בכיר רע: ליאור לוטן הוא לא הבעיה בהתנהלות מול משפחת מנגיסטו
לא במקרה מיוחסים לדברים שאמר לוטן התיאורים “התבטאות אומללה" או “פליטת פה" - כפי שנהוג לייחס לקצינים בכירים כשמתפלק להם פרצופם האמיתי
כילד התלוויתי לאמי דוברת הרוסית עשרות פעמים על תקן המתורגמן – לסידורים בבנקים, במשרדי ממשלה, במשרדים לתיווך דירות ובעצם לכל מקום שהיו בו ליאור לוטנים שדיברו בהתנשאות, בפטרונות ובחוסר סבלנות. השמות, התפקידים ותחומי האחריות משתנים ומתחלפים, אבל הגישה נשארת ומשתמרת בקפדנות. דרגות בכירות, חברים מהשירות וצל"שים הם לא אומדן לערכיות ומוסריות – תכונות שמיוחסות לבעלי תפקידים שחשופים לביקורת הציבור, ולרוב אפילו לא משנה על מה – הטרדה מינית, שחיתות, פשעי מלחמה או גסות רוח בשם הבוס. הם זוכים לגיבוי הזה מתוקף מערכת מיליטריסטית ומצ׳ואיסטית שדואגת לשמור על גב חבריה, כמו שאנחנו רואים בסרטים על אחוות בקולג'ים יוקרתיים.
לוטן, נציגו של ראש הממשלה לטיפול בשבויים ונעדרים, הוא לא הבעיה המרכזית בכל הקשור לטיפול במשפחתו של אברה מנגיסטו. אני גם מאמין שאיננו גזען. הוא אמנם עמד בראש ההתנהלות העקומה מול המשפחה בפרשה הזאת, אבל הוא חלק מקבוצה רחבה יותר שמייצגת דמויות שכמותו, עושי דברם של אדונים בכירים יותר שאפשר לזהות אצלם דמיון באופן הפעולה, בטון ובהתנסחות. הדברים שאמר לוטן לבני המשפחה הם לא “התבטאות אומללה" או “פליטת פה" – כפי שנהוג לייחס בדרך כלל לקצינים בכירים לשעבר, מעוטרי צל"שים ועתירי עשייה כשמתפלק להם הפרצוף האמיתי. ממהרים גם לציין שמדובר ב"מלח הארץ", הגרסה המבוגרת והמגוננת של “בני טובים".
אין כאן שום דבר מפתיע, אולי רק הביקורת הציבורית והתקשורתית שהתעוררה כי השיחה הוקלטה. מפחיד לחשוב כמה שיחות כאלה לא הוקלטו. עברית היא לא שפת האם של משפחת מנגיסטו, שאולי עדיין ממשיכה לראות בישראל בית. השפה היא המחסום הראשון שאוטומטית מדרדר את היחס כלפיה מצד הממסד. הרי קשה לגרום להם להבין, אבל בדיוק בגלל זה גם קל יותר לתמרן אותם כי הם לא הבינו נכון או לא בטוחים שהבינו נכון. החשיפה לאופן ההתנהלות מולם השרישה את ההבנה שהשנים עוברות אבל המציאות לא משתנה – זו ארץ של גנרלים, קטנים וגדולים, והם עדיין האדונים שלה.
