מפצה בחיים של סקס, פשע ורוקנרול (באדיבות קסטה שקיבל מאמו המנוחה) – עד שיום אחד הוא מסתבך במזימה בין-כוכבית שמפגישה אותו עם גאמורה, רוקט ראקון, גרוט ודראקס, כולם טיפוסים מפוקפקים שיהפכו על הדרך לחבורת גיבורי על אמיצה. הכימיה בין חברי הקאסט מושלמת, הצבעים יפים, ההרפתקאות מלהיבות והמוזיקה מגבירה הכל ל-11 – מה עוד אפשר לרצות מסרט קומיקס בחלל?
הסיוט שלפני חג המולד (1993)
חזונו של טים ברטון, שהגה את הדמויות ואת הסיפור וחתום על הסרט כמפיק, הפך לאגדת חג מולד מקאברית ומוזיקלית באנימציית בובות שזכתה למעמד של קאלט. תערובת של השפעות מהאקספרסיוניזם הגרמני ועד ד"ר סוס מניבה שילוב חד פעמי, כשכל פריים מלא הברקות עיצוביות. גם הסיפור נהדר, וכמו כל סרטיו היותר טובים של ברטון הוא עוסק באמן יוצא דופן ובעל חזון, שכוונותיו הטובות מתרסקות על חומת חוסר ההבנה. מלך הדלעת ג'ק סקלינגטון (שלד עם חורי העיניים הכי מלאות הבעה שראיתם), המנצח מדי שנה על חגיגות ליל כל הקדושים, מואס בשגרה. הוא מחליט לחטוף את סנטה קלאוס, ולחולל את חג המולד במקומו. רק סאלי, בובת סמרטוטים מתפרקת ועתירת תושייה המאוהבת בו בסתר, צופה את הקטסטרופה הבלתי נמנעת. דני אלפמן הלחין פסקול עשיר ודרמתי, עם הדים של קורט וייל, וגם גם שר את התפקיד של ג'ק.
אד ווד (1994)
שיר הלל ליצירה הקולנועית שבאה מאהבה ונעשית בהתלהבות, גם אם בחוסר כשרון מופלג. טים ברטון היה בשיאו כשביים את הסרט הנהדר הזה על במאי קולנוע משנות ה־50, שנחשב לגרוע ביותר בכל הזמנים. ג'וני דפ, מצויד בשפמפם קטן ובחיוך חושף שיניים, גילם את במאי סרטי המפלצות שהסתפק בטייק אחד אך הצליח להדביק אנשים בהתלהבותו הבלתי נדלית, בהם כוכב סרטי האימה המוקדמים בלה לוגוסי, כאן בגילומו זוכה האוסקר של מרטין לנדאו. זכור במיוחד השילוב המופלא בין פאתוס לגרוטסקה בסצנה מהסט של "כלתו של המפלצת", שבה לוגוסי הקשיש נכנס לשלולית כדי להלחם בתמנון מפלסטיק, ומתבקש להניע בעצמו את הזרועות המאיימות.
קיץ של נשמה (2021)
המוזיקאי/עיתונאי/סופר/גאון קווסטלאב – או בשם לידתו אמיר תומפסון – חזר בסרט הדוקומנטרי הזה לפסטיבל המוזיקה הנשכח שהתקיים בהארלם בחודשי הקיץ של 1969 – פסטיבל שלא רק הביא לבמה את האמנים השחורים הכי גדולים של אותה תקופה, בהם סטיבי וונדר, נינה סימון, בי.בי קינג וסליי סטון, אלא גם היה רגע תרבותי מהותי. ההופעות תועדו ורובן לא שודרו מעולם – החומר התייבש במשך שנים בארכיון עד שאותר על ידי ארכיבאי שהבין מה יש לו ביד. הסרט משלב בין החומרים מההופעה לסיפור של הפסטיבל ושל אותה שנה היסטורית, הפעם מנקודת מבט שונה מזו שאנחנו רגילים לראות. דוקומנטרי זוכה אוסקר שלא קיבל את תשומת הלב שלו, כי הוכרז כ-30 שניות אחרי שוויל סמית' נתן סטירה מצלצלת.
מואנה (2016)
אגדה על נערה פולינזית שמורדת באביה החששן, ובעידודה של סבתה "המשוגעת" יוצאת לים לחפש אחר מאווי משנה הצורה (דוויין ג'ונסון, בתפקיד שהותאם למידותיו) בתקווה שיעזור לה להשיב לאלת האיים את הלב שגנב ממנה ולתקן את האסון האקולוגי שחולל. הנערה הסקרנית והעקשנית היא גיבורה נהדרת, ומערכת היחסים בינה לבין מאווי השחצן ומנופח השרירים אינה רומנטית כמקובל – הנרטיב הוא יותר של "באדי מובי" (ראו "קיד וקסידי"), כולל בדיחות תואמות. גם התרנגול הטיפש כמו נעל שמתלווה אליהם הוא סיידקיק לא טיפוסי. האנימציה יפהפייה, וההקשר הפולקלוריסטי מאפשר לה לחרוג מדי פעם מהקו הריאליסטי האופייני. השירים הנהדרים שכתב לין מנואל מירנדה ("המילטון") הרמוניים, מרקידים ועושים חשק לעוד. ולצד כל אלה יש רגעים של חיבור אקזיסטנציאליסטי לטבע שלקחו השראה מסרטי מייאזאקי, והם תורמים ל"מואנה" קמצוץ של שאר רוח. במילים אחרות: כל מה שדיסני יודעים לעשות, עם תוספות.
במבי (1942)
"זהב טהור" אמר וולט דיסני אחרי שצפה בשתי הסצנות הראשונות שנוצרו בשביל "במבי". אכן זהב טהור. אולי הסרט היפה ביותר שנוצר באולפני דיסני מעולם. הסיפור הפשוט והפיוטי והכל כך מרגש עוקב אחר מעגל חיים של עופר במקביל לחילופי העונות. היוצרים השתמשו במילים "סימפוניה" ו"אימפרסיוניסטי" כדי לתאר את מה שניסו והצליחו להשיג. את המראה החלומי של מעבה היער יצר אמן סיני, שנשען על מסורת של ציור סיני מופשט והפך את ציורי הרקע ליצירות אמנות. החיות עצמן הן הברקה מתוקה – שילוב של מחוות גוף והבעות פנים של תינוקות עם תנועה ואנטומיה מדויקת של חיות, שנות אור לפני המצאת המחשב. מינימום של דיאלוג מבדיל את הסרט מכל סרטי הילדים הקשקשניים של היום.
ג'וג'ו ראביט (2020)
טאיקה וואיטיטי יצר תרכובת קולנועית מוזרה, חצופה ומבריקה, שמעזה לחדור לטריטוריה הכי בעייתית שיש. זה מעין שילוב של "הדיקטטור הגדול", "החיים היפים" ו"ממלכת אור הירח". הטעמים מתנגשים, אבל הקומיקאי היהודי מניו זילנד הוא להטוטן שיודע לחבר דברים שלא מתחברים. ג'וג'ו בן העשר חי עם אמו (סקרלט ג'והנסון) בגרמניה הנאצית. אביו נעדר, וכדי להתמודד עם המחסור, הוא ממציא לעצמו חבר דמיוני בדמות אדולף היטלר (וואיטיטי). ג'וג'ו מאמין בכל נימי נפשו לתעמולה הנאצית, וחושב שיהודים הם מפלצות מוזרות. אבל אז הוא מגלה שבביתו מסתתרת נערה יהודיה (תומסין מקנזי) ונוכחותה מאתגרת את כל מה שהוא חושב שהוא יודע. הסרט משתמש בקומדיה כדי לתאר את נקודת המבט הנאיבית של ילד, שמנסה לפענח את המסרים המעוותים שהוא מקבל מהעולם סביבו. עם זאת, הסרט אינו מרכך את האימה, וזו מתפרצת לסרט במלוא העוצמה. סטיבן מרצ'נט כסוכן גסטפו מצחיק ומעורר חלחלה בו זמנית, ובחצי השעה האחרונה הקומדיה והאימה של דרמת ההתבגרות בגרמניה הנאצית מתגבשות למשהו שלם וחד.
מלון גרנד בודפשט (2014)
ווס אנדרסון בסרטו הטוב ביותר מפליא לגולל מעשיה קסומה, מענגת וגם עצובה. כמו תמיד, העיצוב המדוקדק מדמה בתי בובות, ותנועות מצלמה מפתיעות שמדגישות את פרטי הפרטים של התפאורה ושל השתלבות האנשים בתוכה. אבל הפעם, מתוך החזות האגדתית הצבעונית והמצועצעת מפציע רובד של רגש עמוק ואמיתי. הסיפור מתרחש באירופה הישנה בשנות ה־30, כשלתוך המרחב השלֵו והמהודר של מלון וורוד בהרים מושלגים מתחילים לחדור גורמים זרים – מהגרים מארצות לא לבנות וחיילים של משטר פשיסטי ממדינה סמוכה. גוסטב (רייף פיינס בהופעה עילאית), השוער במדים הסגולים שיודע מה הלקוחות רוצים לפני שהם יודעים זאת, הוא דמות חד פעמית ונהדרת ביותר. עם היותו ג'יגולו של האורחות הזקנות והעשירות, הנימוס והאדיבות שלו אינם חיצוניים אלא זורמים בעורקיו. הסיפור מסתבך כשמדאם ד' הקשישה (טילדה סווינטון) הולכת לעולמה ומורישה לשוער ציור יקר ערך. בנה האיום (אדריאן ברודי) מסרב לקבל את הגזרה, וגוסטב מוצא עצמו נאשם ברצח הזקנה. במקביל הוא מכניס תחת כנפיו את נער המעלית זירו מוסטפה, והסרט מנסח אמירה הומנית על חשיבותם של דרך ארץ וגינונים נאים הנובעים מתוך כבוד עמוק לבני האדם באשר הם. אנדרסון היה מועמד לאוסקרים על התסריט, הבימוי והסרט.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
יום מטורף במוזיאון: 22 מוזיאונים בעיר נפתחים מחר חינם. רק תבחרו
מוזיאון הטבע (צילום: נדב כהן יונתן)
יום המוזיאונים הבינלאומי הוא יום חג אמיתי לכל שוחרי התרבות, ומחר (חמישי 15.5) הוא יקנה לכם כניסה חופשית ל-22 המוזיאונים המובילים בתל אביב-יפו ורמת גן וקצת יותר מ-100 מוזיאונים נוספים ברחבי הארץ, כמו גם שלל פעילויות, סדנאות וסיורים מיוחדים. ויש לנו כמה המלצות
בין ימות החג של השנה, עבריים ולועזיים כאחד, אין עדיין מקום רשמי ליום המוזיאונים הבינלאומי. אבל צריך להיות. זהו יום חג גדול לכל שוחרי התרבות, ובו עשרות אלפי מוזיאונים ביותר מ-150 מדינות ברחבי העולם פותחים את שעריהם חינם לציבור הרחב. היום הזה מגיע בחודש הבא, 15.5 (זה יוצא ביום חמישי), וגם אתם מוזמנים. כדאי להתחיל בהכנות לחג כבר עכשיו.
מטרתו של יום המוזיאונים הבינלאומי היא לחשוף את העושר התרבותי של המוזיאונים, לעודד את הציבור לבקר בהם ולהגביר את המודעות לתפקידם החשוב בחברה. בניצוחו של איגוד המוזיאונים הישראלי יפתחו השנה כ-130 מוזיאונים חינם ברחבי הארץ, מתוכם 22 מוזיאונים ומרכזי מבקרים בתל אביב-יפו (אם מספחים את רמת גן. ולמה לא לספח את רמת גן).
אם עוד לא ביקרתם – זאת ההזדמנות. מוזיאון אילנה גור (צילום: יחסי ציבור)
המוזיאונים יקיימו סיורים והדרכות מיוחדות, שיחי גלריה, סדנאות יצירה לילדים, חשיפה לתערוכות ועוד, בהשראת הנושא השנתי של יום המוזיאונים הבינלאומי, "עתיד המוזיאונים בעידן של קהילות משתנות", בדגש על תפקידם בהסתגלות, בהובלת חדשנות וביצירת משמעות עבור הקהילות המקומיות שלהן, במיוחד בעידן של שינוי חברתי, טכנולוגי וסביבתי מואץ. מספיק להסתכל על מוזיאון תל אביב שהפך לעוגן של כיכר החטופים כדי להבין מה זה אומר.
בית הפלמ"ח (צילום: יחסי ציבור)
כמה היילייטס מתוך הפעילויות המיוחדות שיתקיימו בנוסף לכניסה החופשית: >> מוזיאון תל אביב לאמנותיקיים סיורים מודרכים בתערוכות "רונן זן: הולך אל תוך", " מריה סאלח מחאמיד: ראחת א-רוח, נחת הרוח" ובתערוכה "רות פתיר: ארץ אֵם". >> בית הפלמ"חחוגג 25 שנים להיווסדו ויקיים סיור במהלכו נלמד על המבנה, ההיסטוריה של המוזיאון ומאחורי הקלעים של הקמתו, וניקח חלק בערב מרגש מסביב למדורת הפלמ"ח. >> אנו – מוזיאון העם היהודייקיים הרצאה העוסקת במאגרי מידע וקהילות: המוזיאון כמרחב משתנה. הגר דורון, ראש אגף מאגרי מידע במוזיאון תציג כיצד מאגרי מידע מוזיאליים הופכים מכלי טכנולוגי סטטי לפלטפורמות דינמיות, המשרתות קהילות משתנות ומגוונות ויו"ר עמותת הבריחה בישראל, ד"ר מירי נהרי, תספר על קהילת התיעוד שהיא אוצרת, על העבודה בקהילה ומול מוזיאון אנו, תוך יצירת דיאלוג מתמשך ומעשיר.
מוזיאון העיר תל אביב-יפו (צילום: איל תגר)
>> מוזיאון האדם והחי,או מוזיאון הטבע כמו שהציבור הרחב קורא לו, יקיים שעת סיפור לילדים עם הסיפור על פלטשר השועל ופעילות מיון אוספים מיוחדת לילדים סקרנים. >> המוזיאון הישראלי במרכז יצחק רביןיהפוך למעין חדר בריחה גדול בו יקבלו המבקרים מזוודה ויצאו לדרך לפתרון חידות וצפנים הקשורים לסיפור הישראלי של כולנו. >> מוזיאון רמת גן לאמנות ישראליתיקיים מפגש עם יוצרים עולים מרוסיה ואוקראינה, במסגרתו 8 יוצרים נבחרים יציגו את עשייתם (המפגש יתקיים באנגלית). בנוסף, יקיים המוזיאון סיור מודרך באשכול התערוכות "מה שלב רוצה – אמנות כשער לריפוי". >> מוזיאון נחום גוטמן לאמנותיקיים סיור חווייתי וסדנאי בין יצירותיו של גוטמן ובעולמות המופלאים בהם גוטמן עצמו גדל, ואותם צייר. כמו כן יקיים המוזיאון סיור מיוחד בתערוכה "עור וצל | בן הגרי" – מסע מרתק בין אור לצל, בין מציאות לפנטזיה, ובין מסורת אינדונזית עתיקה לאמנות עכשווית. >>כמו כן יתקיימו סיורים מודרכים במוזיאון אילנה גור, מרכז המבקרים של בנק ישראל, מוזיאון הספורט היהודי ובמוזיאון האצ"ל בתש"ח.
בית ראובן (צילום: יעל שמידט)
"אני שמחה וגאה על ההיענות הרבה של המוזיאונים להשתתף ביום זה – מה שמראה את כוחם, חוזקם ותפקידם החשוב בהתוויית תרבות בשדה התרבות בישראלי. המוזיאונים הם שומרי הזיכרון הקולקטיבי, מספרי הסיפורים של העבר, ההווה והעתיד שלנו. הם פועלים ללא לאות לשימור המורשת, הצגתה והנגשתה לקהלים מגוונים בארץ ובעולם. השתתפותם ביום זה היא מקור של גאווה והשראה". >> יום המוזיאונים הבינלאומי, חמישי 15.5 // הרשימה המלאה של המוזיאונים הפתוחים ללא תשלום בתל אביב וברחבי הארץ, שעות הפעילות והפעילויות השונותמתעדכנות באתר איגוד המוזיאוניםובאתרי המוזיאונים השונים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![שיק עממיק. "השחף" (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @hashachaf.tlv)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2025/03/IMG_3603-1000x1590.jpg "שיק עממיק. "השחף" (צילום: מתוך עמוד האינסטגרם @hashachaf.tlv)")
![בהחלט סוער. מלנזנה פרמז'נה, רומנו (צילום יח"צ)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2025/12/1765446209_1361195_50195-1000x1384.jpg "בהחלט סוער. מלנזנה פרמז'נה, רומנו (צילום יח"צ)")
![בית הפלמ"ח (צילום: יחסי ציבור)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2025/04/1745567655_1346947_29412-1000x667.jpg "בית הפלמ"ח (צילום: יחסי ציבור)")
